פלונית נ׳ משרד הבינוי והשיכון

הרקע לעתירה

בשלהי שנת 2020 החלו בני משפחת xxx ז"ל (להלן: "המנוח") בהליכים לרכוש את הדירה בדיור הציבורי, ברחוב xxx, באר שבע (להלן: "הדירה") בה התגורר המנוח במשך כ- 30 שנה, זאת באמצעות יפוי כוח נוטריוני מיום 8.5.2017 שהיה בידיהם (נספח ו' לעתירה) ואשר נחתם בהיות המנוח בן 97 (להלן: "יפוי הכוח"). בתו של המנוח, הגב' xxx היתה מיופת הכוח על פי יפוי הכוח אשר איפשר לה, בין היתר, לעשות כל עסקה בקשר לכל נכס במקרקעין. כפי שיפורט להלן, בני המשפחה המציאו את כל הנדרש לרכישת הדירה עוד בתחילת שנת 2021, אך לא נפתחה בקשה בעמידר לרכישת הדירה בשל דרישת עמידר, כי בני המשפחה ימציאו צו מינוי אפוטרופוס. בני המשפחה החלו בהליכים להוצאת צו מינוי אפוטרופוס, אך המנוח נפטר ביום 19.11.22 והרכישה לא יצאה לפועל.

העותרת טוענת כי היה על המשיב לקבל את ייפוי הכוח הנוטריוני כפי שקיבלו בעת שסיפק למנוח תעודת זכאות וחידושה ולא היה בסיס מוצדק להתעקש על הוצאת צו מינוי אפוטרופוס.

תמצית טענות העותרת:

1. העותרת הינה נכדתו של המנוח, הדייר החוזי על פי חוזה שכירות שנחתם עם המנוח ואשתו לבין חברת "עמידר" ביום 17.11.92 ביחס לדירה.

   המנוח התגורר עם אשתו בדירה עד מותה, ולאחר מותה התגורר בדירה ברציפות במשך 30 שנה עד מותו ביום 19.11.22.

   על פי הנטען בעתירה יורשיו של המנוח על פי חוק הירושה הם ילדיו וכולם חתמו על תצהיר בדבר הסתלקות כל יורש מכל זכות של המנוח בדירה לטובת העותרת.

    

2. בעתירה מבוקש לבטל את החלטת המשיב מיום 02.02.23, לפיה משפחת המנוח מחזיקה בדירה שלא כדין. לטענת העותרת ההחלטה ניתנה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות. העותרת מבקשת לאפשר לה להמשיך את הליך רכישת הדירה בה החל המנוח על שמה. לטענתה, המנוח הגיש בקשה לרכישת הדירה בחודש דצמבר 2020 וביום 25.02.21 סופקה לו תעודת זכאות שהייתה בתוקף עד 22.02.22. תעודה זו הוארכה על ידי המשיב עד ליום 23.02.23.

    

   העותרת טענה כי בכל שלבי הוצאת תעודת הזכאות לצורכי רכישת הדירה, המשיב היה מוכן לקבל ייפוי כוח נוטריוני עליו חתם המנוח ביום 08.05.2017, ולפיו המנוח ייפה את כוחה של בתו xxx לעשות כל פעולה בכל מוסד ממשלתי ביחס לכל ענייניו הרכושים לרבות נכסי דלא ניידי.

    

   עוד נטען כי המנוח שילם את התשלום שנדרש ממנו בגין חוקר שאמור היה להגיע אך במקומו הגיע נציג חברת "עמידר" מר יגאל עמר.

    

   לאחר ביקורו של מר עמר בדירה, מר עמר הודיע לבני משפחת המנוח כי יש צורך במינוי אפוטרופוס למנוח. העותרת טוענת כי דרישה זו נעשתה בחוסר תום לב ובחוסר סבירות ובניגוד לייפוי הכוח הנוטריוני של המנוח שהיה בידיעת מר עמר.

    

   עוד נטען כי בני משפחת המנוח פנו לבית משפט לבירור בעניין מינוי אפוטרופוס, אלא אז שמצבו של המנוח הלך והתדרדר עד מותו ביום 19.11.22.

    

   העותרת טוענת כי היה על המשיב לקבל את ייפוי הכוח הנוטריוני כפי שקיבלו בעת שסיפק למנוח תעודת זכאות וחידושה ולא היה בסיס מוצדק להתעקש על הוצאת צו מינוי אפוטרופוס.

    

   תמצית תשובת המשיב:

3. לטענת המשיב העותרת לא צירפה לעתירתה צו ירושה ועל כן כלל לא ברור מכוח איזו זכות מבקשת העותרת זכויות בדירה.

    

   לטענת המשיב טענת העותרת כי היה על המשיב להסתפק בייפוי כוח נוטריוני ולא לדרוש צו מינוי אפוטרופוס, נגועה בשיהוי שכן זו הובאה לידיעת משפחת המנוח עוד ביום 09.08.22 והעותרת לא פעלה לתקוף זאת ועל כן לא ניתן לתקוף זאת כעת.

    

   לטענת המשיב אך באמצעות צו מינוי אפוטרופוס ניתן היה לקדם את הליך הרכישה בו החל המנוח וכי קיים ספק לעניין תקפותו המשפטית של ייפוי הכוח הנוטריוני שכן המנוח היה בן כ-97 בעת חתימתו על ייפוי הכוח הנוטריוני.

    

   המשיב טוען כי המנוח נפטר טרם תחילת הליך הרכישה ועל כן פקעה זכאותו עם פטירתו. לטענת המשיב גם אם מתקבלת הטענה כי לא היה מקום לדרוש צו למינוי אפוטרופוס, הרי שבשים לב לכך שבין דרישת המשיב להמצאת צו כזה לבין פטירת המנוח עברו 3 חודשים בלבד, לא היה עולה בידי העותרת ומשפחתה להשלים את תהליך הרכישה ותעודת הזכאות הייתה פגה.

    

   לטענת המשיב, ייפוי הכוח שהיה בידי בתו של המנוח אינו ייפוי כוח מתמשך ואינו מספק לצורך פתיחה בהליכי רכישת דירה על שם המנוח. דרישת "עמידר" מול משפחת המנוח הייתה סבירה ומידתית ולא קמה עילה להתערבות שיפוטית.

    

   לטענת המשיב, מענה "עמידר" כי יש להשלים צו מינוי אפוטרופוס לצורך קליטת הבקשה, מבהיר כי לא התבצע כל קיבול מטעמו היוצר הסתמכות אצל המבקש הסביר. לא הוצאה שמאות לדירה ולא ניתנה הסכמה למחיר.

    

   מהלך הדיון בעתירה

4. בדיון שהתקיים ביום 07.05.23, השיב ב"כ המשיב לשאלת בית המשפט: "לשאלת בית המשפט מה היה במשך כל התקופה שהעסקה לא התקדמה? אני משיב כי כרגע מה שיש לנו היא תעודת הזכאות שהוצאה בשנת 2021 ובקצה השני יש לנו את הבקשה שלנו שיגאל עמר מפנה לנכד, שככל שהוא סיעודי יש להביא צו מינוי אפוטרופוס שזה היה ביום 09.08.22. בשנה וחצי האלה אין לי מידע מה קורה ואני יכול לצאת להתקשר ליגאל עמר על מנת לבדוק את זה. מה שאני מבין מתוך המסמכים הוא שהם לא קידמו את העסקה. אין לי בקשת רכישה בתיק... על פי הנוהל תחת הכותרת מה צריכים לצרף לבקשה, תעודת זכאות בתוקף, תעודת זכאות זה המסמך שמעיד שהוא חסר דירה. תוך כדי הדיון יגאל עמר משיב לי בהודעות כי לא נפתחה בכלל בקשת מכר. על פי הנוהל, הבקשה מוגשת לאחר תעודת הזכאות. אין בתיק כל בקשה" בהמשך לבקשת העותרת התייצב לדיון מר יגאל עמר.

    

5. מר עמר העיד, שתחילה טיפל בזכאות של האם (אמה של העותרת) שרצתה לקנות את דירתה ולאחר מכן את דירת המנוח והוא הסביר להן את התהליך. האם אכן קנתה את הדירה שבה היא התגוררה כדייר ציבורי והיא רצתה לטפל גם בעניין של אביה המנוח. מר עמר העיד: "הסברתי בדיוק מה צריך לעשות, בגלל מצב בריאותו שלא היה מאפשר, היה צריך מינוי של אפוטרופוס מבית המשפט ואני הסברתי את זה לאורך כל הדרך, גם בפגישות וגם בטלפונים שהסברתי להם. עם האב זה נושא יותר רגיל (כנראה הכוונה לרגיש – ח.ס.) הבנתי שהוא לא היה כל כך כשיר. אני לא יכול להמשיך, היינו צריכים שהאב יבוא ויחתום והיינו צריכים לזהות אותו ולכן כיוון שהם לא המציאו את המסמך הזה, לא יכולתי להמשיך. בדרך כלל בית המשפט ממנה אפוטרופוס למי שסיעודי. ייפוי הכוח שהיה לאמא לא נתן לה אפשרות לרכוש את הדירה כי הבנתי שהוא לא כשיר. קודם כל היה ייפוי כוח מלפני מספר שנים ויכול להיות שיש התדרדרות במצבו. אני מניח שייפוי הכוח הוא לא לעולמי עד. יש לי מנהלים שאני מתייעץ איתם ואני שואל מה עושים במקרה כזה, והם הנחו אותי שאם הבת של המנוח רוצה לבוא לקדם את עניין המכר אז צריך מינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט אפוטרופוס לגוף ולרכוש, מכיוון שזה היה המצב לא יכולתי להתקדם" (עמ' 5,6 לפרוטוקול).

    

6. מר עמר הסביר בעדותו כיצד מתבצע הליך מכירת הדירה. תחילה משלימים את המסמכים תעודת זכאות, היעדר חובות, מי שבע, ארנונה וכו'. "את כל זה הם המציאו" לאחר מכן זה עובר הליך בדיקה פנימית במידה וניתן להמשיך במכר אז המנוח היה צריך להגיע ולחתום שהוא מבין שהוא חותם על קנייה של דירה. במידה והתהליך לא נפסק, היה צריך לשלם דמי שמאות כל זה רק פתיחת בקשה למכר ואז זה עובר למחוז, יש שם נציגה שמנהלת והיא מתנהלת מול הדיירים. לדברי מר עמר, הבקשה לא נפתחה: "כי לא היה לי צו מינוי, כי הוא לא יכול היה להגיע, בגלל שהוא לא היה יכול להגיע אז ביקשתי מינוי אפוטרופוס שהאמא תוכל להתנהל וזה לא בוצע. המשפחה הסבירה שבגלל מצב בריאותו וגילו המתקדם הוא לא יכול להגיע. לשאלת בית המשפט שהרי היה לאם ייפוי כוח, ומדוע לא הסתפקת בייפוי כוח זה שבית המשפט מציג לי אותו, נספח ו' משנת 2017, ובית המשפט מראה לי את סעיף 6 בנספח, אני אומר שהתייעצתי עם מחלקת המכר בעמידר, הם שמאשרים את המכר, האם ניתן על בסיס ייפוי כוח הנוטריוני אם אפשר להמשיך את הבקשה למכר, מכיוון שמבחינת המצב הבריאותי שלו שאינו כשיר שהוא צריך להבין ואני הבנתי שהוא סיעודי, ועל פי שנאמר לי על ידי הבת של המנוח שהוא סיעודי ומבוגר ולכן גם לא יכולתי להמשיך. מחלקת המכר אמרה לי שצריך מינוי אפוטרופוס... אני לא ראיתי מסמך רפואי לגבי כשירותו של המנוח מבחינת ההבנה שלו, וגם לא מסמך רפואי הבנתי שהציגו אותו לאחר מכן" (עמ' 7 לפרוטוקול).

    

7. בנוסף למר עמר, העיד מר קובי פרץ - סגן הממונה על מחלקת האכלוס במחוז דרום של המשיב, אשר לא היה מעורב בהליך רכישת הדירה שנעשה באמצעות עמידר. כמו כן העידה בתו של המנוח ולהלן יפורט בעניין עדותה.

    

   דיון והכרעה.

8. מהאמור לעיל עולה כי מיום ביקורו של מר עמר, נציג עמידר בדירה, ב-22.2.21, (נספח א' לעיקרי הטיעון), ואף שתעודת הזכאות הוצאה עוד בתחילת שנת 2021, והמשפחה המציאה את כל הנדרש ממנה לצורך רכישת דירת המנוח, המשיב לא קידם את עסקת הרכישה במשך כשנה וחצי, וכדברי בתו של המנוח, שהעידה אף היא: "הוא דחה ודחה".

    

9. עוד עולה כי לאורך כל הדרך, (ולא כפי שטען המשיב שהדרישה למינוי אפוטרופוס היתה באוגוסט 22 ושעברו רק 3 חודשים מהדרישה למינוי אפוטרופוס ועד למות המנוח) כפי שהעיד מר עמר, (עמ' 6 לפרוטוקול ש' 1-4; עמ' 7 ש' 5-6) היינו משנת 2021, דרש המשיב מבני המשפחה מינוי אפוטרופוס למנוח וזאת שעה שהיה בידי המשפחה יפוי כח (נספח ו' לעתירה) עוד משנת 2017 ואשר היה תקף על פי האמור בסעיף 6 שבו גם לצורך עסקה במקרקעין.

    

   על כן השאלה שהעתירה מעלה היא האם היתה הצדקה לדרישה למינוי אפוטרופוס שאם לא כן, לא היה מקום לעכב את הרכישה במשך כשנה וחצי.

    

10. לא יכולה להיות מחלוקת כי ב-7.7.22, היה המנוח זקוק למינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש בשל הנסיגה הקוגניטיבית החמורה בכל התחומים, כולל בזמן ובמקום (נספח ט' לעתירה). אמנם גם ביום 9.2.22, כאשר המנוח היה כבן 100, נכתב בתעודה רפואית (נספח ט' לעתירה), כי "ידוע על ירידה קוגניטיבית" אך לא נאמר באותו מסמך כי המנוח היה זקוק למינוי אפוטרופוס כפי שנאמר בתעודה המאוחרת יותר. ירידה קוגניטיבית אינה מעידה על היות המנוח בלתי כשיר לביצוע פעולות משפטיות.

     

    עד ליום 7.7.22, אין כל בסיס להוכחה כי המנוח היה פסול דין או שהיה מוכרז ככזה, לו היתה מוגשת בקשה בעניינו לבית המשפט. בעניין זה ר' ע"א 1808/11, יעקב אוחנה נ' יוסף ברימט, נבו 20.1.2015, לעניין סעיף 14(א) לחוק השליחות התשכ"ה – 1965, שלפיו השליחות מסתיימת, בין היתר, בגריעת כשרותו של השולח. שם לא היה חולק על כך שלו היתה מוגשת בקשה להכריז על המנוחה כפסולת דין, היא היתה נענית, ואילו בענייננו, בתו של המנוח העידה כי המנוח היה "היה בסדר" בעת ביקור מר עמר בדירה בתחילת שנת 2021 וכי ההתדרדרות במצבו של המנוח החלה בחודש אוגוסט או ספטמבר, כמה חודשים לפני מותו (שהיה, כאמור לעיל, בחודש נובמבר 2022).

     

11. אין לקבל טענת המשיב (ס' 40 לתגובת המדינה לאחר הדיון), לפיה דרישת נציג עמידר כי בהתאם למצבו של המנוח נדרש מינוי אפוטרופוס, נעשתה לנוכח דברי המשפחה. בעניין זה העיד מר עמר:

    "לשאלת ביהמ"ש, מה הכוונה למצב שלו, אני משיב שבשיחה עם האמא וגם הנכד הבנתי שיש פה בעיה להתקדם עם המכר כי הוא מבוגר והוא סיעודי, וכנראה אולי לא מתמצא ולא כשיר.

    לשאלת ביהמ"ש האם הם אמרו את המילה לא כשיר, אני אומר שהם אמרו לי במילים כאלה ואחרות, שהוא לא יכול להגיע ואני לא יכול להתנהל מולו. אני גם הייתי בבית של המנוח, בביקור בית, ונוכחתי לדעת את מצבו, למרות שאינני רופא אבל אני מבין שהוא צריך עזרה". (עמ' 7 לפרו' ש' 30-34).

     

    היינו, שהמשפחה אמרה לנציג עמידר שהמנוח סיעודי ואינו יכול להגיע לסניף עמידר אך אין בכך ואף לא בהתרשמות מר עמר עצמו, כדי לבסס את דרישת מינוי האפוטרופוס.

     

    יפוי הכח שהיה בידי המשפחה, נועד לפתור את הבעיה שהמנוח היה מבוגר וסיעודי.

     

12. אין כל בסיס לנאמר בסעיף 5 בתשובת המדינה לעתירה ולפיו קיים ספק לעניין תקפותו המשפטית של יפוי הכח שנעשה כאמור בשנת 2017 כאשר המנוח היה כבן 97. היינו שלשיטת המשיב, הספק לעניין כשירות המנוח עולה מגילו.

     

    בתו של המנוח העידה, שכאשר הוצא יפוי הכח והוסבר לה ולמנוח מה מהותו, המנוח "הוא היה זוכר הוא היה יודע", היינו שבעת עריכת יפוי הכח, בשנת 2017, המנוח היה כשיר לבצע כל פעולה משפטית ולא היה מקום, אך בשל גילו, להטיל בכך ספק, כפי שעשה המשיב.

    גם בתקופה מאוחרת יותר, בשנת 2021, משהיה בידי המשפחה יפוי כח הממנה את בתו של המנוח לבצע כל פעולה משפטית לרבות עסקה במקרקעין, היה על המשיב לקדם את העסקה ולא לעכבה כל עוד לא נשללה כשירותו של המנוח ולא הוכח כי בתחילת שנת 2021, היה המנוח מוכרז כפסול דין, לו היתה מוגשת בקשה להכריזו ככזה.

     

    ר' לענין זה סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית ואפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הכשרות"): "כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

    כשרותו של המנוח לביצוע פעולות משפטיות לא נשללה ולא הוגבלה בחוק או בפסק דין של בית משפט.

     

13. יש לדחות גם טענת המשיב (בסעיף 30-31 לתגובת המדינה לאחר הדיון) כאילו נדרש יפוי כח מתמשך בהתאם לסעיף 32 י. לחוק הכשרות המשפטית שלפיו:

    "היה הממנה אדם שאינו מסוגל להבין בעניין שלגביו ניתן ייפוי כוח, רשאי מיופה כוח לפעול לפיו רק אם היה ייפוי כוח מתמשך וניתנו לגביו אישור הפקדה של האפוטרופוס הכללי לפי סעיף 32יז ואישור על קבלת הודעה על כניסתו לתוקף לפי סעיף 32יט, ובכפוף להוראות חוק זה".

     

    על פי האמור בסעיף זה, נדרש יפוי כח מתמשך כאשר הממנה היה אדם אשר אינו מסוגל להבין בעניין שלגביו ניתן יפוי כח.

     

    כאמור לעיל, אין ראיה כי בתחילת שנת 2021, עת החלו הליכי רכישת הדירה, המנוח היה אדם שאינו מסוגל להבין בעניין שלגביו ניתן יפוי הכח, ועל כן, באותה תקופה, היה על המשיב לפעול בהתאם ליפוי הכח עליו חתם המנוח כאמור בסעיף 9 לעיל.

     

14. גישת המשיב לוקה בגילנות, (באנגלית:אייג'יזם) אשר הוגדרה כדעה קדומהכנגד אדם, הנובעת מגילושל אותו אדם.

    לגילנות יש שני היבטים עיקריים:

    • סטריאוטיפהמתקבע על אדם עקב גילו (צעיר, מבוגר, בגיל ההתבגרות וכדומה) בלי להתייחס לתכונותיו האישיות של האדם.

    • הביטוי המעשי לסטריאוטיפ הוא אפליהנגד אדם עקב השתייכותו לקבוצת גיל מבוגר או צעיר.

       

      בענייננו, כאמור לעיל, הדרישה למינוי אפוטרופוס למנוח כבר בשנת 2021, והספק בעניין תקפות יפוי הכח, נבעו מגילנות בשל השתייכות המנוח לקבוצת גיל מבוגר ומבלי להתייחס לתכונותיו האישיות, היינו לאפשרות שהמנוח, למרות גילו המופלג ולמרות היותו סיעודי, היה כשיר לביצוע פעולות משפטיות. באופן מעשי, נוצרה נגד המנוח אפליה רק בשל גילו.

       

      ישנם אנשים גם בגילו המופלג של המנוח, שהם בריאים, פעילים ונמרצים, וגם אם נפגעת בריאותם הפיזית, כפי שנפגעה בריאותו הפיזית של המנוח, עדיין לא נפגעת הקוגניציה שלהם באופן שנשללת כשירותם המשפטית. הגילנות פגעה בכבודו של המנוח, אך בשל השתייכותו לקבוצת גיל מבוגר.

       

15. הגילנות פגעה גם בקניינו של המנוח.

     

    על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח – 1998, היה המנוח זכאי לרכוש את הדירה בהיותו זכאי שהתגורר בדירה הציבורית תקופה של כ - 30 שנה.

     

    המנוח זכאי היה ליהנות מהזכויות שהחוק העניק, ובכללן הזכות לרכוש הדירה בעלות נמוכה וכאשר חלק מערך הדירה יהיה מענק מהמדינה.

     

    הפגיעות בכבודו של המנוח ובקניינו הן בניגוד לחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו שלפיו:

    "2. אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

    3. אין פוגעים בקנינו של אדם.

    4. כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו

    ...

    8. אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת

    ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור

    מכוח הסמכה מפורשת בו".

     

    הדרישה למינוי אפוטרופוס למנוח, שהיתה חסרת בסיס רפואי ומשפטי, פגעה בכבודו ורכושו של המנוח שלא כחוק.

     

    משנקבע, כמפורט לעיל, כי הדרישה למינוי אפוטרופוס החלה בתחילת שנת 2021, ונדחתה טענת המשיב כי הדרישה לאפוטרופוס היתה בחודש אוגוסט 2022, בסמוך למות המנוח ולכן לא היה סיפק להשלים את רכישת הדירה עד למות המנוח בחודש נובמבר 2022, הרי שניתן היה לסיים את רכישת הדירה באמצעות יפוי הכח במשך כשנה וחצי, עד להתדרדרות במצבו של המנוח בחודש יולי 2022.

     

    לא למותר להוסיף, כי בתו של המנוח, החלה, במקביל לרכישת דירת המנוח (באמצעות יפוי הכח), ברכישת דירתה שלה, שהיתה גם היא בדיור ציבורי, כפי שהעיד מר עמר (ר' פרוטוקול מיום 7.5.23 עמ' 5 ש' 32 ואילך) ורכישת דירתה הסתיימה. אלא שבשל דרישתו של נציג עמידר - מר עמר, למינוי אפוטרופוס למנוח, דרישה שלא בוצעה, לא נפתחה בקשה בהתאם לנוהל לרכישת הדירה על שם המנוח (ר' פרוטוקול עמ' 7 ש' 5-6).

     

    מצופה גם, כי אף שלא היתה הצדקה לדרישה למינוי אפוטרופוס למנוח, כי הדרישה ממשפחת המנוח, תעשה בכתב ולא בשיחות בעל פה (כך, שבין היתר, היתה נחסכת המחלוקת מתי החלה הדרישה למינוי אפוטרופוס).

     

    בנסיבות העניין המפורטות לעיל, לא מצאתי לקבל את טענת השיהוי.

     

16. לאור כל האמור לעיל, העסקה של רכישת דירת המנוח שהופסקה, תקודם מהשלב של קבלת תעודת הזכאות מיום 23.2.2021 (נספח ד' לעתירה), באמצעות יפוי הכח הנוטריוני שהיה בידי בתו של המנוח (נספח ו' לעתירה), כאשר המשיב מושתק ומנוע מלטעון כי יפוי הכח פקע בשל פטירתו של המנוח.

     

    נראה כי, לאחר רישום הדירה על שם המנוח, ובכפוף להמצאת צו ירושה ותצהירי הסתלקות של יורשי המנוח לטובת העותרת, יתאפשר לעותרת, לרשום הדירה על שמה.

     

    סוף דבר ובקבלי את העתירה, יישא המשיב בהוצאות העותרת בסך 10,000 ₪.

     

    המזכירות תודיע לצדדים.

     

     

    ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ג, 09 יולי 2023, בהעדר הצדדים.

     

    חתימה