מדינת ישראל נ' בוריס רדקו

1. זהו פסק דין בבקשת המדינה לביטול אזרחותו הישראלית של המשיב, לפי הוראת ס' 1(ב) לחוק האזרחות התשי"ב-1952, משום שלטענתה רכש אזרחותו על יסוד פרטים כוזבים.

2.המשיב, יליד 1959, הגיע לישראל ביום 12.1.1995 מאוקראינה כאזרח אוקראיני, וקיבל אזרחות ישראלית בהתאם להוראת ס' 4(ב) לחוק השבות תש"י-1950, דהיינו, כיהודי, זאת, על יסוד בקשתו לקבלת אשרת עולה מכח היותו בן לאם יהודיה, אשר הוגשה עוד בהיותו באוקראינה ואושרה טרם עלייתו. יצויין כי בתו של המשיב אשר הגיעה ארצה יחד איתו בהיותה בת כ-10 שנים קיבלה אזרחות ישראלית בהתאם להוראת ס' 4א' לחוק השבות, כבתו של יהודי.

לטענת המבקשת, מעת עלייתו ארצה לא היה מרכז חייו של המבקש בישראל, והוא "...שהה רבות בחו"ל...", כאשר בשנת 2006 עזב המשיב את ישראל, וחזר ארצה רק בשנת 2013. עוד נטען, כי במהלך שנת 2013, חזר המשיב ונישא לגרושתו, אם בתו שממנה התגרש בשנת 1987. רעייתו של המשיב הגיעה ארצה בשנת 2014, כשהיא מחזיקה באשרת תייר. בהמשך, ביקש המשיב להאריך את האשרה שניתנה לרעייתו כדי שתוכל לקבל אזרחות ישראלית ולחיות בישראל. ביום 11.1.2015, ניתן לרעיית המשיב רישיון ישיבה ועבודה מסוג ב1 כבת זוג של אזרח ישראלי, רישיון אשר הוארך מעת לעת.

לטענת המבקשת, "בשלב מאוחר יותר, בשנת 2016, נמצא על פי ראיות מנהליות משמעותיות כי ההכרה ביהדותו של המשיב נסמכה על מסמכים מזויפים – תעודת לידה מזויפת של אמו של המשיב". על כן, ביקשה להורות על ביטול אזרחותו הישראלית של המשיב –

נטען, כי במסגרת בירור הקשר של המשיב ורעייתו על ידי גורמי "נתיב" (לשכת הקשר ליהודי ברית המועצות לשעבר), נערכה בדיקה של רישום הלידה המשוחזר של אם המשיב (הרישום המשוחזר נערך בשנת 1945) ותמצית רישום המידע שלה, עם "...הגורמים המוסמכים באוקראינה", שבמסגרתה העבירו אותם גורמים ל"נתיב" מידע שלפיו "...התעודות שהוגשו במסגרת הבקשה לאשרת עולה ואשר על בסיסה ניתנה למשיב אשרה, אינה תואמת רישומים שקיימים בארכיון באוקראינה מהם עולה שאמו של המשיב אינה יהודייה". על יסוד מידע זה סברו גורמי "נתיב", כי תעודת הלידה של האם מזויפת, ועל כן המליצו לסרב לבקשת ההתאזרחות של רעייתו, ולבטל את אזרחותם של המשיב ושל בתו.

בהמשך, נערך למשיב ראיון על ידי בעלת תפקיד בלשכת האוכלוסין בבאר שבע, שבמסגרתו טען המשיב כי אמו היתה יהודיה משנולדה לאם יהודיה. במהלך הריאיון עודכן המשיב כי יש חשד שעלה במרמה לישראל, וכי בכוונת המבקשת לשנות את פרטי הרישום שלו בסעיף הדת והלאום מיהודי ל- לא יהודי. בהמשך נערך השינוי בפרטי המרשם של המשיב מיהודי ל- לא יהודי, חרף התנגדות המשיב.

ביום 8.8.2018 ניתנה המלצת מטה הרשות לביטול מעמד העולה של המשיב ובתו, ובאותו מועד התקיים דיון בוועדה המייעצת לשר הפנים בעניין. הוועדה המליצה ביום 26.8.2018 לשר הפנים לבטל את מעמד העולה למשיב ובתו. ביום 9.10.2018 אישר שר הפנים את המלצת הוועדה.

בהמשך, ערכו פרקליטות המדינה ומשרד המשפטים בחינה של סוגיית ביטול אזרחותם של אזרחים שנחשדו בקבלת האזרחות על יסוד פרטים כוזבים. לאחר סיום עבודת המטה הוגשה הבקשה דנא יחד עם בקשות אחרות ברחבי הארץ.

במסגרת הבקשה פירטה המבקשת את הבסיס המשפטי של הבקשה, הדגישה את חשיבות השמירה על ריבונות המדינה בהקשר זה, וטענה לקיום תשתית ראייתית המחייבת את המסקנה כי המשיב רכש את אזרחותו הישראלית על יסוד מסמכים מזוייפים.

3. במהלך הישיבה המקדמית שהתקיימה עוד טרם הגשת כתב תשובה ע"י המשיב, הציג ב"כ המבקשת בפני בית המשפט את הראיות המנהליות שהיו בידי המבקשת במעמד צד אחד, וביקש שלא למסור את מלוא המסמכים למשיב ובא כוחו, בשל החשש כי חשיפת המסמכים, לרבות דרך השגתם על ידי המבקשת, תפגע ביחסי החוץ של המבקשת. בהמשך, הסכימו באי כח הצדדים כי בית המשפט ימחק פרטים מסוימים ממסמכים שהציגה לפניו המבקשת, ולאחר שהמסמכים הכוללים את המחיקות נבדקו על ידי ב"כ המבקשת ועל ידי נציג "נתיב" שנכח בישיבה, נמסרו המסמכים לב"כ המשיב.

במהלך הישיבה, נשא נציג "נתיב" דברים בפני בית המשפט וטען למהימנות המידע שעל בסיסו התגבשה המסקנה בדבר זיוף המסמכים וקבלת האזרחות על ידי המבקש במרמה.

יצויין, כי לבקשת ב"כ המשיב ובהסכמת המבקשת, ניתנו למשיב בהמשך ארכות להגשת כתב תשובה, וזאת בשל מצב הלוחמה באוקראינה אשר הקשה לטענת ב"כ המשיב על ביצוע הבדיקות הנדרשות לצורך מענה לבקשה.

4.ב"כ המשיב הגיש כתב תשובה שאותו הגדיר ככתב תשובה חלקי, ובפתחו ביקש להתיר לו להגיש כתב תשובה מלא לאחר תום הקרבות באוקראינה.

בכתב התשובה טען המשיב, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב, משלא נמנע מן המבקשת לערוך את הבדיקות בגין חשדותיה שנים רבות קודם, וכי השיהוי שבו הוגשה הבקשה פוגע פגיעה אנושה בזכויות המשיב וביכולת ההתגוננות שלו מפני הטענות המוטחות בו. עוד נטען כי בנסיבות מדובר ב"מעשה עשוי" שאין להתערב בו.

המשיב הכחיש את הטענה כי רכש את אזרחותו על יסוד פרטים כוזבים. לטענתו, תעודת הלידה של אמו נכונה ואינה מזויפת, והוא הצהיר אמת בלבד בפניותיו אל המבקשת.

המשיב טען, כי המבקשת לא הציגה תשתית מספקת לביסוס טענתה בדבר זיוף מסמכים וקבלת האזרחות במרמה, זאת כאשר לצורך שלילת ביטול רישיון ושלילת זכות קיימת, יש לסברתו צורך בתשתית ראייתית כבדת משקל.

5.בישיבה הבאה שהתקיימה לאחר דחיות נוספות על רקע מצב הלוחמה באוקראינה, ביקש ב"כ המבקשת להציג בפני בית המשפט מסמכים נוספים התומכים לטענתו בבקשה, במעמד צד אחד, בהתאם להוראות תקנה 13 לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים, וס' 11(ה) לחוק האזרחות. הבקשה להציג את המסמכים במעמד צד אחד נומקה בחשש כי חשיפת המסמכים בפני המשיב ובא כוחו, תוביל בהמשך לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל עם אוקראינה.

נוכח התנגדות ב"כ המשיב להצגת המסמכים במעמד צד אחד הוחלט, כי בית המשפט יעיין במסמכים וישמע טיעון לעניין החשש מפני פגיעה ביחסי החוץ, כאשר בהמשך, לאחר שמיעת טענות הצדדים לעניין חסיון המסמכים, יוחלט לעניין זה.

בהמשך, נשמעו במעמד צד אחד טיעוני ב"כ המבקשת, לצד הסבר בעל פה, מפי נציג "נתיב", שאותו ביקש ב"כ המבקשת לראות כחוות דעת מומחה. חלק זה של הדיון תועד בפרוטוקול חסוי, אשר נשמר בכספת בית המשפט.

לאחר מכן, סקר בית המשפט בפני ב"כ המשיב מידע מתוך המסמך והטיעונים שנשמעו במעמד צד אחד על מנת שזה יוכל להשיב לבקשה להותירם חסויים, וכדי שניתן יהיה להציג בהמשך ראיות מטעם המשיב בהתייחס למידע האמור. המידע שסקר בית המשפט בפני ב"כ המשיב הינו כדלקמן:

"המדובר בצילום מרישום הלידה של אם המשיב, אשר על פי הרישום נולדה ביום 16.2.1929 תחת השם יקטרינה פוטריה.

הרישום עצמו הינו רישום משוחזר מיום 20.12.1945.

על פי הרישום אביה של אם המשיב נקרא אפנסיי בן פטרו פוטריה וביום הלידה היה בן 49. שם אמה של האם על פי המסמך היה אנטונינה בת דוד פוטריה וגילה בעת הלידה 39 שנים, דהיינו ככל הנראה נולדה בשנת 1890.

הלאום של אבי האם על פי המסמך – אוקראיני והלאום של אם האם על פי המסמך – יהודי. דא עקא שהמילה יהודי כפי שנכתבה בשפה הרוסית באותיות קריליות מופיעה במסך בדיו כהה יותר באותיות שונות מן האותיות שבהן כתובות יתר המילים (כך על פי מה שבית המשפט עצמו רואה), וכן נראה כי מתחת לרישום האמור יש קווים העשויים להעיד על רישום קודם כלשהו ובית המשפט איננו יכול לדעת אם ומה נכתב מתחת לכיתוב יהודי. המסמך נחזה כצילום של דף אוטנטי מתוך ספר רישום הלידות שכן ניתן לראות מתחתיו דפים מרופטים בשוליהם של עמודים אחרים וכן את אצבעות ידיה של אשה, או של איש בעל ציפורניים ארוכות וצבועות בלק האוחזות בספר.

על פי דברי מר שכטר סימני הזיוף הינם: אופן כתיבת המילה יהודי כמתואר לעיל וכן חוסר התאמה של השם אנטונינה ביחס לאשה ילידת תחום המושב בסוף המאה ה-19 ללאום היהודי. בהקשר זה טען מר שכטר בדבקות כי השם אנטונינה לא יכול היה להינתן ליהודיה בתקופה שטרם מהפכת אוקטובר 1917. עוד צוין כי על פי מידע (לא ממסמך אלא מידע שנתקבל בע"פ מגורם רשמי באוקראינה, כך נטען) כי ברישום הפטירה של אם האם אנטונינה נכתב כי הלאום שלה הוא אוקראיני.

ב"כ העותרת הצביע גם על ההבדל בין גיל הסבתא על פי תצהיר המשיב שבו נטען כי נולדה בשנת 1902 לבין רישום הלידה שממנו עולה לכאורה כי נולדה ב 1890.

באשר לעילת קבלת המסמך במעמד צד אחד נטען לעניין דרך השגת המסמך והובהר החשש לפגיעה ביחסי החוץ של ישראל עם אוקראינה, ולהמשך שיתוף הפעולה בין המדינות בין היתר לעניין גילוי זיופים בקשר לזכאות לאזרחות לפי חוק השבות. עוד נטען כי המסמך עצמו אסור בעיון לאנשים פרטיים לרבות אזרחי אוקראינה".

לאחר שמיעת טענות הצדדים הוחלט לקבל את המסמך עצמו, באותו שלב כראיה במעמד צד אחד, ולאפשר למבקשת להגיש אסמכתא חד משמעית לעניין הפגיעה הצפויה ביחסי החוץ של המדינה, מקום שהמסמך יימסר לידי המשיב. עם זאת, הסכים ב"כ המבקשת בהמשך לאחר שמיעת טענות בית המשפט למסור את המסמך הנוסף לעיון ב"כ המשיב, כפוף לכך שיוחזר לידיו ולא יסרק לתיק האלקטרוני.

6.סמוך לאחר הישיבה האמורה, הגיש ב"כ המשיב הודעה, שלפיה בעקבות דברי נציג "נתיב" במהלך הדיון כי "...השם אנטונינה לא יכול היה להינתן ליהודיה בתקופה שטרם מהפכת אוקטובר 1917", ערך ב"כ המשיב בדיקה במאגר שמות קורבנות השואה במוסד יד ושם שבמסגרתה גילה "...כי נמצאו 8,468 שמות של שם זה על הווריאציות שלו, רבים מהם "אנטונינה" ולא מעט מהם באוקראינה...".

בית המשפט העיר (במסגרת ההחלטה מיום 23.6.22), ביחס להודעה האמורה:

"אפשר, כי המידע העולה מן הצרופה להודעה, אינו שולל באופן מוחלט את תוקף טענות המדינה כפי שנשמעו... במהלך הדיון (בהיעדר מידע מפורט יותר לעניין מי מן הנספות הי"ד, ז"ל), ואולם נדמה, כי מידע זה אינו נעדר נפקות, והוא יצריך התייחסות מצד המדינה בהמשך, מה גם שטענות המדינה בהקשר זה לא נתמכו בשלב זה במסמכים כתובים (מבלי להקל ראש, כמובן, במומחיות לשכת "נתיב"...)".

7.בהמשך, הגישה המבקשת מסמכים לתמיכה בטענתה כי חשיפת המסמך החסוי תפגע ביחסי החוץ של המבקשת, ועוד טענה, כי אף אם תוכל לקבל את המסמך באופן רשמי ממדינת אוקראינה הרי שמדובר בתרשומות פנימיות חסויות. לאחר קבלת תשובת המשיב, הורה בית המשפט למבקשת: "... בהינתן כי לא נשללה לחלוטין האפשרות להשיג את המסמך בדרכים מקובלות ובפעולה גלויה בין המדינות, באופן שככל שניתן להבין, לא יחול עליו חיסיון מטעמי חשש לפגיעה ביחסי החוץ (הטעם שעמד בבסיס טיעונה של המדינה בנדון מתחילה) – על המדינה לפעול להשיגו באופן האמור, ולהעמידו לעיון, העתקה ובדיקה מטעם המשיב, או לוותר עליו...".

ביום 20.10.22, הוגשה תשובתן הרשמיות של הרשויות באוקראינה בצירוף כל המסמכים הרלוונטיים במלואם, ואלה הועמדו לעיון ב"כ המשיב.

8.לאחר קבלת המסמכים האמורים הגיש ב"כ המשיב "השלמה לכתב התשובה" שבמסגרתה התייחס לכל הסימנים שסקרו ב"כ המבקשת ונציג "נתיב", ושעל בסיסם הסיקה המבקשת את מסקנתה בדבר זיוף מסמכים.

ב"כ המשיב שב וטען כי משמתבקשת שלילת אזרחות של המשיב, יש צורך ב"...מטען ראייתי כבד משקל".

ב"כ המשיב שב והזכיר את דברי נציג "נתיב", כי לא יתכן שאשה יהודיה אשר נולדה טרם מהפכת אוקטובר 1917 נקראה בשם אנטונינה, ואת המידע שנמצא ברשומות יד ושם אשר איננו מתיישב, על פני הדברים, עם דברים אלה.

עוד טען, כי לא הוצגה כל חוות דעת מקצועית לעניין פגם במסמך או לעניין זיוף כלשהו.

באשר למידע שהתקבל בעל פה מגורם רשמי באוקראינה, לטענת המבקשת, טען ב"כ המשיב: "חכמים מאיתנו גם טבעו את המושג האלמותי "נו באמת!". על סמך זה תבוטל זכות יסוד כה מהותית? ובית המשפט הנכבד נדרש להסתמך על אותה עדות שמועה, מפי נציגי נתיב, אשר גם הוכיחו את רמת האמינות ומשקל ההתבססות עליהן באמירה הקטגורית לעניין השם אנטונינה! או לעניין היכולת לקבל מסמכים רשמית".

9.בית המשפט הוסמך במסגרת הוראת ס' 11(ב) לחוק האזרחות, לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם, מקום שנרכשה על יסוד פרטים כוזבים וחלפו לפחות שלוש שנים מיום שנרכשה (כאשר אם טרם חלפה תקופה של שלוש שנים מאז רכישת האזרחות נתונה הסמכות לבטל את האזרחות לשר הפנים).

אין חולק, כי ביטול אזרחותו של אזרח מן הטעם האמור, מצריך תשתית ראייתית מספקת לביסוס המסקנה כי האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים. הראיות הנדרשות, הינן "...ראיות מנהליות...", "...ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות" (בג"צ 1227/98 אנטון מלבסקי נ' שר הפנים, פ"ד נב(4) 690, 717-716).

אשר לעוצמת התשתית הראייתית הדרושה, נפסק, כי היא נגזרת מטיב הזכות שבה מבוקש לפגוע, וכי כאשר מדובר בביטול זכות, נדרשת תשתית בעל עוצמה רבה מאשר לצורך הענקת זכות, ואין די בחשדות, או בספקות לעניין נכונות המידע שנמסר לצורך קבלת הזכות (בג"צ 4504/05 ראיסה ולדימיר סקבורצוב נ' השר לביטחון פנים (4.11.2006) בפסקה 23).

לעניין ביטול אזרחות נפסק, כי בהיות המעמד האזרחי של אדם במדינה בגדר זכות בעלת אופי חוקתי, הרי שלצורך ביטולה בשל אחת מהעילות המפורטות בחוק נדרש "...מטען ראיתי כבד-משקל במיוחס...", וכי נדרשת "...תשתית איתנה ממנה עולה כי האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים...", על מנת להורות על ביטול אזרחות בשל עילה זו, כי יש צורך לנקוט זהירות מיוחדת לעניין זה, וכי לאור מעמדה הרם של הזכות לאזרחות, לא יוכלו ראיות פחותות משקל לשמש בסיס לשלילתה של זכות זו. הובהר, כי ניתן יהיה לשלול את אזרחותו של אדם שהושגה באמצעים פסולים, לרבות על בסיס פרטים כוזבים, ובלבד שתוצגנה בעניין זה "...ראיות כבדות משקל שתבססנה קיומם של אמצעים פסולים שנעשה בהם שימוש כדי לרכוש אזרחות" (בג"צ 1884/02 פטר דימיטרוב נ' שר הפנים, מר אלי ישי (16.08.2010) בפסקות 21-20 והפסיקה המוזכרת שם).

10.בסיכומי טענותיו סקר ב"כ המבקשת את התשתית הראייתית המבססת לסברתו את הבקשה, ואת האינדיקציות התומכות במסקנה שלפיה נרכשה אזרחותו הישראלית של המבקש על יסוד פרטים כוזבים (ר' עמודים 17-13 לפרוטוקול). בטיעוניו הפנה למסמכים ולפרטים אלה:

תשובת הרשויות באוקראינה לפניית המבקשת בנידון, שלפיה, אין התאמה בין תעודת הלידה של אם המשיב לבין הרישום בארכיונים באוקראינה. לעניין זה יצויין ויודגש, כי ב"כ המבקשת לא ידע לומר מה מהות אי ההתאמה, ואישר כי רשויות אוקראינה לא ציינו זאת בתשובתם.

ב"כ המבקשת הפנה למה שנחזה להיות תיקון בסעיף הלאום של סבת המשיב, ברישום הלידה של האם.

ב"כ המבקשת ביקש להסתמך על הסברי נציג "נתיב", נציג "נתיב", שאותם ראה, כאמור, כחוות דעת מקצועית לענייננו. בין היתר, התייחס לקביעתו שלפיה לא סביר כי סבתו של המשיב היתה יהודיה, מששמה הפרטי היה אנטונינה והיא נולדה בסוף המאה ה-19, על פי תעודת הלידה של האם, ב"תחום המושב". בהקשר זה התייחס גם לרשומה שהגיש ב"כ המשיב ממאגר השמות של "יד ושם", העומדת לכאורה בסתירה לקביעתו של נציג "נתיב". לדברי ב"כ המבקשת, "...לאחר בדיקה ומה שהגיש חברי אכן השם הזה קיים. אנו עומדים על כך שלא מדובר בשילוב שכיח של מי שקוראים לה אנטונינה כץ". ב"כ המבקשת אישר עם זאת, כי אין בידי המבקשת מידע סטטיסטי לעניין תפוצת השם אנטונינה בקרב יהודיות ילידות תחום המושב בסוף המאה ה-19, וכי אין גם מידע סטטיסטי, לעניין נדירות השילוב של השם הפרטי אנטונינה עם שם המשפחה כץ.

כן טען, בהסתמכו, בין היתר, על דברי נציג "נתיב", כי גם נישואי יהודיות עם לא יהודים לא היו שכיחים בתחום המושב, בתקופה הרלוונטית.

ב"כ המבקשת הפנה לפער בין שנת לידתה של הסבתא שצוינה בתיעוד הרשמי מאוקראינה – 1890, ובין שנת הלידה שמסר בפניה רשמית למבקשת – 1902.

עוד הפנה ב"כ המבקשת לדברי נציג "נתיב" שלפיהם, ברישום הפטירה של סבתו של המשיב, נכתב כי היא בת הלאום האוקראיני. לעניין זה אישר, כי אותו רישום פטירה נטען, אינו מצוי בידי המבקשת, ולדבריו, די בדברי נציג "נתיב" כי הדברים נמסרו לו ע"פ ע"י גורם רשמי באוקראינה.

11.סבורני, כי המבקשת לא הניחה בפני בית המשפט תשתית מספקת לביסוס טענתה בדבר רכישת אזרחותו הישראלית של המשיב, על יסוד פרטים כוזבים.

הראיה העיקרית שעליה מתבססת המבקשת, הינה כאמור, רישום הלידה המשוחזר של אם המשיב מחודש דצמבר 1945, ובמסמך זה הפנתה בראש ובראשונה למה שנחזה כתיקון בסעיף הלאום של סבת המשיב. הסברה כי נערך תיקון בסעיף זה נובעת מכך שהרישום המופיע צבעו כהה יותר, כאשר בצד השמאלי של הכיתוב ניתן לזהות שרידי מעין מלבן ומתחתיו קו מתחת לרישום. לעניין זה לא הגישה המבקשת חוות דעת מומחה, ועל כן, על בית המשפט להסתמך על מראה עיניו, ניסיונו והגיונו בלבד.

המסקנה המסתברת הינה, כי נערך תיקון באותו סעיף, כאשר אפשר, כי הכיתוב הנוכחי נכתב בכלי כתיבה שונה מאשר יתר התעודה, אך יתכן גם כי השוני בצבע הדיו נובע מהבדל בלחץ הכתיבה, משהתיקון נעשה על גבי כיתוב שנמחק, או מסיבה אחרת. אלא שאין בפני בית המשפט כל ראיה, בדבר מהות התיקון שנעשה, כמו גם באשר לסיבה שבגינה נעשה. החשד לזיוף, לא הופרך ולא נשלל, ואולם לא ניתן לשלול כי התיקון בוצע בתום לב מטעם טכני כלשהו, כגון טעות סופר של הפקיד אשר ביצע את הרישום מתחילה. לא הונחה בפני בית המשפט גם כל ראיה העשויה ללמד על מועד עריכת התיקון, כך שלא נשללה האפשרות, כי התיקון נעשה בעת עריכת רישום הלידה או סמוך לאחר מכן, ואין בו לסברתי דבר העשוי לתמוך בסברה כי המדובר בשינוי שנעשה בעשורים האחרונים, או כי נעשה לצרכיו של המשיב.

טענות המבקשת לעניין שמה של סבת המשיב, ולעניין חוסר הסבירות של נישואי יהודייה למי שאינו יהודי בתקופה הרלוונטית, לא בוססו לסברתי די הצורך, ואין בהם להכריע את הכף לצד קבלת הבקשה –

לעניין שמה הפרטי של הסבתא, נראה, כי לא אוששה טענתה הראשונה של המבקשת אשר נסמכה על הסברי נציג "נתיב" לבית המשפט, בדבר אי סבירות הענקת השם אנטונינה ליהודייה שנולדה ב"תחום המושב" בסוף המאה ה-19, וכי די בראיה שהובאה לעניין זה על ידי ב"כ המשיב מתוך מאגר השמות של "יד ושם", כדי לסתור את הטענה. בהמשך, העלתה כאמור המבקשת טענה חדשה הנעוצה בנדירות צירוף השם הפרטי אנטונינה לצד שם המשפחה כץ, ואולם, לעניין זה לא הציגה המבקשת ראיה כלשהי מעבר לרשומות מאגר "יד ושם", וב"כ המבקשת עצמו אישר כי צירוף השמות מופיע ארבע פעמים במאגר.

נדמה, כי יש ממש בטענת ב"כ המשיב, כי סתירת קביעת נציג "נתיב" באשר לנפקות שמה הפרטי של הסבתא, מחלישה, במידת מה את משקל חוות דעת "נתיב" לענייננו, לרבות לעניין הטענה בדבר חוסר הסבירות של נישואי יהודייה למי שאינו יהודי בתקופה שלפני מהפכת 1917. נראה, כי קביעה זו, אינה בעלת משקל רב לענייננו, גם משום שבסיכומיו לא טען בא כוח המבקשת, כי נישואים כאלה לא התרחשו כלל, אלא רק, כי המדובר בתופעה שלא הייתה שכיחה.

אשר ליתר הטענות הנסמכות על דברים שנאמרו בעל פה לנציגי המבקשת, על פי הנטען, לעניין פרטי הלאום של סבת המשיב בתעודת הפטירה שלה, או על האמירה הכללית במכתב הרשויות באוקראינה, בדבר אי התאמה בין אילו מהפרטים בתעודת הלידה של האם ובין הרישום בארכיונים – הרי בהיעדר פירוט ובהעדר כל יכולת לבדוק את הפרטים הרלוונטיים, קשה למדי להסתמך על דברים אלה.

ב"כ המבקשת טען בסיכומיו, כי המשיב עצמו, אשר סבר בשלבים מוקדמים כי יוכל להציג ראיות ליהדות אמו וסבתו, לא הציג ראיות כאלה, וכי מחדל זה יש לזקוף לחובתו במאזן הראיות. ב"כ המשיב טען במענה לכך, לקושי באיתור ראיות כאמור בשל מצב המלחמה באוקראינה, וכי נוכח השיהוי הנטען בהגשת הבקשה, נגרם למשיב, לסברתו, נזק ראייתי. סבורני, כי טענותיו אלה של ב"כ המשיב לעניין זה, אינן נטולות היגיון. יתרה מזאת, בהינתן ההיסטוריה של חבל הארץ המדובר, קשה לסברתי "לתפוס" אדם שנולד למשפחה שלא הזדהתה כמשפחה יהודית, על אי-איתור מסמכים הנוגעים ליהדות סבתו (מה גם שלדברי המשיב בפנייתו לרשות, הוחבאו סבתו ואמו בתקופת הכיבוש הנאצי באזור מגוריהם על ידי אנשים בכפרים סמוכים, והסבתא נפטרה בשנת 1944, ואמו של המשיב שהייתה אז נערה כבת 15, נותרה לבדה, עד שוב אביה מן החזית בקיץ 1945).

סבורני, נוכח האמור, כי המבקשת לא הניחה בפני בית המשפט ראיות מנהליות "...ברורות, חד משמעיות ומשכנעות", לביסוס טענותיה בעניין זיוף מסמכים ולעניין רכישת האזרחות על יסוד פרטים כוזבים, וכי אין בפנינו "...תשתית איתנה ממנה עולה כי האזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים...", וודאי שלא "...ראיות כבדות משקל שתבססנה קיומם של אמצעים פסולים שנעשה בהם שימוש כדי לרכוש אזרחות", כנדרש לענייננו, בהתאם לפסיקה שהוזכרה לעיל. לפיכך, גם אם חשדותיה של המבקשת בנידון לא הופרכו, הרי שלא בוססה לסברתי די הצורך בקשתה לביטול אזרחותו של המשיב.

12.לפיכך, נדחית הבקשה.

בהיות המשיב מיוצג על ידי בא כוחו מטעם הלשכה לסיוע משפטי, ומשלא נגרמו לו הוצאות בגין ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ה' אייר תשפ"ג, 26 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.