עפ"י הראיות הוכח, כי הסכם המשכון נעשה למראית עין ולכן בטל מעיקרו

לפניי תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו התובע אינו חב כספים לנתבעת, כי יפויי הכוח, שטרי החוב והסכמי המשכון בין הצדדים - בטלים. כן עותר התובע לחייב את הנתבעת כי תשיב כספים שלקחה במרמה, לטענתו, בסך כולל של 2,568,777 ש"ח.

הצדדים לתובענה ורקע עובדתי

1.         התובע הינו מנזר נוצרי מהמסדר המארוני, שמקום מושבו ביפו (להלן: "התובע" או "המנזר"). מרכזו של המסדר המארוני בלבנון והוא כפוף להנהגה הקתולית בוותיקן. ראשי המנזר המארוני בשנים הרלוונטיות לתובענה זו הינם: האב אליאס אלענדארי (להלן: "האב אלענדארי"). אחריו כיהן האב אסעד יוסף מג'מס (להלן: "האב מג'מס").  מסוף כהונתו ועד זמן הגשת התובענה, עמד בראש המנזר האב עיד מקאריוס (להלן: "האב מקאריוס").

2.         הנתבעת, גב' רוז בירג, נושאת דרכון מדנמרק (להלן: "הנתבעת"), אשר הייתה בעבר אזרחית ישראלית ומתגוררת כיום במזרח ירושלים.

3.         בשנת 1998 נוצר הקשר בין הנתבעת לבין האב אלענדארי. הנתבעת יצגה בתקופה זו את ענייניו העסקיים של המנזר. כחלק מפעולותיה, קיבלה הנתבעת מהאב אלענדארי התחייבויות שונות בשם המנזר לתשלום כספים וטובות הנאה אחרות.

4.         ביום 3.5.98 נחתם מסמך, הנחזה להיות הסכם משכון בין הנתבעת למנזר. על המסמך חתומים הנתבעת וראש המנזר בתקופה הרלוונטית, האב אלענדארי (להלן: "הסכם המשכון" או "המשכון"). בהסכם המשכון נקבע כי נכסי המקרקעין של המנזר ביפו וכן סכומי כסף שונים, המגיעים למנזר מגורמים שונים, ישועבדו לנתבעת וישמשו בטוחה להחזרת חובות המנזר לנתבעת בעבר ובעתיד וללא הגבלת סכום. בהסכם המשכון התחייב הממשכן (המנזר)- "למשכן לטובת בעל המשכון, במשכון ספציפי בדרגה ראשונה, בסכום ללא הגבלה בסכום (כך במקור, א.פ.) את המקרקעין הידועים כגוש 7021 חלקות 29,30 וכן כל הכספים, הסכומים, התקבולים, טובות ההנאה וערבויות מכל מין וסוג המגיעים לממשכן עפ"י ההסכם שנחתם עם חב' בלו קוהינהור בע"מ ביום 26.12.1995 בקשר למקרקעין הידועים כחלקות 30, 152 בגוש 7032 (11 דף 44) וההסכם שנחתם עם חברת מתחם כיכר השעון ביום 22.9.1997 בקשר למקרקעין הידועים כחלקות 4, 5, 7,6, בגוש 7017 (להלן: "הנכסים הממושכנים")." (ת/5).

5.         ביום 8.4.01 התקיים מפגש בקפריסין בין הנתבעת ועורך דינה לבין נציגי מסדר הנזירים מלבנון והאב מג'מס. במפגש הוצגה בפני חברי מסדר הנזירים תמונת מצב לפיה המנזר חב לנתבעת סכומי עתק. בסיום הישיבה  נערך פרוטוקול בין הנתבעת לבין המנזר (להלן: "הסכם קפריסין") אשר הסדיר את פרטי תשלום החוב של המנזר לנתבעת. חקירת חובות המנזר והתשלומים לנתבעת החלה בעת שמונה האב מקאריוס, ובעקבותיה הופסקו  התשלומים לנתבעת.

6.         ביום 1.12.02 פנתה הנתבעת ללשכת ההוצאה לפועל בירושלים בבקשה למימוש המשכון על חלק מהנכסים ששועבדו בהסכם המשכון (חלקות 29 ו-30 בגוש 7021). בקשת מימוש המשכון הוגשה על חשבון חוב של 4,637,900 ש"ח, השקולים ל-950,000$. ביום 16.2.03 הגיש התובע בקשה לדחיית ביצוע מימוש המשכון, בשל טענת "פרעתי" וכן בקשה דחופה להשהיית הליכים. ראש ההוצאה לפועל עיכב את ההליכים, והתיק עודנו תלוי ועומד וממתין להכרעה.

תמצית טענות התובע

7.         לטענת התובע, בכתב התביעה, ההתחייבויות השונות של האב אלענדארי לנתבעת הינן פיקטיביות, נעשו לצורך העשרתם האישית של השניים ובמיוחד של הנתבעת, וכן במטרה להבריח נכסים מנושים אחרים. עוד טען התובע, כי פעולותיו אלו של  האב אלענדארי נעשו בלא הרשאה מנשיאות המנזר בלבנון ותוך חריגה מסמכות.

8.         לשיטתו של התובע, הנתבעת ניצלה את קשריה עם האב אלענדארי והחלה להשתלט על ענייני המנזר בכלל ועל ההתקשרויות הכלכליות וההליכים המשפטיים שנגעו לנכסי המנזר בפרט. הנתבעת השיגה מהאב אלענדארי יפויי כוח ומסמכים המתירים לה לפעול בשמו. בהתאם לכך, החלה הנתבעת, לפעול מטעם המנזר בחופשיות, לשלם הוצאות שונות של המנזר, כאשר האב אלענדארי משמש לא אחת כ"חותמת גומי" לפעולותיה. עוד טוען המנזר, כי פעולות אלו נעשו לעיתים כאשר האב אלענדארי נעדר מהארץ, ואף לאחר שהאחרון סיים את כהונתו ותחתיו מונה האב מג'מס, המשיכה הנתבעת במעשיה אלו. אליבא דהתובע, הנתבעת ניצלה את משאבי המנזר לצרכיה הפרטיים, תוך איסוף קבלות וראיות לכאורה אשר נועדו לגבש תביעת חוב פיקטיבית. פעולות אלו, כך לטענת התובע, נעלמו מעיני נשיאות המנזר בלבנון וזאת בשל הקשר הרופף של ראשי ההנהלה הראשית עם המנזר בארץ עקב המצב הפוליטי והביטחוני באותה העת.

9.         לטענת התובע הנתבעת קיבלה לידיה סך של 1,321,376$ השייכים למנזר. ביתר פירוט נטען, כי בשנת 1998 קיבלה הנתבעת סך של 252,000$ מכספי המנזר כתוצאה מהסכם שנחתם בין התובע לבין חברת רם-שן שירותים והשקעות בע"מ (להלן: "רם-שן"). הסכם זה נחתם לאחר שהאב  אלענדארי חפץ להקים בניין מגורים על קרקע שבבעלות המנזר ברח' הדולפין ביפו. לשם הקמת הבניין נדרש המנזר לכספים רבים, בין היתר על מנת לפנות דייר מוגן מהשטח האמור. כדי לממן את העסקה ולהוציאה לפועל, התקשר המנזר, בתיווך ומעורבות הנתבעת, עם חברת רם-שן בהסכם מימון והלוואה אשר נחתם ביום 15.6.98 (להלן: "הסכם המימון"), ובו התחייבה רם-שן להעניק למנזר  את כל הכספים הדרושים לצורך בנית בניין המגורים. לטענת התובע, עובר לחתימת הסכם המימון שילמה רם-שן  לנתבעת עבור המנזר, סך של 100,000$. סכום זה נמסר במזומן לנתבעת. בנוסף, ביום 28.6.98, הפקידה רם-שן בחשבון הבנק של הנתבעת סך של 152,000$ עבור המנזר. לא למותר לציין, כבר כעת, כי במהלך חודש ספטמבר 1998, חזר בו האב אלענדארי, מכוונתו לבנות את בניין המגורים. הילכך נחתם הסכם לביטול העסקה בין רם-שן לבין המנזר, במסגרתו שילם המנזר לרם-שן סך של 1,150,000$. התובע טוען בהקשר זה, כי הנתבעת אשר שלשלה לכיסה סך של 252,000$ מעסקה זו, דאגה להוסיף לסיכום הצדדים בהסכם ביטול העסקה, כי עם תשלום כל הכספים על ידי המנזר תהיה הנתבעת משוחררת מכל התחייבות שנערכה בעבר.

10.       ממשיך התובע וטוען בנוסף לאמור, כי הנתבעת קיבלה לידיה סך נוסף של 1,069,376$ כתוצאה מהפקדה שביצע התובע לחשבונה מכספים שהועברו מלבנון, בעקבות הסכם קפריסין. התובע טוען, כי הסכם קפריסין נערך לאחר שהנתבעת הוליכה שולל את חברי מסדר הנזירים והציגה בפניהם תמונה מעוותת ושקרית, לפיה המנזר חב לה סכומי עתק. לפיכך, כך הטענה, דין הסכם קפריסין להתבטל. לאור זאת ולאחר קיזוז ההוצאות ששילמה הנתבעת עבור המנזר, נותרה האחרונה חייבת למנזר, כך אליבא דהתובע, סך של 583,813$ (ראו סעיפים 22-24 לכתב התביעה).

11.       ביום 19.6.03 שוחח האב אלענדארי עם הנתבעת בטלפון. השיחה הוקלטה (להלן: "הקלטת") ובה, כך לטענת התובע, הודתה הנתבעת, כי המסמכים עליהם חתם האב אלענדארי, במטרה ליצור מצג של חוב כלפי הנתבעת, אינם נכונים.

12.       בקשר להסכם המשכון טוען התובע, ב"קליפת אגוז", כי הסכם המשכון נחתם למראית עין כדי שרם-שן לא תוכל לפגוע בנכסי התובע, ומטרתם של הנתבעת והאב אלענדארי הייתה לאפשר לנתבעת להשתלט על נכסי המנזר לאחר סיום כהונתו של האחרון.

תמצית טענות הנתבעת

13.       הנתבעת, בכתב הגנתה, מצביעה על השתלשלות האירועים הבאים: בתחילה התבקשה הנתבעת על ידי האב אלענדארי לסייע לשיפור מצבו הכלכלי של המנזר. הנתבעת קיבלה את ההצעה מתוך רצון לעזור למנזר, מחד, ולמטרה עסקית והפקת רווחים, מאידך. הסיוע התמקד בניהול תביעות הקשורות במנזר, ניהול שוטף של ענייני המנזר, וכן באיתור נכסי המנזר ופינוי הקרקעות מהדיירים הפולשים. בהמשך, פנה האב אלענדארי לנתבעת וביקש כי תממן את פעילות המנזר הקשורה לקידום פרויקטים כלכליים וכן תסייע במימון פעילות משפטית. הנתבעת הסכימה לסייע אף בזה, מתוך רצון להשקיע חלק מכספיה בתורת הלוואה. לאור הסכמתה זו, העבירה הנתבעת לאב אלענדארי, סך של 421,000$, בכמה תשלומים, ובהמשך העבירה סך נוסף של 79,000$. לאחר זמן ובעקבות שהותו הממושכת של האב אלענדארי בחו"ל, ביקש האחרון מהנתבעת לדאוג להמשך מימון כל צורכי המנזר. במהלך תקופה זו נשאה הנתבעת בכל הוצאות המנזר, כגון: הוצאות משפט, תשלום לעורכי דין, הוצאות עבור ראשי המנזר וכן הוצאות שוטפות על מזון וכדומה. כמו כן העבירה הנתבעת לאב אלענדארי כספים ללבנון, על פי בקשתו. סך כל החוב של המנזר לנתבעת בגין הוצאות אלו, לשיטתה, עמד בתקופה זו על סך של כ-300,000$ נוספים. בהקשר זה מוסיפה הנתבעת לטעון, כי למיטב ידיעתה נשיאות המנזר בלבנון ידעה על כל פעילות הנתבעת בארץ.

14.       לטענת הנתבעת, האב אלענדארי אישר בחתימתו את קבלת הכספים האמורים. בשלב הראשון, הנתבעת לא רשמה משכון אשר יבטיח את השבת כספה, וזאת נוכח יחסי האמון ששררו בינה לבין האב וכן בשל תחושת השליחות עבור המנזר. בשלב מאוחר יותר, כאשר ראתה הנתבעת כי ככל הנראה למנזר אין מקורות מימון להשבת כספה בטווח הקרוב, פנתה לאב אלענדארי על מנת שזה יחתום על משכון כבטוחה להשבת כספה. אף לאחר שנחתם הסכם המשכון, הנתבעת לא מיהרה לרשמו ברשם המשכונות.

15.       עוד טוענת הנתבעת, כי בשנת 1999 מונה האב מג'מס במקומו של האב אלענדארי. האב מג'מס אישר את כל המסמכים וההסכמים שנחתמו עם הנתבעת. יתירה מזו, לדברי הנתבעת, האב מג'מס זכה במעשיו אלו לברכת הדרך מנשיאות המנזר בלבנון. הנתבעת המשיכה להעניק סיוע כספי אף בעת כהונתו של האב מג'מס בסך של יותר מ-150,000$. כן אישר האב מג'מס לנתבעת שכר טרחה ופיצויים בגין עבודות שונות שביצעה.