השופטת א' פרוקצ'יה:
1. לפנינו ערעורו של המערער על חומרת העונש שנגזר עליו בידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטים שלי טימן, תחיה שפירא, ושרה ברוש). על המערער נגזרו ארבע וחצי שנות מאסר לריצוי בפועל, ומאסר על תנאי.
2. העונש שנגזר, נשוא הערעור שלפנינו, הוטל בעקבות הרשעתו של המערער, על פי הודאתו, בשורה של עבירות מין קשות וחמורות שבוצעו בעת היות המערער קטין כלפי אחיו ואחותו מאז היותם כבני שנתיים, ובמהלך מספר שנים. אלה העובדות הצריכות לענין:
המערער, יליד 1989, הודה והורשע בשישה אישומים שעניינם עבירות מין שביצע באחותו ובאחיו הקטינים. הוא הורשע בביצוע מעשה מגונה בארבעה מקרים; במעשה סדום במשפחה בשני מקרים; ובמעשה מגונה במשפחה בשני מקרים. את מעשי העבירות הנדונים החל המערער לבצע בעת היותו בן 12.5 שנים בלבד בשנת 2001 והוא המשיך בהם עד אמצע שנת 2005. אחותו, ילידת 1999, היתה כבת שנתיים וחצי כשהמערער החל לבצע בה מעשים מגונים. אחיו של המערער, יליד 2000, היה כבן שנתיים וחצי כאשר המערער ביצע בו מעשים מגונים.
במועד כלשהו בין השנים 2001 ו-2002 כשנכנסה הילדה לשירותים, נכנס אחריה המערער ומישש את ישבניה. במהלך 2002 נגע בגופה כשהיא שוכבת במיטה. הוא הפשיל את מכנסיו ואת מכנסיה, הושיבה על ברכיו, נגע באיבר מינה ובפי הטבעת שלה, וחיכך את איבר מינו בגופה. לאחר מכן אונן בשירותים. בחודש יוני 2005, לאחר שסיימה לרחוץ באמבטיה, ניגב המערער את גופה, תוך שהוא נוגע באיבר מינה ובפי הטבעת שלה. הוא ביקש מהילדה שתאחז באיבר מינו ותשפשפו. בהמשך לכך, השכיב את הילדה על בטנה על המיטה, והחדיר את אצבעו לפי הטבעת שלה. לאחר מכן, סובב אותה על גבה, פיסק את רגליה, וליקק את איבר מינה. לאחר מכן סובב אותה שנית על בטנה, הניח את איבר מינו בין ישבניה וחיכך אותו ביניהם. לבסוף, אונן בנוכחותה. כשבוע לאחר מכן, נגע המערער בישבנה של אחותו והציע לה לעשות עימו מעשים. היא נעתרה, והמערער הוביל אותה לחדר, והורה לה להתפשט. היא התפשטה ונשכבה על המיטה על בטנה. המערער החדיר את אצבעותיו לפי הטבעת שלה וליקק את איבר מינה. בהמשך, חיכך את איבר מינו בישבניה. לאחר מכן, הוא פנה לשירותים ואונן.
עוד הודה המערער בכך כי בחודש יולי 2005 נכנס לשירותים עם אחיו הקטן ונגע באיבר מינו ובפי הטבעת שלו עד שהגיע לפורקן מיני.
3. בית המשפט המחוזי דן באריכות ובפירוט רב בשיקולי הענישה, לקולא ולחומרה גם יחד. מעבר לכך, הוא שם דגש מיוחד על בחינת ההיבט הטיפולי תרופתי הרלבנטי לעניינו של המערער, לאחר שהוגש לו תסקיר מבחן שאליו צורפו חוות דעת שונות בעניינו של המערער בתחום הפסיכולוגי והסוציאלי. מחומר זה, עלתה תמונה קשה של נער הסובל מהפרעות התנהגות קשות ביותר, אשר, מעבר להתנהגותו המינית החריגה, התקשה להשתלב במסגרות שונות אליהן נשלח. הוא אובחן כבעל מסוכנות מינית גבוהה ביותר, וסווג בחוות דעת פסיכיאטרית כ"פדופיל מסוכן". הוא תואר כבעל סיכון גבוה לחזרה על תקיפות מיניות בעתיד. הומלץ לשקול מתן תרופות המשככות את יצר המין. התאמתו של המערער למסגרת של מעון נעול נשללה. בדיקה בענין הטיפול התרופתי העלתה כי שב"ס, על פי נוהליו, נוהג לתת טיפול מעין זה אך רק במועד הסמוך לשחרורו של האסיר.
4. בית המשפט הדגיש לא רק את חומרתם של מעשיו של המערער אלא גם את מורכבות מצבו מבחינה טיפולית, לאחר שנסיונות טיפוליים במשך מספר שנים לא עלו יפה, ואף מסגרת נעולה בחסות הנוער לא נמצאה מתאימה. בנסיבות אלה, לא נותרה ברירה, כך לטעמו של בית המשפט המחוזי, אלא להורות על מאסרו של המערער, כשאין בפיו המלצה מעשית לטיפול שיקומי, בהעדר נכונות והסכמה מצד המערער לשתף פעולה בכל מאמץ טיפולי שהוא, מלבד טיפול תרופתי הניתן, כאמור, רק לקראת תום תקופת המאסר שנגזרה ולקראת השחרור.
חרף חומרת המעשים ומסוכנותו של המערער, נתן בית המשפט משקל לקולא לקטינותו של המערער בעת ביצוע העבירות, ולהשפעת הגיל הצעיר על היבט האחריות הפלילית של קטין המבצע עבירות חמורות כאשר אישיותו איננה מעוצבת עדיין, והאבחנה בין טוב לרע מטושטשת. כן התייחס לגורם השיקום, שהוא בעל חשיבות מיוחדת בענישת אדם צעיר.
בית המשפט קבע, כי מעשיו של המערער ומסוכנותו מחייבים את הרחקתו מן החברה לתקופה משמעותית, תוך הבהרת המסר כי גם קטינים הפוגעים פגיעה מינית בילדים וילדות, דינם ענישה ממשית אשר תקרין על חומרת הפגיעה בגופם ובכבודם של קטינים חסרי-ישע.
בסופו של יום, בית המשפט גזר על המערער, כאמור, ארבע וחצי שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי, והמליץ לשירות בתי הסוהר לבחון אפשרות לשלבו בתכנית טיפולית לעברייני מין ולבדוק אפשרות לתת לו טיפול תרופתי תוך כדי המאסר.
5. בערעורו, התמקד ב"כ המערער בהיבט הטיפולי, וביקש להקל עם המערער בעונש מתוך תקוה שניתן יהיה, אגב כך, לשלב אותו ביתר יעילות בטיפול תרופתי ואחר.
ב"כ המדינה טוענת כי, בשים לב למעשיו החמורים של המערער, אין מקום להקלה עמו, וראוי לשמור על יחס ראוי בין היבט השיקום לבין יסודות הגמול, המניעה וההרתעה שבענישה. לעמדתה, בית המשפט המחוזי איזן כראוי בין מכלול השיקולים העונשיים, ואין מקום להתערב באיזון זה.
נציגת שירות המבחן הסבירה כי, על פי נוהלי שב"ס, הטיפול התרופתי בעניינם של עברייני מין ניתן בסמוך לשחרור בשל שיקולי האפקטיביות של הטיפול, ואילו טיפול פרטני וקבוצתי ניתן לתת גם במהלך המאסר, בכפוף להסכמה ושיתוף הפעולה של האסיר. בינתיים, על פי דו"ח עדכני של שירות המבחן, המערער לא הראה נכונות לשיתוף פעולה כזה.
6. שקלנו את מכלול היבטיו של המקרה שבפנינו, ובאנו לכלל מסקנה כי אין מקום להתערבותנו בעונש שנגזר.
חומרתם המופלגת של מעשי המין שהמערער ביצע באחותו ובאחיו בעודם ממש תינוקות אינה צריכה הדגשה. הנזק הנורא הנגרם לילד, בעודו כמעט בחיתוליו, מפלישה אכזרית לגופו, וניצולו המיני הבוטה הוא ללא שיעור. בענייננו, אין מדובר במקרה אחד, אלא בסדרה של מעשים נפשעים כלפי שני תינוקות, אשר אופיים, והיותם מכוונים כלפי עוללים ממש הופכים פרשה פלילית זו לאחת החמורות שידענו בתחום עבירות מין כלפי ילדים.
חומרה מיוחדת מתלווה לעובדה כי מדובר במערער אשר אובחן כבעל סטייה חמורה מובנית, ההופכת אותו לאדם מסוכן לסביבתו. מדוחות האיבחון השונים עולה כי מדובר לא רק בסטייה מינית, אלא בבעיות התנהגות קשות המאפיינות את חריגותו של המערער. מבחינה זו, צודק ב"כ המערער באומרו כי מדובר באדם חולה אשר מאסר בלבד לא ירפא אותו, ולא יוביל אותו למוטב. אכן, בצד ענישה ראויה, החברה, ושירות בתי הסוהר מצווים לחפש דרכים על מנת למצות כל אפשרות טיפולית באדם צעיר חולה כדי שעם תום מאסרו לא יחזור לחיי חופש, כשהוא מטיל את חיתתו על סביבתו, ועלול לפגוע שוב בקרבנות חסרי ישע.
קושי מיוחד מתלווה לענין זה עקב חוסר נכונותו עד כה של המערער להשתלב במערכת טיפול קבוצתית ופרטנית. אמנם, בעת הדיון בערעור הסביר מהערער כי היום הוא מבין את חשיבות הטיפול ומבקש כי יאפשרו לו להשתלב במסגרת טיפולית. אין לדעת אם יש בהצהרה זו משום מחוייבות אמיתית לשיקום, אולם כך או כך, ראוי הוא כי רשויות הכלא יעשו כל שניתן על מנת לקדם את הטיפול במערער בכל המסגרות האפשריות כאמצעי הגנה על המערער מפני עצמו, ובעיקר כהגנה על החברה מפני מסוכנותו הגבוהה. לענין הטיפול התרופתי - מדובר באמצעי הננקט במועד ובדרך הנתונים להחלטת הגורמים המקצועיים בשב"ס. אין מקום שנתערב בשיקולים מקצועיים אלה, וחזקה על הרשות המוסמכת שתפעל כראוי בענין זה.
בית המשפט בדונו את המערער נתן משקל ראוי לקולא לגילו הצעיר של המערער בעת ביצוע העבירות, ובהיקף עונש המאסר שנגזר ניכרת התחשבות ממשית ביסוד זה.