עסקינן בסכסוך שכנים משני עברי התחום המוניציפאלי - עיריית רמת גן מצד אחד ועיריית בני ברק מצד שני.
העותרים מתגוררים ברח' אפשטיין 5 ו 7 בבני ברק. בגבול חצר העותרים, ברח' הבנים 19 ו 21 ברמת גן, בונה חברת משה"ב פרויקט תמ"א 38/2 (להלן "הפרויקט") הכולל הריסת הבניינים הישנים ובניית בתי מגורים חדשים תחתם.
היתר בניה לפרויקט זה ניתן ביום 21/7/14.
לצורך תמיכה זמנית בקירות המרתף שהוקם בפרויקט (ברמת גן) הוחדרו עוגני בטון זמניים למקרקעין שמתחת לבנייני העותרים (בבני ברק) כשהן מונחים אופקית בעומק 18 מ' מתחת לפני הקרקע. העוגנים הוחדרו בינואר 2015!
מטענות הצדדים עולה, כי המדובר בעוגני בטון שלא ניתן להוציאם בהיותם קבורים במקרקעי העותרים. עוגנים אלו מכונים "זמניים" מהטעם שהשימוש שנעשה בהם הינו זמני, למשך בניית קירות המרתף ועד ליציאת הבניה מעל פני הקרקע. על כן, היה ויחפצו העותרים לבנות על המקרקעין שבבעלותם בעתיד, ולבצע חפירה לעומק לצורך הקמת מרתפים, לא תהיה כל מניעה להוציא את העוגנים ולהשליכם בדיוק כפי שמוציאים אדמה.
ביום 24/9/15, 9 חודשים לאחר החדרת העוגנים!, הוגשה העתירה דנא, בגדרה מבוקש להורות למשיבה, הוועדה המקומית לתכנון ובניה בני ברק, ליתן צו הפסקת עבודת הבניה המבוצעת במקרקעי הפרויקט ברמת גן עד למתן היתר בניה כדין ככל שניתן להוציא היתר בניה, זאת מהטעם כי העוגנים הוחדרו למקרקעי העותרים ללא היתר כדין.
מספר ימים לאחר הגשת העתירה הוגשה בקשה דחופה לצו ביניים המורה להפסיק את הבניה בפרויקט עד למתן פסק דין בעתירה. בהחלטה מיום 25/10/15 (כב' הש' ר. רונן), המליץ ביהמ"ש לעותרים לשקול את צירופה של הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן. יום למחרת, הוגשה בקשה בהולה נוספת למתן החלטה בבקשה לצו ביניים ובמקביל הגישה המשיבה 1 בקשה לסילוק העתירה על הסף, בין היתר מטעמים של אי מיצוי הליכים, ערר תלוי ועומד ואי צירוף צדדים רלוונטיים לעתירה.
בהחלטה מיום 4/11/15, נדחתה הבקשה לצו ביניים (כב' הש' ד"ר ק. ורדי), תוך שנקבע כי מדובר בקשה שהוגשה הן בשיהוי ניכר והן באי מיצוי הליכים ומבלי לצרף צדדים רלוונטיים של חברת הבניה משה"ב והועדה המקומית רמת גן ו"כי העוגנים שנטען שהוחדרו לשטח המבקשים כבר הוחדרו". כן נקבע "מן הראוי להמתין לתוצאותיו של הליך תלוי ועומד זה בועדת הערר שיכולה להיות לו השלכה של ממש על העתירה והבקשה עד כדי ייתורם...., כשאם ועדת הערר תקבע כי היתר הבניה אינו מכסה את סוגיית העוגנים יהיה צורך לבחון מי הרשות שעליה לפעול בגין עבודות הבניה.....".
לאחר מתן ההחלטה הגישו העותרים הודעה על צירוף משיבים: הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת גן (משיבה 2) וחברת משה"ב (משיבה 3), זאת מבלי לתקן את העתירה ובלי שיתוקן הסעד שהתבקש כנגד משיבה 1 בלבד.
בכתב התשובה לעתירה מטעם המשיבות 2-3 , התבקש לסלק את העתירה על הסף הן בשל אי מיצוי הליכים והן מהטעם כי הסעד המבוקש אינו מכוון נגדם; כן נטען, כי לא הייתה כל התנגדות להיתר הבניה לפרויקט, המדובר בהיתר שניתן ביום 21/7/14, על סמך היתר זה פונו הדיירים והבניה בעיצומה, המרתף נבנה ועתה הבניה עולה מעל פני הקרקע. יתר על כן, בקשה לצו מניעה שהגישו העותרים באותו עניין לבית משפט שלום נדחתה וגם בקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה. עוד נטען, כי מעשה החדרת העוגנים עשוי ואינו הדיר, מה גם כי למשיבה 1 אין כל סמכות ליתן צו הפסקת עבודה המבוצעת בתחומי רמת גן; צויין, כי העותרים הגישו ערר לוועדת ערר מחוזית לתכנון ובניה בעניין פרויקט דומה לבניית בניין 17 באותו רחוב וטענו בגדרו גם לעניין העוגנים נשוא עתירה זו, ולפיכך העניין תלוי ועומד בפני וועדת הערר, ואולם, בגדר החלטת ביניים שניתנה ע"י וועדת הערר הובהר, כי לא קיימת לעותרים זכות ערר לעניין היתר הבניה שניתן באשר לבניינים 19-21 נשוא העתירה.
אכן דין העתירה לסילוק על הסף.
העוגנים הזמניים הוחדרו למקרקעי העותרים המצויים בתחום המוניציפלי של עיריית בני ברק כ 9 חודשים לפני הגשת העתירה. העותרים ידעו היטב, כי במועד הגשת העתירה מדובר במעשה עשוי ובלתי הדיר. בנסיבות בהן עניין העוגנים - והוא בלבד – מצוי בתחום המוניציפלי של עיריית בני ברק, ועניין זה הסתיים כאמור ובלתי הדיר, לא ברור מנין הסברה לשיטת העותרים, כי בסמכותה של משיבה 1 להורות על הפסקת עבודה של פרויקט הנבנה בתחום עיריית רמת גן ומקל וחומר עת מדובר בבניה על פי היתר. כאמור, לא התבקש כל סעד נגד משיבות 2-3 ודי בכך כדי לסלק את העתירה על הסף.
זאת ועוד, את עיקר יהבם מטילים העותרים על הטענה כי העוגנים הוחדרו ללא היתר בניה כדין. למרות ניסיון העותרים להכחיש את קיומו של הליך תלוי ועומד בפני וועדת ערר המחוזית בעניין היתר בניה להחדרת העוגנים (עמ' 2 ש' 27 לפרוטוקול מיום 7/1/16), התברר כי אכן, העותרים כרכו עניין זה בגדרו של ערר על היתר בניה לפרויקט בבניין 17. על כן, במצב דברים זה, לא היה מקום להגיש את העתירה בטרם מוצו ההליכים וגם מטעם זה דין העתירה לסילוק על הסף.
ניתן היה לעצור כאן ולדחות את העתירה על הסף, אולם מצאתי לנכון להידרש גם להתנהלות העותרים בהמשך לדיון שהתקיים ביום 7/1/16;
ביום 3/2/16, ניתנה החלטה חד משמעית על ידי וועדת הערר, הקובעת כי אין כל צורך בהיתר נפרד לעוגנים זמניים וזה לשונה:
"עוד נבהיר, כי לאחר שקיימנו דיון בסוגיית העוגנים, אנו סבורים כי אין כל צורך בהגשת בקשה נפרדת להיתר בניה לעוגנים זמניים, וכן כי היתר לשימוש בעוגנים זמניים אלה, ניתן למעשה במסגרת ההיתר לבנות כלונסאות לצורך ביסוס הקרקע."(הדגשה שלי צ.צ)
לאור האמור בהחלטת וועדת הערר, ניתן היה לסבור כי העותרים יבקשו את מחיקת העתירה, אלא שהעותרים בשלהם מנסים להפוך את היוצרות, אגב ניסיון להטעיית בימ"ש, ובמה דברים אמורים? מייד לאחר מתן ההחלטה על ידי וועדת הערר, הגישו העותרים "הודעת עדכון" (בקשה 19) מטעה. ראשית ציטטו כ"עיקר ההחלטה" (סע' 3 להודעת העדכון) את החלטת הוועדה לעניין בניין אחר (כנראה בניין 17) על פיה, לא ניתן להתיר את הוצאת היתר הבניה המבוקש הואיל והוא חורג מהתוכנית הקיימת ומהוראות תמ"א 38 וטרחו לציין בהדגשה כי "היתר הבניה שניתן על ידי משיבה 2 בכל מקרה חרג מן המותר". ודוק! לא רק שהעותרים לא טרחו לציין כי האמור רלוונטי לבניין 17 שאינו נשוא העתירה ולו בלבד! הם גם לא טרחו לציין כי ההחלטה קובעת במפורש שהאמור אינו מיוחס להיתר שניתן זה מכבר לבניינים 19 ו 21 נשוא העתירה ושהמועד לתקיפתו חלף.