פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

העניין שבפנינו ערעור מטעם אלמנתו של המנוח, רפ"ק פלוני ז"ל, על החלטת קצין התגמולים מיום 9.8.2016 וכן גם על החלטתו מיום 20.12.2020 לעיון חוזר בהחלטתו מיום 9.8.2016 שזו לשונה :

"בהתאם להחלטת ועדת הערעורים שבבית משפט השלום בחיפה, עמ"ח 55568-09-16, משרדנו בחן המסמכים, חומר הראיות וחוות הדעת שהועברו למשרדנו בטענה לאיחור באבחנה, טיפול רפואי לקוי וחשיפה לחומרים מסוכנים.

הראיות החדשות שהוגשו למשרדנו, נבחנו על ידנו ולא נמצא כי יש בהן כדי לשנות את ההחלטה לדחות פנייתכם להכיר ולקבלת זכויות מכוח החוק מתאריך 09/08/2016, לפיה לא נמצא קשר בין נסיבות פטירתו של בנכם היקר פלוני לבין שירותו במשטרת ישראל.

החלטתי התקבלה על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפני לרבות חוות הדעת מיום 06/12/2018, 20/07/2020, 02/11/2020 של פרופ' מאיר להב.

אין בכך לאשר את הטענות העובדתיות שהועלו על ידכם.

הנכם רשאים לערער על ההחלטה האמורה תוך 30 יום מיום קבלתה".

הערה פרוצודראלית: בהליך זה התקיימו ארבע ישיבות ביהמ"ש, בשתיים מהן נכח ההרכב- יו"ר הוועדה, ד"ר קורת וד"ר אפטר, בשתיים האחרונות נכח ההרכב – יו"ר הוועדה, ד"ר קורת פרופ' מרקביץ'.

בעקבות פקיעת מינויו של חבר הועדה, פרופ' ולטר מרקביץ, ניתנה החלטת בית המשפט המבקשת מהצדדים לבחור האם ניתן להסתפק במותב קטוע, קרי, שני חברי הוועדה אשר נכחו בכלל ארבעת הדיונים, או שמבוקש שיינתן פסק דין בהרכב מלא של הוועדה. לפי סעיף 17 (ב) לחוק בתי דין מנהליים, "נתמנה חבר אחר למותב הקיים, רשאי המותב להמשיך בדיון מן השלב שאליו הגיע המותב בהרכב הקודם, אם סבר, לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות לטעון טענותיהם, שלא ייגרם עיוות דין; החליט המותב להמשיך בדיון, רשאי הוא לנהוג בראיות שגבה המותב בהרכב הקודם כאילו גבה אותן בעצמו, או לחזור ולגבותן, כולן או מקצתן."

לאחר קבלת עמדת הצדדים, ובהתאם להוראת סעיף 17 לחוק בתי דין מנהליים, תשנ"ב – 1992 פסק הדין ניתן בהרכב מלא, תוך שלחברת הוועדה אשר השתתפה בשתי ישיבות הוועדה הראשונות – ד"ר אפטר, הוצגו פרוטוקולים ומסמכים הנוגעים לדיונים שהתקיימו בנוכחות פרופ' מרקביץ', כאשר לפי שיקול דעת יו"ר הוועדה, בכך נמנע החשש של גרימת עיוות דין.

רקע עובדתי :

המנוח, יליד שנת 1962, שירת במשטרת ישראל החל מיום 21.6.1993 ועד ליום פטירתו בתאריך 11.10.2015, כאשר התפקידים שאליהם שובץ היו בעיקר בתחום התחבורה - קצין תחבורה ירושלים בין התאריכים 25.3.2002 ועד 3.8.2003, קצין בטיחות תחבורה/תעבורה בין השנים 26.1.2009 ועד 31.1.2015 וקצין תחבורה החל מיום 31.1.2015 ועד ליום פטירתו.

בתאריך 22.10.2013 התבצעה למנוח בדיקה רפואית תקופתית שבמהלכה נדרש לבצע בדיקת דם אשר העלתה בשלב הספירה כי הינו סובל מלוקמיה לימפוציטית כרונית (CHRONIC LYMPHOCYTIC LUKEMIA).

בתאריך 12.2.2015 הופנה המנוח לביצוע של בדיקה דחופה בחדר המיון של בית חולים "פוריה" לאחר שהלין על כאבים בירך רגל שמאל וכן גם על נפיחות של הרגל ושל בלוטות המפשעה ואובחן בתחילה כסובל מ – DIFFUSE LARGE B CELL LYMPHOMA.

במהלך תקופת האשפוז בבית החולים נמצא כי המנוח סבל מפקקת ורידית עמוקה, ולאחר שבוצעה לו בדיקת CT וביופסיה של בלוטת שחי יד שמאל נמצא כי הינו סובל מזן אלים מאוד של מחלת הסרטן ("RICHTER SYNDROM"), ובשל כך הומלץ בפניו לעבור טיפול כימותרפי אשר מותאם לסוג המחלה.

לאחר שהמנוח לא הגיב לטיפול הכימותרפי הוא עבר ניתוח השתלת מח עצם בתאריך 2.8.2015 ואף טופל תרופתית באמצעות תרופה מסוג IBRUTINIB.

המנוח אושפז בבית החולים רמב"ם בחיפה בתאריך 28.9.2015 בשל חום ושלשולים עזים מספר ימים לאחר שסיים אשפוז קודם בבית החולים עקב זיהום עורי מסוג הרפס (HHV6) .

בתחילת האשפוז לא נמצאו אצל המנוח סממנים אשר מעידים על סימני מצוקה נשימתית, כיחלון או חיוורון, אולם במהלך תקופת האשפוז מצבו הרפואי התדרדר, בעיקר בשל סיבוכים במערכת העיכול, בדרכי השתן ובתפקודי הכבד עד לפטירתו בתאריך 11.10.2015 כאשר בדו"ח הודעת הפטירה צוין שהמנוח נפטר עקב SEPTIC SHOCK - בשילוב עם דחיית של השתלת מח העצם (ת"ר 35-36).

שבוע ימים לאחר פטירתו של המנוח (בתאריך 18.10.2015) מינה תנ"צ דורון ידיד, סגן מפקד המחוז הצפוני במשטרת ישראל, את סנ"צ שוש חבר (רע"ן מתנדבים במחוז צפון של משטרת ישראל) לשמש כקצינה בודקת (קבו"ד) לצורך בדיקת נסיבות מותו של המנוח.

בתאריך 22.10.2015 הגישה המערערת למשיב תביעת הכרת זכות, בנימוק שהמנוח נפטר עקב מחלת הסרטן, אולם המשיב דחה את תביעתה של המערערת בהסתמך על המלצתו של המומחה מטעמו בתחום הרפואה הפנימית וההמטולוגיה, פרופ' מאיר להב, אשר ציין במסגרת חוות דעתו כי המנוח נפטר מסוג מחלה אגרסיבי במיוחד, אשר מתפרץ מסיבה אקראית וללא כל קשר לחשיפה סביבתית או לכל סיבה חיצונית אחרת.

לאחר שהקצינה הבודקת תשאלה את המערערת וכן גם מספר אנשי משטרה (רופא משטרתי, קצינת הרווחה, מפקדו הישיר של המנוח בשנת 2015 ועוד) צוין במסגרת דו"ח הקבו"ד אשר הועבר לסגן מפקד המחוז כדלקמן :

"סיכום ק' פיקוח ובקרה : פלוני נפטר לאחר מאבק של מספר חודשים במחלה עת היה מאושפז בבית חולים. מהעדויות שנאספו עולה תמונה של אדם שהיה אופטימי לגבי מצבו. אוהב את השירות בחיל ומגלה מוטיבציה להמשיך לעבוד. שעות ספורות לפני מותו הגיעה נציגות של הרווחה המחוזית לעדכן אותו בדבר המשמעויות מפרישה, אך הוא לא הספיק למסור החלטתו (ביקש לשקול. היה מועד מתוכנן ל – 18.10.15 לוועדת מוגבלים.

מועבר להחלטת ראש אמ"ש.

פקד טלי אריכא, עו"ד

ק' פיקוח ובקרה מחוז צפון".

בתאריך 3.1.2016 העביר ראש חוליות קבו"דים, רפ"ק עו"ד עמי גרנובסקי, את דו"ח הקבו"ד לעיון ראש חוליית נפגעים בצירוף תמצית עדויותיהם של העדים אשר תושאלו על ידי הקצינה הבודקת. יש לציין, כי למקרא הדו"ח עולה שמפקדו של המנוח במהלך שנת 2015, סנ"צ אלי סלוק, ציין בעדותו כי התפקיד שאותו ביצע באותה עת לא היה כרוך בלחצים או בעומסים מיוחדים, וכי מותו של המנוח הפתיע אותו, משום שהניח כי מצבו הרפואי של המנוח היה טוב בהרבה מכפי שסבר.

בתאריך 9.8.2016 דחה המשיב את תביעת הכרת הזכות שאותה הגישה המערערת בתאריך 22.10.2015, בנימוק שלאחר בחינת המסמכים וחומר הראיות, לא נמצא שמתקיים קש"ס בין נסיבות מותו של המנוח, לבין שירותו במשטרת ישראל.

בתאריך 22.9.2016 הגישה המערערת את כתב הערעור המקורי בתיק זה, בו טענה כי מותו של המנוח נגרם עקב טיפול רשלני של צוות הרופאים אשר טיפל במנוח, עקב אבחון מאוחר של המחלה, באופן אשר מנע מהמנוח מלקבל טיפול רפואי ומניעתי סביר לאחר שאובחנו אצלו תסמיני המחלה.

בנוסף לכך, נטען גם כי מדובר בהחלטה בלתי מנומקת הן של קצין התגמולים והן של המומחה הרפואי מטעמו, אשר לא טרח לציין במסגרת חוות דעתו באיזה שלב התגלתה המחלה, ועל אלו מסמכים הסתמך בעת עריכת חווה"ד.

לאחר הגשת כתב הערעור המקורי הגישה המערערת לבית המשפט במשך שלוש שנים בקשות רבות מאוד על מנת לנסות ולהתחקות אחר מסמכים אשר מתייחסים לתנאי עבודתו של המנוח, וכן גם למעקבים הרפואיים אשר התבצעו במהלך תקופת שירותו במשטרה, ובעיקר לסוגי החומרים שאליהם נחשף המנוח בעת שירותו.

בתאריך 17.7.2019 הגישה המערערת לבית המשפט כתב ערעור מתוקן, בו טענה כי התיעוד אשר הגיע לידיה במהלך שלוש השנים שלאחר הגשת הערעור המקורי, העלה שמצבו הרפואי של המנוח הוחמר במהלך תקופת שירותו במשטרת ישראל עקב חשיפה לחומרים מסוכנים ובשל מתן טיפול רפואי רשלני מצד הרופאים המטפלים.

במהלך הדיון מיום 26.2.2020 קבעה הוועדה כי על המשיב לבחון מחדש את טענותיה של המערערת בעניין החשיפה לחומרים מסוכנים ובעניין הטיפול הרפואי הלקוי, משום שההחלטה מיום 9.8.2016 לא בחנה באופן מעמיק את מכלול טענותיה של המערערת.

בתאריך 20.12.2020 דחה המשיב את תביעתה של המערערת בשל הטעמים המצוטטים ברישת פסק הדין, ובהסתמך על חוות דעת נוספת מטעמו של פרופ' להב מיום 2.11.2020, בה ציין כי אף בהנחה שמצבו הבריאותי החמור של המנוח אכן היה מאובחן בשלב מוקדם, הרי שמהלך המחלה לא היה משתנה משום שמדובר במחלה סופנית שאינה ניתנת לריפוי כך שלא ניתן היה למנוע את התפתחותה.

חוות הדעת הרפואיות :

כפי שצוין מעלה, בתאריך 27.3.2016 ניתנה על ידי מומחה המשיב, פרופ' להב, חוות דעת ממליצה שממנה עולה כי המנוח נפטר מזן של מחלת הלימפומה מסוג "ריכטר", אשר סיכויי ההחלמה ממנו אפסיים, ובפרט משמדובר בזן מחלה שאינו מתפתח על רקע חשיפה לחומרים מסוכנים.

מטעם המערערת צורפו לתיק בית המשפט חוות דעת מטעמו של המומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, דר' מונל רורליך, וכן גם חוו"ד מטעמו של המומחה בתחום הרפואה הפנימית ובתחום ההמטולוגיה, דר' שי יגנה.

דר' רורליך מציין בחוות דעתו מיום 27.7.2018, אשר צורפה לתיק ביהמ"ש בתאריך 5.8.2018, כי המנוח נחשף במהלך תקופת שירותו הארוכה במשטרת ישראל לאדי דלק מסוג בנזן (BENZENE) בעיקר במהלך שלבי מילוי הדלק ובעת מדידת מפלסי הדלק אל תוך מיכלי המילוי.

דר' רורליך מדגיש בחוות דעתו כי בשורה של מחקרים רפואיים אשר פורסמו באנגליה ובארה"ב עלה שעובדי ה"שטח" של תעשיית הדלק נחשפים באופן שגרתי לאדי דלק מסוג בנזן, וכי ממחקרים אשר התבצעו במדינות שמזג האוויר בהן קר בהרבה, ניתן להסיק שרמת החשיפה הנשימתית לאדי דלק גבוהה בהרבה במדינות חמות כמו מדינת ישראל.

דר' רורליך מבהיר בחווה"ד כי המחלה שבה אובחן המנוח בשנת 2013 (CLL – לוקמיה לימפוציטית כרונית) נחשבת לתת סוג של מחלות שאינן בסיווג "הודג'קין", וכי לרוב מדובר במחלה אשר מאובחנת בקרב אנשים בגילאי 70 ומעלה, כך שהאבחון עלול להימשך שנים רבות.

לטענתו, במקרה זה התבצעה טרנספורמציה/התמרה של מחלת ה – CLL לסוג מחלה אגרסיבי יותר ושונה (ריכטר), שבו לוקים כ - 3% ועד 5% מהחולים במחלת ה – CLL מקרב 15% מהחולים במחלת ה - CLL שהינה תת סוג של NHL, אשר ניתן לאבחון אך ורק באמצעות ביופסיה, וכי זמן ההישרדות המוערך של הלוקים בסינדרום מסוג "ריכטר" נע בין 5 ועד 8 חודשים מרגע התפרצותו של הסינדרום.

דר' רורליך מציין בחווה"ד כי הארגון הבינלאומי לחקר הסרטן (IARC) סיווג את הכימיקל בנזן כמסרטן וכי בשנים 2009 ו – 2017 נקבע באופן עקרוני שקיימות עדויות לקיומו של קשר סיבתי בין חשיפה תעסוקתית לבנזן לבין תחלואה ב – CLL ו ב – NHL וכי הספרות הרפואית מכירה בכך שחשיפה לחומרי הדברה, לקוטלי עשבים, לחומרים ממיסים לגז ראדון עלולה לגרום לעלייה בסיכון ל – CLL.

בסיפת חוות דעתו קובע דר' רורליך כדלקמן :

"מסקנות :

הקשר הנחקר בין בנזן ללימפומות שבנדונו מקיים חלק מעקרונות הסיבתיות ע"ש ברדפורד-היל :

1. טמפורליות – החשיפה במקרה של מר פלוני אירעה לפני המחלה.

2. חוזק הקשר – בחלק מהמחקרים נצפה יחס סיכויים גבוה מ – 2. 

3. עקביות הממצאים – הקשר נצפה במספר מחקרים ובאוכלוסיות שונות אחרת לא היה מקבל את האזכורים בדוחות ה – IARC.

4. גרידיאנט ביולוגי - חלק מהמחקרים הצביעו על קשר מגה-תגובה.

5. מנגנון ביולוגי סביר – הוצעו והוכחו מחקרית שני מנגנונים כאלו בדו"חות ה – IARC.

6. התאמה לידע קיים - בניסויים בבע"ח הצליח בנזן לגרום לגידולים המטו-לימפטיים שונים וכן הוא מוכר כגורם ודאי ל – ANLL בבני אדם.

    

   לכן, לדעתי קיים בהחלט יותר מסיכוי סביר ע"פ המודל של היל וכן לפי הסתברות הסיבתיות להימצאותו של קשר סיבתי, אף אם חלקי, בין חשיפתו של העובד ז"ל לדלקים (ולבנזן כרכיב בהם) לאורך שנות עבודתו במשטרה, ובין מחלותיו – CLL ולאחר מכן DLBCL". 

בחוות דעת מגיבה מיום 6.12.2018 מציין פרופ' להב כי מסקנתו של דר' רורליך שלפיה המנוח נחשף במהלך שירותו במשטרת ישראל לחומר מסוג BENZENE מתבססת על השערה ולא על ממצא עובדתי מוכח, וכי הניסיון לקשור בין חשיפה להופעה של לימפומה אגרסיבית אינו רלוונטי לענייננו, משום שאין מדובר בהתפתחות של לימפומה, אלא במעבר בין סוג אחד לסוג אחר של לימפומה ומשום שאין בנמצא שום מחקר משמעתי אשר מצביע על קש"ס בין חשיפה לחומרי דלק לבין טרנספורמציה לזן מחלה מסוג "ריכטר".

פרופ' להב התייחס בחוות דעתו למאמר בשם "CHEMICAL EXPOSURES AND RISK "OF CHRONIC LYMPHOCYTIC LEUKEMIA, אשר התפרסם בתאריך 24.10.2007 במסגרת כתב העת "bjh review ", שממנו עולה כי אין מספיק נתונים לבסס קשר סיבתי בין חשיפה לחומר מסוג "בנזן" לבין התפתחות של סרטן מסוג CLL.

בנוסף לכך, פרופ' להב מפנה גם למספר מאמרים נוספים אשר לטענתו אינם קושרים בין חשיפה לבנזן לבין התפתחות מחלת ה - CLL.

פרופ' להב מתייחס בעיקר בעיקר למאמר נוסף אשר התפרסם בשנת 2015 במסגרת כתב העת "BJC" בשם "BENZENE EXPOSURE AND RISK OF LYMPHOHAEMATOPOIE CANCERA IN 25, 000 OFFSHORE OIL INDUSTRY WORKERS", אשר דן בהתפתחות סרטן לימפוציטים בקרב עובדי התעשיות הפטרוכימיות כתוצאה מחשיפה לבנזן, מצוין כי אכן מתקיים קש"ס שכזה בנוגע לשני סוגים אחרים של לאוקמיות (AML ו – MM) אולם לא בנוגע לסוג מחלת הלאוקמיה שממנה נפטר המנוח.

פרופ' להב מסכם את מסקנת חוות דעתו בזו הלשון :

"לסיכום :

החשיפה של מר פלוני ל benzene היא מסקנה ולא מדידה עובדתית.

גם אם הייתה חשיפה לכמות מסוימת של benzene - אין בכך לגרום להתפתחות CLL.

הטרנספורמציה ללימפומה אגרסיבית – סיבת מותו של מר פלוני ז"ל אינה קשורה בשום דרך לחשיפה כלשהי – היא מאורע ביולוגי ספונטני. אין כל דמיון בין טרנספורמציה ללימפומה אגרסיבית אחרת.

הטיעונים על פיהם מבסס דר' רורליך את הקשר בין התפתחות לימפומת וחשיפות הם כלליים ואינם נוגעים למחלה שבפנינו".

בתאריך 9.2.2020 הגישה המערערת חוות דעת נוספת מיום 3.2.2020 מטעמו של דר' שי יגנה שהינו מומחה בתחום ההמטולוגיה והרפואה פנימית. דר' יגנה מציין בסיפת חוות דעתו כדלקמן :

"לסיכום : מחלתו של המנוח לא אובחנה בזמן, מאידך לא היה במעקב אצל המטולוג ולא קיבל שום טיפול. המנוח הופנה לבית חולים פורייה לאחר שמצבו התדרדר והחלו סיבוכים של המחלה : פקקת ורידית עמוקה ותסמונת ריכטר כתוצאה מאי אבחון וטיפול בזמן. בהגיע המנוח לבית החולים המחלה הייתה כבר מפושטת עם סיבוכים של פקקת ורידית ברגל שמאל עקב לחץ של בלוטות לימפה מוגדלות והתמרה של המחלה ללימפומה ממאירה ע"ש ריכטר.

אי אבחון המחלה בזמן ואי טיפול ומעקב של רופא המטולוג הביאו לכך שמצבו של המנוח התדרדר ולמותו. אבחנה וטיפול בזמן היו מצילים את המנוח".

בחוות דעת מגיבה מיום 20.7.2020 מציין פרופ' להב כי המנוח אובחן כסובל מ – DIFFUSE LARGE B CELL LYMPHOMA כהתמרה מ CHRONIC LYMPHATIC LEUKEMIA ואף נפטר ממחלה זו וכי בניגוד לקביעתו של דר' יגנה, שלפיה ההתדרדרות במצבו נבעה כתוצאה מאי אבחון של המחלה במועד כבר במהלך שנת 2013, מהלך המחלה לא השתנה משום ש – CLL הינה לאוקמיה כרונית, אשר במרביתם המכריע של המקרים מתגלה באקראי עקב עלייה של הלימפוציטים בספירות הדם.

לטענתו, מדובר במחלה חשוכת מרפא אשר מהלכה אינו משתנה למעט אם מאובחנים סימפטומים של ירידה במשקל, הזעה לילית, אנמיה, ירידה במספר הטרומבוציטים או בהגדלה מסיבית של הטחול.

פרופ' להב מדגיש בחווה"ד כי בשנת 2013 ניתן אמנם להבחין בעלייה במספר הלימפוציטים, אשר הצביעו בסבירות גבוהה על כך שהמנוח סבל ממחלת ה– CLL, אולם מנגד לא סבל מאנמיה או מטרומבוציטופניה (ירידה במספר הטרומבוציטים) וכך גם בדיקות נוספות אשר הדגימו תוצאות תקינות דוגמת ערכי LDH וטחול לא מוגדל.

לפי עמדתו של פרופ' להב אף בהנחה שהמנוח היה מקבל טיפול למחלת ה– CLL הרי שסיכויי ההתמרה ל – DIFFUSE LARGE B CELL LYMPHOMA לא היו קטנים משום שהתמרה הינה תהליך ביולוגי אשר תלוי במוטציות אשר מתפתחות בתאי ה – CLL כאשר ההתפתחות הינה תהליך סטוכסטי (אקראי) שאינו מושפעת משום טיפול שהוא.

פרופ' להב מסכם את מסקנותיו כך :

"ההתמרה היא תהליך ביולוגי שתלוי במוטציות המתפתחות בתאי ה CLL והתפתחות היא סטוכסטית ללא השפעה של שום טיפול.

גם אילו הוגדר מר פלוני כסובל מ CLL, הוא לא היה מקבל שום טיפול, המהלך הטבעי של מחלתו היה נשאר זהה והאבחנה של הלימפומה ממנה נפטר היה מתבצעת באותו אופן – לאחר הופעת הסימנים הקליניים.

המדובר בעקרונות יסוד של גישה ל CLL ולביולוגיה של RICHTER TRANFORMATION – ראה שני מאמרים מסכמים המובאים למטה.

דהיינו – בשנים 2013 – 2015 לא היה צורך בשום טיפול במר פלוני.

שום התערבות רפואית לא הייתה משנה את המהלך הטבעי והופעת הלימפומה האגרסיבית במסגרת RICHTER TRANFORMATION.

הלימפומה ממנה נפטר אובחנה בזמן והמועד, כמו שמאובחנות כל שאר הלימפומות.

אי לכך – טענותיה של דר' שי שאי אבחנה הביאה להתדרדרות – אין לה שום בסיס רפואי. טענתה שלא קיבל שום טיפול הביאה להתדרדרות אין לה על מה לסמוך ואינה נכונה ; הוא לא היה צריך לקבל שום טיפול וטענתה האחרונה – מחלתו לא אובחנה בזמן אינה נכונה. המחלה שגרמה למותו אובחנה בזמן וטופלה כיאות".

דר' יגנה ציין בחוות דעת מיום 24.8.2020, אשר הוגשה לתיק בית המשפט בתאריך 25.8.2020, כי מתיקו הרפואי של המנוח עולה שבתאריך 22.10.2013 נמצא בבדיקת ספירת דם מעבדתית כמות של לייקוציטיזיס ולימפוציטוזיס אשר מתאימה ל – CLL.

דר' יגנה מדגיש בחווה"ד כי חרף הממצאים הללו הרי שבין התאריכים 22.10.2013 ועד 12.2.2015 לא ניתן למנוח טיפול רפואי אלמנטרי אשר מתחייב בנסיבות העניין, דהיינו הפנייתו לביצוע בדיקות מעבדה ובדיקות דימות משלימות (הגדלת בלוטות הלימפה, בדיקת גודל הכבד והטחול ובלוטות הלימפה בחזה ובבטן; בדיקות מרקרים לאבחון מחלת ה – CLL, בדיקת CT בטן לצורך בחינת שלב התפתחות המחלה ; בדיקת כרומוזים לצורך בדיקת סוג קבוצת הסיכון ; בדיקת מעבדה בנוגע לרמת ה – LDH/רמת האנזים לקטט דהידרוגנז בדם; בדיקת גנטיקה של המחלה ; בדיקת FISH ומוטציות לצורך בדיקת קבוצת הסיכון של מחלת ה - CLL).

בהתאם לאמור בחווה"ד המשלימה מצבו החמור של המנוח התגלה רק לאחר תקופה של למעלה משנה ורבע (בתאריך 12.2.2015) בעקבות תלונות של המנוח על נפיחות של בלוטות המפשעה ולאחר שנמצא בבדיקה בחדר המיון וכן גם בבדיקת דימות של החזה והבטן (CT) שהינו סובל מפקקת ורידית עמוקה על רקע הגדלת בלוטות הלימפה במפשעות וכן גם מבלוטות מוגדלות בצוואר, בבתי השחי במיצר, במפשעות וכן גם מטחול מוגדל.

דר' יגנה מתייחס במסגרת חווה"ד גם לסוגי טיפולים חדשים אשר לטענתו הביאו הצלחות טיפוליות מעולות במחלת ה – CLL ואשר תרמו גם לירידה באחוז הטרנספורמציה ל"סינדרום ריכטר".

עם זאת, לשיטתו של דר' יגנה במקרה זה ניתן למנוח טיפול ירוד מן הטעמים הבאים:

"לסיכום : בגלל ההתקדמות המהירה של המחלה תוך שנה וארבעה חודשים וטרנספורמציה ל – RICHTER אין ספק כי החולה שייך לקבוצת חולי CLL עם סיכון גבוה (HIGH RISK CLL) כגון מוטציה של TP53 או DELETION P 17.

לצערנו, המנוח לא אובחן וגם לא עבר שום בירור כפי שנדרש וכפי שמקובל במצב זה בכל הספרות בעידן הטיפולים החדשניים למחלה CLL כגון :

BTK INHIBITORS או GAZYVA WITH VENELOCLAX – תוחלת החיים של חולים עם CLL השתפרה מאוד והסיכון לטרנספורמציה ל – RICHTER ירד אף הוא. יש להסיק מכך כי אם המנוח היה מאובחן בזמן כפי הנדרש, יכול היה לקבל את הטיפול המתאים המגיע לו אשר יכול למנוע את התקדמות המחלה ובכך למנוע את הטרנספורמציה לסינדרום מסוג "ריכטר" אשר גרם למותו בטרם עת.

מצורף 6 מאמרים... "

בתאריך 24.12.2020 צירף המשיב לתיק בית המשפט חוות מגיבה מיום 2.11.2020 מטעמו של פרופ' להב שבה נטען כי סוגי הטיפול אשר מפורטים במסגרת חווה"ד לא היו רלוונטיים בין השנים 2013 ועד 2015 וכי ממילא היה המנוח מצוי בשלב מחלה מתקדם של מחלת ה – CLL וכי עם חלוף הזמן הופיעה גם טרנספורמציה לסינדרום/תסמונת המחלה האגרסיבי מסוג "RICHTER" כך שאף אם היה מקבל מלכתחילה טיפול עבור CLL הרי שטיפול זה לא היה מונע את הטרנספורמציה ל"RICHTER".

פרופ' להב מסכם את חוות דעתו המשלימה כך :

"לסיכום :

אבחון מוקדם לא היה משנה את המהלך, כי המטופל היה נשאר במעקב בלבד.

הדיון על התרופות החדשות אינו רלוונטי ואינו נכון : באותה תקופה התרופות לא היו בשימוש וגם אילו היו, הוא לא היה צריך לקבל אותן.

הטענה שבעידן התרופות החדשות הסיכון לטרנספורמציה קטן אינה נכונה. הסיכון זהה אך הפרוגנוזה של הלימפומה שעברה התמרה גרוע בהרבה.

מר פלוני לקה ב RICHTER SYNDROME ממנו נפטר. שום טיפול קודם לא היה מונע את ההתפתחות הזו ולא היה משנה את המהלך הקליני העצוב".

לאור המחלוקת העמוקה שבין המומחים, סבורה הייתה הוועדה כי יש למנות מומחה בלתי תלוי; בתאריך 23.5.2022 מונה דר' מרק-אלן לוי כמומחה מטעם וועדת הערר בתחום הרפואה התעסוקתית, אולם לאחר שהתברר כי דר' לוי משמש כיועץ לקצין התגמולים החל מחודש יולי 2022 קבע יו"ר הוועדה בהחלטתו מיום 17.11.2022 שאין לקבל את חוות דעתו של דר' לוי כראיה.

בהמשך מונו מטעם הוועדה ארבעה מומחים נוספים בתחום הרפואה התעסוקתית אולם לאחר שאותם מומחים הודיעו לבית המשפט כי אין ברצונם לקבל על עצמם את המינוי פנו הצדדים אל בית המשפט בבקשה להגיש סיכומים בכתב מטעמם (ראה : הודעת המשיב מיום 19.7.2023 ; הודעת המערערת מיום 8.9.2023).

טענות הצדדים :

טענות המערערת :

בכל הנוגע לטענת החמרת מצבו של המנוח בשל גילוי המחלה כשנה ורבע לאחר ביצוע בדיקת הדם, טוענת המערערת שיש לקבל את הסבריו של המומחה מטעמה, אשר ציין הן בעדותו בבית המשפט וכן גם בחוות דעתו כי סיבוכי המחלה, דהיינו פקקת ורידית ברגל שמאל עקב לחץ של בלוטות לימפה מוגדלות והתמרה/טרנספורמציה של המחלה לתסמונת מסוג ריכטר, נגרמו עקב גילוי מאוחר של המחלה בעת שהגיעה לשלב האגרסיבי (שלב מספר 3 או 4).

לפי עמדתה של המערערת יש לקבל את קביעתו של דר' יגנה הן במהלך עדותו בבית המשפט וכן גם במסגרת חוות דעתו הכתובות, שלפיה מחלת ה – CLL הייתה יכולה להתגלות בסמוך למועד ביצוע בדיקת הדם (בתאריך 22.10.2013) משום שגם חולי CLL אסימפטומטיים נדרשים לבצע בדיקות מעקב מדי חצי שנה.

אליבא דעמדת המערערת, ככל שאותן בדיקות אכן היו מתבצעות בפועל ניתן היה להציל את חייו, משום שהרופאים המטפלים נמנעו מהפנייתו לביצוע בדיקות חיוניות דוגמת בדיקת מרקרים, ביצוע בירור המטולוגי וכן גם בדיקת C.T. של אזור החזה והבטן בשילוב עם טיפול תרופתי מתאים גם להאריך את חייו בעשר שנים.

המערערת מוסיפה ומציינת כי עמדתו של דר' יגנה אף עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין העליון בעניין רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5), 321 ואף בעניין רע"א 43/15 פלוני נ' קצין התגמולים מיום 20.3.2016, לפיה אבחון לקוי של חייל במהלך תקופת שירותו הצבאי עשוי לגרום לכך שמתקיים קש"ס בין שירותו הצבאי של המנוח לבין החמרת מחלתו.

המערערת מציינת בסיכומיה כי מחקירתו של פרופ' להב בבית המשפט עלה שטרם עריכת חווה"ד הראשונה מיום 27.3.2016 הוא לא נתן את דעתו למכלול נתוניו של המנוח, ובעיקר לתוצאת בדיקת הדם מיום 22.10.2013, אלא התייחס באופן סלקטיבי אך ורק למסמכים אשר תועדו בתאריך 12.2.15 בעת שהמנוח אושפז בבית החולים "פוריה" וכן גם למסמכים אשר תועדו בתיקו האישי במשטרת ישראל (לרבות מסקנות הקבו"ד).

לטענת המערערת, התעלמותו של פרופ' להב במסגרת חוות דעתו המייעצת הראשונה לקצין התגמולים ממסמכים רבים אשר תועדו בתיק קופת החולים ובעיקר מנתוני בדיקות המעבדה ההכרחיות, אשר חייבות להתבצע לאחר קבלת נתוני בדיקה כה בעייתית, מצדיקות בנסיבות העניין את העדפת חוות דעתו של המומחה מטעמה שלפיה מחלתו של המנוח הוחמרה ותוחלת חייו התקצרה בשל אי ביצוען של אותן בדיקות חיוניות.

המערערת טוענת בסיכומיה כי פרופ' להב מטעה את בית המשפט בכך שציין בחוות דעתו שהמנוח סבל מסיבוכים של מחלת ה – CLL (פקקת ורידים וזיהומים) לאחר כישלון הטיפולים הכימותרפיים, משום שמיד לאחר האבחון הראשוני ניתן היה לתת למנוח טיפול תרופתי משולב אשר כולל חמש תרופות ובמידת הצורך גם טיפולי קרינה או השתלת תאי גזע, שעה שבמקרה זה המחלה התגלתה בשיהוי רב בשלב מתקדם (שלב מספר 3 או 4).

המערערת מבקרת בסיכומיה את התעלמותו של פרופ' להב מנתוניה החמורים של תוצאות בדיקת הדם אשר התבצעה בתאריך 22.10.2013 וכן גם מכך שעד ליום 12.2.2015 לא הייתה שום התייחסות לממצאיה, ולכך שהמנוח לא הופנה לביצוע מעקב רפואי ומעבדתי נוסף אשר מתחייב בנסיבות העניין.

לטענתה, פרופ' להב התעלם מהרישומים הרפואיים אשר נערכו בין התאריכים 22.10.2013 ועד 12.2.2015 וכן גם מכך שהמנוח אובחן במהלך האשפוז מיום 12.5.2015 כחולה במחלת CLL בשלב 3-4 ולאחר שהמחלה עברה טרנספורמציה.

לשיטתה של המערערת, מעדותו של פרופ' להב בבית המשפט עלה שניתן היה להאריך את תוחלת חייו של המנוח ככל שהיה מקבל טיפול רפואי מתאים מיד לאחר קבלת תוצאות בדיקת הדם מיום 22.10.2013 וכי במקום לבחון את עמדתו של דר' יגנה בסוגיה זו, פרופ' להב ציין בעדותו בבית המשפט כי הוא מצא לנכון להתמקד בסוגיית הקש"ס, ובנוסף לכך גם בעניין מועד עיתוי קבלת הטיפול.

בכל הנוגע לעניין הקשר הסיבתי שבין חשיפתו של המנוח לאדי הדלק מסוג בנזן לבין התפתחות הלימפומה, מציינת המערערת כי פרופ' להב אינו מוצא לנכון להתייחס במסגרת חוות דעתו לעניין הקשר הסיבתי שבין חשיפה לחומרים מסוכנים לבין מחלת הלימפומה.

המערערת מציינת בסיכומיה כי מספר קציני משטרה אשר תושאלו לאחר מות המנוח ציינו באופן ברור שהמנוח נחשף במהלך תקופת שירותו במשטרת ישראל לאדי סולר ובנזן ובפרט בהינתן עדותו של המפקד הממונה עליו במשך תקופה של שלוש שנים, מר דוד מור, שממנה עלה כי המנוח ביצע כ - 60 בקרות בשנה במספר רב של תחנות דלק משטרתיות, ולכן בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 4391/98 קצין התגמולים נ' מאיר עמר מיום 18.4.1999 יש מקום להכיר במנוח כמי שזכאי להכרה בשל קבלת טיפול רפואי רשלני אף אם לא מתקיים קש"ס מובהק לתנאי שירותו של המנוח.

טענות המשיב :

בכל הנוגע לסוגיית הקש"ס שבין תנאי שירותו של המנוח לבין מחלתו טוען המשיב כי מהמסמכים אשר מתועדים בתיקו האישי וכן גם מעדותו של הממונה על המנוח, מר דודו מור, עולה שהמנוח, אשר שימש כקצין דלק ארצי, עסק ביצע מטלות עבודה בעלות אופי מינהלי במשך כ - 80% מתקופת עבודתו וכי בפועל הוא נחשף לאדי דלק אך ורק בעת שביצע ביקורות שטח, דהיינו רק בכעשרים אחוז מזמן עבודתו הכולל .

המשיב מציין בסיכומיו כי המומחה מטעם המערערת בתחום הרפואה התעסוקתית, דר' רורליך, התבסס במסגרת חוות דעתו על מידע שגוי מבחינה עובדתית משום שבניגוד לאמור בחווה"ד, הרי שהמנוח לא נמנה עם צוות עובדי התחזוקה של צי הרכב המשטרתי ו/או עם צוות עובדי תעשיית הדלק (נהגי משאיות, עובדי התחנות וכו'), ולכן ברי כי לא מתקיים קש"ס בין התפתחות מחלת הסרטן לבין תנאי שירותו במשטרת ישראל.

המשיב מדגיש בסיכומיו כי המנוח לקה במחלת לוקמיה כרונית (CLL) אשר התייצגה עם לימפומה חריפה ואגרסיבית מסוג DLBCL אשר נגרמת באופן מקרי לחלוטין, וככזו אינה מגיבה לטיפולים ראשוניים, ואף עמידה לטיפולים כימותרפיים, ולכן סיכויי ההחלמה ממנה אפסיים.

המשיב סבור שיש לקבל את עמדתו המקצועית של פרופ' להב וכן גם של המחקרים הרפואיים שאותם צירף לחוות דעת, שמהם עולה כי אמנם מתקיים קשר סיבתי בין חשיפה לבנזן לבין התפתחות סוגים מסוימים של מחלת הלוקמיה דוגמת AML ו – MM, אולם מנגד לא הוכח קיומו של קש"ס מעין זה בין חשיפה לבנזן לבין מחלת ה – CLL כך שבמקרה זה לא ניתן לקבוע כי מחלת ה – CLL, שממנה נפטר המנוח , נגרמה עקב חשיפתו לבנזן.

המשיב מוסיף וטוען בסיכומיו כי על וועדת הערר לאמץ את עמדתו של פרופ' להב שלפיה במקרה זה מחלת ה – CLL עברה טרנספורמציה מוחלטת לסוג מחלה אחר לגמרי, ולכן אין לקבל את עמדתו של דר' רורליך שלפיה הלימפומה האגרסיבית התפתחה כתוצאה מחשיפה לבנזן, משום שבמקרה זה המנוח נפטר עקב מעבר מסוג אחד של לימפומה (CLL) לסוג לימפומה אחר ואלים בהרבה (DLBCL), כך שברי כי סיבת המוות קשורה לאירוע ביולוגי-ספונטני ולא בחשיפה לאדי דלק.

המשיב טוען כי על וועדת הערר לבכר את עמדתו של פרופ' להב על פני זו של דר' יגנה, משום שמחלת הה – CLL, שהינה מחלה אשר מתגלית באופן אקראי, אינה מצריכה קבלת טיפול מידי, אלא אם כן המטופל סובל מסימפטומים של ירידה במשקל, הזעה לילית, ירידה במספר הטרומבוציטים (כדוריות דם לבנות ותאי קרישת דם/טסיות) וכן גם הגדלה מסיבית של הטחול.

לטענת המשיב, בנתוני ספירות הדם של המנוח משנת 2013 ניתן לראות עלייה משמעותית בנתוני הלימפוציטים, אשר בסבירות גבוהה אמנם היוו ביטוי ל – CLL, אולם מנגד המנוח לא סבל באותה עת מסימפטומים דוגמת טחול מוגדל, אנמיה, טרומבוציטופניה מה גם שבבדיקת המעבדה עלה שערכי ה – LDH (בדיקת דם במקרה של חשד לאנמיה מוליטית והרס של כדוריות הדם) היו תקינים.

המשיב מדגיש בסיכומיו כי הטיפול ב – CLL אינו מקטין את הסיכון להתמרה, שהינה תהליך ביולוגי אשר תלוי במוטציות המתפתחות בתאי CLL ושאינו ניתן לטיפול, וכי לא ניתן היה לספק למנוח טיפול רפואי מתאים בין השנים 2013 ועד 2015, משום שהתערבות רפואית לא הייתה משנה את המהלך הטבעי ואת הופעת הלימפומה האגרסיבית מסוג סינדרום ריכטר.

המשיב מציין בסיכומיו כי ממילא באותה עת הטיפול התרופתי אשר מוזכר במסגרת חוות דעתו של דר' יגנה לא אושר לשימוש בארץ מה גם שפרוגנוזה של טרנספורמציית ריכטר לאחר מתן תרופות החדישות הינה גרועה בהרבה משום שבמרביתן המכריע של הבדיקות הללו אובחנו מדדים פרוגנוסטיים גרועים כך שבכל מקרה אבחון מוקדם לא היה מסייע.

בכל הנוגע לתחולת פסה"ד בעניין עמר מציין המשיב כי בתאריך 27.5.1999 נדחתה בקשת המדינה/קצין התגמולים לקיים דיון נוסף בתיק זה (דנ"א 2861/99) אולם מדובר בפס"ד שאינו רלוונטי לעניינו, משום שהינו מתייחס לטיפול רפואי ולהסדרים שנחתמו בין משטרת ישראל לבין קופות החולים ואשר היו רלוונטיים טרם חקיקת חוק ביטוח בריאות ממלכתי שנכנס לתוקף בשנת 1994, ולכן במקרה זה היה צורך להגיש תביעת נזיקין אזרחית בהתאם להוראות חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952.

דיון והכרעה :

נטלי ההוכחה בערעורים אשר מוגשים מכח חוק משפחות חיילים שנספו במערכה :

בתביעה אשר מוגשת מכח הוראות חוק משפחות חיילים שנספו במערכה הרי שעל פי הנוסח המתוקן של החוק במסגרת תיקון מספר 37 משנת 2016, דהיינו, בתביעות המתייחסות לחיילים בשירות סדיר בלבד ושהוגשו החל מיום 27.4.2017 ואילך, נקבעה במסגרת סעיף 2ב' לחוק, אשר כותרתו "מוות בשירות בחזקת מוות עקב השירות", חזקה הניתנת לסתירה בדבר קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין מותו של החייל, דהיינו, במקרי חבלה או לחילופין כתוצאה ממחלה או מהחמרת מחלה אשר אירעו במהלך תקופת שירותו והכל אם הוכח היפוכו של דבר.

טרם התיקון מיום 29.12.2016 קבע סעיף 2ב' לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה כי כלל אנשי כוחות הביטחון, לרבות חיילים בשירות סדיר וקבע, אשר מתו כתוצאה מחבלה, ממחלה או מהחמרת מחלה שאירעו במהלך תקופת השירות הוחזקו כמי שמתו עקב השירות זולת אם הוכח היפוכו של דבר.לפיכך, כל אימת שקצין התגמולים מגיע למסקנה כי מותו של החייל/איש כוחות הביטחון לא נגרם עקב השירות או אז מוטל עליו הנטל להוכיח היפוכו של דבר.

ודוק,אין שוני משמעותי בין שני נוסחיו של סעיף 2ב לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה בכל הנוגע למשרתי השירות הסדיר ולכן בנסיבות העניין יש לבחון האם עלה בידי קצין התגמולים לעמוד בנטל אשר מוטל עליו מכוח סעיף זה ולפיו לא מתקיים קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המנוח לבין האירוע שהביא לפטירתו ("היפוכו של דבר"), דהיינו, כי מותו של המנוח לא נגרם עקב השירות (ראה : רע"א 252/09 רונית אונגר נ' קצין התגמולים מיום 8.8.2010).

תכליתו של הסדר חקיקתי מיוחד זה, אשר מקים חזקה לטובת המנוח, ובמצב של אי-וודאות מעביר את נטל ההוכחה אל כתפי קצין התגמולים הינו להעניק פיצוי למשפחות חיילים אשר קיפחו את חייהם בשירותם הצבאי תוך הכרה בקושי של משפחת המנוח להוכיח את נסיבות הפטירה מאחר ואין בידיה מידע מדויק על אשר אירע למנוח בעת שירותו.

חזקה זו באה לעולם מתוך התחשבות מיוחדת בבני משפחתו של מי שנספה במהלך שירותו. הורתה של החזקה מצויה בשיקול הסוציאלי שלא להותיר את קרובי משפחתו של נספה ללא כל פיצוי רק בשל הקושי להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי לשירות. טעם נוסף לחזקה נעוץ בקשיים הראייתיים הניצבים בפני בני משפחתו של נספה, אשר מטבע הדברים יתקשו להצביע על גורמים או אירועים מיוחדים שאירעו לנספה במהלך השירות.

משמעות החזקה הינה כי מקום שבו הוכח על ידי משפחת המנוח כי מחלה/חבלה/החמרת מחלה גרמה למותו של חייל או אז עובר הנטל לקצין התגמולים לשלול את האפשרות כי המוות נגרם בשל תנאי השירות. עמידה בנטל זה אינה קלה מאחר ועל קצין התגמולים להוכיח עובדה שלילית, בין היתר, באמצעות הוכחה כי הגורם לחבלה או למחלה שהביא למות החייל הינו חיצוני לשירות, או לחילופין, באמצעות הבאת ראיות ולפיהן אין בתנאי השירות כל גורם בעל פוטנציאל לגרום את החבלה או המחלה שהביאו למוות, וכי אף לא גורם מגורמי השירות לא יכלו לגרום למחלה.

ככל שלא עלה בידי קצין התגמולים להוכיח בראיות פוזיטיביות את הגורם למוות, ולא עמד גם בנטל לשלול קיומו של גורם סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות, או אז תעמוד החזקה על מכונה וייקבע כי מותו של הנספה נגרם עקב השירות.

מאחר וקצין התגמולים נדרש להוכיח עובדה שלילית נקבע בפסיקה שניתן להקל עמו במידת מה, ולכן, די בכך כי קצין התגמולים ישכנע במאזן ההסתברויות את האפשרויות השונות, כלומר שאין סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות או כי הגורם למחלה הנו חיצוני לשירות. עוד נקבע, כי הוכחת קיומו של גורם חיצוני למוות יכולה להיעשות בדרך של הוכחת גורמי סיכון מיוחדים בתנאים שלהם נחשף הנספה מחוץ לשירות וזאת גם אם אין ראיה פוזיטיבית שגורמים אלו הם אשר הביאו למותו.

אשר על כן, על מנת שתקום החזקה שלפיה המוות נגרם גם עקב השירות, הרי שבתביעות ובערעורים המוגשים מכח חוק משפחות חיילים שנספו על המערערים/תובעים לשכנע כי המחלה או החבלה שהביאו למוות אירעו במהלך השירות על מנת שתקום החזקה כי המוות אירע גם עקב השירות.

משקמה החזקה, יכול קצין התגמולים להוכיח בראיות פוזיטיביות כי גורמי המוות הינם חיצוניים לשירות כאשר הוכחה זו תיעשה על פי מאזן הסתברויות רגיל באמצעות הבאת ראיות שלפיהן לא היה בתנאי השירות כל גורם בעל סיכון פוטנציאלי לפרוץ המחלה או כי חבלה שממנה נפגע חייל בשירות סדיר גרמה למותו. מקום שבו גורם המחלה אינו ידוע ולא ניתן להוכיח או לשלול קיומו של סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות תתקבל תביעת משפחת החייל המנוח (ראה : ע"ו (מחוזי חיפה) 30049-01-18‏ מוחמד ודחיה גדיר נ' קצין התגמולים מיום 25.3.2018).

האם מתקיים קשר סיבתי משפטי בין החומרים שאליהם נחשף המנוח במהלך תקופת שירותו לבין הגידול הסרטני שממנו נפטר במהלך תקופת שירותו במשטרת ישראל ?

עיון בדו"ח הקבו"ד וכן גם בדו"ח סקירת השירות של המנוח מעלה כי המנוח הועבר לשרת במחוז הצפוני בתפקיד מינהלי בתאריך 31.1.2015 לאחר ששירת עד למועד זה כקצין דלק ארצי החל מיום 26.1.2009.

מעדויותיהם של השוטרים אשר תושאלו על ידי קצינת המשטרה אשר ערכה את הדו"ח מעלה כי המנוח שובץ לתפקיד מינהלי ושירת עימם במשך תקופה קצרה של כחצי שנה, שבמהלכה מצבו הבריאותי התדרדר מאוד וכתוצאה מכך אושפז בבתי חולים, ולכן אין משמעות מהותית לתחקיר זה, משום שהחקירה לא התמקדה בניסיון לבחון האם המנוח נחשף לבנזן וסולר באופן בלתי בטיחותי טרם שאובחן כמי שלקה במחלת הסרטן.

ודוק, מההתכתבויות משנת 2018 אשר הוחלפו בין הממונים על המנוח בעת ששימש כקצין דלק ארצי לבין רפ"ק אורן אזולאי, ראש חוליית נפגעים במשטרת ישראל, לאחר הגשת הערעור בתיק זה מתאר הממונה על המנוח באותה עת, מפקד מטא"ר רמלה - רפ"ק נח סנקר, את שגרת עבודתו ואת מידת החשיפה של המנוח לאדי דלק במסגרת תפקידו בזו הלשון (התכתבות מייל מיום 21.1.2018 – מוצג מע/3) :

"אורן שלום,

רפ"ק פלוני עבד תחת פיקודי כ - 3 שנים.

שימש בתפקיד ק' דלק ארצי.

במסגרת תפקידו היה אמון על ניהול, פיקוח ובקרה על תחנות דלק משטרתיות.

במסגרת הבקרות היה מבצע בקרות בתחנות הדלק ומודד מפלסי דלק במכלים.

אשר על כן היה בא במגע מסוים עם אדי הדלקים – בנזין וסולר.

כמו היה מבצע הדרכות ובקרה לקבלת דלק ממכליות הדלק, היה נוכח פיזית בתהליך אספקת הדלקים מהמכליות למכלי הדלק בתחנה, תהליך שבו נפלטים אדי דלק לאוויר בתחנות שאין בהן מערכת מיחזור אדים.

אין בדברים הנ"ל לקבוע מידת סיכון או כל דבר אחר".

במסגרת התכתבות נוספת מיום 22.3.2018 מציין ראש חוליית אנרגיה במחלקת התחבורה במשטרת ישראל, מר דודו מור, עולה שהמנוח נדרש במסגרת עבודתו לבצע מגוון רב של תפקידים שבכללם הדרכת שוטרים, היערכות לתקופות חירום, הזמנת דלקנים, פיקוח ומעקב על בקרות תקופתיות, בטיחות, פיקוח על פרויקטים לרבות טיהור מי תהום בתחנת חדרה, הסבת מיכלים וכו', תיאום חברת "סונול", פיקוח על שאיבת בוצה ממפריד דלקים ועוד (ראה: מוצג מע/4).

בהתכתבות פנימית נוספת מטעמו של קצין בטיחות וגיהות את"ל, רפ"ק עדי פידלמן, שאינה נושאת תאריך, עולה כי המנוח ביצע במרבית הזמן עבודות מינהלתיות, וכי הוא נחשף לריחות דלק אך ורק בעת שביצע ביקורות שטח בתחנות דלק משטרתיות.

בנוסף לכך, נטען במכתב כי תקנות הבטיחות בעבודה אינן חלות על תחנות דלק, וכי לא מצויים בידי משטרת ישראל ממצאי ניטור של תחנות הדלק, למעט סקר מקדים משנת 2018 שאינו מעלה כי הינו מהווה פוטנציאל לסיכון כלפי שוטרים אשר נחשפים לאדי דלק (ראה :מוצג מע/5).

מעדותו של מר מור בבית המשפט עולה שהוא שירת עם המנוח בין השנים 2007 ועד 2010 וכי להערכתו כ - 20% מזמן עבודתו של המנוח הוקדש לביצוע בקרות "שטח" (כ – 60 ביקורים בשנה), שבמהלכן נחשף באופן לאדי סולר ובנזין בעת שביצע מדידות במיכלי דלק באמצעות שימוש במוט מכני אשר היה ממוקם במתקן הדלת הראשי בתחנה, בעוד שיתרת זמן העבודה (כ – 80%) הוקדשה לעבודה משרדית במשרדי המחלקה ברמלה ובבית דגן.

בכל הנוגע למידת חשיפתו של המנוח לאדי דלק ציין מר מור בעדותו כך (ראה : עמוד 17 שורות 7-16 לפרוטוקול):

" ש.בשנים האחרונות כשהתקינו דלקנים, האם נחשף לאדי דלק?

ת.בכלי הרכב המשטרתיים הותקנו אמצעי תדלוק מסוג דלקן של חברת סונול, יצא איזושהי תקנה נוספת שכל תחנת דלק במדינת ישראל חייבת במישוב אדים ואנחנו בתקופה שלי התחלנו להתקין בתחנות דלק משטרתיות, התחנה הראשונה הייתה תחנת בית חורון ולאחר מכן המטה הארצי ויתר המשאבות במשטרת ישראל הוחלפו על ידי מחליפי בתפקיד והמכשיר זה כאשר מפעילים את פיית התדלוק יש משאבה ששואבת את אדי הדלק חזרה למיכל הדלק הראשי.

ש.לוועדה: מאיזו שנה החלו לעשות את זה?

ת.פחות או יותר באמצע השירות שלי בתפקיד. זה לא היה קיים במדינת ישראל לפני התקופה הזו, הכוונה לשנים 2008-2009".

אדי דלק מוגדרים ככלל החומרים אשר מתאדים לאוויר מדלקים נוזליים המכילים פחממנים שאינם מתאן (NMHC) וכן גם מרכיבים אורגניים שונים ובעיקר בנזן, שהינו חומר מסרטן לאדם, וכן גם חומרים רעילים אחרים.

בתאריך 20.7.2017, דהיינו כשנתיים לאחר מותו של המנוח, הותקנו תקנות אוויר נקי (מניעת זיהום אוויר וריח מתחנות דלק), תשע"ז – 2017 אשר נכנסו לתוקף במהלך חודש נובמבר 2017, ושמכוחן חויבו כל מפעילי תחנות הדלק בארץ להתקין בתחנות מערכות השבה וניטור של אדי דלק, לצורך צמצום פליטות אדי הדלק מתחנות דלק אשר מנפקות בנזין.

מהתקנות עולה גם כי תחנות דלק שלא הותקנו בהן מערכות מישוב וניטור או שהמערכות הללו אינן מופעלות בה דרך קבע תיחשבנה כתחנות דלק אשר זיהום האוויר בהן הינו חזק או בלתי סביר. מערכות מישוב האדים בתחנות הדלק מתבססות על צינור דק אשר נמשך בין מיכל הדלק התת קרקעי לבין פיית התדלוק ודרכו מוחזרים אדי דלק ממיכל המכונית למיכלי התחנה. במסגרת התקנות הללו אף נקבע כי מפעילי תחנות דלק מחויבים להתקין מערכות אוטומטיות לצורך השבה של אדי דלק אשר נפלטים במהלך תדלוק אל תוך מכלי הדלק של התחנה, כאשר בנוסף לכך, נקבע מחדש גם תקן השבת אדים בנוגע למניעת פליטת אדים, ואף הוסדרו במסגרת התקנות נוהלי רישום ממצאי הבדיקות התקופתיות בשילוב ממצאי הניטור ונתוני התפעול.

בהתאם לתקנות הללו מפעילי התחנות נדרשים לבצע בדיקות תקופתיות לצורך בדיקת יעילות מערכות מישוב האדים באמצעות ביצוע של בדיקות מעבדות מתאימות, ובנוסף לכך מדי שלוש שנים בדיקות מעבדה של תפקוד ויעילות מערכת השבת האדים וכן גם של מידת האטימות של מתקני הדלק לדליפות אדי דלק, וכן גם את תפקוד שסתום פריקת הלחץ.

יש לציין, כי עד לשנת 2017 נדרשו חברות הדלק להתקין בתוך התחנות מערכות מישוב אוויר, דהיינו מערכות לאיסוף והשבת אדי הדלק לצורך מניעת פליטתם וגרימת זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר בהתאם לדירקטיבה האירופאית בנוגע לתקן פליטות דלקים אשר הוחלה בארץ החל מחודש אפריל 2003.

באותה עת אף הוגשו כנגד חברות אשר נמנעו מלעשות כן כתבי אישום בשל גרימת זיהום חזק או בלתי סביר של האוויר בהתאם לסעיפים 4, 11(א), 11(ג) לחוק למניעת מפגעים, תשכ"א-1961 וכן גם בהתאם להוראות סעיפים 4,7,14 ו- 15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, וכן בעבירה לפי סעיף 1 יחד עם פריטים 1.2(א) ו-(ב) וכן 2.2(ה) לצו רישוי עסקים (עסקים טעוני רישוי), תשנ"ה-1995 ובנוסף לכך גם הוגשו כנגדן תביעות ייצוגיות אזרחיות (ראה : ת"צ (מחוזי מרכז) 7660-10-08 ציון מזור ואח' נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' מיום 5.7.2010 ; ת"פ (שלום חיפה) 4807-09-08 מדינת ישראל נ' "דלק" החברה הישראלית בע"מ מיום 18.10.2009; ע"פ (מחוזי חיפה) "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 22.12.2009).

ודוק, במקרים מעין אלה שבהם חייל לוקה במחלה אשר מתפרצת במהלך שירותו הצבאי הרי שדי להראות כי מבחינה עובדתית ישנו קשר סיבתי בין השירות הצבאי לבין הופעת המחלה, ואין מקום לדרוש שיתקיים יסוד אובייקטיבי נוסף אשר קשור למיוחדות של השירות הצבאי או למהות האירוע אשר הוביל לפגימה, בכדי לגבש קשר סיבתי ביניהם (ראה : רע"א 2652/19 פלוני נ' מדינת ישראל – קצין התגמולים מיום 11.1.2021).

בפסיקות בתי המשפט, בתי הדין לעבודה וועדות הערר הוכרו פעמים רבות עובדי תעשיית הדלק ורכב הן בסקטור האזרחי והן בסקטור הצבאי אשר נחשפו במסגרת תפקידם לבנזן ובעקבות כך לקו במחלת לימפומה כאשר בפסיקת ביה"ד הארצי אף נקבע כי יש להכיר בחשיפה של עובדי תעשיית הרכב והדלק לאדי דלק ולבנזן בהתאם לתורת המיקרוטראומה (ראה : ב"ל (חיפה) 3988/02 ז'ן פוליטי חיים נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 22.6.2009; עב"ל (ארצי) (ראה : עמ"ח (באר-שבע) 46411-04-18 פלונית נ' קצין התגמולים מיום 21.3.21 ; עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מיכאל מועדים לשמחה נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 19.10.2017 + ב"ל (אזורי ת"א) 22173-12-12 מיכאל מועדים לשמחה נ' המוסד לביטוח לאומי מיום 26.11.2019).

במסגרת חוות הדעת הרפואיות אשר הוגשו לתיק בית המשפט מוזכר מאמר אשר פורסם במהלך חודש אוקטובר 2017 במסגרת ביטאון ה – IARC בנוגע למספר נחקרים אשר התמקדו בעובדי תעשיית הנפט העלו כי בנזן הינו חומר מסרטן ( IARC MONOGRAPH ON THE EVALUATION OF CARCINOGENETIC RISKS TO HUMANS. BENZNE. N120/OCT 2017) שבו נכתב כדלקמן :

" CANCER IN HUMANS 6.1

THERE IS SUFFICIENT EVIDENCE IN HUMANS FOR THE CARCINOGENICITY OF BENZENE. BENZENE CAUSES ACUTE MYELOID LEUKEMIA IN ADULTS. POSITIVE ASSOCIATION HAVE BEEN OBSERVED FOR NON-HODGKIN LYMPHOMA, CHRONIC LYMPHOID LEUKEMIA, MULTIPLE MYELOMA, CHRONIC MYELOID LEUKEMIA, ACUTE MYELOID LEUKEMIA IN CHILDREN, AND CANCER OF THE LUNG. A SMALL MINORITY OF THE WORKING GROUP CONSIDERED THAT BENZENE ALSO CAUSES NON-HODGKIN LYMPHOMA. 

A seperate small minority considered that a positive association was not observed for cancer of the lung".

בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי בעניין מיכאל מועדים לשמחה ההכרה בתביעות להכרה של נפגעי עבודה מחלות ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור וכו' כתוצאה מחשיפה לחומרים מסוכנים או אחרים באמצעות נשימה יש לבחון בהתאם לתורת המיקרוטראומה, דהיינו על הנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה" אשר כוללת תשתית עובדתית ונתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונשנית" לאותם חומרים, לרבות החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים.

עם זאת, בשל הקושי הראייתי הברור של העובדים להוכיח את מאפייני חשיפתם לחומרים החשודים כפוגעים הרי שבהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי נטל זה מוטל על המעסיק אשר נדרש להוכיח את מידת החשיפה (נתוני תדירות החשיפה, ריכוז החומרים, סוגי החומרים וכיוצ"ב) אשר עשויה לגרום למחלה.

לעניין הקשר הסיבתי שבין חשיפה לבנזן לבין התפרצות מחלת ה – CLL ציין מומחה המשיב, פרופ' להב, במהלך עדותו בבית המשפט כדלקמן (ראה : עמוד 12 שורות 16-22 לפרוטוקול):

" ש.לוועדה: אנו מנסים להסתכל על המצב לפני, השאלה היא הקשר בין חשיפה לבנזן לבין CLL. אם לא היה לו CLL לא הייתה התמרה. האם מבחינת הספרות המקובלת איזה קשר יש בין CLL לבנזן.

ת.חשיפה לבנזן יכולה להיות גורם אפשרי ל- CLL לפי ה- IARC. לא בכדי לא קבעו קשר ודאי, למרות שהם ליברלים וברגע שהם מרמזים על קשר הם רושמים את זה בצורה ברורה ובכל חשד הם מקפידים לציין אותו כמו היום עם טלפונים סלולאריים. זו המדיניות של IARC שהוא הגוף המוסמך לקביעת קשרים".

יתירה מכך, בתיקי משפחות חללים אשר עוסקים בעניינם של משרתי כוחות הביטחון אשר הלכו לעולמם, הנטל הראשוני מוטל ממילא על קצין התגמולים, אשר נדרש להוכיח את הנתונים הללו, דא עקא, שבמקרה זה לא הוצגו בפני הוועדה כל נתון מהותי בנוגע לתקופה העיקרית שבה המנוח נחשף לאדי דלק ולבנזן, דהיינו עד לחודש אוקטובר 2013, משום שדו"ח הקבו"ד התמקד בבדיקת תנאי שירותו של המנוח בשנת 2015, שבמהלכה המנוח היה בשלהי ימי חייו, ושובץ לתפקיד מינהלי שבו שירת במשך תקופה קצרה של כחצי שנה בלבד.

בנוסף לכך, המשיב לא הציג תרשומות של יומני העבודה של המנוח, וכן גם את סוגי החומרים שאליהם נחשף במהלך תקופת שירותו, והאם השתמש בציוד הגנה מתאים בעת ביצוע הבקרות בתחנות הדלק המשטרתיות, ובעיקר במהלך התקופה שבה לא הותקנו מערכות מישוב אדים בתוך התחנות.

יתירה מכך, מר מור כלל לא ידע להשיב במהלך עדותו מה הייתה עוצמת החשיפה של המנוח לאדי דלק במסגרת תפקידו, בכמה תחנות דלק נחשף בפועל לאדי דלק טרם שהותקן בהן ציוד מישוב, ובנוסף לכך גם לא ידע להשיב מדוע לא בוצעו בדיקות ניטור בתחנות הדלק וכן גם מעקבים רפואיים תקופתיים אחר שוטרים אשר נדרשו לעבוד באותה עת בתחנות דלק (ראה : עמוד 17 שורות 7-16 ; עמוד 17 שורות 1-2 ; עמוד 18 שורות 3-13 לפרוטוקול).

בנוסף לכך, העד גם לא פירט במכתבו ובעדותו בבית המשפט באילו תאריכים הותקן ציוד המישוב בכל תחנה שבה בוצעה ביקורת, ומה הייתה מידת ומשך חשיפתו המוערכת של המנוח לאדי דלק, הן מבחינת ריכוז כמויות האדים והן בנוגע למשך החשיפה, ולכל הפחות עד לשלב שבו הותקנו מכשירי מישוב בתחנות הדלק שבהן בוצעו על ידי המנוח בקרות שטח.

עם זאת, בניגוד לנטען בסיכומי המשיב, הרי שמהמאמרים אשר צורפו על ידו בתאריך 18.8.2020 במענה לחוות דעתו של דר' רורליך עולה שקיימים במחקר המדעי מחקרים אשר מצדדים באופן מובהק בכך שסוג הסרטן CLL קשור לחשיפה לבנזן תעשייתי (ראה : "BENZENE EXPOSURE AND RISK OF LYMPHOHAEMATOPOIETIC CANCERS IN 25000 OFFSHORE OIL INDUSTRY WORKERS, BRITISH JOURNAL OF CANCER (2015), 112, 1610).

על פי פסיקת בית המשפט העליון ההכרה במקרי מוות מסרטן כתוצאה מחשיפה לחומרים כימיים מתבססת על סמך ממצאים עובדתיים אשר מטבע הדברים משתנים בין אדם אחד למשנהו (ראה : רע"א 7910/08 עזבון המנוח יניב רחמים ז"ל נ' קצין התגמולים מיום 14.5.2009) וכך גם ההכרה במקרים שבהם מוגשת תובענה מכח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (ראה : רע"א 8618/09 תומר גבאי נ' קצין התגמולים מיום 13.7.2010 ; ע"ו (מחוזי תל-אביב) 45931-06-19 פלונית נ' קצין התגמולים מיום 9.11.2020).

ככלל, בעת שבית המשפט נדרש לקבוע את סיבת המחלה הרי שעליו לבחון על סמך חומר הראיות ועדויות המומחים מהי הסיבה אשר נראית כמתקבלת ביותר על הדעת להתהוות המחלה, והאם המחלה נוצרה עקב שירותו כאשר קביעת הקש"ס המשפטי צריכה להיעשות מתוך גישה מקלה בשל ההכרה בתרומתם של המשרתים בכוחות הביטחון לחברה הישראלית (ראה: עו"ד רינת גולד-גזית, זכויות נכי צה"ל, 2019, עמודים 255-256 ; רע"א 4278/21 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הביטחון אגף השיקום מיום 8.7.2021).

קשר סיבתי משפטי מסוג של גרימה מתקיים כאשר האירוע מהווה גורם או אחד הגורמים לתוצאה, בעוד שקשר משפטי מסוג של החמרה מתקיים כאשר האירוע הפך פגימה קודמת לפגיעה קשה יותר, בעוד שהחמרת מחלה אפשרית במצב בו הנכות הייתה קיימת עוד בטרם תחילת תקופת השירות, במהלך השירות ועקב השירות ואף במקרה של מחלה אשר הוחמרה כתוצאה מטיפול רפואי לקוי אשר ניתן במהלך השירות הצבאי (ראה : רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים מיום 3.9.2013).

עם זאת, בכל אותם מקרים שבהם המחלה הופיעה במהלך השירות הצבאי ואין לה כל קיום קודם בגופו של החייל טרם יום הגיוס לצה"ל, הרי שיש צורך בקיומה של זיקה אפשרית בין המחלה לבין השירות בהתחשב ב"סימנים החיצוניים" שלפיהם יש לבחון את המועד המשוער של גילוי המחלה (ראה : רע"א 5432/22 פלונית נ' קצין התגמולים מיום 29.12.2022 ; רע"א 2652/19 פלוני נ' מדינת ישראל – קצין התגמולים מיום 11.1.2021 ; רע"א 4949/18 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין התגמולים מיום 12.5.2020).

במקרה דנן מדובר במחלת סרטן אשר התפרצה בגופו של המנוח בשנת 2013 לאחר שנות עבודה רבות שבהן נחשף לאדי דלק, מבלי שהמשיב טרח לבחון הן בפן העובדתי והן בפן הרפואי האם קיימת התכנות ברמה של מתקבל מאוד על הדעת לכך שהמנוח לקה במחלת ה – CLL עקב חשיפה לאדי הבנזן בעיקר במהלך התקופה שלא הותקנו מכשירי מישוב בתוך תחנות התדלוק המשטרתיות כאמור במכתבו של רפ"ק נוח סנקר מיום 21.3.2018 (ראה : מוצג מע/3).

ודוק, למרות שהמנוח נפטר מתסמונת RICHTER SYNDROM בעקבות טרנספורמציה של מחלת ה- CLL, כלומר כתוצאה מקשר סיבתי עקיף למחלת ה - CLL, הרי שעל וועדות הערר וערכאות הערעור עליהן לנהוג ברוחב לב כל אימת שהראיות מעלות במידה סבירה של הסתברות כי נכותו של חייל או מותו נגרמו עקב שירותו (ראה: ע"א 237/72 יעל ירובסקי נ' קצין התגמולים מיום 11.2.1973).

לכך גם מתווספים העקרונות אשר הותוו על ידי בית המשפט העליון בהלכת דנ"א 5707/04מדינת ישראל נ' יצחק קרישובמיום 5.1.2005, שבמסגרתו נדונה סוגיית קיומו קש"ס בין סרטן הלימפה לבין חשיפה לאזבסט של עובד במוסך רכב, בהתבסס על הערכה שיפוטית של מכלול הראיות הנסיבתיות המובאות בפני בית המשפט אף בהעדרן של הוכחות מבוססות בעולם הרפואה והמדע, ותוך התחשבות בהתחשב בחוות דעתם של המומחים אשר העידו בפני בית המשפט (ראה גם : ע"א 7144/14 נתן מכנס נ' מעון רוחמה ואח' מיום 3.9.2015 והאסמתכתאות דשם).

אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבוע כי מתקיים ברמה של מתקבל מאוד על הדעת קש"ס משפטי (עובדי-רפואי) בין מותו של המנוח לבין תנאי שירותו במשטרת ישראל וחשיפתו הממושכת לאדי בנזן, מכאן, די בטעם זה כדי לקבל את הערעור.

האם ניתן למנוח טיפול רשלני והאם מחלתו אובחנה באיחור על ידי הצוות הרפואי המטפל ?

האם היה על המערערת להגיש תביעת נזיקין כנגד הצוות הרפואי המטפל ?

למרות שמצאנו לנכון לקבל את הערעור על רקע תנאי שירותו של המנוח הננו מוצאים לנכון להידרש גם לעניין הטענות שאותן הינו מייחס לטענותיה של המערערת בנוגע לטיב הטיפול הרפואי שאותו קיבל מהצוות הרפואי אשר טיפל בו במסגרת המשטרה ובבית החולים.

המשיב אמנם מציין בסיפת סיכומיו באופן אגבי כי טענותיה של המערערת בכל הנוגע לטיב הטיפול הרפואי שאותו קיבל המנוח צריך היה להתברר בבית משפט השלום או בבית המשפט המחוזי במסגרת תובענה אזרחית, בהתאם להוראת סעיף 6(ב) לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1958, דא עקא, שטענה זו לא נזכרה כלל בנימוקי החלטת המשיב מיום 9.8.2016, וכן גם בהחלטתו הנוספת של המשיב מיום 20.12.20 במענה לבקשת המערערת לעיון חוזר ולכן רק מטעם זה דינה של טענה זו להידחות.

לא זו אף זו, במסגרת הליך אזרחי אשר התנהל לאחרונה בבית המשפט המחוזי בירושלים כנגד המרכז הרפואי ע"ש סוראקי-איכילוב נטען על ידי פרקליטות המדינה שקמה למדינה חסינות מפני תביעה אזרחית, בשל טענה של חייל לשעבר בשירות סדיר אשר טען כי קיבל טיפול רשלני לקוי מטעם הצוות הרפואי של בית החולים בעת ששירת בצה"ל בעת שנותח בביה"ח ואף במהלך שלב המעקב הרפואי אחריו.

במסגרת אותו הליך נטען כי במקרים מעין אלה חלה ההוראה בדבר ייחוד העילה אשר קבועה במסגרת סעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 וכי הפורום המתאים להידרש לטענה מעין זו הינו הגשת תביעה מכוח הוראות חוק הנכים (תגמולים ושיקום),תשי"ט-,1959, ולכן בסופו של יום, התיק הועבר להכרעת מותב על מנת שידון בבקשת המדינה לסילוק התובענה על הסף מחמת עיקרון ייחוד העילה (ראה : ע"ר (מחוזי ירושלים) 26248-11-23 מרכז רפואי ת"א ע"ש סוראקי – איכילוב ואח' נ' פלוני מיום 23.11.2023).

האם המנוח קיבל טיפול רפואי רשלני והאם ניתן היה ולהאריך את תוחלת חייו ?

ככלל, אי אבחון מחלה של אדם או אי מתן טיפול רפואי מתאים במחלתו במהלך השירות הצבאי עשויים להקים זכאות לתגמולים על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 בכל אותם מקרים שבהם הטיפול הרפואי סטה מ"כללי האמנות הרפואית" ובשל סטייה זו נגרמה מחלתו של החייל או הוחמרה (ראה: רע"א 8317/99 שוקרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5), 321).

השאלה מהו זמן האבחון הסביר של המחלה ממנה סובל החייל, תיבחן בשים לב למאפיינים של המקרה הקונקרטי, ולא רק בהסתמך על מבחן כללי ממוצע (ראה : רע"א 43/15 פלוני נ' קצין התגמולים משרד הביטחון מיום 20.3.2016 ; ע"נ (ראשל"צ) 11465-01-18 פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון – אגף השיקום מיום 17.4.2023).

בפסיקת בתי המשפט נקבעה חובת הרופא להפנות מטופל לביצוע בדיקות הנדרשות בין אם הינו סובל מתסמיני מחלה אשר מופיעים אצל המטופל וכן גם במקרים שבהם אין חשד קונקרטי למחלה מסוימת (ראה : ע"א 9328/02מאיר נ' לאור, פ"ד נח(5), 54; ע"א 9063/03פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה מיום 22.6.2005).

במקרה זה אין מחלוקת בין המומחים על כך שהמנוח לא עבר מעקבים רפואיים נוספים לאחר קבלת ממצאי בדיקת הדם בשנת 2013 ובעיקר מעקב תקופתי של מומחה בתחום ההמטולוגיה בין השנים 2013 ועד 2015 אשר נדרש לעקוב אחר שלב התקדמות המחלה (STAGING) (ראה : עמוד 1 לחוות דעתו של דר יגנה מיום 24.8.2020 ; עדות פרופ' להב בעמוד 11 שורות 25-28 ; עמוד 12 שורות 32-34 ; עמוד 13 שורה 35 – עמוד 13 שורה 2 לפרוטוקול).

עם זאת, עמדתו של דר' יגנה שלפיה יש חובה לקיים בדיקות מעקב גם בקרב חולים אסימפטומטיים אשר אובחנו כלוקים ב- CLL ולא רק בקרב חולים סימפטומטיים (ראה : עמוד 2 לחוות דעתו של דר' יגנה מיום 24.8.2020 ובעמוד 8 שורות 17-21 לפרוטוקול ; עמוד 2 לחוות דעתו של פרופ' להב מיום 20.7.20 ובעמוד 11 שורות 18-28 לפרוטוקול) אומצה בסופו של יום על ידי פרופ' להב אשר חזר בו מעמדתו הקודמת לאחר שהבהיר בסיפת חקירתו בבית המשפט כי לאחר אבחון המחלה בשנת 2013, אשר לא היה אפשרי עד לאותה עת, היה צורך לבצע מעקבים רפואיים לאחר הפניית המנוח לייעוץ של מומחה בתחום ההמטולוגיה וכי בדיקות מעין אלה היו עשויות להאריך את תוחלת חייו של המנוח (ראה : עמוד 12 שורות 23-28 ; עמוד 13 שורות 6-7 ; עמוד 13 שורה 30 – עמוד 14 שורה 2 לפרוטוקול).

ודוק, המנוח אמנם נפטר מסוג אחר של מחלת הסרטן שבו אובחן במהלך שנת 2013 אולם כפי שנקבע בעניין ירובסקי די בכך שמתקיים קש"ס עקיף בין שני סוגי המחלה בכדי לקיים קש"ס משפטי.

לכך גם מתווספת העובדה שלפיה ככל שהמנוח היה נבדק באופן תקופתי על ידי מומחה בתחום ההמטולוגיה הרי שהיה קיים סיכוי לא מבוטל לכך שניתן היה לגלות את מחלת ה – CLL בשלב 1 או 2 של המחלה וכן גם את התפתחות ההתמרה לסינדרום "ריכטר" בשלב מוקדם ובכך להאריך את תוחלת חייו של המנוח באופן משמעותי.

יתירה מכך, אף בהנחה שטענתו של פרופ' להב שלפיה הטיפול התרופתי מאריך החיים למחלת ה – CLL וכן גם ל - RICHTER SYNDROM, אשר מוזכר על ידי דר' יגנה (ראה : עמוד 2 לחוות דעתו של דר' יגנה וכן גם בעדותו בעמוד 9 שורות 27-35 לפרוטוקול), אכן אושר לשימוש בארץ רק בשנת 2016 (ראה : סעיף 2 לחוות דעתו של פרופ' להב מיום 2.11.2020) הרי שמחובת הרופאים המטפלים היה להביא נתון זה לידיעת המנוח, וכן גם לידיעת הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל, ולהצביע על קיומה של אפשרות לרכוש את התרופות הללו (לא להמליץ על תרופה בשלב ניסיוני, אולם חובה לציין את האפשרות), ולקבל את הטיפול הרפואי הנדרש .

במאזן ההסתברויות עולה כי המהלך הרפואי של אבחון מחלתו של המנוח לא התבצע בהתאם לכללי האמנות הרפואית הנדרשים משום שלא בוצעו אחר המנוח מעקבים רפואיים באמצעות מומחה בתחום ההמטולוגיה כפי המתחייב לאחר שהמנוח אובחן כלוקה במחלת ה – CLL ומשום שלא הומלץ בפניו לקבל את הטיפול התרופתי מאריך החיים הנדרש אף בהנחה שאותו טיפול לא היה בר השגה בארץ.

סוף דבר :

הערעור מתקבל. החלטותיו של המשיב מהתאריכים 9.8.2016 ו – 20.12.2020 מבוטלות.

אנו מוצאים לנכון לקבוע כי מתקיים קש"ס משפטי בין תנאי שירותו הצבאי של המנוח וכן גם בין הטיפול הרפואי הלקוי שאותם קיבל בשלהי ימי חייו לבין מותו.

המשיב יישא בהוצאות המערערת בסך של 8,000 ₪ בצירוף שכ"ט המומחים הרפואיים (בכפוף להצגת חשבוניות מס כדין).

ניתן היום, א' שבט תשפ"ד, 11 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.