פתח דבר
1.בפניי ערעור על-פי סעיף 10 לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), שעניינו הגבלה שהוטלה ביום 4.8.2016 על חשבון המערערת מס' 384880 (להלן: "החשבון"), המתנהל אצל בנק הפועלים בע"מ (להלן: "המשיב" או "הבנק"). המשיב לא כיבד 10שיקים שנמשכו על החשבון, מחמת א.כ.מ (אין כיסוי מספיק), בתקופה שבין 4.4.2016 עד 2.8.2016, ובהמשך לא כובדו 4 שיקים נוספים עקב החלת ההגבלה.
טענות המערערת
2.הוקצתה לחשבונה מסגרת אשראי בסך 100,000 ₪, וזאת במקביל למסגרת ניכיונות על סך 250,000 ₪.
3.לאורך תקופה ובהתאם לפעילותה העסקית, נהג המשיב לאשר למערערת מעת לעת מסגרת אשראי זמנית, לרבות הלוואות גישור, ע"מ שיכובדו השיקים המשוכים מהחשבון. ובמקביל המערערת דאגה תמיד להפקיד שיקים ומזומנים לחשבון הבנק שלה, במקרים של חריגות ממסגרת האשראי, בתיאום עם הבנק. משכך, למערערת היה, יסוד סביר להניח כי המשיב יכבד את השיקים שסורבו.
4.המערערת הייתה חברה לבניין, אשר נהגה להגיש חשבונות ללקוחותיה במועד סיום עבודתה. התקבולים מלקוחותיה היו מתקבלים בצורת ממסרים דחויים או העברות בנקאיות לחשבון בתנאים של שוטף + 60 או 90 יום. נטען, כי המשיב היה מודע לשיטת עבודתה של המערערת, ונהג להעמיד לטובתה אשראי זמני, ע"מ שתוכל המערערת להיערך עד לפירעון התקבולים מלקוחותיה. כמו כן, נהג המשיב לבצע ניכיון בממסרים הדחויים של לקוחות המערערת במועדי החריגה בהתאם למסגרת הניכיונות בחשבון, עד שבחודש 3/2016 הודיע המשיב למערערת כי אינו מוכן עוד לנכות שיקים בחשבונה של המערערת.
5.אם המשיב היה מגדיל את מסגרת האשראי באופן זמני, כפי שנהג לעשות מדי פעם, השיקים לא היו מסורבים, וההגבלה לא הייתה מוטלת.
6.לפני ואחרי מועד סירוב השיקים, נהג המשיב לכבד שיקים שהמערערת משכה, חרף היות החשבון בחריגה, והמערערת מצידה הייתה מפקידה כספים לחשבון תוך מספר ימים. על כך ניתן ללמוד מפירוט התנועות בחשבון (נספח א' לערעור), אשר משקף את הנוהג שהיה בין הצדדים בדרך של הסכם מכללא, לפיו המערערת יכלה לנהל את חשבונה ביתרת חובה על סמך הפקדת כספים.
7.ועוד, החריגה נוצרה עקב סירוב שיקים של לקוחה חברת "א.מ. תעשיות ובנייה בע"מ" בעוד המערערת סברה בתום לבה, כי השיקים יפרעו. בחודש 4/2015 הודיעה א.מ. תעשיות ובנייה בע"מ על הפסקת העבודה עם המערערת, ללא הודעה מוקדמת, ואף ביטלה שיקים שנמסרו למערערת מבעוד מועד על ידה, דבר שיצר בעיה "תזרימית" בחשבונה של המערערת, שעד מהרה הצליחה להתאושש ממנה ע"י גיוס לקוחות חדשים.
8.המערערת העמידה בטחונות לטובת המשיב בדמות פק"מ על סך 15,000 ₪. המערערת פנתה אל המשיב בבקשה לפרוע את הפק"מ כולו או חלקו, לטובת העו"ש וזאת לצורך כיסוי השיקים, אולם המשיב סרב.
9.כתוצאה מהתנהגותו הרשלנית של המשיב נגרמו למערערת נזקים כלכליים כבדים.
10.לכתב הערעור צורף תצהיר מנהל המערערת, זהר עיסאם.
טענות המשיב
11.דין הערעור להידחות בשל איחור בהגשתו. תקנה 5 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), תשמ"ב-1981, קובעת כי המועד להגשת הערעור הינו 20 ימים מיום ההמצאה של הודעת ההגבלה. ההודעה על החלת ההגבלות נשלחה בדיוור ישיר למערערת ביום 4.8.2016. חרף זאת, הערעור הוגש ביום 21.11.2016, כשלושה חודשים וחצי לאחר משלוח הודעת ההגבלה למערערת.
12.לא מתקיימת בענייננו אף אחת מהעילות הקבועות בסעיף 10(א) לחוק, המאפשרות גריעת שיקים ממניין השיקים המסורבים בחשבון.
סירוב השיקים נשוא הודעת ההגבלה נעשה כדין, מאחר וחשבונה של המערערת עמד ביתרת חריגה.
למערערת לא היה יסוד סביר להניח שעל-פי המוסכם הייתה מוטלת על המשיב חובה לכבד את השיקים. המערערת לא הציגה כל ראיה ע"מ להוכיח, כי בתקופה הרלוונטית נכרת בינה לבין המשיב הסכם בעל פה או בכתב, לפיו התחייב המשיב לכבד את השיקים חרף החריגה מהמסגרת המאושרת.
13.מסגרת האשראי הרלוונטית לענייננו הוקצתה למערערת ביום 26.11.2015, והיא בגובה 100,000 ₪. בסעיף 5 להסכם המסגרת עליו חתמה, התחייבה המערערת לנהל את חשבון העו"ש כך שלא תיווצר יתרת חובה מעל סכום מסגרת האשראי המאושרת. באותו הסכם הובהר, כי המשיב לא יהיה חייב לכבד הוראת חיוב כלשהי שכתוצאה ממנה ייווצר סכום בחריגה או יגדל סכום החריגה; אם-כי המשיב היה רשאי לכבד מעת לעת, לפי שיקול דעתו, חיוב החורג ממסגרת האשראי. על המערערת חלה חובה לסלק כל חריגה ממסגרת האשראי המאושרת מיד עם היווצרותה, ללא צורך בקבלת הודעה מהמשיב
14.למערערת לא הועמדה מסגרת ניכיונות שיקים, אלא מסגרת אשראי בלבד. אם כי המערערת נהגה פונה מעת לעת למשיב בבקשה לבצע ניכיון של שיקים, והמשיב היה בוחן כל מקרה לגופו. בדומה לכך, הייתה נבחנת כל בקשה של המערערת לאשר מסגרות אשראי זמניות, כנגד בטחונות, ובהתאם לשיקול דעתו של המשיב.
15.מוכחש מכל וכל קיומה של הסכמה מכללא, ו/או קיומו של נוהג, לפיהם המשיב נהג לכבד שיקים על אף שהחשבון היה בחריגה. נטען, כי גם אם המשיב כיבד לעתים שיקים של המערערת אף שהייתה חריגה מהמסגרת המאושרת בחשבון, אין בכך כדי ללמד על כך שהמשיב התחייב לכבד שיקים נוספים או ליצור הסכם בין הצדדים. לטענתו, נערכו שיחות רבות עם המערערת, והובהר לה שאין להתנהל בחריגות בחשבונה, וכי יש לנהל תזרים מזומנים בשיקול דעת ובאחריות כנגד הכנסות בטוחות ולא כנגד תקבולים עתידיים שאינם ודאיים.
16.לפי סעיף 2(א) סיפא לחוק הבנקאות (שירות לקוח), התשמ"א -1981, הקובע כי "אין חובה לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח", למשיב שמור שיקול הדעת הבלעדי באם להעמיד אשראי ללקוחותיו ובאיזה אופן.
17.נקודת הזמן הרלוונטית לעניין סירוב המשיב לפרוע שיק הינה מועד הצגתו לפירעון. על המערערת לדאוג מראש, כי בעת הצגת אותם שיקים תהא בחשבון יתרה מספקת לכיסוים, ומשלא עשתה כן אין לה אלא להלין על עצמה.
18.המערערת הייתה בקשר יומיומי עם המשיב, קיבלה ליווי צמוד מנציגי המשיב, והייתה מודעת בכל עת למצב חשבונה, ולכך שבעת חריגה מהמסגרת המאושרת, יסורבו שיקים בחשבון.
19.מוכחש קיומו של הסכם מחייב בין המשיב לבין המערער; ציפיות חד-צדדיות של המערער מהמשיב אינן בבחינת הסתמכות על הסכם.
20.בהסתמך על הפסיקה והחוק, דין טענת המערערת, לפיה על הבנק לכבד שיקים ללא הגבלה, תוך התעלמות מהחריגה, משוללת כל בסיס ואינה בגדר התנהלות בנקאית תקינה.
21.אי-הפקדת כספים או ביטול השיקים ע"י צד ג' לזכות חשבון המערערת, אינו מהווה עילה לגריעת השיקים ואינו מטיל על המשיב חובה לכבדם בהיעדר הפקדה בפועל.
22.הפיקדון אשר היה למערערת, (בסך 15,000 ₪) היה משועבד לכלל האשראים שלה אצל המשיב, ופירעון הפיקדון יכול היה להתבצע אך ורק כנגד פירעון האשראי. ההלכה קובעת, כי עצם קיומם של בטחונות או פיקדונות בחשבון אינו מקים חובה על המשיב לכבד שיקים שהוצגו בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת. לפיכך יש לדחות טענה זו.
דיון והכרעה
23.הודעת ההגבלה לא צורפה על ידי המערער ולא על ידי המשיבה. אביא להלן פרטי 14 השיקים נשוא הודעת הערעור:
1.שיק מספר 010087, ע"ס 60,000 ₪, זמן פירעון ביום 4.4.2016
2.שיק מספר 010077, ע"ס 20,000 ₪, זמן פירעון ביום 26.4.2016
3.שיק מספר 010079, ע"ס 10,000 ₪, זמן פירעון ביום 26.4.2016
4.שיק מספר 010110, ע"ס 24,000 ₪, זמן פירעון ביום 9.5.2016
5.שיק מספר 010111, ע"ס 24,206 ₪, זמן פירעון ביום 30.5.2016
6.שיק מספר 010034, ע"ס 8,000 ₪, זמן פירעון ביום 30.6.2016
7.שיק מספר 010187, ע"ס 5,000 ₪, זמן פירעון ביום 1.7.2016
8.שיק מספר 010206, ע"ס 2,959 ₪, זמן פירעון ביום 7.7.2016
9.שיק מספר 010185, ע"ס 7,000 ₪, זמן פירעון ביום 11.7.2016
10.שיק מספר 010179, ע"ס 3,500 ₪, זמן פירעון ביום 2.8.2016
11.שיק מספר 010213, ע"ס 10,700 ₪, זמן פירעון ביום 5.8.2016
12.שיק מספר 010154, ע"ס 7,500 ₪, זמן פירעון ביום 8.8.2016
13.שיק מספר 010207, ע"ס 2,770 ₪, זמן פירעון ביום 8.8.2016
14.שיק מספר 010214, ע"ס 3,500 ₪, זמן פירעון ביום 12.8.2016
סירוב שיקים 1 עד 3 ו- 9 עד 14
24."שיק שסורב" מוגדר בסעיף 1 לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"):
"שיק שהוצג לפרעון בתאריך הנקוב בו או אחריו, והבנק סירב לפרעו מחמת שלא הייתה יתרה מספקת בחשבון והוא לא היה חייב לפרעו מכח הסכם עם המושך, ואין נפקא מינה אם היתה סיבה נוספת לסירוב או אם ניתנה הוראת ביטול"(ההדגשות שלי-ס.י).
25.בענייננו, נטען, כי ע"פ סעיף 10 (א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, בית המשפט רשאי לבטל הבאת שיק במניין השיקים שסורבו, אם למערערת היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל יתרה מספקת, או מכוח הסכם.
26.במאמרו של כבוד השופט יצחק עמית, "חוק שיקים ללא כיסוי", הפרקליט, כרך מד (תשנ"ח-תש"ס) בעמ' 468 ו- 466 (להלן: "מאמר עמית"), מדגיש כי המדובר במבחן מורכב בשאלת אותו יסוד סביר, היינו, מבחן אובייקטיבי המשולב עם היסוד הסובייקטיבי, וכי את הנחתו הסבירה של המושך יש לבחון מהמועד שבו ניתן להציג השיק בפועל ועד לפירעונו בפועל . חובה זו הינה חובה מתמשכת המחייבת את הלקוח לדאוג לכך, שבכל זמן מרגע מועד הפירעון בשיק ועד לפירעונו בפועל, יהא כיסוי לשיק (ראו גם: ע"א (חיפה) 599/94 סוויסה נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (10.3.1994); ע"א (מחוזי חיפה) 651/95 מושקוביץ מוצרי חלב בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, דינים מחוזי, כו (5) , 73 (30.6.1996)) (ההדגשות שלי ס.י.).
27.המבחן "ליסוד הסביר" הקבוע בסעיף 10 לחוק, הינו מבחן משולב אובייקטיבי וסובייקטיבי (ראו: ע"א (חיפה) 599/94 שמעון סויסה נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ (10.3.1994)). עוד נקבע בפסיקה, כי: "לא די בכך שהיסוד הסביר של הלקוח יתבסס על תקווה, ציפייה, מחשבה או סברה אלא עליו להצביע על חובה משפטית החלה על הבנק לפרוע את השיקים שבמחלוקת" (ע"א (ירושלים) 4305/98 מ.צ.י.ג.ה. בנין והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (27.12.98); ע"א (ת"א) 1427/03 אי.אנד.גי מערכות מתקדמות למורה נהיגה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, 22.8.04); רע"א 10683/07 מטאניס מיכאל חב' לבנין וע' אבן בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, (23.12.07)).
28.יפים לענייננו הדברים שנאמרו על-ידי כבוד השופט יצחק עמית, במאמרו הנ"ל :
"...מנגד גם לציפייה מסחרית לגיטימית ניתן משקל בפסיקה. גם המחוקק הישראלי נוטה כיום להכיר בצורך להגדיל ההגנה על ציפייה שלא הגיעה לכלל זכות חוזית. את ההגנה על הציפיה של הלקוח ניתן לעגן בחובות האמון המיוחדים שבבסיס יחסי בנק לקוח ובעקרונות תום הלב. אל מול הצפייה הלגיטימית של הלקוח על הבנק לפעול בתום לב ובדרך, שאינה סותרת את הליכות הבנקאות המקובלות. מאחר שציפייה מסחרית חלשה בעוצמתה מזכות חוזית על פי הסכם, על הלקוח נטל כבד להוכיח כי הייתה לו ציפייה לגיטימית שהבנק יפעל בדרך מסוימת וכי הבנק פעל בניגוד לאותה דרך וסיכל את ציפיות הלגיטימית. הציפיה צריכה להיות בדרגה כזו שנאמר כי היא יצרה אצל הלקוח יסוד סביר אובייקטיבי להניח שהבנק מחויב לפרעו את השיק. לדעתנו, המבחן של "זכות" מול "חובה" – קרי אם כנגד זכותו של הלקוח עמדה חובה שלה בנק – הוא מבחן נוקשה מדי . הוא מתעלם מהיסוד הסובייקטיבי שבס"ק (3) . אמנם הדגש הוא על היסוד האובייקטיבי, אך המחוקק לא שיחת מילותיו לריק, ו'ריכך' את היסוד האובייקטיבי דרך משקפיו של בעל החשבון, שסבירות מחשבתו- על רקע הנסיבות המסוימות – נבחנת באמת מידה אובייקטיבית.
רוצה לומר, כי בהליכים שונים ייתכן שנגיע לתוצאה שונה לגבי אותו שיק. כך, לדוגמא, ייתכן כי במסגרת הליך אזרחי בין הבנק לבין הלקוח תידחה טענת הלקוח, שהבנק היה חייב לפרוע שיק מסוים שמשמך בנימוק, כי לא הצביע על " זכות" שנגדה "חובה" של הבנק. לעומת זאת, בדיון במסגרת סעיף 10 (א) לחוק ייתכן, שנגיע למסקנה, כי הציפיה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח, כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק.
כל עוד לא נקבע בחוק, כי על הבנק לסרב לשיקים שחרגו ממסגרת האשראי הפורמלי, ללא הנחות וללא חסדים, נוצר מצב, שהלקוח תלוי בבנק- ברצותו מאשר וברצותו מסרב. "שינוי מדיניות" של הבנק כלפי הלקוח ללא הודעה מראש, וזיג- זג בהתנהגותו של הבנק- כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו- כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו. מאליו מובן, כי הנטל על הלקוח אינו קל" (בעמ' 469-471).
29.בענייננו, מעיון בגרסת המערערת עולה, כי המשיב נהג להתיר לה להפקיד שיקים, כאשר המערערת דאגה לכסות משיכות אלו מאוחר יותר, בהסכמת המשיב. זאת ועוד, המשיב נהג לכבד שיקים וחיובים גם כשהייתה חריגה ממסגרת האשראי. אי לכך, היה למערערת יסוד סביר להניח ולהאמין, כי המשיב יכבד גם את השיקים במסגרת האשראי כמנהגו בתקופה שהייתה מסגרת האשראי בחריגה.
30.לתמיכה בטענותיה צירפה המערערת את דפי החשבון מחודש דצמבר 2015 ואילך. עיון בדפי החשבון מלמד, כי במשך הזמן שבו החשבון התנהל נהג המשיב כדבר שבשגרה, לכבד שיקים בחשבון חרף החריגה ממסגרת האשראי המאושרת. המשיב נהג מעת לעת להגמיש את מסגרת האשראי ולהעמיד למערערת אשראי נוסף, קצר מועד, לשם המשך ניהול החשבון. מה גם, מדפי החשבון למדים, כי המערערת נהגה להפקיד כספים לחשבון לאיזון החריגה, באותו יום פרעון מיועד, או תוך ימים ספורים. ועוד, אין בידי לקבל טענת המשיב לפיה אותם שיקים שסורבו היו צריכים להוות התראה למערערת. שכן, בסמוך לסירוב אותם שיקים, כיבד המשיב שיקים אחרים.
31.כן, לא מצאתי כי השיקים כובדו בחריגה מהמסגרת המאושרת רק במקרים ספציפיים, לבקשת המערערת, ובמקרים חריגים בלבד. מדפי החשבון עולה, כי במקרים רבים כובדו שיקים למרות שגררו חריגה ממסגרת האשראי, או שטרם כיבודם היה החשבון מצוי בחריגה מהמסגרת המאשרת. לדוגמא, ביום 1.2.2016 נמשך מהחשבון שיק מס' 010022 ע"ס 2,000 ₪ כאשר החשבון היה מצוי בחריגה, ולאחר משיכת השיק, יתרת החריגה בחשבון הייתה 116,321.24 ₪, חרף זאת כיבד המשיב את השיק; ביום 3.3.2016 נמשך מהחשבון שיק מס' 010088 ע"ס 41,000 ₪, כאשר החשבון היה בחריגה, ולאחר משיכת השיק, יתרת החריגה בחשבון הייתה 142,834.10 ₪, המשיב כיבד את השיק ללא כל הסתייגות. למחרת, המערערת דאגה לכיסוי החריגה באמצעות הפקדת מזומנים. כך הדבר גם לגבי השיקים שנמשכו בתאריכים: 29.2.2016; 2.3.2016; 22.3.2016; 31.3.2016, המשיב כיבד אותם שיקים, על אף ההחריגה מהמסגרת המאושרת.
32.לא זו אף זו, מתברר כי באותה התקופה בה סורבו השיקים נשוא כתב הערעור, המשיב כבד שיקים חרף החריגה מהמסגרת המאושרת. לדוגמא, לאחר סירוב השיק הראשון מס' 010087 מיום 4.4.2016 ע"ס 60,000 ₪, הבנק כיבד ביום 11.4.2016 שיק ע"ס 41,000 ₪, כאשר החשבון, לאחר המשיכה, היה בחריגה של 113,642.67 ₪; לאחר סירוב השיק הרביעי מס' 010110 מיום 9.5.2016, נמשך מהחשבון ביום 22.5.2016 שיק ע"ס 5,000 ₪, כאשר החשבון לאחר המשיכה עמד בחריגה של 102,604.64; ביום 25.5.2016 כובד שיק ע"ס 3,375 ₪, אשר העמיד את החשבון בחריגה; ועוד, ביום 17.7.2016 כובד שיק ע"ס 7,000 ₪, כאשר החשבון לאחר המשיכה, היה בחריגה של 108,252.57 ₪. ראו גם השיקים שנמשכו בתאריכים: 15.4.2016; 2.5.2016; 26.5.2016; 29.5.2016, 24.7.2016, על אף ההחריגה מהמסגרת המאושרת, ולמרות סירוב מספר שיקים, המשיב כבד את השיקים.
33.עינינו הרואות, המשיב נהג לכבד שיקים חרף החריגה ממסגרת האשראי, דפוס ההתנהגות המתמשך בין המערערת לבין המשיב הביא לכך שלמערערת היה יסוד סביר להניח שהייתה חובה על המשיב לפרוע את השיקים.
34.בזיקה לנוהג הקיים בין הצדדים, הצהירה המערערת בסעיף 8 לתצהירה שצורף להודעת הערעור כי:
"חשבון המערערת התנהל בצורה דינמית, לאורך זמן, בהתאם לפעילותה העסקית. מעת לעת נהג המשיב להעמיד למערערת מסגרות אשראי זמניות לצורך פירעון שיקים שנמשכו מהחשבון, לרבות הלוואות גישור, דבר שאפשר למערערת לחרוג באלפי, ועשרות אלפי שקלי ממסגרת האשראי המאושרת, תוך כיבוד שיקים שמשכה חרף החריגה"
ועל הנוהג שהיה קיים בין הצדדים, ראו סעיף 19 לתצהירה.
35.גרסתה של המערערת לא הופרכה ע"י המשיב ואף נתמכת היא בחשבונות הבנק כמובא לעיל. המשיב לא טרח לצרף תצהיר מטעמו לכתב התשובה, בכדי לסתור את טענות מנהל המערערת, הנתמכות בנתוני דף החשבון, בדבר אותו נוהג שהשתרש בין הצדדים. כך למשל, המשיב לא טרח להזמין מנהלת הסניף ו/או הפקידה, שלטענתו ניהלה שיחות עם מנהל המערערת בגין החריגות בחשבונו (ראו: סעיף 13(ג) לתשובתו). ועוד, המשיב לא טרח להזמין נציג מטעמו להוכחת טענותיו לפיהן קיבלה המערערת ליווי צמוד מנציגי המשיב, והיתה מודעת למצב חשבונה וכן למדיניות המשיב בעת החריגה ממסגרת האשראי המאושרת (ראו: סעיף 15 (א) לתשובתו).
36.המשיב לא תמך תשובתו בתצהיר, ולא צירף לה מסמך או ראיה כלשהם. אומנם, לא מוטלת על המשיב חובת הגשת תצהיר לתמיכה בטענותיו כפי שעולה מהוראות תקנה 6 לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין) התשמ"ב-1982. אולם, הדבר אינו פוטר אותו מחובת צירוף אסמכתאות וראיות להוכחת טענותיו. לדוגמא, המשיב לא צירף הסכם מסגרת האשראי עליו חתומה המערערת, לא צורפו ההתראות והודעת ההגבלה, ולא צורף העתק מהשקים שסורבו. אף שבדיון מיום 31.10.2017 הובהר לנציגי המשיב, כי לא צורף תצהיר ולא נספחים לכתב התשובה (ראו: עמ' 1 ש' 23-24), המשיב לא ראה לנכון לבקש לתקן את המחדל ולהציג מסמכים כלשהם כתמיכה לתשובתו. ראו בהקשר זה עש"א (אשדוד) 23/07 רמונה קשמה נ' בנק הפועלים בע"מ (8.2.2009):
"עיון בתקנת המשנה 6(ג) מעלה אכן ,כי אכן בהתאם לתקנה זו, אין הבנק המשיב חייב להציג תצהיר מטעמו בתמיכה לתשובתו לבקשה. יחד עם זאת, לא ניתן יהיה להסיק מתקנת המשנה האמורה על פטור גורף שניתן למשיב מהגשת תצהיר מקום בו לא יוכל להוכיח טענותיו באמצעות מסמכים בלבד"
פסק הדין אושר על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"א (ב"ש) 1061/09 בנק הפועלים בע"מ נ' קשמה רמונה (9.5.2010).
37.כך או כך, הימנעות מהבאת ראיה מקימה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, כי אילו הובאה אותה ראיה, שהיא בהישג ידו, הייתה פועלת לחובתו. כך גם ויתר המשיב, למעשה, על האפשרות לסתור טענות המבקש.
38.לגופו של עניין, סבורני, כי התנהלות המשיב בחשבון היה בה כדי ליצור בעיני המערערת ציפייה מסחרית לגיטימית לפיה המשיב ימשיך ויפעל בדומה לנוהג שקיים בין הצדדים. על כוחה של ציפייה מסחרית לגיטימית, עמד כב' השופט יצחק עמית במאמרו הנ"ל (עמ' 471):
".....בדיון במסגרת סעיף 10(א) לחוק ייתכן, שנגיע למסקנה, כי הציפייה הלגיטימית של הלקוח המסוים הגיעה לדרגה כזו, שהיה לו יסוד סביר להניח, כי יש חובה על הבנק לפרוע את השיק. כל עוד לא נקבע בחוק, כי על הבנק לסרב שיקים שחרגו ממסגרת האשראי הפורמלי, ללא הנחות וללא חסדים, נוצר מצב שהלקוח תלוי בבנק – ברצותו מאשר וברצותו מסרב. "שינוי מדיניות" של הבנק כלפי הלקוח לא הודעה מראש, זיג – זג בהתנהגותו של הבנק – כאשר מסגרת האשראי משתנה חדשות לבקרים, והבנק אינו עקבי בסירובו – כל אלה הם מתכון בטוח לשרירות ואי הבנות, ועל בית המשפט ליתן משקל להתנהגות מעין זו. מאליו מובן כי הנטל על הלקוח אינו קל".
39.אדגיש, לא נעלם מעיני כי הגישה לנושא שיקים ללא כיסוי הינה מחמירה. רע"א 9162/04 סורוצקין נ' בנק לאומי לישראל (5.12.04) (להלן :"עניין סורוצקין"):
"ככלל, הגישה הראויה לנושא השיקים ללא כיסוי, צריך שתהא מחמירה. המדובר בנגע קשה ומטריד המשליך הן על הנפגעים הישירים שלא נפרעו שיקים שנמסרו להם, ולעתים – כפי שציין בית המשפט המחוזי – על צדדים שלישיים, והן, במעגל רחב יותר, על המדינה והחברה. לפיכך, ומבלי לפגוע במעשים ופעלים אחרים של המבקשים, אין מנוס מהפעלת הסנקציות שקובע המחוקק" (בפסקה ו').
לא מצאתי, כי יש לנהוג במקרה זה בגישה מחמירה, ומקל וחומר, משלא נסתרה גרסת המערערת בדבר הנוהג הקיים בין הצדדים, ולמצער, לא הוצגה כל ראשית ראיה לכך.
40.משכך, שוכנעתי כי המשיב פיתח דפוס התנהגות מתמשך וקבוע, משהתיר למערערת לחרוג ממסגרת האשראי באופן תדיר ועל פני תקופה ניכרת בלא שום תנאי וסייג. אין ספק, כי הדבר נתון לשיקול דעתו של המשיב, אלא שעצם העמדת מסגרת אשראי חורגת מפעם לפעם באופן מתמשך מחייבת את המשיב לפעול כך בעתיד.
סירוב שיקים 4 עד 8
41.לטענת המערערת שיקים אלו הינם שיקים שנמשכו לקבלני משנה, תוך הסתמכות על שיקים של חברה - לקוחה, של המערערת, ואשר חזרו מסיבת ביטולם ע"י החברה. לטענתה, בחודש 4/2015 הודיעה החברה על הפסקת העבודה עם המערערת, באופן מיידי, ללא הודעה מוקדמת. החברה ביטלה את השיקים שנמסרו למערערת מבעוד מועד על ידה, דבר שיצר בעיה תזרימית בחשבונה.
המערערת טוענת, כי קמה לה ההגנה לפיה השיקים חוללו באי פרעון בשל נסיבות שאינן בשליטתה ושלא תלויות בה, אשר לא היתה יכולה לצפותן בזמן שמשכה שיקים מחשבונה.
42.אין בידי לקבל טענה זו. במאמרו של יצחק עמית הנ"ל (בעמ' 467), נאמר:
"הדעה הרווחת היא כי היסוד הסביר מתמקד ביחסי הבנק והלקוח, ולא ביחסים בין הלקוח לבן צד שלישי. כפי שטעותו של צד שלישי אינה רלוונטית לצורך עילת הטעות בס"ק (1) , אין במעשה או מחדל של צד שלישי כלפי בעל החשבון כדי ליצור יסוד סביר להנחה, כי על הבנק הייתה חובה לפרוע את השיק.... ה"ההסתמכות" על צד שלישי, משמעה פעמים רבים הסתמכות על שיקים מעותדים של צד שלישי, שהפקיד בעל החשבון מתוך הנחה, כי אלו ייפרעו על ידו. גם אלו הגורסים, כי רשימת העילות אינה סגורה- ועל כך נעמוד בהמשך- יסכימו, כי במקרים אלה בעל החשבון לא יוכל להסתמך על טענה זו ביחסים בינו לבין הבנק, אדרבה- יש בכך פתח להקהות עוקצו של החוק על ידי שימוש מסיבי ב"שיקים טובה" ו"גלגול" שיקים במטרה לנפח את חשבון הלקוח ולשמש לו מפלט מפני החוק.
....
לצערנו , בחיי המסחר דהיום , תשלום בשיק אין דינו כתשלום במזומן, והחזרת שיק שנמשך על ידי צד שלישי היא סיכון , שעל מושך שיקים להביא בחשבון מראש. יש גם לזכור, כי לבעל החשבון יש מרחב תמרון של עשרה שיקים לאורך תקופה של חמשה עשר יום"
(השוו: הפ (ת"א) 10697-11-11 די.סי.אס. חיזוק מבנים בע"מ נ' בנק לאומי רמת גן סניף שחקים (14.6.2012)).
43.לא זו אף זו, מדובר באירוע שהתרחש כשנה לפני סירוב השיק הראשון, והמערערת בעצמה טענה שעד מהרה התאוששה ממשבר כספי זה.
משכך, ביטול השיקים ע"י החברה (צד ג') עקב סכסוך עבודה, ואשר ניתנו לזכות חשבונה של המערערת, אינו מהווה עילה לגריעת שיקים שנמשכו מחשבונה.
בטחונות
44.לטענת המערערת, העמידה בטחונות לטובת המשיב בדמות פק"מ על סך 15,000 ₪. המערערת פנתה אל המשיב בבקשה לפרוע את הפק"מ כולו או חלקו, לטובת העו"ש וזאת לצורך כיסוי השיקים, אולם המשיב סרב.
45.אין בידי לקבל טענה זו. הלכה ידועה היא, שקיומם של בטחונות בחשבון אינו מקים חובה על המשיב לכבד שיקים שהוצגו בחריגה ממסגרת האשראי המאושרת, או אינו מלמד על הגדלת מסגרת האשראי (ראו: בע"א 215/93 (חיפה) אגרביה נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ (21.12.1994); ה"פ (רמלה) 3231/97 עודד רייסמן נ' בנק המזרחי המאוחד (10.7.2006)).
סוף דבר
46.לאור המקובץ, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערערת להתקבל חלקית. פועל יוצא, הנני מורה על גריעת השיקים 1 עד 3 ו- 9 עד 14, ממנין השיקים שסורבו.
אינני מוצא לנכון לתת צו להוצאות, שכן המשיב פעל מתוקף החובות המוטלות עליו, בסברו כי הללו מחייבות אותו להגביל את חשבון המערערת.
הפקדונות יוחזרו למערערת באמצעות בא-כוחה.
המזכירות תמציא לצדדים.
ניתן היום, י"ד שבט תשע"ח, 30 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.
