עמ"נ 10190-12-14 א' נ' מדינת ישראל

ערעור מנהלי על החלטת רשות הרישוי במשרד התחבורה והבטיחות בדרכים מיום 24/8/14, אשר אימצה את המלצת ועדת הערר, דחתה את הערר שהגיש המערער, ולא אישרה לו רישיון נהיגה לדרגה B (רכב פרטי) עד למועד 5/2015.

רקע:

המערער החזיק ברישיון נהיגה החל משנת 1991 והוא אינו בתוקף משנת 2001. ביום 5/10/11 הורשע המערער ונגזר דינו בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף באירוע מיום 10/12/09 (תת"ע 1522-01-10). בין יתר העונשים שהושתו על המערער, נפסל רישיונו לתקופה של 12 חודשים בפועל ו-6 חודשים על תנאי. נוסף על כך, ולאור דברי הנאשם בפני בית המשפט, לפיהם הוא משתמש בסמים רפואיים ברישיון, הועבר פסק הדין למכון הרפואי לבטיחות בדרכים (להלן: "המרב"ד"), על מנת שישקול את כשירותו הרפואית של המערער לנהיגה. (יוער, כי במסגרת ערעורו של המערער על גזר הדין (עפ"ת 25153-10-11 מיום 12/4/11) הוקלו רכיבי עונשו, ובין היתר, צומצמה התקופה של פסילת הרישיון ל-9 חודשים בפועל ו-3 חודשים על תנאי).

המערער הגיש בקשה לקבלת רישיון נהיגה ביום 12/8/13, ולאור האמור, נשלח לו זימון להתייצב לבדיקות רפואיות במרב"ד. ביום 20/11/13 נערכה למערער בדיקה פסיכולוגית על ידי פסיכולוג קליני, מר דורון רז, שבסיכומה צויין, כי המערער מהווה סיכון, בין היתר, נוכח קווים בולטים של הפרעת אישיות וליקוי בולט בהתייחסות לכללים, לרבות כללי התנועה.

חוות דעת זו הועברה לבדיקתו של ד"ר מוסקוביץ לביאן, פסיכיאטר במרב"ד, אשר ביקש לקבל מידע נוסף מן הגורמים המטפלים במערער. אמנם, בדו"ח הפסיכיאטרי שהומצא, צויין כי מצבו של המערער "יחסית" מאוזן, אולם, למרות האמור, החליט ד"ר מוסקוביץ שלא להמליץ על מתן רישיון, וזאת לנוכח ההערכה הפסיכולוגית שבוצעה במרב"ד אשר מצאה ליקויים המהווים סיכון גבוהה לנהיגה. סיבת הסירוב הוגדרה כ"אי התאמת אישיותית". (המלצה זו נשלחה על ידי, ד"ר אלכסנדר גור אריה, רופא מרב"ד, למשרד הרישוי ביום 31/12/13 ונאמר בה כי המערער זכאי להגיש בקשה מחודשת כעבור שנה.

על המלצה זו הגיש המערער ערר. ביום 23/5/14 התקיים דיון בוועדת הערר שחבריה הם שלושה רופאים (ד"ר כספי אסף ופרופ' נוי שלמה- פסיכאטרים, פרופ' שני מרדכי- פנימאי) ובהשתתפות המערער ובא כוחו.

ועדת הערר ציינה בהתרשמותה את עברו התעבורתי של המערער הכולל 60 עבירות תנועה (אחרונה ב- 9/09), עברו הפלילי, הכולל 18 הרשעות (אחרונה – 2005) וכן את הבדיקה שנערכה למערער במרב"ד תוך ציטוט ממצאיה: : "...קויים בולטים של הפרעת אישיות... עולמו הפנימי מאוד רדוד... אינו נוטל אחריות לעברו... ליקוי משמעותי ביכולתו ליטול אחריות ולהפיק לקחים... ליקוי משמעותי בהתייחסות לכללים ומגבלות... מתייחס בזלזול לעברו בנהיגה... ניתן לצפות להיגררות לחוסר רצינות... גישה אגוצנטרית...". עוד צוין בהתרשמות, כי סיכום הרופאה המטפלת מתאר תסמונות כרונית של PTSD וכי המערער מנהל תביעה כנגד משרד הביטחון לשם הכרה בנכותו עקב תסמונת זו. כמו כן, צוין שימוש המערער בקנביס בשל כאבי גב. לבסוף, הובאו דברי ב"כ המערער והמערער בעצמו על שינוי דרכיו וייחוס עברו הפלילי והתעבורתי לגילו הצעיר ולתסמונות שלא אובחנה. על יסוד האמור, החליטה ועדת הערר לדחות את הערר ולא ליתן למערער רישיון נהיגה לנוכח הסיכון הנשקף ממנו.

ביום 24/8/14 ניתנה החלטת רשות הרישוי המאמצת את המלצת ועדת הערר לדחות את ערעור של המערער ולא ליתן לו רישיון נהיגה עד למועד 5/2015.

מכאן הערעור המנהלי.

טענות הצדדים בערעור: