עש"א 3993-05-17 נאטור נ' בנק הפועלים בע"מ

רקע עובדתי 

1. בפני בקשה לפי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981 ( להלן: ה"חוק") לביטול הבאת עשרה שיקים אשר סורבו בחשבון הבנק של המבקש, ממניין השיקים המסורבים על ידי בנק ישראל.

   המבקש, עורך דין, במקצועו, מנהל חשבון בנק אצל המשיב, בנק הפועלים. מסגרת האשראי עומדת על סך של 50,000 שח.

2. המבקש טען כי תמיד דאג לנהל חשבון באופן תקין וללא חריגות יוצאות דופן , וכי תמיד דאג להפקדת שיקים ומזומנים לחשבון הבנק שלו, במקרים של חריגות ממסגרת האשראי בתיאום עם הבנק.

   המבקש טען עוד כי החריגה נוצרה עקב חזרת שיקים של לקוח, כאשר סבר בתום לב כי השיקים יפרעו. לטענת המבקש בתאריך 16.11.16 הופקד שיק של הלקוח על סך 42,500 שח ובסמוך ליום ההפקדה, הוא הוציא שיקים עבור עובדיו והוצאות משרדו. אולם לצערו, השיק של הלקוח חזר. בעקבות זאת, חזרו חמישה שיקים בתאריכים 21/11/2016 ו-22/11/2016.

3. לטענת הבנק, השיקים חזרו כדין בהעדר יתרה מתאימה בחשבון הבנק.לא ניתנה למבקש כל הבטחה ביחס לאשראי . בנוגע לשיקים שחזרו בחודש נובמבר 2016, הבנק טוען כי היה למבקש פרק זמן מספק למניעת חזרת השיקים, אשר הוצאו בהסתמך על שיק זה.

4. ביום 11.7.17 התקיים דיון במעמד הצדדים. להלן החלטתי לאור כתבי הטענות, חקירת המבקש וטענות הצדדים בדיון.

   המסגרת הנורמטיבית

5. סעיף 10 לחוק קובע:

   (א)לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:

   (1)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת טעות;

   (2)הבנק סירב לפרוע את השיק מחמת עיקול שהוטל על החשבון והתקיימו שנים אלה: השיק נמשך לפני שהבנק קיבל את הודעת העיקול ולא ניתן היה לפרעו במשך ששים הימים האמורים בסעיף 2א;

   (3)ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;

   ...

6. כמצוטט לעיל, קיימות שלוש עילות אפשריות שבגינן רשאי בית המשפט לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו עפ"י החוק, והן – טעות, עיקול, ויסוד סביר של הלקוח להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיק.

   בענייננו, טוען המבקש כי היה לו יסוד סביר להניח כי חובה על הבנק לפרוע את השיק. להלן נדון בטענות אלה.

   השיקים אשר סורבו בחודש נובמבר 2016

7. כאמור, מתוך עשרה השיקים אשר בנק ישראל מנה ברשימת השיקים המסורבים, חמישה מהשיקים חזרו בנובמבר 2016. לטענת המבקש השיקים חזרו עקב שיק של לקוח שחזר.

8. עיון בדפי החשבון מעלה כי השיק בסכום של 42,500 שח הופקד לחשבון ביום 16.11.16. לפני הפקדתו של השיק, החשבון היה ביתרת חובה של 51,789 שח. הבנק החזיר את השיק ביום 17.11.16. לאחר חזרתו של השיק החשבון עמד על יתרת חובה של 61,521 שח.

   השיקים אשר הוצאו על ידי המבקש על יסוד השיק , כטענתו, בסכום של 6,500 ש""ח, ו- 3,500 ש"ח חזרו ביום 21.11.16. השיקים שסכומם 1,500 ש"ח, ו 2,300 ש"ח חזרו ביום 22.11.16 .

   לאחר חזרת השיקים, החשבון עמד על יתרת חובה של כ- 70,000 שח (יצוין כי ביום 20.11.16 חויב החשבון בסך של כ – 20,000 בגין חיובי ישראכרט).

   לאחר הפקדות כספים ביום 23.11.16 החשבון עמד על מסגרת של 47,367 שח.

9. לטענת המבקש, השיקים אשר חזרו, הוצאו עבור ניהול שוטף של משרדו על יסוד השיק של הלקוח שניתן וחזר. המבקש טען כי לאור האמור קמה לו ההגנה לפיה היה לו יסוד להניח כי השיקים יפרעו.

10. איני סבורה כי יש לקבל טענה זו.

11. בתי המשפט מצאו, במקרים המתאימים, ע"י מתן פרשנות מרחיבה להוראות סעיף 10 לחוק, לכלול גם מקרים בהם הוצג שיק לפירעון עקב טעות של צד ג' וסורב, בגדר המקרים בהם ניתן לגרוע את השיק מרשימת השיקים המסורבים. זאת, לעיתים בדרך של מתן פרשנות מרחיבה לעילת הטעות הקבועה בסעיף 10(א)(1) לחוק, או לעילה הקבועה בסעיף 10(א)(3) לחוק, או בשילוב של שתיהן; ולעיתים בדרך של קביעה כי רשימת העילות המנויה בסעיף 10 לחוק אינה רשימה ממצה.

12. במאמרו של כב' השופט י. עמית חוק שיקים ללא כיסוי התשמ"א-1981, הפרקליט מ"ד חוברת ג' בעמ' 467 , נאמר:

    הדעה הרווחת היא כי היסוד הסביר מתמקד ביחסי הבנק והלקוח, ולא ביחסים בין הלקוח לבן צד שלישי. כפי שטעותו של צד שלישי אינה רלוונטית לצורך עילת הטעות בס"ק (1) , אין במעשה או מחדל של צד שלישי כלפי בעל החשבון כדי ליצור יסוד סביר להנחה, כי על הבנק הייתה חובה לפרוע את השיק.... ה"ההסתמכות" על צד שלישי, משמעה פעמים רבים הסתמכות על שיקים מעותדים של צד שלישי, שהפקיד בעל החשבון מתוך הנחה, כי אלו ייפרעו על ידו. גם אלו הגורסים, כי רשימת העילות אינה סגורה- ועל כך נעמוד בהמשך- יסכימו, כי במקרים אלה בעל החשבון לא יוכל להסתמך על טענה זו ביחסים בינו לבין הבנק, אדרבה- יש בכך פתח להקהות עוקצו של החוק על ידי שימוש מסיבי ב"שיקים טובה" ו"גלגול" שיקים במטרה לנפח את חשבון הלקוח ולשמש לו מפלט מפני החוק.

    ....

    לצערנו , בחיי המסחר דהיום , תשלום בשיק אין דינו כתשלום במזומן , והחזרת שיק שנמשך על ידי צד שלישי היא סיכון , שעל מושך שיקים להביא בחשבון מראש. יש גם לזכור, כי לבעל החשבון יש מרחב תמרון של עשרה שיקים לאורך תקופה של חמשה עשר יום.

    (בעמ' 467)

    כב' השופט עמית מתייחס במאמרו למקרים חריגים בהם יש מקום להגן על ציפית הלקוח כי הבנק יכבד את השקים, כדי למנוע תוצאה לא צודקת :

    הצבענו על כך , כי כדי למנוע תוצאה לא צודקת זו, היו שנתנו פרשנות מרחיבה לעילת הטעות והעילה של "יסוד סביר" בס"ק (3) . לגישתם, אם הסתמך בעל החשבון על גימלה, על משכורת וכיוצא כאלה תקבולים, שניתן היה להניח , כי יופקדו בחשבונו, היה לו יסוד סביר להניח, כי חובה על הבנק לפרוע את השיק מתוך הנחה, כי במועד הפרעון תעמוד יתרה מספקת. מול גישה זו, הבוחנת את היסוד של "סביר להניח" על פי נסיבות הענין, עומדת הגישה הנוקשה יותר, שלפיה אין רלוונטיות למעשה או מחדל של הצד השלישח. על פי גישה זו , אין מנוס מדחיית הערעור גם במקרים אלה.

    (בעמ' 474)

13. מכאן עולה כי הטענה לפיה השיק של צד ג' חזר לא הוכרה כנכללת בגדר ציפייה סבירה של הלקוח כי הבנק יפרע את השיק. על אף טענת המערער כי מדובר בשיק שני מתוך סדרת שיקים שהתקבלו על ידי לקוח (כאשר הראשון כובד), מקרה זה אינו נמצא במסגרת המקרים החריגים, כמו מקרה של גימלה או הכנסה קבועה (כאשר גם ביחס למקרים אלה נאמר כי קימת גישה בפסיקה לפיה גם במקרים אלה אין מנוס מדחיית הערעור),. הנסיבות בענייננו גם לא נכללות במקרים שהוכרו על ידי הפסיקה כטעות של צד ג', שבמקרים חריגים הוכרה כמצדיקה ביטול חריגה.

    טענת המבקש כי הבנק איפשר לו לחרוג מהמסגרת 

14. מתדפיסי חשבון הבנק למדים כי במשך הזמן שבו החשבון התנהל (כאשר הצדדים צרפו תדפיסים מחודש מאי 2016), הבנק כיבד שיקים, גם כאשר היתה חריגה בחשבון. מדפי החשבון למדים כי במקרים אלה המבקש מפקיד כספים לחשבון לאיזון החריגה באותו היום או תוך ימים ספורים.

15. התובע העיד ביחס להתנהלות שלו עם הבנק :

    "היו לי חריגות מעבר למסגרת כתוצאה מחיובים שונים ובעיקר שיקים. הייתי מתקשר לפקיד הבנק האחראי על חשבוני ומבקש ממנו להמתין ולא להחזיר את החיוב לשעות ספורות על מנת שאוכל להגיע לכספומט קרוב ולהפקיד את סכום החריגה ולפעמים הרבה מעבר ממנו. הבקשות שלי פעם רבות התקבלו ומעולם לא חרגתי מהבטחה שהבטחתי. כל פעם שהיתה לי חריגה הייתי מפקיד כספים באותו היום או יום לאחריו"

    התובע התייחס לשיק מיום 26.4.17 בסך של 1,672 (שהינו השיק האחרון המסורב בהודעת בנק ישראל):

    "התאריך הזה היה חתונתה של אחותי ולא היה לי שום זמן להתקשר לפקיד הבנק שעוד שעתיים הפקיד את הכסף. כפי שרואים בחשבון הבנק שלי, הסכום הופקד באותו היום וכוסתה החריגה. השיק חזר בגלל שהתעכבתי שעה וחצי בהפקדה וכך נהגתי למשך שנים רבות, מתאם הפקדות עם הפקיד, מכסה כל חריגה שהיתה לי בחשבון על מנת שלא יחזרו לי שיקים "

    עוד העיד המערער:

    אני אבא יש לי 4 עובדים שעובדים אצלי במשרד שאני המפרנס שלהם. אני אחראי על משפחותיהם. אחריות כבירה מוטלת על כתפי. אם הייתי מודע לעובדה שהבנק הולך לשנות איתי מדיניות הייתי עוזב את החתונה והולך מפקיד כסף בבוקר. לא חשבתי לרגע שירבוץ לי הבנק בפינה שאחרוג בסך של 600 שח ויגביל אותי.

16. במאמרו של כב' השופט י' עמית, מתייחס כב' השופט לציפיות הלקוח על יסוד התנהגות הבנק בכיבוד שיקים החורגים ממסגרת האשראי:

    "שיקולי הבנק לאפשר חריגה ממסגרת האשראי הם שיקולים עסקיים טהורים, שבבסיסם היחסים עם הלקוח הספציפי. שיקולים אלה יכולים להשתנות מעת לעת – בהתאם להערכת הבנק את מצבו של הלקוח בכל זמן נתון. הערכה זו מורכבת משיקולים רבים ומגוונים... מקום שבו פועל הלקוח בתוך מסגרת האשראי המאושרת פועלים הצדדים במסגרת הסכמית, ועל הבנק לכבד משיכות של הלקוח במסגרת האשראי. אכן, רשאי הבנק על פי המערכת ההסכמית לצמצם או לבטל לחלוטין את מסגרת האשראי, אך זאת בכפוף לעילות האמורות בהסכם, בכפוף לחובת ההודעה מראש ובכפוף לחובת תום הלב ויחסי האמון בנק- לקוח. זכותו של לקוח, הפועל בחריגה ממסגרת אשראי המאושרת, נופלת מזכותו החוזית על פי הסכם המסגרת להקצאת אשראי. העובדה שהבנק הסכים בעבר לסטייה מעבר לאשראי המאושר, אינה מלמדת, כשלעצמה, על חובה להמשיך לעשות כן בעתיד ולתמיד. אין בה, כשלעצמה, כדי לשמש בסיס לקיומו של יסוד סביר להניח, שהיתה חובה על הבנק לפרוע שיקים, גם כאשר יש חריגה ממסגרת האשראי. כל הסכמה ונסיבותיה, על רקע הביטחונות של הלקוח בכל עת וכעת כשאת הסיכון נוטל הבנק. מקום שבו חורג הלקוח ממסגרת האשראי המוסכמת ניתן לומר כי לא בזכות עסקינן, אלא בציפייה מסחרית, אשר לכלל זכות לא הגיעה, ואין ניצבת מולה חובה של הבנק....

    לא מספיק כי ללקוח היה יסוד סביר להניח, שהבנק יכבד את השיק, צריך להראות, כי היה לו יסוד סביר להניח, שקימת חובה על הבנק לכבד את השיק. כיוון שגרסו כי המבחן האובייקטיבי הוא אם סירובו של השיק מקנה לבעל החשבון עילת תביעה נגד הבנק... מנגד גם לציפייה מסחרית לגיטימית ניתן משקל בפסיקה. גם המחוקק הישראלי נוטה כיום להכיר בצורך להגדיל ההגנה על ציפייה שלא הגיעה לכלל זכות חוזית. את ההגנה על הציפיה של הלקוח ניתן לעגן בחובות האמון המיוחדים שבבסיס יחסי בנק לקוח ובעקרונות תום הלב. אל מול הצפייה הלגיטימית של הלקוח על הבנק לפעול בתום לב ובדרך, שאינה סותרת את הליכות הבנקאות המקובלות. מאחר שציפייה מסחרית חלשה בעוצמתה מזכות חוזית על פי הסכם, על הלקוח נטל כבד להוכיח כי הייתה לו ציפייה לגיטימית שהבנק יפעל בדרך מסוימת וכי הבנק פעל בניגוד לאותה דרך וסיכל את ציפיות הלגיטימית. הציפיה צריכה להיות בדרגה כזו שנאמר כי היא יצרה אצל הלקוח יסוד סביר אובייקטיבי להניח שהבנק מחויב לפרעו את השיק. לדעתנו, המבחן של "זכות" מול "חובה" – קרי אם כנגד זכותו של הלקוח עמדה חובה שלה בנק – הוא מבחן נוקשה מדי . הוא מתעלם מהיסוד הסובייקטיבי שבס"ק (3) . אמנם הדגש הוא על היסוד האובייקטיבי, אך המחוקק לא שיחת מילותיו לריק, ו'ריכך' את היסוד האובייקטיבי דרך משקפיו של בעל החשבון, שסבירות מחשבתו- על רקע הנסיבות המסוימות – נבחנת באמת מידה אובייקטיבית.

    רוצה לומר, כי בהליכים שונים ייתכן שנגיע לתוצאה שונה לבי אותו שיק. כך, לדוגמא, ייתכן כי במסגרת הליך אזרחי בין הבנק לבין הלקוח תידחה טענת הלקוח, שהבנק היה חייב לפרוע שיק מסוים שמשמך בנימוק, כי לא הצביע על " זכות" שנגדה "חובה" של הבנק. לעומת זאת, בדיון במסגרת סעיף 10 (א) לחוק ייתכן, שנגיע למסקנה, כי הציפיה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח, כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק.

    כל עוד לא נקבע בחוק, כי על הבנק לסרב לשיקים שחרגו ממסגרת האשראי הפורמלי, ללא הנחות וללא חסדים, נוצר מצב, שהלקוח תלוי בבנק- ברצותו מאשר וברצותו מסרב. "שינוי מדיניות" של הבנק כלפי הלקוח ללא הודעה מראש, וזיג- זג בהתנהגותו של הבנק- כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו- כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו. מאליו מובן, כי הנטל על הלקוח אינו קל"

    (בעמ' 469-471)

17. בענייננו, עדות המבקש לא נסתרה. לא הובא תצהיר על ידי הבנק בקשר לטענות הלקוח, הנתמכות בנתוני דף החשבון. לפיכך, אני סבורה כי יש לקבל את הטענה לפיה היה בין הצדדים נוהל והבנה, לפיהם טרם החזרת שיק הבנק פנה אל המבקש, והמבקש היה פורע את היתרה באותו יום או יומיים למחרת. המבקש אף העיד כי התנהל מול פקיד מסוים (מר אבו סאלח באסם מנסור – ר' בעמ' 3 לפרוטוקול שורה 11), אולם, הבנק לא הביא את הפקיד כעד מטעמו לסתור את טענות המבקש.

18. אין חולק כי המחוקק פטר את הבנק מחובת הגשת תצהיר לתמיכה בטענותיו כפי שעולה מלשונה של תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) התשמ"ב-1982 ואין באי צירוף תצהיר ע"י הבנק, כשלעצמו, בכדי לסייע למערער.

19. יחד עם זאת, אף שהבנק אינו חייב בצירוף תצהיר, אין בכך כדי לפטור אותו מהחובה לתמוך את טענותיו העובדתיות במסמכים ובראיות. ראו בעניין זה פסק דינו של כב' השופט א.חזק בעש"א (אשדוד) 23/07 רמונה קשמה נ' בנק הפועלים בע"מ: "עיון בתקנת המשנה 6(ג) מעלה אכן ,כי אכן בהתאם לתקנה זו, אין הבנק המשיב חייב להציג תצהיר מטעמו בתמיכה לתשובתו לבקשה. יחד עם זאת, לא ניתן יהיה להסיק מתקנת המשנה האמורה על פטור גורף שניתן למשיב מהגשת תצהיר מקום בו לא יוכל להוכיח טענותיו באמצעות מסמכים בלבד."

    פסק הדין אושר על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א(ב"ש) 1061/09 בנק הפועלים בע"מ נ' קשמה רמונה.

20. מכאן, על בית המשפט לבחון, האם בהנחה שכל האמור בתצהירו של המערער נכון הוא, יש מקום לקבל את ערעורו. אם אלה הם פני הדברים, ברי כי הימנעותו של הבנק מלהביא ראיות לסתור, צריכה לפעול לטובת המערער.

21. בנוסף, כלל ידוע הוא כי הימנעות מהבאת ראיה מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, כי אילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו, הייתה פועלת לחובתו. בעניין זה ראה גם ע"א (חיפה) 533/94 הבנק הבינלאומי הראשון נ' יוסף והבה, שם נקבע כדלקמן: "צירוף תצהיר מטעם הבנק איננו מנדטורי, אי-צירופו אינו מביא לאיונה של תשובת הבנק, ואולם, בבוא ביהמ"ש לשקול את מערכת הראיות שבפניו על ביהמ"ש להפעיל את הכללים הרגילים הנהוגים בבדיקתן של עובדות וראיות".

22. בענייננו, שוכנעתי כי יש באמור בדפי החשבון, ובתצהיר המערער, כדי לבסס עילה על פי החוק להוכיח, כי למערער היה יסוד סביר להניח כי הייתה חובה על הבנק לפרוע את השיקים נשוא הערעור.

    התנהלות הבנק בחשבון היה בה כדי ליצור בעיני המערער ציפייה מסחרית לגיטימית כי הבנק ימשיך וינהג באותה הדרך. הבנק לא הראה מדוע נהג באופן שונה ביחס לשיק מספר 418 מיום 26/4/17 על סכום של 1,672 ₪, כאשר עיון בדפי החשבון מלמד כי הכסף הופקד באותו היום, וביחס לשיק מספר 306 מיום 16/1/17 על סך של 2,300 ₪ שהופקד לאחר יום.

    סוף דבר 

23. אינני סבורה כי המערער נמנה על חלק מאותם מושכי שיקים חסרי אחריות מפניהם בא החוק להגן. אני סבורה כי לאור התנהלות הבנק, כפי שעולה מדפי החשבון לאור חקירת המבקש ובהעדר הצגת גרסה עובדתית מצד הבנק, יש לקבל את טענות המבקש ביחס לחלק מהשיקים שסורבו.

24. סוף דבר : אני מקבלת את הערעור ומורה על גריעת השיקים שמספריהם 418 ו-306  ממניין השיקים המסורבים. .

25. אין אני מוצאת לנכון ליתן צו להוצאות במקרה דנן שכן הבנק פעל מתוקף החובות המוטלות עליו, בסברו כי הללו מחייבות אותו להגביל את חשבון המערער.

26. כספי הפיקדון שהופקדו על ידי המערער יושבו לידיו.

    המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

    ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ז, 18 יולי 2017, בהעדר הצדדים.