עת"מ 21485-08-14 מלאכי נ' ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל

העותר משמש כקצין / ממונה בטיחות במחוז ת"א של המשטרה – בדרגת פקד. הוא פנה בעתירה לבית משפט זה בטענה שהוא מופלה לרעה לעומת קציני הבטיחות האחרים במשטרת ישראל שעה שהם – רובם או חלקם הרלבנטי – ממלאים את אותו התפקיד אך נהנים מדרגה ותנאים של רב פקד. הסעד המבוקש הוא ליתן לעותר שכר ותנאי שירות ההולמים את תפקידו – כלומר דרגת רב פקד או תנאי העסקה של רב פקד במשטרת ישראל.

רקע רלבנטי והנטען בעתירה

העותר התגייס למשטרת ישראל בשנת 2002. הוא מונה בחודש ספטמבר 2007 לתפקיד של ממונה / קצין בטיחות של מחוז ת"א. אותה העת – ולמעשה עד היום – מתוקנן תפקיד זה בדרגת שכר של פקד. כפי האמור בעתירה, פועלים במשטרת ישראל 16 ממונים / קציני בטיחות. חלקם משרתים במערך הבטיחות ה"מחוזי" (מחוזות צפון, חוף, ירושלים, מרכז, דרום, ש"י ות"א). נוסף עליהם קיימים שמונה קציני בטיחות "אגפיים" (כלומר ארציים) או "יחידתיים" (למשל, אג"ת, אח"מ, ימ"מ וכד'). ממוני הבטיחות האגפיים (והיחידתיים) הם לפי העתירה בדרגת שכר של רב פקד. ארבעה מקציני הבטיחות המחוזיים (צפון, חוף, ירושלים, מרכז) גם הם בדרגת שכר של רב פקד. אולם לפי הטענה, רק במחוזות דרום, ש"י ות"א (המחוז שבו מוצב העותר בתפקידו) – קציני הבטיחות ממלאים את תפקידם בדרגת שכר (תקן) של פקד בלבד.

העותר מוסיף וטוען בעתירתו, באמצעות בא כוחו עו"ד עדי אזולאי, שידוע לסגל המשטרה ולפיקוד המשטרה על העיוות הקיים בכך שממלאי אותו תפקיד במשטרת ישראל מצויים בדרגות שונות ובתנאי שכר שונים. העותר עצמו סיים קורס מתקדם במשטרה לקצינים שהומלצו לדרגת רב פקד כבר בשנת 2009. ומעבר לכך, מחוז ת"א במשטרה הוא הגדול ביותר ובו גם היקף כוח האדם והמורכבות הגדולים ביותר. כל אלה משמעותם היקף אחריות ממשי שרובץ על כתפיו של העותר כקצין הבטיחות המחוזי.

נטען עוד בעתירה, שבמהלך שנת 2012 פיקוד המשטרה עצמו החל במהלך של תיקון העיוות בתנאי השכר של קציני הבטיחות. באותה שנה, באה כוונה להקצות תקן אחד של רב-פקד (רפ"ק) בכל שנה אם יהיה לכך תקציב ועד לתיקון האפליה האסורה. והוחלט אף בשנת 2012 בהמשך לכך, לקיים תחרות בין קציני הבטיחות המחוזיים במשטרה כדי להחליט למי מהם תוענק דרגת רפ"ק. בעקבות התכתבויות שונות שנשוב אליהן בהמשך, ופניות של העותר, ובחלוף זמן נוסף, תוקנו תנאי אותה תחרות כך שהיא התייחסה (כביכול) לתחרות בין מחוזות. דרגת רב הפקד בהתאם לתחרות זו הוענקה לבסוף לקצין הבטיחות של מחוז ירושלים. העתירה לא תוקפת תחרות זו. כך הובהר במפורש גם בדיון שהתקיים לפניי; וגם כך הובהר עוד קודם לכן – בפסק דין מוסכם שהגיעו אליו הצדדים בבית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו (נספח א' לעתירה). עם זאת, העותר התבסס על מהלך העניינים שקדם לתחרות זו ועל השינויים שנערכו בה, כראיה הן לאפליה הקיימת והן לנסיון לתקן אותה בידי המשטרה עצמה, ולכך נשוב ונידרש בהמשך.

טוען אם כך העותר, שעקרון היסוד הוא שתנאי השירות של עובדים המשרתים בתפקידים זהים אצל אותו המעביד צריכים להיות תנאים זהים בעיקרו של דבר, וכך מחייבת דרישת השוויון. תפקידו וסמכויותיו של ממונה בטיחות נקבעו במפורש בדין. מדובר בתפקיד שונה מתפקידים משטרתיים "רגילים" שכן הוא נובע מחובה שבדין. ובכל הקשור לטענת האפליה, מוסיף העותר וטוען, ש"קבוצת השוויון" הרלבנטית היא כלל ממוני / קציני הבטיחות במשטרה. מדובר בקבוצה הכוללת כאמור לעיל 16 קצינים. 13 מהם זוכים בשכר ובתנאים נלווים של רפ"ק. רק העותר ושני קציני בטיחות מחוזיים נוספים, אינם זוכים לתנאים אלה ותוך אפליה בלתי מוצדקת. אין כל הבדל רלבנטי בין האחריות שמוטלת על העותר בביצוע תפקידו או מאפייני התפקיד הספציפיים שהוא ממלא, לפי הטענה, לבין קציני הבטיחות האחרים, ובאופן שיהא בו כדי לסתור את טענות האפליה. שיקולים תקציביים – ככל שאלו הם השיקולים העומדים ביסוד הנצחת אפליה זו – אינם מספיקים. ועוד נטען, שמהתחרות שנזכרה לעיל והתכתובות שבאו לפניה – במהלכה – ולאחריה, ניתן ללמוד שעמדת בעלי התפקיד הרלבנטיים במשטרה, כולל סגל הפיקוד הבכיר היא כזו, שאכן מדובר בעיוות ואכן מדובר באפליה. ותעיד על כך אף כוונת המשטרה המוצהרת לתקן עיוות זה. אך משהדבר לא נעשה והזמן חולף, מתבקש בית משפט זה ליתן את הסעד המבוקש, כלומר מתן דרגת רפ"ק או תנאי רפ"ק לעותר בשל נסיבות אלה. כסעד נוסף התבקש בעתירה לפסוק לעותר תשלום בגין הלנת שכר שנמשכת זמן רב ובידיעה מוחלטת של המשטרה, והכל עוד ממועד זכאותו הראשוני של העותר לדרגה לשיטתו, כלומר חודש פברואר של שנת 2009.