פסק-דין
1. בפניי תביעה כספית- חוזית של רוכשי דירה בפרוייקט "גני ציון" בירושלים בגין הפרת הסכם המכר שנכרת בין הצדדים ביום 31/12/2008.
2. ביום 31/12/08 נחתם הסכם מכר בין הנתבעת לבין התובעים, לפיו, רכשו התובעים מהנתבעת דירת מגורים. להסכם המכר, צורף נספח מפרט טכני בו מצויין בסעיף 3.7.11(ד) בלשון זו:
"תנור חשמלי עבור הסקה דירתית: אין.
תנור עבור הסקה דירתית: "יונקרס" או "פרול" או אחר שווה ערך".
3. התובעים טוענים, כי בניגוד להתחייבותה בהסכם, הנתבעת לא התקינה תנור הסקה מסוג יונקרס בדירת התובעים (להלן: "התנור"), זאת, כאמור, חרף התחייבותה. סכום התביעה הינו על סך 8352 ₪, המורכב מעלות התנור בסך 4,440 ₪, והרכבת התנור על סך 2,800 ₪ בתוספת מע"מ.
4. מנגד, הנתבעת טוענת, שהוספת התנור למפרט הטכני הינה תולדה של "טעות סופר" במפרט שהייתה ידועה לתובעים טרם החתימה על הסכם המכר. בנוסף טוענת הנתבעת, כי היה ידוע לתובעים היטב, כי אין בכוונת הנתבעת להתקין את התנור בדירה שנרכשה. התובעים ביקרו באתר הפרויקט טרם החל המו"מ לחתימה על הסכם המכר, נפגשו עם משווק הפרויקט שהציג בפניהם את פרטי הפרוייקט השונים, וכן הציג בפניהם כמקובל את הפריטים והאבזרים אשר יהיו בדירה עם סיום הבנייה. גם במהלך המו"מ ציין משווק הפרויקט במפורש בפני התובעים, כי בדירה לא יותקן התנור ולא יותקנו רדיאטורים, אלא תבוצע הכנה בלבד לפריטים אלה. עם סיום המו"מ מסר המשווק לתובעים מפרט טכני שלא היה ערוך בהתאם לנוסח הנדרש על פי צו מכר דירות (תיקון) התשס"ח-2008 (להלן: "המפרט הישן"). במפרט הישן [שלא נחתם בין הצדדים], אין כל אזכור בעניין התקנת התנור בדירה. נוכח הוראות צו המכר לאחר התיקון אשר קבע נוסח חדש לעריכה של מפרטים טכניים, נדרשה הנתבעת לערוך במהלך המו"מ עם התובעים ובמהירות רבה, נוסח מתוקן של המפרט הטכני (להלן: "הפורמט החדש"). הפורמט החדש צורף להסכם המכר. בשל נסיבות אלה, נפלה "טעות סופר" בפורמט החדש. דבר קיומם של שני נוסחים שונים של המפרט הטכני נלמד משני המסמכים הבאים: מכתב ב"כ התובעים מיום 28.6.2009 שצורף לכתב התביעה והמסומן כנספח ג', במכתב זה מאשר ב"כ התובעים כי "התנאי האמור לא הופיע בגרסה הראשונה של המפרט הטכני, והוכנס אליו במשך המשא ומתן בין הצדדים", כן מדואר אלקטרוני ששלח ב"כ התובעים ביום 25.12.2008 בו הוא מפרט 7 הערות למפרט הטכני, המפרטות את ההבדלים בין המפרט הישן למפרט החדש (דואר המצורף כנספח ג' לכתב ההגנה) נספח זה לא צורף לכתב ההגנה ואף לא הוגש במועד הדיון.
5.בדיון מיום 10.12.12 שבו הצדדים על טענותיהם. במהלך הדיון אישר התובע דבר קיומם של שני נוסחים למפרט הטכני. לשאלת הנתבעת בחקירה הנגדית, האם במועד רכישת הדירה, נאמר להם על ידי המשווקים שתנור יונקרס נכלל במפרט הטכני, השיב התובע: "ככל שאני זוכר, בפגישה הראשונה עם המשווק נאמר שאין יונקרס. בהמשך הוגש לנו נוסח אחר של המפרט ואחר כך הנתבעת סברה שיש להוציא מפרט חדש ובמפרט החדש הופיע התנור יונקרס. עוד ציין התובע, כי הם הביעו את חששם בפני הנתבעת בעניין המפרט החדש ולנוכח חששם זה הפטירה הנתבעת, כי אין להם מה לדאוג שכן, המפרט החדש הוא רק משדרג את המפרט הישן. לשאלת בית המשפט, השיב התובע, כי בדירתו התקינה הנתבעת מזגן מיני מרכזי, עם זאת לטענתו המזגן המיני מרכזי הוא לא שווה ערך לתנור ההסקה. לשאלת התובע, השיב נציג הנתבעת, כי הוא לא היה מעורב במשא ומתן בין הנתבעת לתובעים, וכי אין לו ידיעה ממקור ראשון על מה שנאמר והוסכם. כמו כן, נציג הנתבעת טען במהלך הדיון שבאף דירה מתוך 32 הדירות הקיימות בבניין בו נמצאת דירת התובעים, לא התקינה הנתבעת תנור מסוג יונקרס.
6. לאחר ששמעתי טענות ועדויות הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות ומסמכי תיק התביעה, על צרופותיהם, ולאחר שבחנתי את מכלול מסמכי התביעה ושקלתי את כל השיקולים הצריכים לעניין באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן נימוקיי:
7.בהתאם לסעיפים 2 ו-3 (א) לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 (להלן:"החוק"), נקבע, כי המפרט הטכני הינו חלק אינטגרלי מן החוזה, דבר הנלמד מכך שסטייה מן האמור במפרט מהווה אי התאמה לפי סעיף 4(א)(1) לחוק הנ"ל, וכי כל תיקון במפרט טעון חתימת שני הצדדים לפי סעיף 2(ב) לחוק.
8.כמו כן, מקרה לנו כאן בטענה של "הודאה והדחה". טענה זו הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספות אשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו; כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320). לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן:
"כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' – 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע".
9.אין חולק, במקרה דנן, כי המפרט הישן אינו חתום על ידי הצדדים בעוד שהמפרט החדש חתום על ידי שני הצדדים, מה עוד שהנתבעת שהינה חברת בנייה גדולה ומנוסה, היא זו שניסחה את המפרט החדש ועל כן, סבורני, כי נטל ההוכחה עובר אליה להוכיח טענתה בדבר טעות סופר שנפלה במפרט. ודוק', לא די בהצגת המפרט הישן אל מול המפרט החדש בכדי להרים את נטל הראייה. הנתבעת טענה, כי המשווק מטעמה הוא זה שנפגש עם התובעים והציג בפניהם את פרטי הפרוייקט השונים וניהל איתם את המו"מ, יחד עם זאת הנתבעת בחרה לשלוח לדיון נציג מטעמה שלא היה מעורב כלל בשיווק ובמו"מ עם הנתבעים, ולא טרחה הנתבעת להזמין למתן עדות את המשווק מטעמה או את האחראי לטעות הסופר. אי הזמנת עד שבעל דין היה יכול להביאו ולא עשה כן, יוצרת חזקה שאילו הובאה עדותו, הייתה סותרת את גרסת אותו בעל דין. משמע שאי הזמנת עד פועלת לרעת הצד שהיה אמור להזמינו (ע"א) 465/88, הבנק למימון ולסחר חוץ בע"מ נ' מתחיהו, פ"ד מה (651, 655).
10.המפרט הטכני הינו חוזה. ההלכה הפסוקה קבעה, כי חוזה יש לפרש על פי אומד דעת הצדדים. אומד דעת זה, מבטא את המטרות, היעדים, האינטרסים והתכלית אשר ביקשו הצדדים להגשים במסגרתו. את אומד דעתם המשותף של הצדדים, על פי סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, יש להסיק מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו שיש בהן כדי להצביע על החוזה ומטרתו. המעבר מהמקור הפנימי (לשון החוזה) למקור החיצוני(הנסיבות החיצוניות) אינו מותנה בהכרח בקיום תנאים מוקדמים כלשהם. לאחר שהפרשן גיבש את אומד דעתם המשותפת של הצדדים, עליו לבחון אם אומד דעת זה משתמע מתוך החוזה. אם כן, יפורש החוזה על פי אומד דעת זה, שבגיבושו נתונים שמקורם בלשון החוזה, והנסיבות החיצוניות (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 266, 312-311; ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, סא (2)1, 15 (פורסם בנבו). התחקות אחר אומד דעתם של הצדדים נעשית תוך ניסיון שקול וזהיר לאיתור המשמעות ההגיונית והאמיתית של החוזה כפי שנתכוונו אליה הצדדים, כאשר יש להתחשב באומד הדעת שהיה להם אילו פעלו כאנשים סבירים, בנסיבות העניין, להגשת תכלית החוזה. " אומד הדעת הרלוונטי אינו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים, אלא, אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף לשניהם או לפחות כוונה (סובייקטיבית) של אחד הצדדים, אשר השני מודע לה ויודע כי היא הבסיס להבנת החוזה על ידי הצד כאחר"
(אפרורפים ,שם בעמ' 312).במקרה שבו אומד הדעת הסובייקטיבי של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, לא ניתן לגבש אומד דעת סובייקטיבי המשותף לשניהם, ויש לפרש החוזה על פי תכליתו האובייקטיבית ( פרשת ארגון מגדלי ירקות אגודה שיתופית). התכלית האובייקטיבית נקבעת על פי מבחן אובייקטיבי המושפע מעקרון תום הלב והיא נגזרת משיקולים של היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר של אנשי עסקים סבירים והוגנים. בהתנגשות בין התכלית הסובייקטיבית לאובייקטיבית, ידה של זו הסובייקטיבית על הבכורה, אשר בגדרה, נתונה עדיפות נורמטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת העולה מלשונו החריגה או מהנסיבות החיצוניות. אכן, חזקה היא כי תכלית החוזה תוגשם, אם תינתן ללשון החוזה המשמעות הרגילה, הנודעת לו בלשון שנקטו הצדדים. הנטל מוטל על הצד הטוען למשמעות מיוחדת אחרת. יחד עם זאת, בפרשנות חוזה יש לחקור- בזהירות המתבקשת- את הכוונה האמיתית והמשותפת של הצדדים ולפיכך, ייתכנו מקרים שבם תגבר הפרשנות התכליתית של החוזה, על פני פרשנותו המילולית, וזאת כאשר הקשר הדברים, מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המילים כפשוטן (הלכת ארגון מגדלי הירקות).
עם זאת, בהלכות מאוחרות יותר קבע בית המשפט העליון, כי כאשר לשון החוזה הנה ברורה וחד משמעית, אזי, מן הראוי ליתן לה משקל מכריע בהליך פרשנות החוזה (ראו: ע"א 5856/06 לוי נ' נורקייט (פורסם בנבו); ע"א 5925/06 בלום נ' אנגלו סכסון (פורסם בנבו); רע"א 8613/08 איתן לוי מהנדסים ויועצים בע"מ נ' עיריית גבעתיים (פורסם בנבו).
11.במקרה דנן, סבורני, כי לשון החוזה הינה ברורה וחד משמעית. לדידי, הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת "טעות סופר". על פי סעיף 16 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, נקבע, כי ככל שנפלה טעות סופר או טעות כיוצא בה, יתוקן החוזה לפי אומד דעת הצדדים. באין הסכמה בין הצדדים לתיקון, אזיי, תיקון טעות סופר שנפלה בחוזה ייעשה באמצעות התחקות אחר כוונתם של הצדדים לחוזה על פי קריטריונים חיצוניים אובייקטיבים. יש שהחוזה עצמו מצביע על הטעות ועל תיקונה ויש שהתיקון ייעשה תוך היזדקקות לאמצעים חיצוניים כגון מסמכים שנרשמו, דברים שהוחלפו , אמרות של הצדדים ונסיבות העניין בדרך כלל. ( ראה : גבריאלה שלו, דיני חוזים- חלק כללי, בעמ' 305 ).
אומנם, הנתבעת ציינה בסעיף 16 לכתב הגנתה סעיפים אחרים במפרט הטכני אשר לכאורה סותרים או שאינם מתיישבים עם טעות הסופר. דא עקא, כי אין בהם, כשלעצמם, כדי ליתן הסבר המניח את הדעת בדבר נסיבות נפילת הטעות. וביתר שאת, נוכח עדות נציג הנתבעת בדיון שהתנהל בפני, כי ייתכן שמפרט של פרוייקט אחר נכנס בטעות לחוזה של התובעים. גירסה זו אינה מתיישבת עם הנטען בסעיף 16 לכתב ההגנה. שכן, על פי הגירסה בסעיף 16 טוענת הנתבעת, כי נפלה "טעות סופר" נקודתית בסעיף 3.7.11 (ד) במפרט שצורף לחוזה שנכרת עם התובעים ואילו לטענת נציג הנתבעת לא נפלה "טעות סופר" נקודתית, לא, שהמפרט כולו הוחלף. מכל מקום, הנתבעת לא הציגה כל גירסה מפורטת אודות נסיבות קרות הטעות, לא צירפה אסמכתאות בדמות טיוטות שהועברו בין הצדדים עובר לחתימה על ההסכם או זימנה לעדות את האחראי לטעות לצורך תמיכה בטענה. גירסת הנתבעת נמצאה, איפוא, כללית וסתמית ללא תימוכין במידה הנדרשת. בכך, לא הרימה היא את נטל הראייה המוטל עליה ולא שכנעה את בית המשפט באמיתות גירסתה. זאת, נוכח העובדה, כי אדם מוחזק כמי שקורא מסמך מבינו ומסכים לכל תנאיו לפני שהוא חותם עליו.
12.סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את עלות התנור ועלות ההתקנה של תנור יונקרס, זאת, חלף התחייבותה בסך 8,352 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת לשאת בהוצאות משפט בסך 500 ₪.