עפ"ת 36582-03-16 מדינת ישראל נ' ברנבוים אלכסנדר

עסקינן בערעור על החלטת בית משפט לתעבורה בפתח תקווה בתת"ע 2865-03-14 מיום 3.2.2016, לפיה זוכה המשיב מאחר שעדי התביעה לא התייצבו למועד דיון ההוכחות.

הרקע לדברים הינו כתב אישום שהוגש נגד המשיב, המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. על פי עובדות כתב האישום, המשיב נהג את רכבו בהיותו שיכור, שכן בדגימה של אוויר נשוף שלו נמצא כי ריכוז האלכוהול הינו 355 מיקרו גרם, העולה על הריכוז הקבוע בפקודת התעבורה ובתקנות.

המשיב הורשע בפני בית משפט קמא (כב' השופטת מגי כהן) לפי הודאתו ועונשו נגזר. המשיב ביקש לחזור מההודיה שנתן, וטען כי בחינת חומר הראיות בתיק מעלה כי התגלו פגמים, דוגמת אי החלפת פיות מכשיר הינשוף, וכי יש בפגמים אלו כדי להביא לזיכויו. בקשתו של המשיב לחזור בו מהודייתו נדחתה על ידי בית משפט קמא. על כך הגיש המשיב ערעור לבית משפט זה, אשר התקבל בהחלטה מיום 22.11.2015 (כב' השופטת נגה אהד), לפיה ההודיה בטלה והתיק יוחזר לדיון מראשיתו בבית משפט קמא בפני מותב אחר.

בהחלטתו של בית משפט קמא מיום 3.2.2016 (כב' השופטת רות רז), נשוא הערעור בפניי, נקבע כי מאחר ואף אחד משלושת עדי התביעה, שהיו אמורים להתייצב לישיבת ההוכחות, לא התייצב וזאת ללא כל נימוק, ולאור זאת שדחייה נוספת של הדיון תגרום עינוי דין למשיב, על רקע העובדה שמדובר בתיק שהגיע לפתחו של בית המשפט לאחר ערעור לפיו בוטל פסק דין קודם כאמור, יש לזכות את המשיב.

לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא כאשר דחה את בקשתה לקביעת מועד נוסף לשמיעת הראיות בתיק, שהרי על פי הפסיקה מקום בו מבקשת התביעה להסתייע בעד שלא התייצב חרף זימונו או שיש ספק אם הוזמן כדין, על בית המשפט להיעתר לבקשת דחייה שכן ניהול משפט בצורה עניינית ומעשית אינו יכול להצדיק סירוב לאפשר הבאת עד שעדותו מהותית להליך.

עוד נטען כי היה על בית המשפט להיענות לבקשת הדחייה ולא לנקוט בהליך כה קיצוני של זיכוי המשיב, כבר בדיון ההוכחות הראשון, מחמת אי התייצבות העדים, וזאת עוד בטרם עריכת בירור לסיבת היעדרותם או נקיטת כל דרך אחרת לוודא את התייצבותם. בית משפט קמא שגה עת העדיף את הזיכוי "הטכני" של המשיב תחת חתירה לבירור האמת, בחינת טענות הצדדים לגופן והכרעת דין על פי הראיות שמובאות בפניו.

המערערת קיימה את הוראות החוק בדבר זימון העדים למועד הדיון, כאשר פנתה לבית המשפט וביקשה שיורה על הזמנת העדים. הלכה למעשה לא ניתנה לתביעה הזדמנות ממשית ואפקטיבית לזמן את עדיה (באמצעות זימון במסירה אישית), שכן התביעה פעלה בהתאם להוראותיו של בית המשפט קמא לפיהן היה עליה לוודא את התייצבות העדים לאחר זימונם על ידי מזכירות בית המשפט, דבר שנעשה אך לא צלח.

עוד טענה המערערת כי ההתדיינות הנמשכת אין בה להצדיק את החלטת בית משפט קמא שכן עיון בהשתלשלות התיק בערכאות השונות מלמד כי נשמרו זכויותיו של המשיב ולא נגרם לו כל עיוות דין.

ב"כ המשיב סומך את ידיו על פסק דינו של בית משפט קמא. לטענתו, קבלת הערעור תגרום לעינוי דין למשיב, וזאת על רקע התמשכות ההליכים בעניינו. ב"כ המשיב אף הטעים כי ראוי להותיר את פסק הדין המזכה על כנו, וזאת על מנת שהתביעה תלמד להתנהל בעתיד באופן ראוי כאשר, כלשונו, "צריך לעשות סדר בתביעה" וכי "זה בזבוז זמן לנאשם ולמערכת כולה".

ב"כ המשיב הוסיף כי אף לגופו של עניין יש מקום לזכות את המערער שכן נפלו פגמים בהליך הבדיקה, כפי שניתן ללמוד מהמסמכים השונים המצויים בידו. יש לציין כי ב"כ המשיב ביקש להגיש מסמכים אלה במהלך הדיון בפני, אך מאחר שהערעור נגע אך ורק לזיכוייו של המשיב מחמת אי התייצבות העדים, ומאחר שלא נמצאה בפרוטוקול הדיון בבית משפט קמא התייחסות כלשהי לאותם מסמכים, החלטתי שאין מקום לעיין בהם.

ב"כ המשיב ביקש כי במידה והערעור יתקבל, יפסקו הוצאות לטובת המשיב.