עת"מ
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
47890-11-14
12/03/2015
|
בפני השופטת:
ריבי למלשטריך-לטר
|
- נגד - |
עותרים:
יוסי שאול
|
משיבים:
רשות מקרקעי ישראל
|
פסק דין |
1. העותר, בעל זכויות חכירה בחלק מחלקה 28 גוש 11296 וחלק מחלקה 38 באותו הגוש, הצמוד למגרשו מכח חוזה חכירה עם המשיבה מיום 21.3.05 (להלן "הנכס"). הנכס מצוי בשכונת נווה שרת בזכרון יעקב. העותר הגיש בשנת 2006 בקשה לאיחוד וחלוקה (תוכנית ש/מק/1282), באופן שהשטח בחכירתו יוצר תא שטח חדש בו יוקמו 3 יחידות דיור. התוכנית אושרה ופורסמה בילקוט הפרסומים ביום 31.8.09. האיחוד והחלוקה לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין. העותר, מוחה בעתירתו על כך שהמשיבה, ערכה לו שומה לתשלום "שדרוג זכות החכירה" על בסיס הנכס בשלמותו , ולא על בסיס המטראז' של כל חלקה בנפרד, לפי טבלאות שומה קיימות. העתירה מוגשת על אף שבחודש מאי 2014 שלם העותר כבר את דמי שדרוג זכות החכירה, ללא מחאה.
2. התבקשה תגובה מקדמית מאת המשיבה. לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, אני מוצאת כי יש מקום לדחות את העתירה על הסף, והכל מהנימוקים שיפורטו להלן.
3. העדר סמכות עניינית
ס' 5 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים התש"ס 2000 קובע את מסגרת סמכותו של בית משפט לעניינים מנהלים –
![תיבת טקסט 2]()
"(1)עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית);"
עיון בתוספת הראשונה מלמד כי רשות מקרקעי ישראל איננה גוף המנוי בתוספת וגם הענין נשוא עתירה זו איננו מנוי בתוספת הראשונה.
העותר לא הבהיר מדוע נתונה סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בעתירתו.
העתירה איננה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, ולכן דינה להדחות על הסף.
4. אי מיצוי הליכים
החלטה מס' 1304 של מועצת מקרקעי ישראל קבעה את המתווה לערעור בדרך של השגה על שומת זכויות מקרקעין שנערכה על ידי שמאי מטעם המשיבה. מדובר שם על הגשת השגה ראשונה בתוך 60 ימים מקבלת השומה לתגובת המשיבה, כשעל החלטתה ניתן להגיש השגה בפני ועדת ההשגות . עולה כי העותר לא נקט בדרך זו, אלא שילם את סכום השומה שנדרשה ממנו ללא מחאה כלשהי.
5. חובת העותר לפי הסכם החכירה לרשום את האיחוד והחלוקה בטאבו
על פי חוזה החכירה שנחתם עם העותר ביום 21.3.05 על העותר החובה לבצע את תיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין, באחריותו, ועל חשבונו. טענת העותר העולה מעתירתו היא כי כל עוד לא נרשם האיחוד בטאבו, אין לחייבו בגין מטראז' של חלקה אחת לפי הטבלאות, אך חובת הרישום בטאבו היא עליו.