1.ערעור על החלטת המשיבה מיום 15.8.16 במסגרתה הוטל עיצום כספי מכח סעיף 9לחוק איסור הלבנת הון , תש"ס – 2000 על דרך תפיסת כספים שהיו באמתחתו של המערער.
רקע:
2.בליל ה- 8.8.16 הגיע המערער לישראל מגינאה המשוונית באפריקה , ועבר דרך "המסלול הירוק" בנתב"ג. המערער איש עסקים ,הגיע לארץ יחד עם גיסו ואילו אשתו, ששהתה עמו בחו"ל, שבה ארצה (עם בנם), מספר ימים קודם לכן ביום 4.8.16.
3.לאחר שעבר את המסלול הירוק התבקש המערער ע"י עובד המכס, להניח חפציו במכונת השיקוף ונשאל ע"י האחרון אם יש ברשותו סכום כסף. המערער השיב בחיוב, וכשנשאל כמה כסף יש ברשותו, השיב כי ברשותו כ- 40,000 אירו. בבדיקה שנעשתה התברר כי ברשותו של המערער (בתיקו האישי ובמזוודת היד), היו כספים במזומן בסכום גבוה יותר - של כ- 77,500 אירו, בשטרות של 500 אירו. באותו מעמד, הושבו לידיו כספים בשווי כ- 100,000 ₪, ונתפסו 47,500 אירו .
4.המערער נדרש לחקירה ובחקירתו השיב כי לא היה מודע לחובת הדיווח לפי החוק וכי לא ראה את שלטי המכס המיידעים בדבר חובת הדיווח. ההסבר שנתן להעדר דווח מלא של סכום הכסף היה נעוץ בהעדר זיכרון דבר שיעור הכספים שהיו עמו בתיק. לשאלת מקור הכספים ולעובדה שהכספים במזומן נדרשו להחזקתם באמתחתו נוכח עיסוקו במסגרת חברה ישראלית העוסקת באבטחה ממלכתית ברמת הממשל, נתן המערער פירוט בע"פ.
5.באותו היום, ה- 10.8.16, נשלחה למערער הודעת זימון לדיון אצל הוועדה בנוגע לבקשה להטלת עיצום כספי בשל הפרת חוק הלבנת הון, בהודעת דואר אלקטרוני לפי פרטי הקשר שלו ושל רוה"ח שלו שמסר בחקירתו.
6.הוועדה התכנסה ביום 15.8.16 ולנוכח אי התייצבות המערער נדון הנושא בהעדרו והוועדה מצאה בהתבסס על חומר החקירה וללא טעונים נגדיים להטיל עיצום כספי בגובה הסכום שנתפס.
7.ביום 16.8.16, יצר המערער קשר בדוא"ל עם מזכירות הוועדה וטען כי לא קיבל את ההודעה או הזימון, ולכן לא התייצב אליו וביקש שתינתן לו אפשרות להתייצב בפניה ולטעון, באמצעות אשתו, שלה ניתן ייפוי כוח לייצגו בדיון, כיוון שהוא עוזב את ישראל באותו היום. למרות שהתכנסה כבר קודם לכן, נעתרה הוועדה לקיים דיון נוסף בעניינו של המערער, ורעייתו הוזמנה להשמיע עמדתו למחרת.
8.בהתאם, נערך ביום 17.8.16 דיון מחדש בנוכחות רעיית המערער שהציגה עמדתו. האחרונה הסבירה לנציגי הוועדה כי היעדרות בעלה מהדיון הקודם ארעה משום שלא קיבל טלפון או הודעה בדבר קיומו. כמו כן, שבה על רב טענות המערער ,בחקירתו, כי מקור הכספים הוא בחברה שבמסגרתה פעל, כי באופן רגיל נוהג המערער לשאת עימו סכומי כסף גדולים במזומן, בין היתר, למטרת מילוט מהיר בתנאי עיסוקו. עוד חזרה על הטענה כי המערער הגיע ארצה בנסיבות של בהילות ודחיפות, לצורך השתתפות בביקור לא מתוכנן של נשיא גינאה המשוונית בישראל. רעיית המערער ציינה כי המערער נוהג לצאת ולהיכנס לישראל בתדירות, כי היא עצמה מודעת לחובת הדיווח, וכי היא סבורה כי גם המערער מודע לחובת הדיווח. היא הדגישה כי הכסף הוכנס לישראל בטעות ועקב שכחה גרידא, וכי מדובר בטעות בתום לב.
החלטת הוועדה
9.בהחלטה נושא הערעור, נקבע כי המערער הפר את הוראת סעיף 9 לחוק ,ומשכך הוטל עליו עיצום כספי בשווי של 47,500 אירו שנתפסו (כ- 200,000 ₪). הוועדה ציינה כי היא מתקשה להאמין לטענת המערער, כי שכח שהוא נושא באמתחתו סכום של למעלה מ- 70,000 אירו, הגם שמדובר בחבילה של 140 שטרות בלבד. יתרה מכך, לא נתנה אמון בגרסתו לענין מקור הכספים משום שלא טרח להמציא אישור על משיכת הכספים, בסמוך למועד תפיסתם, על מנת לבסס את גרסתו, ודחתה טענתו כי לא היה מודע לחובת הדיווח, ובכל מקרה, הדגישה כי מדובר בחובה מוחלטת.
בהחלטה צוין כי הוועדה שקלה את כלל נסיבות המקרה, לחומרא - את סכום ההפרה ואת העובדה שגרסת המפר נמצאה לא אמינה, ולקולא - העובדה שמדובר בהפרה ראשונה.
טענות הצדדים
עיקר טענות המערער:
10.לטענת ב"כ המערער נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטה ע"י הוועדה הן בחקירה, והן בהליך שהתנהל בפניה. לשיטתו, הפגמים הנטענים הללו, כל אחד בנפרד, ולבטח במצטבר, מצדיקים בנסיבות העניין, ביטול החלטת הוועדה והשבת מלוא הכספים לידי המערער, ולחלופין, הפחתת שיעור העיצום הכספי שהוטל.
אשר לפגמים שנפלו לכאורה בהליכים הנוגעים למערער, נטען, בתמצית:
א. פגם בפרוטוקול החקירה - נטען שעיון בפרוטוקול חקירת המערער מעלה כי מדובר בפרוטוקול שאינו שלם. כך, בניגוד לנהוג, לא צוינה הערה בסוף החקירה בדמות "זוהי הודעתי האמיתית והנכונה שהוקראה בפניי ואושרה בחתימתי". בנוסף, בעוד שמהחלטת הוועדה (בה מצוין כי הבקשה להטלת עיצום כספי נשלחה למערער לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר בחקירתו), ניתן ללמוד כי המערער מסר כתובת דואר אלקטרוני בחקירתו, הרי שאין לכך כל עדות בפרוטוקול החקירה, דבר נוסף שיש בו להעיד כי הפרוטוקול אינו משקף את הדברים שנאמרו בחקירה כהווייתם;
ב. פגם באופן מסירת ההודעה בדבר הגשת בקשה לעיצום כספי - בעוד שלפי הוראת תקנה 2(ג) בתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), תשס"ב-2001 ("התקנות") יש למסור למפר לכאורה הודעה בדבר הגשת בקשה לעיצום כספי בעניין הפרת סעיף 9 בחוק בדואר רשום או במסירה ידנית, הרי שהוועדה לא מילאה אחר הוראה זו, ושלחה את ההודעה בהודעת דואר אלקטרוני - דבר שהוביל לכך שההחלטה מיום 15.8.16 התקבלה בהעדר המערער, תוך שלילת זכות הטיעון שלו.
ב"כ המערער היה ער לכך שהוועדה קיימה דיון נוסף בעניינו של המערער, בנוכחות רעייתו, אך לשיטתו, אין בכך כדי לרפא את הפגם האמור, משני טעמים:
האחד, רעיית המערער לא בקיאה כמותו בענייניו;
השני, אין דין החלטה המתקבלת על ידי רשות מנהלית מוסמכת עת היא דנה בעניין מסוים לראשונה, כדין החלטה המתקבלת, לאחר שכבר ניתנה החלטה בעניינו של הפרט, ולאחר שהוועדה כבר גיבשה עמדה ביחס לאותו עניין שנדון בפניה.
עוד הוסיף ב"כ המערער כי נוכח קביעת מועד חלופי תוך יומיים בלבד - ליום 17.8.16, לא היה בידי המערער להיערך כהלכה - הן מבחינת איתור עורך דין מייצג וביצוע היערכות מתאימה לקראת הדיון, הן מבחינת התאמת לוח הזמנים הצפוף שלו הכולל נסיעות תכופות לחו"ל, שהרי נבצר מהמערער שנאלץ לטוס לחו"ל להופיע בפני הוועדה בעצמו והוא נאלץ ליתן לרעייתו יפוי כוח כדי שתופיע בפני הוועדה עבורו;
ג. פגם בהעברת החומר הנוגע לבקשה להטלת עיצום כספי עובר לדיון בעניין במערער - בעוד שלפי הוראת תקנה 4 לתקנות, יש לצרף לבקשה להטלת עיצום כספי העתק של חומר הנוגע לבקשה ויש לאפשר למפר לכאורה לעיין בחומר זה ואף בחומר שלא צורף לבקשה, בכפוף לאמור בתקנות, הרי שהמערער לא קיבל לידיו את החומר שהיה זכאי לקבל או לעיין בו, לפי העניין, ובכלל זה את פרוטוקול החקירה, שעליו נסמכה הוועדה בהחלטה נושא הערעור. הוטעם כי רק נוכח פניית ב"כ המערער מיום 1.9.16 בבקשה לקבל מהוועדה את חומר החקירה, התקבל החומר האמור כמה ימים לאחר מכן, כלומר, כשבועיים לאחר שהתקבלה החלטת הוועדה נושא הערעור.
11.אשר לגופה של ההחלטה נושא הערעור, נטען שהוועדה שגתה בכך שלא קיבלה את הסברו של המערער, הן אשר לכך ששכח כי הכספים ברשותו, הן אשר למקורם של הכספים.
ב"כ המערער טוען כי מעבר לכך שמדובר באיש עסקים מכובד, יוצא מערכות הביטחון הפועל בעסקיו באישורים שונים מטעם רשויות הביטחון המוסמכות בישראל, אזי המקום שבו מתנהלים עסקיו בגינאה המשוונית הוא כזה שבו המערער נדרש לשאת עליו סכומי כסף גדולים במזומן בכל עת , וממילא מדובר בתושב חוזר הזכאי ממילא לפטור ממס בישראל . המערער ביקש להצביע על ראיות שלשיטתו מעידות על כך שבנסיבות העניין מדובר בטעות בתום לב גרידא.
ראשית, לו היה המערער מודע לחובת הדיווח, ובהתחשב בכך שרעייתו ובנו שבו ארצה כמה ימים לפניו, הרי שהיה יכול להעביר באמצעות רעייתו ובנו כדין את הכספים החייבים בדיווח. שנית, לו היה מודע לחובת הדיווח ומודעות זו הייתה מכוונת אותו להפר את החוק , ובהתחשב בכך ששב ארצה יחד עם גיסו, הרי שהיה יכול להעביר באמצעות גיסו כדין את מחצית הכספים החייבים בדיווח או שהיה משיב לשאלת פקיד המכס בדבר הכספים שברשותו, כי ברשותו סכום כסף שלא עולה על חובת הדיווח (100,000 ₪). הודגש כי הכספים לא היו על גופו של המערער, אלא בתיקיו, ללא הסלקה .
מעבר לאמור לעיל, נטען כי הוועדה שגתה בכך שלא התחשבה עת הטילה עיצום כספי בשיעור כה גבוה, בכך שמדובר בהפרה ראשונה של המערער, כאשר במקרים אחרים שנדונו בפניה, שנסיבותיהן חמורות בהרבה (שימוש בבלדרים, הסלקה והסתרה וכיו"ב), נקבעו עיצומים כספיים בשיעור פחות בהרבה ביחס לסכומים שנתפסו. העיצום שהוטל, מבחינת שיעורו, אפוא, בפרט בנסיבות העניין, אינו סביר ואינו מידתי .
עיקר טענות הוועדה:
12.ב"כ המשיבה טען כי לא קמה עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה נושא הערעור, שהתקבלה כדין, לאחר שנשמעה עמדת המערער והושמעו טענותיו, לאחר שהוועדה שקלה את כל השיקולים הרלוונטיים, והפעילה את שיקול דעתה בהתאם לסמכותה. הודגש שאת סבירות החלטה הוועדה, יש לבחון לאור המסמכים והחומרים שעמדו בפניה, נוכח כך שלא כל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות בערעור עמדו בפני הוועדה עת ניתנה ההחלטה נושא הערעור.
עוד הוטעם שאין יסוד לטענות בדבר הפגמים לכאורה שנפלו בהליכים שקדמו למתן ההחלטה נושא הערעור ,ומכל מקום, אף ככל שהיו פגמים כלשהם, דבר המוכחש לחלוטין, הרי שהם רופאו בקיום הדיון במעמד רעיית המערער, לפי הסכמתו שלו, שתטען בשמו. בנוסף , נטען כי פרוטוקול החקירה שלם ומשקף את שנאמר בחקירה וטענות שהועלו בהקשר זה אין לקבל, בפרט כשחתימת המערער מופיעה על כל עמוד של פרוטוקול החקירה. אשר לכתובת הדואר האלקטרוני שמסר המערער בחקירתו, הרי שהטעם לכך שזו אינה מופיעה בפרוטוקול עצמו הוא שהיא נרשמה על גבי תיק החקירה. בנוסף, כל חומר החקירה שעמד בפני הוועדה הועמד לרשות המערער או מי מטעמו טרם הדיון בפני הוועדה ביום 17.8.16. כמו כן, טענה שכזו לא הועלתה קודם להגשת הערעור, ולו מטעם זה דינה להידחות מכל וכל.
אשר לשיעור העיצום הכספי שהוטל, שב ב"כ המשיבה והדגיש כי כל מקרה יש לבחון לפי נסיבותיו ואין לערוך השוואה בין מקרה אחד למשנהו, וכי בכל מקרה, הוועדה מוסמכת להטיל עיצום כספי בסכום העולה לאין שיעור מזה שהוטל, אלא לאחר ששקלה את כל השיקולים הרלוונטיים ואת נסיבות המקרה הקונקרטי, קבעה, בהתאם לסמכותה ולשיקול דעתה, את העיצום הכספי שהוטל על המערער - שבו אין מקום להתערבות בית המשפט.
דיון
הפגמים הנטענים בהליכים כלפי המערער שקדמו לערעור
13.לא היה חולק שלוועדה דנן, כרשות מנהלית, עומדת אחת ההגנות הייחודיות הניצבות בהליך המשפטי לצד רשויות המינהל הציבורי - "חזקת התקינות המנהלית". כידוע, חזקה זו קובעת שככלל, ניתן להניח לטובתה של הרשות המנהלית כי פעלה כדין. אמנם, אין זו חזקה חלוטה, והיא ניתנת לסתירה, אלא שהנטל מוטל על המבקש להופכה.
[ראה: ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ''ד נד(3) 749, 755 (2000); בג"ץ 5480/14 ועד ארגון הסגל האקדמי הבכיר באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים נ' המועצה להשכלה גבוהה (10.11.16)].
14.בשים לב לטענות הצדדים, ולנסיבות המקרה, לא מצאתי לקבל את טענות המערער לקיומם של פגמים בהליך למן תחילתו.
אשר לפגם שנפל לכאורה בחקירה, לא שוכנעתי כי הטענה שפרוטוקול החקירה אינו שלם היא מבוססת. בכל הכבוד, מקום בו חתימת המערער מופיעה על כל אחד מהדפים של פרוטוקול החקירה, מוטב היה לו טענה זו לא הייתה מועלית כלל, ולמצער, לו הייתה נזנחת במסגרת הדיון בעל-פה. זאת במיוחד נוכח כך שבעיקרי הטיעון של הוועדה, שאת טענותיה בהקשר זה מצאתי לקבל, צוין כי הטעם לכך שכתובת הדואר האלקטרוני שמסר המערער בחקירתו לא מופיעה בפרוטוקול החקירה עצמו, היא שזו נרשמה על גבי כריכת תיק החקירה של המערער.
15.אשר לפגמים שנפלו לכאורה בהליך בפני הוועדה, מדובר בפגמים נטענים משני סוגים:
האחד, פגם בזימון לדיון בפני הוועדה והשני, פגם בקשר עם מסירת חומר החקירה.
א. זימון המערער
הוראת סעיף 2(ג) לתקנות מורה:
"הממונה יודיע למפר לכאורה, בדואר רשום או במסירה ידנית, על כך שהוגשה בענינו בקשה להטלת עיצום כספי...".
לא ניתן לחלוק על כך שהוראה זו לא מולאה כלשונה על ידי הוועדה או מי מטעמה בעניינו של המערער.
ב"כ המערער, הפנה להלכה שנקבעה בפסק הדין בעניין מוסטקי, ( בג"ץ 3379/03 מוסטקי נ' פרקליטות המדינה , פ"ד נח (3) 865 (2004) )לפיה ככלל, רשות מינהלית לא תפעיל סמכות באופן שיש בו כדי לפגוע באדם ,אלא אם כן ניתנה לו הזדמנות נאותה להשמיע טענותיו בפניה, וכן, כי ככלל, על השימוע להיערך בטרם נתקבלה ההחלטה .
כאן יצוין, כי לא די היה להתמקד בציטוט חלקי של הנאמר בפסק הדין הנ"ל ,ונראה כי המשך הדברים רלבנטי לא פחות ,כנאמר ( בעמ' 891 ):
"קורה שהשימוע לא התקיים קודם קבלת ההחלטה, עקב שגגה או תקלה. יהיו מקרים בהם ניתן יהיה לכפר על הטעות שבאי קיום שימוע קודם ההחלטה על ידי קיום שימוע מאוחר, שימוע בו תהיה הרשות מוכנה לשקול את העניין מחדש. במקרה כזה, על הרשות לעשות את מיטבה כדי לאפשר לאזרח הפונה לשטוח את טענותיו ולנהוג בהגינות ובפתיחות לשכנוע ולשקול את כל השיקולים הענייניים מבלי להיות מחוייבים להחלטה המוקדמת. השימוע המאוחר הינו חריג ובמקרים רבים לא רצוי, אך לעיתים מוטב מאוחר מאשר כלל לא ... זכות שימוע אין פירושה שחובה לשמוע את העלול להיפגע אישית. טיעונו יכול להישמע על ידי נציג מטעמו, עורך דין או נציג של הציבור אליו הוא שייך. אך כדי שנציג מטעמו יוכל להציג את עניינו, צריך שאותו נציג יביא, כשנדרש הדבר, גם את דברו המיוחד, האינדבידואלי, של העלול להיפגע ואם יש צורך גם את ראיותיו..."
בשים לב להלכה האמורה וככל שנפל פגם בהחלטתה הראשונה של הוועדה , ומסופקני בכך, הרי בנסיבות העניין, שוכנעתי בעמדת ב"כ המשיבה כי משהתקיים הדיון המחודש בעניינו של המערער, כשעמדתו וטיעוניו נשמעו, אין מדובר בפגם שמצדיק ביטול ההחלטה נושא הערעור. ודוק: עמדת המערער וטיעוניו היו מיוצגים גם באמצעות בא-כוחו המלומד. משכך ,לא ניתן עוד לומר כי מתקיים פגם בהחלטה האמורה, לבטח פגם המצדיק את ביטול ההחלטה.
ב. מסירת החומר הרלוונטי למערער.
16.הוראות סעיף 4 לתקנות קובעות:
4(א)"לבקשה להטלת עיצום כספי ... יצורפו כל אלה: (1) בבקשה שמגיש הממונה - העתק של חומר הנוגע לבקשה, למעט מידע כאמור בתקנה 6; עובדת קיומו של מידע כאמור תצוין במסמך שיצורף לבקשה".
4(ב) "המפר לכאורה יהיה זכאי לעיין בחומר שצורף לבקשה וכן בחומר אחר הנוגע להפרה שלא צורף אליה, למעט מידע כאמור בתקנה 6; עיין המפר לכאורה בחומר שלא צורף לבקשה יועבר עותק מחומר כאמור לידיעת הועדה".
הטענה בענין אי קבלת החומר עליו התבססה הבקשה ,נותרה טענה כללית וסתמית בעיקר משלא הועלתה בפני הוועדה ,ומכל מקום לא עלה בידי המערער לסתור את הטענה הנגדית בדבר הצגת החומר טרם הדיון לידי ב"כ.
סיכומו של דבר, בעניינו של המערער, לא שוכנעתי בטענות בדבר פגמים בחקירה שקדמה להליך בפני הוועדה.
שיעור העיצום הכספי שהוטל
17.הלכה פסוקה חזרה ושנתה את העיקרון הנגזר מהעובדה שעסקינן בהחלטה שהפעילה רשות מנהלית וביהמ"ש לא ישים שיקול דעתו במקומה ,אלא מקום בו נפל פגם המצדיק התערבות. המבחן הרלבנטי הוא באם שיקול הדעת היה סביר ומידתי בנסיבות.
יוטעם כי החוק מתייחס לשתי חלופות במקרה של הפרת חובת הדיווח - הליך פלילי והליך אזרחי-מנהלי (הטלת עיצום כספי). לרוב, הטעם להפרת חובת הדיווח לפי סעיף 9 הנ"ל הוא כלכלי, נוכח זאת, כאשר הטעם הוא כלכלי, מבחינה הרתעתית, הפרת חובת הדיווח צריכה להוביל לכך שהעיצום הכספי שיוטל יהיה ניכר ומשמעותי. הביטוי לכך נראה בקביעת שיעור מקסימלי גבוה ע"י המחוקק למקרה של הפרה בוטה ,בהסמיכו את הוועדה לשקול שיקוליה בהתאמה.
18.כידוע, מערך השיקולים הרלוונטיים שעל הוועדה לשקול מקום בו היא דנה במקרה של הפרת חובת הדיווח לפי סעיף 9 בחוק, מפורט ברובו בחוק ובהלכה ,ובין היתר נמנו שיעור ההפרה, תדירותה, שיעור העיצום הכספי המקסימלי ביחס להפרה, ההתנהלות מול הרשויות במובן של אופן ההפרה (הסלקה, תכנון מוקדם וכיו"ב), וכן מידת שיתוף הפעולה עם הרשויות הרלוונטיות כשההפרה נודעה, היכולת לזהות את מקור הכספים ואת מטרתם והבעלות בהם.
פנים נוספות לעניין , בבוא הוועדה להפעיל סמכותה ולבחון את "המעשה" ונסיבותיו אין לה להתעלם מ"העושה" ובכלל זה התנהלותו לפני ובמהלך ההליך כולו.
ב"כ המשיבה ראה את תכליתו של העיצום הכספי בקביעת אמות מידה עונשיות למקרה של הפרת חובת הדווח. ככל שיש לכך יסוד ,אין מקום לפסח על בחינת כלל התנהלותו של המפר לכאורה בנסיבות ההפרה ובכלל זה ניקיון כפיו , ככל שהוכח.
19.בענייננו, אין חולק על כך שבוצעה הפרה של הוראת סעיף 9 לחוק על ידי המערער. כמו כן העיצום המקסימלי לתחולה גבוה משמעותית בהשוואה לסכום שהוטל.
המערער מצדו , בעצמו, באמצעות רעייתו, באמצעות בא-כוחו, ולאורך ההליכים שקדמו לערעור זה והן במפורש בפניי, שב על כך וציין שמדובר בטעות, ועל כך שהוא לוקח אחריות על הטעות שנעשתה מצדו.
לטעמי ,עובדות המקרה והתנהלותו של המערער צריכים להטות את הכף לקולא ולכן יש מקום להתערבות בהחלטת הוועדה .
הוועדה נתנה אמנם משקל לעובדה שלא מדובר בהפרה חוזרת וסדרתית , אלא בהפרה ראשונה של החוק על ידי המערער, אולם לא נתנה משקל מספיק לעובדה שהכספים שנתפסו ושהוכנסו לישראל מבלי לדווח, לא הוסתרו על גופו של המערער או הוסלקו בחפציו, אלא נמצאו באמתחתו. יתרה מכך, כאמור לעיל, כשנשאל המערער אם באמתחתו כספים, השיב בחיוב כי ברשותו כספים בסכום העולה על הכספים שהכנסתם ארצה מותרת ללא דיווח. כמו כן, לא נעשה שימוש בבלדר, ואף לא נמצא יסוד לכוונה מצדו של המערער לעקוף את האיסור לפי החוק.
זאת ועוד, לא הוברר מדוע נשללה אמינותו של המערער כמעט לחלוטין בנוגע למקור הכספים ולרקע המיוחד של הגעתו ארצה ולפיזור הנפש בעת שנחקר בהזדמנות הראשונה. אין להתעלם מהסבריו של המערער בדבר עברו הביטחוני ועיסוקיו הנוכחיים הקשורים לעבר זה . אציין שלהודעת הערעור צורף מסמך תדפיס מחשבון הבנק בגינאה המשוונית של חברה בבעלות המערער, ובו פירוט של פעולות אשר האחרונה בהן היא מיום 7.7.16 - כחודש טרם האירוע נושא הערעור.
אמנם מסמכים אלו לא הוצגו לוועדה במטרה לשכנע בדבר מקור הכספים, אולם הצגתם באיחור על רקע מקורם בחו"ל לא צריך לעמוד לו לרועץ .
20.הצדדים הפנו במסגרת טיעוניהם להחלטות קודמות של הוועדה שעמדו למבחן שיפוטי.
ב"כ המערער הפנה להחלטות שלגישתו נסיבותיהן חמורות יותר מהמקרה דנן ואילו סכום העיצום הכספי שהושת היה נמוך מהסכום שנתפס מידי המערער. משכך ביקש לשלול הסתמכות של הוועדה על מקרי עבר שנסיבותיהם חמורות מהמקרה דנן הואיל ומדובר במקרים של הימנעות מחובת דווח תוך כדי נקיטת פעולות הסתרה אקטיביות ומקור הכסף אינו חוקי , הכל כאמור בניגוד למקרה דנן.
ב"כ המשיבה הדגיש את חובת הוועדה לקבע אמת מידה עונשית מרתיעה ע"מ שהפרת האיסור לא תמצא משתלמת והפנה לשורת החלטות שיפוטיות שאישרו הטלת עיצום כספי משמעותי אף יותר. לעמדת המשיבה אין לגזור נוסחה מתמטית בין סכום ההפרה לבין סכום העיצום ובוודאי אין מקום למחקר השוואתי.
21.נראה כי גם אם לצורך קביעת סבירותה של החלטת הוועדה לא נדרש מחקר השוואתי ,הרי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, כמו גם בהחלטות אחרות של הוועדה ,יעמידו בסיס לאבחנת המקרה שלפני מאמות המידה המחמירות לנסיבותיהן, ויובילו למסקנה כי בעניינו של המערער כמתואר לעיל , שיעור העיצום הכספי שהוטל על ידי הוועדה חורג ממתחם הסבירות, ואינו מידתי.
לסיכום- בהעדר עילה לביטול החלטת הוועדה בשל פגם דיוני ולאחר שבחנתי את נסיבות המקרה הקונקרטי של המערער, ההתערבות בהחלטה תהא רק בנוגע לשיעור העיצום שיושת על המערער .בהתחשב בחומרת הנסיבות של המקרה הקונקרטי שבפניי, כפי שפורטו לעיל אל מול שיתוף הפעולה של המערער בחקירתו ובמסירת גרסתו בפני הוועדה, תוך הסבר אשר למקור הכספים ומטרתם, כמו גם העובדה כי מדובר בהפרה ראשונה, בהעדר הסתרה או הסלקה מתוחכמת, יופחת שיעור העיצום לסכום של 100,000 ₪ והיתרה העודפת על הסכום שנגבה תועבר לידי ב"כ המערער.
נוכח קבלת הערעור באופן חלקי מצאתי לקבוע שכל צד יישא בהוצאותיו.
ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.