ברוק נ' מנהל משרד הפנים עכו ואח'

העתירה בתמצית:

העותר הינו איש עסקים שפעילותו העסקים קשורה, בין היתר, לגאנה. במסגרת עסקיו התבקש לסייע בארגון ביקור של קבוצה המונה תשעה צליינים במקומות הקדושים לנצרות בארץ, במטרה לסייר במשך שבוע, לצורך לימוד לקראת הבאת קבוצות צליינים מאותה כנסיה עליה הם נמנים. על מנת להסדיר את אשרות הכניסה וכדי להבטיח את יציאתם מהארץ בסיום הסיור נדרש העותר להפקיד ערבות בסך 100,000 ₪, זאת בהתאם לנהל 5.1.0004 (להלן: "נהל ערבויות"). קבוצת הצליינים (להלן: "המוזמנים")הגיעה לארץ, לסיור שתוכנן למשך שבעה ימים ביום 13.1.2017. העותר קיבל את פניהם במלון והסביר את תכנית הסיור. למחרת בבוקר התברר כי שישה מבין המוזמנים נטשו את המלון.

כאמור, המוזמנים נתקו קשר עם העותר וממילא לא יצאו מהארץ. כפועל יוצא מכך החליטו המשיבים לחלט את הערבות שהפקיד העותר להבטחת יציאתם מהארץ. עניינה של עתירה זו בהחלטת המשיבים להורות על חילוט ערבות בנקאית מס' 008-2016-00202, ערבות על סך 100,000 ₪, שהוצאה ע"י הבנק הבין לאומי, שהפקיד העותר על מנת להבטיח את יציאת המוזמנים. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפני.

כפי שיובהר, החלטתי לקבל את העתירה ולהורות על ביטול ההחלטה לחילוט הערבות שהפקיד העותר, אשר תוחזר לידיו. אבהיר להלן.

העובדות כפי שהתבררו בפני:

אין חולק כי העותר ביקש לאשר את כניסת המוזמנים לארץ, וזאת למטרת סיור במקומות קדושים. אין גם חולק כי הופקדה ערבות לשם הבטחת יציאתם של המוזמנים מהארץ וכי שישה מבין המוזמנים לא יצאו את הארץ.

אלא שבדיון שבפני מתברר כי העותר פעל ככל יכולתו לגרום ליציאת העותרים מהארץ. מיד כאשר נודע לו בבוקר 14.1.17 כי שישה מבין המוזמנים נעלמו ונטשו את הקבוצה הוא התייצב בתחנת המשטרה, ביחד עם מנהל הקבוצה מגאנה, והגיש תלונה. בהמשך, ביום 17.1.17 הגיע העותר למנהלת האכיפה של רשות האוכלוסין וההגירה בתל אביב כדי לדווח על העלמות ששת המוזמנים. ששת המוזמנים נמצאו שם. העותר דיווח מיד לאנשי המנהלת כי מדובר במוזמנים שנטשו את הקבוצה ושעליהם לצאת את הארץ. ואולם גורמי רשות האוכלוסין סרבו לנקוט בכל פעולה מאחר והעותרים הגישו בקשה להכיר בהם כפליטים. בהתאם, ומכוח אמנת הפליטים של האום עליה חתומה ישראל, לא ניתן להרחיקם מישראל.

יצוין כי דרכוניהם של ששת המוזמנים מוחזקים אצל העותר, שסירב למסור אותם לב"כ המוזמנים, אלא אם כן יגיעו המוזמנים לביקורת הדרכונים בנתב"ג. אלא שאלו לא הגיעו וממילא אין בדעתם לצאת את הארץ.

בדיון בפני נשאל ב"כ המדינה ע"י בית המשפט האם יאפשרו לעותר לממן שוטרים בשכר כדי שאלו יעצרו את ששת המוזמנים ויביאו אותם לביקורת הגבולות בנתב"ג, הכל על חשבון ובמימון העותר, באופן שניתן יהיה להרחיקם. תשובת ב"כ המדינה הייתה כי לא ניתן להרחיק את המוזמנים מהארץ עקב מגבלות החלות על המדינה מכוח אמנת הפליטים.

יצוין כי ידוע לעותר ולמדינה מקום מגורי ששת המוזמנים. אין מניעה עקרונית לאתרם, להעבירם למתקן משמורת ולבצע את ההרחקה מישראל. אלא שהמדינה מנועה לעשות כן, לדברי בא כוחה, מכוח מחויבותה בהתאם לאמנת הפליטים של האו"ם. אלא שלטענת ב"כ המדינה היה על העותר להביא בחשבון את הסיכון שבהמלטות המוזמנים והישארותם בארץ. לשם כך גם נדרשה הערבות. בנסיבות אלו, והגם שהמניעה להרחיקם מהארץ היא כתוצאה ממחויבות המדינה, יש מקום לחלט את הערבות שהפקיד העותר.

יצוין, להשלמת התמונה, כי בעקבות דברים שעלו בדיון בפני הציעה המדינה כי הערבות לא תחולט אלא תישאר מופקדת עד לסיום בדיקת בקשתם של העותרים לקבל מעמד כפליטים. זאת כאשר אם תידחה בקשתם והם לא יצאו מהארץ בתוך זמן קצר, כי אז תחולט הערבות. העותר מתנגד להצעה מאחר ומשך ההליך לא ידוע ואין באפשרותו להשאיר ערבות בסכום זה מופקדת לאורך זמן. בנוסף, טוען העותר כי מהטעמים שפורטו בפני יש להורות על ביטול החלטת החילוט.