עמ"ת 13791-03-15 מלניקוב נ' מדינת ישראל

לבית משפט השלום לתעבורה הוגש כתב אישום המייחס לעורר עבירות של נהיגת רכב בשכרות, נהיגת רכב בקלות ראש ואי עצירת רכב במקום תאונה.

עם הגשת כתב האישום, ביקשה המאשימה לעצור את העורר עד תום ההליכים וכן לפסול עד תום ההליכים את רישיון הנהיגה שלו.

בית משפט השלום (כבוד השופט עופר נהרי) החליט לשחרר את העורר מן המעצר, אך קבע תנאי שחרור הכוללים מעצר בית שסויג בכך שבימים א'-ה' רשאי העורר לצאת לעבודה משעה 05:30 ועד 20:00.

קיצור מעשה, לפי הנטען בכתב האישום, הוא שביום 31/1/15, בשעות הצהריים, נהג העורר בכלי רכב בשטח הספארי שברמת גן כשהוא שיכור ותוך נהיגה פגע בהולכת רגל באמצעות המראה השמאלית של כלי הרכב. הולכת הרגל נפגעה בידהּ והמראה השמאלית נשברה והתנפצה. העורר לא עצר במקום התאונה, המשיך בנסיעה מבלי שהושיט עזרה לנפגעת.

העורר טוען שאין ראיות לכאורה להוכחת האישומים נגדו או שעוצמת הראיות קטנה ועל כן יש לבטל את התנאי המגביל של מעצר הבית. לחילופין, הוא טוען שגם בהנחה שיש ראיות לכאורה מספיקות, בנסיבות הקונקרטיות של העבירה ושל העורר, ניתן להסתפק בפסילת רישיון הנהיגה ואין צורך במעצר הבית.

לעניין הראיות. כשעה ורבע לאחר התאונה הובא העורר לתחנת משטרה ובה נתבקש לבצע בדיקת "ינשוף". העורר הסכים לדבר ותוצאות הבדיקה משקפות ערכי אלכוהול בדם ברמה הגבוהה יותר מפי 4 מן הכמות המותרת בחוק. בוצעו לעורר גם "בדיקות מאפיינים" ותוצאותיהן מעידות גם כן על מצב שכרות.

בפי העורר טענות שונות בעניין טיב בדיקת הינשוף ובדיקת המאפיינים. בא כוח המאשימה חולק על הטענות הללו מבחינה עובדתית. כך או אחרת, טענות בדבר קיום או אי קיום דרישות טכניות של בדיקת הינשוף, מקומן בדיון במשפט עצמו שעה שעולה שאלת קבילותה של הבדיקה. אין מקומן בהליך דנן.

בא כוח העורר הוסיף טענה שאין שמץ של ראיה על מצב שכרות בעת התרחשות התאונה. הבדיקות נערכו, כאמור, באיחור זמן ואין כל ראיה על מה שהתרחש עם ואצל העורר, ביני לביני.

בטענה זו אין ממש כדי לשלול את כוחם הראייתי של ממצאי הבדיקות בתחנת המשטרה. לפי נסיבות ההתרחשות, ניתן לקבוע על פני הדברים שמעת הנהיגה שגרמה לתאונה ועד לבדיקה בתחנת המשטרה לא הוסיף העורר לצרוך אלכוהול. מכאן, כיוון שלאחר שחלף זמן מן התאונה נמצאו אצלו ערכי אלכוהול גבוהים, חזקה שבעת התאונה הערכים הללו גבוהים אפילו יותר. ייתכן שבעת המשפט יעלה בידו של העורר להראות שעד שהגיעה המשטרה ועד שהובא לתחנת המשטרה, צרך עוד ועוד אלכוהול, כך שייתכן שבעת התאונה עצמה רמת האלכוהול שלו הייתה נמוכה. קשה להאמין באפשרות הזו. היא נראית בלתי מציאותית. דווקא בשל כך המציאות הנשקפת מן ההתרחשות ומן העובדה שזמן מה לאחר ההתרחשות הגיעה המשטרה לזירה ונטלה את העורר מן הזירה לתחנת המשטרה, מקימה ראיה נסיבתית לכאורה שרמת האלכוהול שנמצאה אצל העורר לא עולה על זו שהייתה אצלו בעת התרחשות התאונה.