עת"מ 5547-10-13 ספיר ואח' נ' עירית תל-אביב-יפו ואח'

עתירה לביטול חיובי ארנונה מים וביוב שהטילו המשיבות על העותרים, וכן לתשלום פיצוי בסך 50,000 ₪ בשל הטלת עיקולי בנקים על חשבונות המשיבים והביזוי הנובע מכך.

עיקרי העובדות

לפי רישומי העירייה העותרים הם הבעלים והמחזיקים של 4 דירות ברח' רופין 29 בת"א, והם גם הבעלים והמחזיקים של דירה אחת בנכס שברח' ברנשטיין כהן 10 בת"א. לגירסת העותרים כל 5 הדירות הן בבעלות העותר 1. לפי רישומי העירייה, העותר צבר חוב בגין ארנונה ומים ואגרות אכיפה עד לסוף חודש דצמבר 2009 בסך כולל של 36,770 ₪ (נכון ליום 10.6.2015).

החל מראשית שנת 2010 תשלומי המים והביוב נגבים ע"י תאגיד המים והביוב "מי אביבים" – המשיבה 2 (להלן: "מי אביבים"). העותרים צברו חוב בגין תשלומי המים והביוב בשנים 2011 – 2012. לטענת העותרים בתקופות אלו הנכסים היו מוחזקים ע"י שוכרים ולא על ידם.

לפיכך הגישו העותרים את העתירה דנן על מנת שביהמ"ש יורה או יצהיר על ביטול חובותיהם בגין ארנונה, מים וביוב, וכן על מנת שביהמ"ש יורה על ביטולן של העיקולים שהטילה העירייה כנגד העותרים בבנקים ובמוסדות השונים. עוד ביקשו העותרים בעתירתם פיצוי כספי בסך 50,000 ₪ לכל אחד מהם בגין הביזוי והנזק החומרי הקשה שנגרם להם לטענתם בשל העיקולים. בנוסף ביקשו העותרים בעתירתם לחייב את המשיבות במתן תשובות ענייניות ומובנות לפניותיהם, וכן לחייבן להגיש לעותרים דוחות המפרטים את דרכי חישוב החובות.

עיקרי טענות הצדדים

לטענת העותרים מעולם לא ביצעה העירייה מסירה של הודעת תשלום בכתובות העותרים ומעולם לא מסרה להם שומה כלשהי, ולפיכך לא נתקיים בעניינם עקרון סופיות השומה כך שהם עדיין יכולים להשיג על שומתם. לשיטת העותרים העירייה שלחה דרישות לכתובות דירותיהם למרות שהם לא התגוררו בנכסים אלו. עוד טענו כי חלק מהחובות כבר התיישנו. לטענתם העירייה סירבה להמציא להם חשבון מפורט הניתן להבנה, ומדרישות התשלום שנשלחו אליהם לא ניתן להבין את הקשר שבין מספרי החוזים שהציגה העירייה לבין כל אחת מהדירות הספציפיות של העותרים.

לטענת העירייה יש לסלק את העתירה על הסף בשל העדר סמכות עניינית לביהמ"ש לעניינים מנהליים להעניק סעד כספי בעתירה מנהלית, מאחר שאין עסקינן בתובענה מנהלית שעילתה במכרז או בתובענה מנהלית ייצוגית. עוד טענה כי יש לסלק את העתירה על הסף מחוסר סמכות עניינית לדון בטענת "אינני מחזיק", שלא הועלתה ע"י העותרים בעתירתם, אלא עלתה רק ממסמכים נוספים שהגישו לביהמ"ש לאחר מכן. לשיטת העירייה טענת אי החזקה אמורה להידון בהליכים של השגה, ערר וערעור מנהלי ולא במסגרת עתירה מנהלית. עוד טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל עקרון סופיות השומה מאחר שהעותר לא השיג על שומה סופית. בנוסף טענה לסילוק על הסף בשל שיהוי בהגשת העתירה במשך למעלה מ- 10 שנים, מאחר שהודעת הדרישה הראשונה לתשלום נשלחה לעותרים עוד בסוף שנת 2003.