עת"מ 30174-05-1324 יולי 2014

בעתירה שבפניי מבוקש לבטל את החלטת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מחוז ירושלים (להלן - הוועדה המחוזית) מיום 12.2.13, במסגרתה הוחלט לאשר את תכנית מספר 14217 "הארכת דרך ציבורית ברחוב יצחק שמי – נווה שאנן" (להלן - ההחלטה).

הרקע העובדתי

1. בשנת 1989 הוגשה תכנית מתאר מקומית 4029, החלה על שטח של 95 דונם וכוללת בתחומה את שכונת נווה שאנן בירושלים והמדרון המערבי של מוזיאון ישראל. על פי תכנית זו, צריכות היו להיבנות 23 יחידות דיור במגרש 3. בתכנית נקבע כי הגישה למגרש תהא דרך רחוב שמי. בשנת 1992 אושרה תכנית זו על ידי הוועדה המחוזית (המשיבה 1). בשנת 2000 הגישה חברת האחים ישראל בע"מ (המשיבה 4) את תכנית 5662, המשנה את תכנית 4029. במסגרת הליך אישור תכנית זו נקבע כי מספר יחידות הדיור במגרש 3 יוגדל ל-32. כן שונתה הגישה למגרש 3 ונקבע כי זו תהא דרך רחוב נווה שאנן. ביום 25.9.07 אושרה תכנית 5662 על ידי ועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המחוזית (להלן - ועדת המשנה המחוזית) , וביום 13.11.07 אושררה החלטה זו על ידי מליאת הוועדה המחוזית.

2. ביום 9.12.07 הגישו תושבי רחוב נווה שאנן עתירה מינהלית נגד ההחלטה בדבר הגדלת מספר יחידות הדיור ושינוי הגישה למגרש 3 דרך רחוב שאנן (עת"מ (י-ם) 1094/07; להלן – העתירה הקודמת). חברי הנכבד, השופט משה סובל, דן בעתירה זו במאוחד עם עת"מ 8014/08. בפסק דינו בעתירה הקודמת (30.11.09) קבע כי לא היו אלו שיקולים תכנוניים אשר הובילו את ועדת המשנה המחוזית לאשר את שינוי הגישה למגרש 3. רחוב נווה שאנן, כתב השופט סובל, נבחר על ידי ועדת המשנה המחוזית ככביש גישה למגרש 3 בשל בעיה שהתגלתה במישור הקנייני, קרי: הצורך בהפקעת שטחי מגרש החנייה המשמש את תושבי רחוב בורלא / שמי והזמן שיידרש לאישור תכנית שכזו. ובלשונו של השופט סובל בפסק דינו:

   ברי אפוא כי לא עדיפות תכנונית, ובכלל זה תחבורתית, של רחוב נווה שאנן על פני רחוב שמי היא זו שגרמה לוועדה המחוזית לאמץ את הפתרון של הזרמת התנועה למגרש 3 דרך רחוב נווה שאנן. להיפך: החומר המצוי בפני בית המשפט מאפשר להניח כי אילו היה נבחר פתרון הגישה מרחוב שמי, כי אז לא היה מתעורר צורך – למצער במישור התחבורתי – להפחית את מספר יחידות הדיור במגרש 3 כפי שנעשה בפועל. הגישה מרחוב נווה שאנן הועדפה על פני הגישה מרחוב שמי בשל טעם אחד ויחיד: הצורך בהפקעת רצועת הקרקע שבקצה רחוב שמי מידי בעליה הפרטיים (שם, פסקה 22).

3. עוד קבע השופט סובל, כי עצם הצורך בהפקעת השטח לצורך מתן גישה למגרש 3 דרך רחוב שמי, איננו בגדר השיקולים התכנוניים שבית המשפט יימנע מלהתערב בהם. אליבא השופט סובל, הגם שהשיקול הקנייני-מעשי אינו בגדר שיקול זר ויש להתחשב בו, הרי שאין בו לייתר את שקילת ישימות השימוש ברחוב שמי, לצורך מתן גישה למגרש 3. משכך קבע השופט סובל כי גופי התכנון פעלו באופן שאיננו סביר. ובלשונו:

   המשיבות אינן רשאיות למתוח את הליך הפקדת התכנית למשך שנים כה רבות, ולפתע לשנות את הגישה ולדחות חלופה תכנונית טובה יותר – לדעת שתי ועדות התכנון – רק בשל כך שמימושה יצריך עיכוב מסוים באישור התכנית. כך אינה מתנהגת רשות תכנון סבירה. הסבירות אינה מתבטאת תמיד במהירות. פעמים שדורשת היא דווקא נחת ומתינות (שם, פסקה 24).

4. סופו של יום, קבע השופט סובל, כי "התכנית החדשה מוחזרת אל הוועדה המחוזית לצורך נקיטת הליך הפקעה שייעודו יצירת גישה למגרש 3 דרך רחוב שמי, [...] הכל בהתאם לקביעות ולהנחיות המפורטות בגוף פסק הדין" (שם, סעיף 39).

5. בעקבות פסק הדין, הוכנה והוגשה לאישור התכנית החדשה – תכנית 14217. תכנית זו נועדה להארכת דרך ציבורית בהמשך לרחוב יצחק שמי בשכונת נווה שאנן בירושלים, כך שתיווצר גישה לבניין המגורים העתיד להיבנות במגרש 3 שבתכנית 5662. מימוש התכנית דורש הפקעה של הקרקע הידועה כ"המשכו של רחוב שמי", המצויה בבעלות הפרטית של העותרים (בעלי דירות בבניינים 20-26 ברח' בורלא), והמשמשת אותם כמגרש חניה פרטי (להלן - השטח). אם יופקע השטח ישונה ייעודו מ'אזור מגורים 1 ומעבר להולכי רגל', ל'דרך ציבורית', אשר תשמש למעבר תנועת מכוניות ותירשם על שם הרשות המקומית.

6. ביום 6.3.12 הגישו העותרים את התנגדותם לתכנית 14217 בצירוף חוות דעת של יועץ התנועה, מר אילן מרכוס. ביום 4.4.12 נערך דיון בתכנית זו בוועדת המשנה להתנגדויות של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים (להלן - ועדת המשנה המקומית). ועדת המשנה המקומית המליצה: "לדחות את ההתנגדויות הנוגעות לכך שבית הדין [צ"ל בית המשפט] לא קבע את הגישה להיעשות מרחוב שמי. בפסק הדין בעתירה מנהלית מס' 008014/08, ו001094/07 מיום 20.11.09 [צ"ל 30.11.09] בעניין תכנית 5662 [קרי, פסק הדין בעתירה הקודמת], נקבע כי הכביש יחובר לרח' שמי" (סעיף 24). ביום 5.6.12 דנה ועדת המשנה המחוזית בתכנית 14217. בפני ועדת המשנה המחוזית טענו העותרים, בין השאר, כי מהחלטת ועדת המשנה המקומית עולה שזו לא ידעה כי יש לה שיקול דעת שלא להמליץ על אישור התכנית. ועדת המשנה המחוזית החליטה כלהלן: "הוועדה מבקשת כי הוועדה המקומית תקיים דיון נוסף בעניינה של התכנית ותבהיר אם היא מודעת לכך שפסק הדין אשר הורה על קידום התכנית דנן, לא ביטל את שיקול דעתם של מוסדות התכנון ואת משמעות הליך ההתנגדויות" (סעיף 4).

7. ביום 7.11.12 דנה ועדת המשנה המקומית בתכנית 14217 בשנית והמליצה לוועדה המחוזית כלהלן: "...הוועדה המקומית מבהירה כי היא מודעת לכך שפסק הדין אשר הורה על קידום התכנית דנן, לא ביטל את שיקול דעתם של מוסדות התכנון ואת משמעות הליך ההתנגדויות – הוועדה דנה בתכנית 5662 מספר פעמים ובתכנית הזו, הוועדה סבורה כי חלוקת תנועת הרכבים לפרוייקט החדש (תכנית 5662) מכל הכבישים הסובבים את המתחם היא החלטה תכנונית ראויה ונכונה". בנוסף, ועדת המשנה המקומית ציינה כי כבר ב-2007 החליטה הוועדה המקומית להמליץ על חלוקת כמות הרכבים על פני כל הרחובות הסובבים את מגרש 3 ולאפשר כניסה אליו גם דרך רחוב שמי. בסיכום דבריה החליטה ועדת המשנה המקומית ליתן תוקף לתכנית.