פס"ד הדן בשאלה האם שינוי בזמני השהות מהווה שינוי נסיבות מהותי, וכפועל יוצא ניתן לשנות גובה דמי המזונות

השופט נ. סילמן

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של ביהמ"ש לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת דהן חיון) מיום 6.6.21 בעניין מזונות קטינות.

רקע עובדתי –

1.הצדדים נישאו בשנת 2002 והתגרשו בשנת 2017, ומנישואיהם נולדו להם 3 קטינות ילידות שנים 2003, 2006 ו- 2010.

2.מסגרת הליכים קודמים בין הצדדים (תמ"ש 69103-09-16) נקבעו מזונות זמניים ביום 14.11.16 על סך 1500 ₪ לקטינה, והכנסות הצדדים נאמדו על סך 15,078 למשיב, ו 11,338 ₪ למערערת.

3.ביום 24.1.17 ניתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים לדמי מזונות בסך של 2000 ₪ לקטינה, הוסדרו ענייני הרכוש, ונותר פתוח הליך המשמורת וזמני שהות, אשר נכון לאותו המועד כללו מפגשים של הקטינות עם האב בימים שני ורביעי ללא לינה, וסופ"ש לסירוגין משישי עד שבת.

4.בדיון שהתקיים ביום 21.1.20 בתיק המשמורת, ניתן תוקף של פס"ד לתסקיר עו"ס מיום 24.12.19 , נקבעו זמני שהות הבנות הצעירות בימים שני ורביעי מתום המסגרת החינוכית ועד למחרת ישירות למסגרת, וכל סופש ש"י מיום שישי ועד יום א' ישירות למסגרת החינוכית. אשר לבת הבכורה נקבע כי תקיים זמני שהות בבית האב יחד עם אחיותיה ותלון בביתו בהתאם לגילה ועיסוקיה.

5.המשיב נקט הליך להפחתת מזונות בטענה כי ממועד כריתת ההסכם בין הצדדים נינתה הלכת בע"מ 919/15 המהווה עילה להפחתת המזונות בכדי למנוע מצב של "דור א ודור ב של אבות משלמי מזונות"; לאור בע"מ 919/15, די להראות שינוי נסיבות קל ומינורי להפחתת המזונות, ובעניינו חל שינוי נסיבות בשני היבטים; ראשית, זמני שהות עם הקטינות הורחבו משמעותית. לדבריו אין לקבל את הטיעון של המערערת בדבר זמני שהות שונים מהקבוע שכן לא יזמה כל הליך בעניין. שנית, לצורך קיום זמני השהות ונוחות הקטינות רכש דירת מגורים בת 5 חדרים בעיר נהריה חלף הדירה השכורה בקריות בה התגורר ערב ההסכם, ומשלם משכנתא בסך של 5,000 ₪ לחודש.

6.המשיב טען כי הסכומים להם טענה המערערת כצרכי הקטינות מופרכים ולא הוכחו. ממוצע הכנסתו עומד על 17,623 ₪, ואילו ממוצע הכנסת המערערת עומד על 13,203 ₪. פערי השכר לאחר תשלומי המשכנתא הוא 4233 ₪ ואין הצדק שישלם מזונות בגובה של 6000 ₪.

7.המערערת מנגד טענה כימסגרת הסכמות הצדדים ופסה"ד שניתן, על אף שהמשיב בגד בה, ויתרה על כתובתה וחלקה בזכויותיו הסוציאליות. לדבריה, הרחבת זמני השהות נולדה על מנת להפחית את דמי המזונות, וממילא עסקינן בלינה במוצ"ש בלבד.

8.המערערת טענה כי ממועד מתן הפסק למזונות הגדיל המשיב שכרו פי 10, בעוד שכרה גדל באחוזים בודדים. כמו כן, אין ברכישת דירה לכשעצמה שינוי נסיבות, תוך שגם היא משלמת שתי הלוואות משכנתא בסך כולל של כ – 1,000,000 ₪. המערערת הוסיפה וטענה כי מעבר לתשלום המזונות לא נושא המשיב בכל תשלום נוסף עבור הקטינות, בעוד היא נושאת בתשלומים בהיקף של כ 6000 ₪ בחודש לכל קטינה.

9.אשר לזמני השהות, טענה המערערת כי מאז שהמשיב החליף מקום עבודה הוא מגיע לאסוף את הקטינות בשעה 19:00 ומשיב אותן לביתה בשעה 7:00 בבוקר לצורך לימודי הזום; על כן, הקטינות אוכלות בביתה את מלוא הארוחות היומיות. בנוסף, הקטינות שבות לביתה לאחר בילוי, והקטינה ג' מבקרת בבית המשיב בסופ"שים בלבד.

הכרעת ביהמ"ש קמא –

10.כידוע, פסק דין למזונות איננו בחינת מעשה בית דין ועל כן, ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט לבחון את סכום המזונות, וזאת בכפוף לכך שחל שינוי נסיבות מהותי.

11.התערבות בית המשפט בגובה דמי המזונות שנקבעו בין הצדדים בהסכם לא תעשה בנקל שכן יש לראות את גיבוש ההסכם כחלק מן ההסכם עצמו

12.בבע"מ 919/15 נקבעה ההלכה לעניין גובה דמי המזונות במקרה של משמורת משותפת. בשאלת רף שינוי הנסיבות הנדרש לבחינת דמי המזונות שנפסקו במסגרת פס"ד, ועד שנקבעה ההלכה נהגו בפסיקה שתי גישות; הגישה הראשונה בהתאם לה יש להוריד את הרף הראייתי הנדרש בשינוי הנסיבות, ולאפשר שינוי קל במקרים בהם יש חלוקת זמני שהות שוויוניים. הגישה השנייה, בהתאם לה כל עוד לא שונתה ההלכה מפי בית המשפט העליון ביחס לדרישת שינוי נסיבות מהותי, אין מקום לסטות ממנה.

13.בהלכת פלונית בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.01.2021) עמד כבוד השופט הנדל על הגישות השונות וקבע שהרף לשינוי נסיבות נותר משמעותי ואין להקל בדרישה זו, מטעמים של עיקרון סופיות הדיון, שמירה על יציבות משפחתית והגנה על עיקרון טובת הילד, חשש להפרת מערך האיזונים בין הצדדים והשלכות הרוחב (משיקולים פרגמטיים), לנוכח רוחבה של ההלכה וחשיבותה.

14.בענייננו, המשיב טען לשינוי נסיבות נוכח הגידול בשיעור הוצאותיו לאחר שרכש דירת מגורים והרחבת זמני השהות.

15.ביהמ"ש קמא דחה טענת המשיב בנוגע לשינוי נסיבות עקב רכישת הדירה. ערב פסה"ד שילם המשיב שכ"ד בגובה של 3500 ₪, וכיום לאחר רכישת דירה גדולה יותר, סמוך לבית האם, נטל משכנתא ומשלם סך של 5,000 ₪ בחודש. חרף הגדלת התשלום החודשי בעבור מדור, סברה כב' השופטת קמא כי אין מדובר בשינוי נסיבות מאחר ולא הוצג כל נימוק ענייני לכך שהאיש לא המשיך לשכור דירת מגורים, גם אם ביקש שזו תהיה סמוכה לבית האם, וכן, כי רכישת דירה אינה בגדר שינוי נסיבות בלתי צפוי שלא היה ידוע ערב מתן פס"ד. עוד נקבע, כי גובה החזרי המשכנתא שנושא המשיב קרוב לגובה התשלום החודשי של המערערת, זאת, לצורך חישוב ההכנסה הפנויה. מכאן, אין זה מן הדין "לזכות " את האיש בתשלום זה לצורך חישוב ההכנסה הפנויה, מחד, ומאידך, לראות בכך שינוי נסיבות.

16.מבלי לפגוע באמור, גם אם הייתה מתקבלת טענת המשיב שמדובר בשינוי נסיבות ביחס להכנסתו, הרי שרכישת דירה מגדילה את הונו האישי שערב חתימת ההסכם לא הייתה בבעלתו דירה.

לאור האמור, טענות המשיב לעניין רכישת הדירה – נדחו.

17.שונה המצב ביחס להרחבת זמני השהות; עת חתימה על ההסכם ומתן תוקף של פס"ד לא התקיימו זמני שהות של המשיב עם הבת הבכורה ונדרש הליך של חידוש קשר לצורך קיומם. כיום, האב והקטינה מקיימים זמני שהות ללא לינה, וזאת נוכח גילה, כיבוד רצונה וסדר יומה. מכאן, שחל שינוי נסיבות בעניינה .

18.שינוי נסיבות בזמני שהות חל גם ביחס לקטינות הצעירות, אשר ערב מתן פסה"ד הראשון, זמני השהות עימן היו בימים שני ורביעי, ללא לינה, ובכל סופ"ש שני עד למוצ"ש.

כיום, הקטינות לנות בבית האב בימי שני ורביעי ובכל סופ"ש שני עד יום ראשון.

מכאן שזמני השהות עם האב הורחבו באופן שבו הקטינות לנות בבית האב עוד שני לילות בכל שבוע, ושני לילות בכל סוף שבוע שני, כך שסה"כ הורחבו ב- 12 לילות מידי חודש.

ביהמ"ש קמא מצא שינוי זה כמהותי.

19.אשר לטענת המערערת כי זמני השהות אינם מתקיימים בפועל - עת נשאלה המערערת מדוע לא נקטה הליך בעניין, השיבה "כי הוא קיזז לי מזונות." טענתה זו של המערערת נדחתה. המערערת לא נתנה כל הסבר הגיוני מדוע לא הלינה על כך, למצער לפני המשיב, שכן למעשה גם צמצם את זמני השהות וגם קיזז מתשלום המזונות.

20.מבלי לפגוע אמור; המערערת בעדותה הודתה כי הקטינות לנות בבית האב, לרוב לפי פסה"ד, אם כי לגרסתה, אינן שוהות בביתו ישירות מהמסגרת החינוכית.

היינו, אף לגרסת האם חל שינוי נסיבות ביחס לזמני השהות שהיו נהוגים ערב מתן פס"ד באופן שבו הקטינות לנות בבית האב בימים בהם מתקיימים זמני השהות, אולם לטענתה בחלק מהפעמים הקטינות שוהות בביתה בטרם הולכות לבית האב. נוכח הוספת הלינה, ואף באם הייתי מוצאת להעדיף את גרסת האם, לא היה בכך בכדי לשנות את המסקנה ולפיה זמני השהות הורחבו, ובאופן משמעותי.

21.מעלה מן הצורך, דן ביהמ"ש קמא בטענת המערערת לפיה הרחבת זמני השהות נעשתה בחוסר תום לב ומתוך כוונה להפחית מדמי המזונות, ודחה אותה מכל וכל. ביהמ"ש קמא ציין כי הליך המשמורת וזמני השהות החל עוד מראשית ההליכים בין הצדדים, בחודש 9/16. אף עת הגיעו הצדדים להסכמות בחודש 01/17 הליך זה המשיך להתנהל, ופס"ד בשאלת המשמורת וזמני השהות ניתן רק בחודש 01/20. משך כל ההליך המשיב עמד על קיום זמני שהות נרחבים מתוך רצון שהקשר עם הקטינות יהיה רציף ומיטיב, בפרט עם הבת הבכורה, והיה נכון לשתף פעולה עם גורמי הטיפול בכל שנדרש ופעל בצורה עקבית. מאמצי האב ובשיתוף פעולה עם האם נשאו פרי והקשר עם הבת הוטב, כמו גם הורחבו זמני השהות עם אחיותיה.

התביעה להפחתת דמי המזונות הוגשה כ- 3 שנים לאחר שהחלו ההליכים בין הצדדים, ובטרם ניתן פס"ד בשאלת המשמורת וזמני השהות. מכל האמור התרשמה כב' השופטת קמא באופן חד משמעי שהמשיב פעל ועשה כל שביכולתו לקיום קשר תקין ויציב עם הקטינות, תוך שטובתן היא הניצבת לנגד עיניו, ומכאן, שאין ממש בטענת המערערת ולפיה האינטרס הכלכלי הוא העומד בבסיס רצונו להרחבת זמני השהות.

22.לאור האמור, נקבע כי המשיב עמד בנטל המוטל עליו לעניין רף שינוי הנסיבות הנדרש.

23.ביהמ"ש קמא הבהיר למען הסר ספק, כי המחלוקת בפניו עניינה בשאלת המזונות בלבד. על כן, אין כל מקום לדון בטענות הצדדים, שהועלו באופן אגבי והקשורות בתשלום 250,000 ₪ ששולמו ע"י המשיב, לטענתו לצורך "קניית שקט", ולטענת האישה תשלום זה בוצע חלף כתובתה נוכח בגידתו.

24.הקטינות בנות כ- 17, 15 ו- 11 שנים ומשכך חל סעיף 3(א) לחוק המזונות הקובע שחיוב במזונות של יהודים הינו על פי דינם האישי, ויש ליישמו בראי ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15.

25.השתכרות הצדדים והכנסה פנויה –

המשיב – מהנדס תעשייה וניהול, עבד בחברת "סמינה אס.סי.אי. מערכות" עד לחודש 11/19 והחל ממועד זה עובד בחברת "--------"; עיון ב-12 תלושי השכר האחרונים שהוגשו מלמד שממוצע שכרו, בניכוי תשלומי חובה, הינו 20,405 ₪ בחודש

המערערת - עובדת בחברת "---- בע"מ" ועיון ב – 12 תלושי השכר שהוגשו מלמד שממוצע שכרה, בניכוי תשלומי חובה, הינו בסך של 12,544 ₪.

כל אחד מהצדדים נושא בתשלומי משכנתא בסך של כ – 5,000 ₪ בחודש, אשר על כן, ובניכוי חלקן של הקטינות בעלות המדור בכל בית, הכנסתו הפנויה של המשיב, בעיגול, הינה 17,900 ₪ והכנסתה הפנויה של המערערת, בעיגול, הינה, 10,000 ₪.

היינו, יחס הכנסות של 65-35 .

26.זמני שהות- הקטינות שוהות עם המשיב לילות בשבועיים, מכאן, יחס חלוקת זמני השהות הינו 43-57%.

27.צרכי הקטינות – המערערת אמדה את צרכי הקטינות, על פי טבלה שהוגשה, בסך של 6,970 ₪ בחודש עבור הבת הבכורה, 5,970 ₪ עבור האמצעית ו – 3,590 ₪ עבור הבת הצעירה. בנוסף טענה להוצאות הקשורות עם תחילת שנת לימודים. המערערת הציגה כל תימוכין או אסמכתאות מהן ניתן ללמוד על תשלום סכומים אלה בפועל, ברם, כידוע, מקום שלא כל הצרכים מוכחים, בית המשפט אומד את סך הצרכים הסביר והראוי.

28.ביהמ"ש קמא קבע כי הערכת המערערת את צרכי הקטינות מופרזת ואינה משקפת את צרכיהן בפועל, ואף אינה מתיישבת עם הכנסתה.

על כן, לאחר שקלול כלל השיקולים הצריכים ובכלל זה, גילאי הקטינות, היעדר צרכים מיוחדים, רמת החיים לה הורגלו, פירוט ההוצאות, הכנסות הצדדים ובנסיבות הרלוונטיות עסקינן, הועמדו צרכי הקטינות על סך של 2,000 ₪ לחודש לכל קטינה, כפי שהוערכו ע"י האב, ללא מדור ואחזקתו.

29.ביהמ"ש קמא קבע כי מחצית מהצרכים תלויי שהות, ומחצית אינם תלויי שהות.

30.בבחינת החיוב שיוטל על המשיב, יש למצוא את האיזון הראוי שבין חישוב מתמטי גרידא לרבות הדין החל, לבין אמות מידה של צדק ושוויון מהותי שעה שזמני השהות כמעט שוויוניים ובשים לב לפערי ההשתכרות.

31.מכאן, נקבע כדלקמן -

אשר להוצאות תלויות שהות – אלה כאמור עומדות על סך של 1,000 ₪ עבור כל קטינה. סכום זה יש לחלק בין ההורים באופן שבו כל הורה ישלם את הוצאות הקטינות לפי חלוקת זמני השהות; הקטינות שוהות בבית האב 43% מהזמן ומכאן, בהינתן חלקו היחסי בהכנסה הפנויה של המשפחה, נקבע חלקו בגין הוצאות הקטינות תלויות השהות בסך של 330 ₪ לכל קטינה.

אשר להוצאות שאינן תלויות שהות בסך של 1,000 ₪ לכל קטינה - נקבע חלקו של האב בסך של 720 ₪ לכל קטינה.

32.לעניין חיוב במדור ואחזקתו – המערערת נושאת בתשלומי משכנתא בסך של 5000 ₪ לחודש, בדומה למשיב. הוצאות אחזקת המדור לא נטענו על-ידי אף אחד מהצדדים. לאחר עיון בכלל המסמכים הרלוונטיים, נקבעו כלל הוצאות המדור ואחזקתו בכל בית בסך של 7,250 ₪. כידוע; נהוג לחייב אב בהשתתפות בשיעור של 30% מהוצאות מדור עבור קטין אחד40% בעבור שני קטינים ו- 50% עבור שלושה קטינים. ואולם, אין זה שיעור החיוב בענייננו לאור חלוקת זמני השהות הקבוע בין הצדדים, תוך שהפער ביניהם הינו בשיעור של 12%.

על כן, נקבע חלקו של האב במדור ואחזקתו בסך של 250 ₪ לכל קטינה.

33.לאור כל האמור, חויב המשיב בתשלום מזונות בסך של 1300 ₪ לכל קטינה.

34.ביהמ"ש קמא לא מצא מקום להחלת החיוב מיום הגשת התביעה, אגב קיזוז בגין תשלומים עתידיים, תוך סטייה מההלכה כי דמי מזונות שנאכלו לא יושבו, שכן יהא בכך בכדי לפגוע בקטינות באופן ממשי. על כן, חיוב המזונות הוחל ממועד פסה"ד ואילך.

טענות המערערת/ משיבה שכנגד–

35.ביהמ"ש קמא חרג מסמכותו משדן בשאלת הפחתת מזונות ולא הסעד שנתבע והוא ביטול מזונות. המשיב ביצע הרחבת חזית אסורה מסגרת סיכומיו עת טען להפחתת המזונות

36.צרכי הקטינות לא הוכחו, לא נדונו והמשיב לא נחקר בעניין משעתר לביטול המזונות. הטבלה, עליה התבסס ביהמ"ש קמא בפסק דינו, הוגשה מהלך חקירת המערערת ולא היתה חלק ממסכת הראיות.

37.לא היה כל שינוי נסיבות מהותי המצדיק התערבות בשיעור המזונות. בכל הנוגע לזמני שהות האב עם הקטינות מדובר בתוספת לינה של לילה אחד פעם בשבועיים, משהתקיימה לינה באמצע השבוע מועד הפסק. כמו כן ניתן היה לצפות מראש את שינוי הנסיבות משזה היה רצון המשיב מלכתחילה

טענות המשיב/מערער שכנגד –

36.במקרים של אחריות הורית משותפת נקבע כי יפסקו דמי מדור בכלל, ודמי מזונות יפסקו רק במקרה של פערי השתכרות משמעותיים. במקרה דנן, יש לבטל את חיוב המזונות והמדור כך שכל אחד מהצדדים ישא בכלכלת הקטינות כשהן בביתו.

37.לאחר שקלול הוצאות דיור, קצבת ילדים ומענקי קורונה המשולמים למערערת, אין פערי השתכרות המצדיקים קביעת מזונות.

38.טעה ביהמ"ש קמא משלא החיל את החיוב המופחת רטרואקטיבית ממועד הגשת התביעה

39.טעה ביהמ"ש קמא בקבעו כי מהלך שירות צבאי ישולמו המזונות לידי האם ולא ישירות לידי הקטינות.

הכרעה –

40.לאחר ששמעתי טענות הצדדים ועיינתי בתיק ביהמ"ש קמא, ככל שתישמע דעתי, דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.

כידוע, הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות העובדתיות שנדונו והוכרעו על-ידי הערכאה הדיונית. התערבות בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות תיעשה בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת על פני החלטתו של בית משפט קמא. (ראה - ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב [פורסם בנבו] (15.1.2004)).

פסק דינו של ביהמ"ש קמא מפורט ומנומק היטב ולא מצאתי בו טעות המצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

למעשה, ניתן לסכם הדברים כדלקמן:

א. אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין;

ב. הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית שנקבעה בו;

ג. אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.

אשר על כן, די באמור, מכח סעיף 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט - 2018, לדחות את הערעורים.

41.עם זאת, ארחיב הנימוקים לטעמי, לדחיית הערעורים תוך התייחסות לטענות הצדדים גופן, כדלקמן -

ראשית, לטעמי דווקא טענות כל אחד מהצדדים בערעורו, מלמדות כי פסק הדין קמא מצא את האיזון הנכון והראוי בין הצדדים, בקביעת סכום המזונות, לאחר שינוי הנסיבות המהותי שמצא, בנוגע לזמני שהות הקטינות עם האב. כידוע, מטרת העל הינה "חתירה אל שוויון מהותי שאינו מתעלם ממכלול השיקולים ומהמורכבות של הסיטואציה" (דברי כב' השופט מזוז בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית; ראה גם עמ"ש 52480-06-20).

בנסיבות, כב' השופטת קמא, בפסק דינה המנומק, התייחסה לכלל הנקודות המהותיות בטענות הצדדים, לפערים בהכנסות ובנתונים המרכזיים המשליכים על קביעת גובה דמי המזונות, מתוך ראיית צרכי הקטינות וטובתן, ותוך חתירה להוגנות ושוויון בין ההורים. כך בהעדר השימוש בנוסחות אריתמטיות נוקשות בקביעת שיעור המזונות בהתאם ליחס ההכנסות ויחס זמני השהות, וכן בהעדר קביעה רטרואקטיבית בחיוב בשיעור המופחת שנקבע.

שנית, כידוע ערכאת הערעור לא תתערב בשיעור מזונות שנקבעו בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שנדון בפניה (בע"מ 2045/15 פלוני נ' פלונית, מיום 21.5.15), ולא מצאתי בפסק טעות בולטת המצדיקה התערבות חריגה במקרה דנן.

זאת בייחוד משעיקר טענות הצדדים מכוונות נגד ממצאי עובדה של כב' השופטת קמא, בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים, ובין היתר, קביעת שינוי נסיבות מהותי לאור הרחבת זמני השהות של הקטינים עם האב (לעניין שינוי נסיבות כממצא עובדתי ראה עמ"ש 19599-05-18).

שלישית, אין חולק כי שינוי בהיקף קשר בין קטינים להורה מהווה בגדר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות. כך כשמדובר בניתוק קשר וצמצום זמני השהות, וכך כשמדובר בהרחבתם.

יודגש, כי כמדיניות ראוי ונכון להכיר בהרחבת זמני שהות משמעותיים בין הורה לילדיו כשינוי נסיבות, משנעלה מספק בעיניי כי הדבר עולה בקנה אחד עם טובת קטינים.

בענייננו, אף אם כטענת המערערת, מנוסח ההסכם, שינוי בזמני השהות היה צפוי, הרי שלא כך עולה מהתנהגות הצדדים אותה העת. מועד עריכת ההסכם, היו תלויים ועומדים הליכים בסוגיות משמורת והסדרי ראיה, כאשר האב טען לניכור כתוצאה הימנו נותק הקשר בינו לבין הבת הבכורה משך תקופה ארוכה. האב עמד על תביעתו להרחבת זמני השהות כך שיכללו לינה גם באמצע השבוע, ושיתף פעולה עם גורמי טיפול לחידוש הקשר עם הבת. כיום, הקשר עם הבת חודש והקטינות לנות בביתו 6 לילות מתוך 14. חלוקת הזמנים ומשמורת כמעט שוויונית בפועל, בהכרח מהווה שינוי נסיבות ושיקול מהותי בקביעת גובה דמי המזונות.

זאת ועוד, כידוע הלכה היא כי יש להידרש בהכרעה בסוגית המזונות רק לאותו רכיב בו חל שינוי הנסיבות האמור, וכי אל לו לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית (ראה בע"מ 7670/18 מיום 20.1.21; עמ"ש 47200-12-20 מיום 27.6.21).

ביהמ"ש קמא בקביעתו את גובה דמי המזונות, הותיר למעשה צרכי הקטינות על סך של 2000 ₪, אולם, בהתאם לבע"מ 919/15 הבחין בין צרכים תלויי שהות ושאינם תלויי שהות, והכריע בסוגיה בהתייחס לשינוי הנסיבות בענייננו בשינוי זמני השהות.

זאת ועוד- במקרה כאן, אמנם אפשר בית המשפט קמא דיון בנושא הצרכים (וגם על כך נסב הערעור), עם זאת ברור כי שינוי זמני שהות מחייבים ליתן הדעת גם על המכלול שנוצר מאותו שינוי, ובהכרח לתת ביטוי לצרכים; כאן, כאמור, העובדה כי קיימת התאמה לקביעות העבר, ממילא מאפשרת שלא להתערב גם בנושא זה.

רביעית, לא מצאתי מקום גם להתערב בקביעת השופטת קמא כי ההפחתה בסכום המזונות תחול מיום מתן פסק הדין ואילך ולא מיום הגשת התביעה. אמנם, ככלל גזירת חיובים היא מיום הגשת התביעה לאור הסתמכות לאפשרות שינוי, אולם, האמור נתון לשיקול דעתה הנרחב של הערכאה הדיונית בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו, וסבורני כי בענייננו אין הצדקה להתערבות. סכום מזונות ששולם בהתאם להסכם הוא בגדר "מזונות שנאכלו", שאין מקום להורות על השבתו, ויש בכך אף כדי לאזן בין טענות הצדדים לאור ההפחתה שנקבעה בגובה המזונות. (לעניין חיוב רטרואקטיבי ראה בע"מ 4589/15; עמ"ש 22981-07-19)

חמישית- גם בצורת החישוב, הלך בית המשפט קמא כברת דרך עם האם- כך למשל בקביעת שיעור ההוצאות שאינן תלויות שהות, בהיקף משמעותי יחסית מהמקובל, דבר אשר הביא להעמדת החיוב הסופי לסך גבוה, לו היה מועמד חלק זה בחישוב על שיעור נמוך יותר; תחשיב מתמטי לפי הלכת בע"מ 919/15 לתחשיבי, היה מביא תוצאה נמוכה יותר, אך בית המשפט העדיף לקבוע 'ממבט על', איזן ההורדה המשמעותית בחיוב שאינו רטרואקטיבי, ויצר תוצאה מאוזנת.

42.מהטעמים לעיל, ככל שתישמע דעתי, דין הערעורים להידחות.

43.עוד אציע לחבריי, לא לעשות צו להוצאות.

השופט ס. ג'יוסי [אב"ד]

לאחר שקראתי בעיון את פסק-דינו של חברי, השופט נ. סילמן, מצטרף אני לתוצאה אליה הגיע, הואיל ונסיבות העניין הקונקרטי שבפנינו, שעה שזמני-השהות של הקטינות עם אביהן, למצער, הוכפלו, מצביעות על שינוי נסיבות מהותי, אשר בעטיו אכן יש מקום להידרש לשינוי סך דמי-המזונות שמשלם האב.

יחד עם זאת, ובשל חשיבות הדברים, מצאתי, כי קיים מקום להאיר אלומת אור על מספר סוגיות, אשר עלו מפסק-דינו של חברי השופט סילמן.

ראשית, אדגיש, כי אין בידי להסכים עם הקביעה, בפסקה 41, ולפיה: "שינוי בהיקף קשר בין קטינים להורה מהווה בגדר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות. כך כשמדובר בניתוק קשר וצמצום זמני השהות, וכך כשמדובר בהרחבתם".

קביעה כוללנית מעין זו עלולה לפגוע לא רק במערך האיזונים בין הצדדים, כפי שנקבעו בהסכם עליו חתמו הצדדים, אלא בעיקר בהגנה על טובת הילד, אשר ברי, כי אינה מוגשמת עת מצויים ההורים במאבק אינסופי.

אפנה לדבריו של כב' המשנה לנשיאה, השופט נ. הנדל ב-בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.01.2021) (להלן: "עניין פלונית"), פסקה 13, אשר יפים לענייננו בשינויים הנדרשים:

"התדיינות מחודשת בין הורים עלולה להעצים את הפגיעה בילדים ואף להעכיר את היחסים בין הקטינים להורים ובין ההורים לעצמם. על כן, שמירה על היציבות המשפחתית, כמו גם הגנה על עיקרון טובת הילד, תומכות בכך שפסקי דין חלוטים לא יפתחו מחדש בנקל...."

לפיכך, דומני, כי נכון יהיה להמשיך לבחון כל מקרה לגופו, כפי שקבעה פסיקת בית המשפט העליון, ולא לקבוע מסמרות, כשם שעולה מדברי חברי השופט סילמן לפיהם: "יודגש, כי כמדיניות ראוי ונכון להכיר בהרחבת זמני שהות משמעותיים בין הורה לילדיו כשינוי נסיבות".

אפנה לעניין פלונית, פסקה 10:

"מאחר שלא ניתן להגדיר כללים ברורים לשינוי הנסיבות המצדיק דיון מחודש בתיק, נקבע, כי על בית המשפט להביט על התמונה בכללותה, ולבחון כל שינוי לגופו על-פי השכל הישר, נסיון החיים ופרטי המקרה (בע"מ 3148/07 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (13.6.2007))".

שנית, סבור אני, כי אף ששינוי זמני-השהות של הקטינות עם אביהן, מהווה שינוי נסיבות מהותי, אשר מצדיק, בנסיבות העניין שבפנינו, בחינת שינוי דמי-המזונות, היה על בית משפט קמא לבחון שינוי זה בראי השינוי ברכיב זמני-השהות, ותו לא.

זה לא מכבר, הזדמן, לי לכתוב על סוגיה כגון דא, וכך כתבתי ב-עמ"ש 47200-12-20, א. נ' ב. (27.06.2021), פסקה 18:

"כפי שפורט בהרחבה לעיל, הלכת בית המשפט העליון קבעה, כי בעת שינוי דמי-מזונות נוכח שינוי נסיבות מהותי, אין בית המשפט פועל בחלל ריק הואיל והמצב שהיה קיים בעבר הוא נקודת מוצא מחייבת, כי יש להידרש רק לאותה סוגיה בה חל שינוי הנסיבות האמור, וכי אל לו לבית המשפט לבחון את הנתונים מבראשית....

על יסוד האמור סבור אני, כי יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעניינם של הצדדים, וזאת בשים-לב לקביעת בית משפט קמא, כי שינוי הנסיבות שחל בענייננו נטוע בשינוי הסדרי-השהות של המערער עם הקטין....

כמו-כן אפנה לעניין פלונית, בפסקה 15:

"שלישית, ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי, וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15, [פורסם בנבו] תוך חתירה, ככל הניתן, וככל שקיימת הצדקה, לצמצום היקף ההתדיינות. ככל שמדובר בשינוי באחד מרכיבי המזונות, אין מקום להחיל את הלכת 919/15 ביחס לכלל סכום המזונות, ולשנות באופן דרמטי את שיעור המזונות שהיה נהוג לאורך זמן, אלא יש לבחון רק את השינוי שחל בפרמטר הספציפי בהתאם להלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו]". (ההדגשה אינה במקור).

ובהמשך, בפסקה 17:

"לו תישמע דעתי, אציע לחבריי לקבל את הערעור ולקבוע כי תחולת הלכת בע"מ 919/15 [פורסם בנבו] על תביעות לשינוי דמי מזונות שנקבעו בפסקי דין חלוטים טרם שנפסקה ההלכה, תעשה בכפוף למבחן שינוי הנסיבות המהותי, באופן זהיר ומתוחם לרכיב אליו מתייחס השינוי". (ההדגשה אינה במקור).

יחד עם זאת, בעניין שבפנינו, אף מבלי להידרש לכלל הרכיבים, השינוי בדמי-המזונות עליו הורה בית משפט קמא עולה בקנה אחד עם השינוי המשמעותי שחל בזמני-השהות של הקטינות עם אביהן, ואינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, בנסיבות המקרה דנן.

שלישית, אעיר, כי סבור אני שהכרעה בשאלה אם מדובר בשינוי נסיבות מהותי אם לאו היא מסקנה, אשר עולה מן התשתית הראייתית ומן הקביעות העובדתיות, ואינה קביעה עובדתית לכשעצמה, ולפיכך, התערבות ערכאת הערעור אינה מצומצמת.

בעניין שבפנינו, כאמור כבר לעיל, מסקנת בית משפט קמא בסוגית שינוי הנסיבות המהותי עולה בקנה אחד הן עם קביעותיו העובדתיות, והן עם התשתית הראייתית, ולפיכך אין מקום, בנסיבות העניין, להתערב בה.

בשולי הדברים, אציין, כי אין בידי לקבל את עמדתו של בית משפט קמא, בפסקה 30 לפסק-דינו, באשר ל"מחדלהּ" של האם, ולפיה:

"הנתבעת טוענת שזמני השהות לעיל אינם מתקיימים בפועל, וישנם מקרים בהם הקטינות מגיעות לביתה אחרי ביה"ס, ימים בהם התובע אוסף אותן בשעה 19:00 או פעמים שהקטינות מגיעות לביתה לאסוף חפצים. עת נשאלה הנתבעת מדוע לא הגישה לביהמ"ש בקשה בעניין זה, השיבה "כי הוא קיזז לי מזונות." ( ראה עמ' 23, ש' 6); טענתה זו של הנתבעת מוצאת אני לדחות. הנתבעת לא נתנה כל הסבר הגיוני מדוע לא הלינה על כך, למצער לפני התובע, שכן למעשה גם צמצם את זמני השהות וגם קיזז מתשלום המזונות". (ההדגשה אינה במקור).

כאמור כבר לעיל, אין אני סבור, כי יש לזקוף לחובתו של הורה את העובדה, כי הוא אינו נוקט בהליכים משפטיים על כל צעד ושעל – נהפוך הוא.

השופטת ע. אטיאס

מקובלת עלי עמדת חבריי כי השינוי בזמני השהות, בנסיבות המקרה שבפנינו,  הוא שינוי נסיבות מהותי אשר הצדיק הפחתת סכום המזונות. התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא היא סבירה ומאוזנת וזאת בין אם נלך לשיטת חברי כב' השופט סילמן ובין אם נלך לשיטת האב"ד, כב' השופט ג'יוסי אשר מיקד את הזרקור רק בשינוי הנגזר משינוי זמני השהות.  לפיכך, אני מצטרפת לתוצאה אליה הגיעו חבריי.

הוחלט, כאמור לעיל, לדחות את שני הערעורים.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות. העירבונות שהופקדו, יוחזרו לב"כ הצדדים עבור כל אחד מן הצדדים.

פסק-הדין מותר לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.

ניתן היום, ט' טבת תשפ"ב, 13 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.