עפ"ג 8030-11-15 לאופר נ' מדינת ישראל

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

לפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ד"ר זאיד פלאח) מיום 12.10.15 אשר ניתן בת"פ 39346-07-14. המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן בעבירה של תקיפת זקן עבירה לפי סעיף 368ו(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין; תקיפה הגורמת חבלה של ממש עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין; איומים עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין; והפרת הוראה חוקית עבירה לפי סעיף 287 לחוק העונשין.

המערער נדון בשל מסכת אירועים אשר התרחשה בינו למשפחתו, בעיקר בין המערער להוריו, כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן. יצוין בתמצית כי המערער, בעת שהיה מצוי תחת צו הרחקה ממשפחתו ומהעיר שבה הם מתגוררים, התקשר אל אמו וביקש ממנה כסף ולאחר מכן הגיע לבית הוריו, תקף את אמו וציין כי לא תתחמק ממנו. כן דחף את אביו והפילו ארצה וכתוצאה מכך נגרם לאב שבר עם תזוזה בצוואר הירך הימני. האב קרא לאחיו של המערער לעזרה ומשזה הגיע למקום תקף אותו המערער. אביו של המערער אושפז ועבר ניתוח לטיפול בשבר. במועד נוסף התקשר המערער אל אמו ואיים עליה כי יפגע בה ובאביו אם לא תיתן לו כסף.

גזר הדין של בימ"ש קמא

בגזר דינו של בימ"ש קמא נדון המערער לעונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל (בניכוי ימי מעצרו מיום 15.7.14 ועד ליום 16.9.14); מאסר לתקופה של 6 חודשים וזאת על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו והתנאי הוא כי המערער לא יעבור אחת או יותר מהעבירות בהן הורשע. נקבע כי אין מקום להורות למערער לפצות את המתלוננים לאור מצבו הכלכלי של המערער והרקע לביצוע העבירות.

בימ"ש קמא ציין בגזר דינו כי הנאשם (המערער כאן) איננו מבין עד תום את חומרת מעשיו והחרטה שהביע בפני ביהמ"ש היא מן הפה החוצה ואיננה חרטה אמיתית. עוד נכתב כי הנאשם הגדיל לעשות כשהעיד על עצמו שהוא אדם נורמטיבי ואינו זקוק לטיפול שעה שגורם מקצועי שהוא שירות המבחן אבחן את הסכנה הנשקפת מן הנאשם במידה ולא יעבור אבחון פסיכיאטרי ושיקום משמעותי והנאשם סירב בתוקף לכך.

בימ"ש קמא סקר את האמור בתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינו של המערער לבימ"ש קמא. צוין כי שירות המבחן התרשם מרמת סיכון גבוהה להישנות עבירות דומות בעתיד וזאת בשל החשיבות בשילוב המערער בהליך טיפולי שאיננו אפשרי בשל סירוב המערער לעבור אבחון פסיכיאטרי. על כן, בסופו של דבר, לאור סירובו של המערער לעבור אבחון פסיכיאטרי המליצה קצינת המבחן על הטלת עונש מאסר בפועל שיחדד עבורו את השלכות התנהגותו ויספק הגנה לסביבתו.

עוד ציין בימ"ש קמא בגזר דינו כי העבירות בהן הורשע המערער הינן עבירות חמורות שבוצעו כלפי שני הוריו וכלפי אחיו. המערער תקף את אביו יליד 1946 שלא היה בקו הבריאות והוא סובל מנכות צמיתה בשיעור מלא, משותק בפלג גוף תחתון והולך בעזרת מקל ואף נעזר בבניו לשם ביצוע פעולות יום יומיות. המערער גרם לשבר אצל אביו והביא לאשפוזו למספר ימים. המערער אף תקף את אמו ואת אחיו שבא לעזרת ההורים והתנהג באופן ברוטאלי כלפי בני משפחתו הקרובים ביותר. נכתב בגזר הדין כי המערער ערער את שלמות התא המשפחתי בהתנהגותו, דבר שהביא בעבר להרחקתו מבית הוריו והוא הגדיל לעשות כאשר ביצע את העבירות שעה שהיה תלוי ועומד נגדו צו הרחקה על ידי ביהמ"ש. עוד צוין כי המערער פגע בשלמות התא המשפחתי ופגע בזכותם של הוריו לחיים שלווים ושקטים וזכותם לפרטיות וכי המערער פגע בשלטון החוק שעה שהפר צו של בית המשפט הפרה ברוטאלית על ידי כך שהתקרב להוריו, יצר איתם קשר ותקף אותם וכן תקף את אחיו. צוין כי מידת הפגיעה בערכים המוגנים היא גבוהה.

בקביעת מתחם הענישה ההולם ציין בימ"ש קמא כי לקח בחשבון את הערכים שנפגעו ואת מידת הפגיעה בהם, את מדיניות הענישה הנהוגה וכן את הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, כולל חלקו המלא של המערער בביצוע העבירות, הנזק שנגרם והיה צפוי להיגרם מביצוען, כולל פציעת אביו ואשפוזו, את הנסיבות שהביאו את המערער לבצע את העבירות שהם רצונו לקבל כסף מהוריו תוך הפרת צו בית המשפט. בימ"ש קמא לקח בחשבון את הבנתו המלאה של המערער את מעשיו, כאשר מנגד טען המערער כי הוא אדם נורמטיבי שאיננו זקוק לאבחון פסיכיאטרי ושילובו בהליך שיקומי. עוד לקח בחשבון בימ"ש קמא את מצוקתו הנפשית של המערער שהביאה את שירות המבחן לבקש אבחון פסיכיאטרי ואת ניצול המערער לרעה את היותו בנם של המתלוננים בבואו לבצע את העבירות כלפיהם וכלפי אחיו. על כן, קבע בימ"ש קמא מתחם עונש הולם של מאסר בפועל הנע בין 12 חודשים ועד 36 חודשים.

באשר לעונש בתוך המתחם ציין בימ"ש קמא כי לקח בחשבון את נטילת האחריות המלאה של המערער על מעשיו שעה שהודה מיד בכל המיוחס לו לאחר תיקון כתב האישום וכן לקח בחשבון את הפגיעה של העונש במערער לרבות בשל גילו וכן את הפגיעה של העונש במשפחתו של המערער על אף שהעבירות בוצעו כלפי אותה משפחה. עוד נלקחו בחשבון הנזקים שנגרמו למערער כתוצאה מביצוע העבירות והרשעתו וכן נטילת האחריות על מעשיו. בימ"ש קמא לקח בחשבון את העובדה שהמערער לא עשה כל מאמץ בתיקון תוצאות העבירה בכך שהוא סירב לאבחון פסיכיאטרי ובכך לא ניתן היה לשלבו בהליך שיקומי. נלקחו בחשבון גם נסיבות חייו הקשות של המערער שהייתה להן השפעה על ביצוע העבירות, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד מתן גזר הדין וכן עברו הנקי של המערער. עוד נלקחו בחשבון התקופות בהן היה המערער נתון במעצר מאחורי סורג ובריח במשך כחודשיים מיום 15.7.14 ועד ליום 16.9.14 ושהייתו בתנאי מעצר בית מלאים מיום 16.9.14 ועד מתן גזר הדין ב- 12.10.15. בימ"ש קמא ציין כי אינו יכול לקבוע שהנאשם הפר את מעצר הבית כפי שנכתב בתסקיר וזאת משלא הובאו בפניו ראיות לכך.