עש"א
בית משפט השלום ירושלים
|
9285-11-16
05/03/2017
|
בפני השופטת:
דנה כהן-לקח
|
| - נגד - |
מערער:
יעקב לב
|
משיבים:
1. בנק לאומי סניף בית וגן 766
2. בנק ישראל - מדור מושכי שיקים ללא כיסוי (מושל"כ) (פורמלי)
|
| החלטה |
1.עניינו של ההליך שבכותרת הוא ערעור לפי חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981. לפניי בקשת המערער למתן פסק-דין בערעור, לאחר שהמשיב 1 (להלן: הבנק) הגיש תשובה לערעור באיחור. הבנק מתנגד לבקשה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, להלן הכרעתי בהן.
2.תקנה 6(א) לתקנות שיקים ללא כיסוי (סדרי דין), התשמ"ב-1981 (להלן: תקנות שיקים ללא כיסוי או התקנות) קובעת כי: "תשובת המשיב תוגש תוך עשרים ימים מהיום שבו הומצאה לו הבקשה". מאישור המסירה שצורף לבקשת המערער עולה כי כתב הערעור הומצא לבנק ביום 7.11.2016 (יוער כי הבנק לא טען אחרת בתגובותיו). בהתאם לתקנה 6(א) לתקנות הנ"ל, היה על הבנק להשיב לערעור לא יאוחר מיום 27.11.2016, אך הוא נמנע מלעשות כן.
3.השתלשלות העניינים בתיק לאחר חלוף המועד הקבוּע בדין להגשת תשובת הבנק לערעור, הייתה כדלקמן:
ביום 15.1.2017 הגיע הערעור לטיפולי, וניתנה החלטה שנועדה להבהיר את פשר אי הגשת תשובה מטעם הבנק, בין היתר בשים לב להסדר הקבוע בתקנה 6(ד) לתקנות. ביום 31.1.2017 הגיש ב"כ הבנק בקשה מוסכמת לקבל אורכה. בבקשה נכתב כי הבנק עותר לאורכה "להגיש את תגובתו לערעור", וצוין כי ב"כ המערער נתן הסכמתו לכך. בהתחשב בכך, ניתנה אורכה כמבוקש.
לאחר הגשת תשובת הבנק לגוף הערעור ביום 6.2.2017, הגיש ב"כ המערער ביום 12.2.2017 בקשה למתן פסק-דין - היא הבקשה המונחת לפניי. בבקשתו טען ב"כ המערער כי הבנק לא התייחס במסגרת תשובתו לערעור, לעובדה כי התשובה האמורה הוגשה באיחור ביחס למועד הקבוע בתקנות. נטען כי מאחר שהבנק לא הגיש תשובה במועד, ונוכח ההסדר הקבוע בתקנה 6(ד) לתקנות, הרי יש לקבל את הערעור.
מנגד, הבנק טען כי ב"כ המערער הסכים למתן אורכה להגשת תשובת הבנק לערעור, וכי רק לאחר הגשת תשובתו של הבנק לגוף הערעור ונוכח הטענות שהועלו במסגרתה, ראה ב"כ המערער לעתור למתן פסק-דין עקב האיחור ההתחלתי בהגשת התשובה. דא עקא, לטענת הבנק, משניתנה הסכמת ב"כ המערער למתן אורכה לבנק, כי אז מנוע ב"כ המערער מלהעלות כעת טענה לפיה תשובת הבנק לא הוגשה במועד מלכתחילה.
במענה לתגובת הבנק, טען ב"כ המערער כי הסכים למתן אורכה לצורך הגשת תגובת הבנק להחלטתי מיום 15.1.2017, אולם לא הייתה בכך הסכמה להגשה באיחור של תשובת הבנק לגוף הערעור.
4.נראה, אפוא, כי ב"כ הצדדים חלוקים בשאלה מה היה נושא ההסכמה שנתן ב"כ המערער לאורכה שהתבקשה על-ידי הבנק: האם ב"כ המערער נתן לחברו הסכמה למתן אורכה להגשת תשובה לגוף הערעור, כנטען על-ידי הבנק; או שמא ב"כ המערער הסכים רק למתן אורכה להגשת תגובת הבנק להחלטתי מיום 15.1.2017, כנטען על-ידי המערער. יוער כי לתגובות באי-כוח שני הצדדים לעניין מהות ההסכמה ביניהם בסוגית האורכה, לא צורפו תצהירים.
ודוק, כפי שצוין לעיל, במסגרת בקשת האורכה כפי שהוגשה לי ביום 31.1.2017, נרשם במפורש כי האורכה המוסכמת היא להגשת תגובתו של הבנק לערעור. ב"כ המערער לא מצא בשעת אמת להסתייג מנוסח הבקשה כפי שהוגשה לבית-המשפט (או למצער להסתייג מן הנוסח האמור טרם הגשת תשובת הבנק לערעור לגופו). לצד זאת, אין בידיי לשלול אפשרות כי מלכתחילה מדובר באי הבנה תמת-לב בין עורכי הדין: ב"כ הבנק הבין כי חברו הסכים למתן אורכה להגשת תשובת הבנק לגוף הערעור, בעוד שלמעשה ב"כ המערער הסכים למתן אורכה להגשת תגובת הבנק להחלטתי מיום 15.1.2017 ולא לערעור לגופו.