חכים ואח' נ' ראש העיר פתח תקווה ואח'

בבסיס העתירה שבפניי עומד מכתבו של המשיב 1, ראש עיריית פתח תקווה, מיום 8.1.2018 אל שר הפנים, שר בינוי והשיכון והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, במסגרתו הבהיר כי הרשות המקומית מתנגדת לפטור מהיטל השבחה בהתאם לסעיף 19(ב)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה -1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), וזאת באופן העומד, לטענת העותרים, בניגוד להסכמתה הקודמת של מועצת העיר פתח תקווה מיום 3.6.2012.

העותרים הם חלק מבעלי חלקות 141-145 בגוש 6404 ברחוב וולפסון 39-41 בפתח תקווה, המכונות גם "מתחם בית הפועל". מתחם זה גובל בחלקות 146-7147 בגוש 6404, בהן שני בנייני מגורים, כאשר בכל אחד מהם 12 יח"ד.

ביום 1.12.2011 פורסמה למתן תוקף תכנית מס' 1210/52/א שתחולתה על חלקות 141-147 (נספח ב' לעתירה). המדובר בתכנית פינוי בינוי הכוללת פינוי 24 יח"ד בשני המבנים ואת מבני ומתקני בית הפועל, ובניית שני מגדלי מגורים בגובה 19 קומות וקומת פנטהאוז מעל קומת העמודים, לצד הגדלת המגרש הציבורי.

יצוין כי בסעיף 6.16 לתב"ע נקבע כי הוועדה המקומית תשום ותגבה היטל השבחה כחוק.

ביום 30.5.2012 שלח מנהל האגף לתכנון אסטרטגי מכתב לחברי מועצת העיר שכותרתו "פרויקט התחדשות עירונית – מתחם בית הפועל – פטור מהיטל השבחה" (נספח ג' לעתירה) ובו צוין כי "ביום 6.10.2005 התקבלה החלטה מקדמית ע"י יו"ר הועדה לעניין מתחמי פינוי ובינוי בדבר המלצתה להכריז על המקרקעין שבנדון מתחם פינוי ובינוי במסלול מיסוי", כאשר התב"ע פורסמה למתן תוקף ביום 1.12.2011 ולפיה יפונו 24 יח"ד הקיימות ומבנים נוספים וייבנה פרויקט הכולל 156 יח"ד ומבנים ומוסדות ציבור ומסחר. עוד צוין כי על פי החלטת משרד המשפטים, על מנת לאשר מתן פטור מהיטל השבחה יש צורך באישור מועצת העיר.

ביום 3.6.2012 התקיימה ישיבת מועצת העיר פתח תקווה ובה התקבלה פה אחד החלטה על מתן פטור מהיטל השבחה לפרויקט התחדשות עירונית, מתחם בית הפועל (נספח ד' לעתירה).

ביום 8.2.2016 התקשרו בעלי החלקות, ביניהם העותרים, בהסכם עם חברת דור-אל ש. הנדסה בנייה והשקעות בע"מ ("דור-אל") שעניינו מכירת זכויותיהם בחלק מהחלקות, כאשר זכויות נוספת בחלקות 141-145 הועברו לחברת דור-אל בהסכם נפרד (ראו נספחים 4 , 5, 9 ו-10 לתגובה לעתירה).

ביום 19.1.2017 התקבלה החלטת ממשלה בדבר הכרזה על חלקות 146-147 כמתחם פינוי בינוי במסלול מיסוי (נספח 13 לתגובה לעתירה), וביום 14.5.2017 פורסם ברשומות צו הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית (הכרזה על מתחמים לפינוי ובינוי במסלול מיסוי), התשע"ז-2017 (נספח 14 לתגובה לעתירה) שהוצא מכוח סעיף 15(ב) לחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, התשע"ו-2016 ובהתאם להוראות המעבר בסעיף 30(ד) לחוק, ולמעשה עיגן את ההכרזה האמורה.

ביום 26.7.2017 הוכנה שומה מטעם הועדה המקומית לתכנון ובנייה בנוגע להשבחת חלקות 141-145 עקב אישורה של התוכנית, ולפיה היקף ההשבחה נכון למועד הקובע של התוכנית עומד על 22,220,640 ₪ והיטל ההשבחה לכלל הבעלים הרשומים במקרקעין הוא בסכום של 11,110,320 ₪ (נספח ו' לעתירה).

העותרים הבהירו כי מאחר שתוקפה של התב"ע הותנה בקבלת היתר בנייה תוך 6 שנים ממועד כניסתה לתוקף ביום 1.12.2011, נאלצו כלל בעלי החלקות לשלם תחת מחאה את היטל ההשבחה (פסקה 17 לעתירה).

לצד זאת, פנו העותרים למשרדי הממשלה הרלוונטיים, לשם קבלת אישור שר הפנים ושר האוצר (להלן יחד: "השרים") לפטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה ולאור מסמך המדיניות של הרשות להתחדשות עירונית (נספח ז' לעתירה) הקובע את התנאים והכללים למתן פטור מהיטל השבחה למגורים במתחמי פינוי ובינוי. את טענותיהם תמכו העותרים בהסכמתה האמורה של מועצת העיר למתן הפטור משנת 2012 וכן בחוות דעת שמאיות לפיהן בהעדר פטור מהיטל השבחה, הפרויקט נעדר כדאיות כלכלית (נספח ח' ונספח ט' לעתירה).

במקביל, ביום 27.9.2017 פנו העותרים לעיריית פתח תקווה וטענו כי דין השומה להתבטל לנוכח החלטת המועצה מיום 3.6.2012 למתן פטור מהיטל השבחה לפרויקט ההתחדשות העירונית במתחם הפועל (נספח י' לעתירה).

לפנייה זו השיבה היועצת המשפטית של העירייה ביום 8.11.2017 כי בהעדר צו פטור חתום על ידי שר האוצר ושר הבינוי והשיכון, אין באפשרות הועדה להיענות לדרישה בדבר מתן פטור מתשלום היטל השבחה (נספח י"א לעתירה).

ביום 8.1.2018 פנה ראש העיר הקודם של פתח תקווה, מר יצחק ברוורמן, לשר הפנים, שר השיכון והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית במכתב שכותרתו התנגדות לפטור מהיטל השבחה בהתייחס לחלקות 141-147 (נספח א' לעתירה). כנגד מכתבו זה של ראש העיר מכוונת, כאמור, העתירה.

במכתב צוין כי ביום 19.1.2017 התקבלה החלטה ממשלה בדבר הכרזה על חלקות 146-147 כמתחם פינוי בינוי במסלול מיסוי, וזאת בהתאם לסעיף 49כח לחוק מיסוי מקרקעין לתקופה של 6 שנים, ובהתאם לכך פורסם בקובץ התקנות צו הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית (הכרזה על מתחמים לפינוי ובינוי במסלול מיסוי), התשע"ז-2017. הובהר כי החלטת הממשלה וצו ההכרזה בהתאמה לא התייחסו לחלקות 141-145, וכי לנוכח הידיעה שבעלי הקרקע בחלקות 141-145 מנהלים מהלכים לקבלת אישור השרים לקבלת פטור מהיטל השבחה לפי סעיף 19(ב)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבנייה, הפנייה נעשתה מטעמי זהירות על מנת להבהיר כי הרשות המקומית מתנגדת למתן פטור מהיטל השבחה.

עוד הובהר במכתב כי סכום היטל ההשבחה שנדרש מהיזמים עולה על 12 מיליון ₪ ובמסגרתו קוזז כבר שווי הדירות החלופיות אשר עתידות להיבנות עבור 24 יחידות הדיור המפונות מחלקות 146-147 וכן קוזזה עלות בנייתן של אותן דירות, כך שהחיוב שבוצע מתייחס לרווחים הצפויים של הבעלים בגין רכישת "בית הפועל" וההשבחה למקרקעין בעקבות התוכנית. עוד צוין כי הסכמת מועצת העיר משנת 2012 למתן פטור לפרויקט אינה קיימת עוד שכן "היא אינה רלוונטית לימינו אנו ולרווחים הצפויים ליזמים בפרויקט ומכל מקום אינה עומדת בקנה אחד עם הכללים לפטור מהיטל השבחה למגורים במתחמי פינוי בינוי שפורסמה הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית", תוך הדגשה כי חתימת השרים על צו בדבר פטור מהיטל השבחה למגורים, תינתן רק לאחר הכרזת המתחם על ידי שר הבינוי ומצריכה אישור עדכני בין שנה לכל היותר של מועצת הרשות המקומית. עוד הודגש כי לפי כללי הרשות הנ"ל, לבקשה לקבלת פטור יש לצרף אף טבלה בחתימת מהנדס הרשות המקומית ובה נתונים כלכליים לעניין הפרויקט, לרבות ערכי מכירה וכיו"ב, וכן קבלת שומה ערוכה לפי תקן 21 של מועצת השמאים לפיה אין כדאיות כלכלית לביצוע הפרויקט ללא פטור מלא/ מחצית מהיטל ההשבחה למגורים, כאשר תקן 21 פורסם לראשונה בחודש 12/2012, דהיינו לאחר החלטת מועצת העיר שאינה רלוונטית עוד.

ביום 29.1.2018 ובמענה למכתב ראש העיר, השיבה סמנכ"לית הרשות להתחדשות עירונית, תוך שהיא מכתבת את שר הבינוי והשיכון ושר הפנים, כי בקשת היזם לעניין בחינת אפשרות לפטור מהיטל השבחה, אמנם התקבלה, אך לנוכח מכתבו של ראש העיר ועצם ההתנגדות, הופסקה הבדיקה של הרשות ונמסרה על כך הודעה ליזם (נספח ט"ז לעתירה).

לשלמות התמונה יצוין כי ביום 2.10.2017 פנו העותרים – לדבריהם, למען הזהירות - ליו"ר ועדת הערר לפיצויים ולהיטל השבחה-מחוז מרכז בבקשה להארכת מועד להגשת ערר בגין השומה, וזאת עד לקבלת הפטור מהשרים (נספח י"ב). הבקשה התקבלה והמועד להגשת הערר הוארך מעת לעת, עד שביום 11.12.2017 במסגרת תגובה לבקשה נוספת מטעם העותרים להארכת מועד להגשת הערר, ציינה הוועדה המקומית כי בירור מול מנכ"ל העירייה וגזברית העירייה העלה שלא קיימת עוד הסכמה למתן פטור וללא הסכמת הרשות המקומית, ממילא אין בסמכות השרים לאשר את הפטור (נספח י"ג לעתירה). בעקבות כך, נקצב המועד להגשת הערר על ידי העותרים וזה אכן הוגש ביום 4.2.2018 (נספח י"ד לעתירה), כאשר ביום 6.2.2018 הגישה הוועדה המקומית את תשובתה לערר (נספח ט"ו לעתירה).

ביום 10.10.2018 התקיים דיון בשני עררים שהוגשו כנגד החיוב בהיטל השבחה לוועדת הערר לפיצויים (ערר העותרים שהוזכר לעיל וערר נוסף שהגישו חברת אולימפיה, חברת שחף בלס וחברת דור-אל), ובסופו מינתה הוועדה שמאי מייעץ שיכריע במחלוקות השמאיות (השמאי המייעץ הגיש את עמדתו ביום 24.1.2019 ולפיה ההשבחה בחלקות 141-145 הינה בסך של 19,426,936 ₪ והיטל ההשבחה הוא מחצית מסכום זה – 9,713,468 ₪ (נספח 24 לכתב התשובה)).

במסגרת העררים הובהר כי בדעת העוררים לפנות בהליכים משפטיים למיצוי זכאותם לפטור מהיטל השבחה, כאשר כל טענות הוועדה המקומית שמורות לה. מיד בסמוך לאחר מכן ועל רקע האמור הוגשה העתירה דנן.

מאחר שהמשיבים טענו לשיהוי בהגשת העתירה אקדים ואציין כי אין בידי לקבל טענה זו, שכן מהסקירה דלעיל הנוגעת להשתלשלות האירועים הרלוונטיים ניכר כי העותרים לא "ישנו על זכויותיהם". כאמור, ערר לוועדת הערר לפיצויים כנגד החיוב בהיטל השבחה הוגש על ידם ביום 4.2.2018, וזאת לאחר מספר אורכות שניתנו מיום קבלת השומה. יתר על כן, מקבל אני את טענת העותרים לפיה היה יסוד לסברתם כי מכלול טענותיהם הנוגעות לשומה ידונו בפני וועדת הערר, וכי רק בתום הדיון בפני הוועדה ולאחר שמיעת הצעתה, הגיעה העת להגיש עתירה בהתייחס לטענת הפטור מהיטל השבחה, כפי שאמנם נהגו.

לגופם של דברים יצוין כי עתירה זו נסובה סביב הפטור מהיטל ההשבחה הקבוע בסעיף 19(ב)(2) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה. נוסחו היום (לאחר תיקונו בשנת 2016) הוא זה:

"(ב) לא תחול חובת תשלום היטל בשל השבחה שהיא אחת מאלה:

...

(2)השבחה במקרקעין למגורים המצויים בישוב או בחלק ממנו ששר הבינוי והשיכון ושר הפנים הכריזו בצו, בהסכמת הרשות המקומית הנוגעת בדבר, כי לא תחול לגביהם חובת תשלום היטל השבחה, ואולם השרים האמורים רשאים, בהסכמת הרשות המקומית הנוגעת בדבר, להכריז בצו כאמור כי בשל השבחה במקרקעין למגורים בתחום מתחם פינוי ובינוי, כהגדרתו בחוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, או במתחם להתחדשות עירונית, כהגדרתו בסעיף 62א(א2), תחול חובת תשלום היטל השבחה ששיעורו רבע ההשבחה;"

יצוין כי נוסחו של הסעיף בשנת 2012 (היא השנה שבה התקבלה החלטת המועצה הנ"ל) היה שונה, באשר לא נכללה בו הסיפא המתחילה במילים "ואולם השרים" והמתייחסת למתחמי פינוי ובינוי.

במקרה שלפניי פורסמה ביום 1.12.2011 למתן תוקף תכנית מס' 1210/52/א שתחולתה על חלקות 141-147. בהמשך, ביום 3.6.2012 התקיימה ישיבת מועצת העיר פתח תקווה ובה התקבלה החלטה פה אחד על מתן פטור מהיטל השבחה לפרויקט התחדשות עירונית, מתחם בית הפועל. יוער כי כל שצוין בפרוטוקול ישיבת המועצה הוא כי הפטור מהיטל ההשבחה לפרויקט התחדשות עירונית ניתן ל"מתחם בית הפועל", ללא ציון מספרי חלקות. אף במכתב מנכ"ל העירייה שנשלח למחרת אל לשכת מהנדסת העיר, ואשר כלל עדכון אודות החלטת המועצה בדבר אישור מתן פטור מהיטל השבחה לפרויקט התחדשות עירונית במתחם בית הפועל, לא צוינו מספרי חלקות.

בעוד שלגישת העותרים הפטור מיועד לכלל המתחם על כל חלקותיו, וכי אין כל נפקות לאי ההכרזה על המקרקעין בחלקות 141-145 כמתחם פינוי בינוי במסלול מיסוי לאור נוסחו של סעיף 19ב)(2) לתוספת השלישית במועד הרלוונטי, הרי שלגישת המשיבים החלטת מועצת העיר משנת 2012 ניתנה בהקשר ובהמשך להחלטת משרד הבינוי והשיכון מיום 6.10.2005 שהתייחסה לחלקות 146-147, חלקות המגורים, בלבד.

עוד טוענים המשיבים כי החלטת מועצת העיר משנת 2012 ממילא לא הייתה יכולה להינתן ביחס להשבחה בחלקות 141-145 – חלקות השב"צ של מתחם בית הפועל, שהיא חלקות נשוא ענייננו, אלא אך ורק בחלקות המגורים בלבד – חלקות 146-147, שכן עניינו של סעיף 19(ב)(2) בהשבחה במקרקעין למגורים. לדבריהם, ככל שהחלטת מועצת העיר משנת 2012 התייחסה גם לחלקות השב"צ, הרי שהיא ניתנה בחוסר סמכות.

המשיבים אף מדגישים כי מהמועד בו ניתנה החלטת המועצה בשנת 2012 ועד למועד מימוש הזכויות של העותרים בשנת 2016 (מכירת הזכויות לדור-אל), לא ניתנה החלטת השרים למתן פטור, כך שהפטור למעשה מעולם לא נכנס לתוקף. בינתיים, בחלוף השנים, השתנה המצב החקיקתי, עם חקיקת חוק התחדשות עירונית, שיצר רביזיה בתחום "הפינוי בינוי", כאשר משמעות ההכרזה על חלקות המגורים ככלולות במתחם פינוי בינוי במסלול מיסוי היא הקלות במס שבח ובמע"מ. בכל הנוגע לחבות בהיטל השבחה, אין בעצם ההכרזה על המתחם כמתחם לפינוי בינוי משום מתן פטור מהיטל השבחה, אלא הדבר תלוי בהחלטה נוספת ומיוחדת של השרים, לאחר ההכרזה, הכפופה להסכמת הרשות המקומית – הסכמה שלא ניתנה בנסיבות העניין. יתר על כן, בהתאם לכללים לפטור מהיטל השבחה למגורים במתחמי פינוי בינוי שפרסמה הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הרי שלשם מתן הפטור נדרש אישור עדכני של מועצת הרשות המקומית בן שנה לכל היותר.

מכאן לטענתם לפיה החלטת מועצת העיר משנת 2012 לא "בוטלה" על ידי ראש העיר, אלא היא "פקעה כשלעצמה" הן לאור חלוף הזמן שהחלטה כזו יכולה היתה לעמוד בתוקפה לפי כללי הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הקובעים כי הסכמה כזו תקפה לשנה אחת בלבד, והן לאור שינוי הדין הסטטוטורי הנוגע לפרויקטים של פינוי בינוי.

עוד נטען על ידי המשיבים כי לבקשה לקבלת פטור יש לצרף טבלה בחתימת מהנדס הרשות המקומית ובה נתונים כלכליים לעניין הפרויקט, לרבות ערכי מכירה וכיו"ב – דבר המלמד על כך שלא ניתן להסתמך על "הסכמה היסטורית" למתן הפטור שנס ליחה.

לבסוף טוענים המשיבים כי אחד התנאים להסכמת מועצת הרשות המקומית למתן פטור, הינו קבלת שומה ערוכה לפי תקן 21 לפיה "אין כדאיות לביצוע הפרויקט ללא פטור מלא/מחצית מהיטל ההשבחה למגורים". תקן 21 פורסם לראשונה בחודש 12/2012, לאחר החלטת מועצת העיר, וגם מסיבה זו אין כיום, בחלוף שנים רבות, כל משמעות להחלטת מועצת העיר דאז, שלא עמדו בפניה כל נתונים כלכליים, בוודאי שלא נתונים כלכליים הרלוונטיים לימינו.

אעיר כי על פני הדברים המשיבים מעלים טענות כבדות משקל המעוררות ספק באשר לזכאותם של העותרים לקבלת פטור מהיטל השבחה.

עם זאת נראה לי כי טענות אלו אינן נדרשות להכרעה במסגרת עתירה זו. כפי שהקפידו העותרים להבהיר (ראה פרוטוקול הדיון מיום 18.3.2019, עמ' 2 ש' 24-26), עתירתם ממוקדת אך ורק בעניין אחד והוא מכתבו של ראש העיר בה ביקש להביא לביטולה או שינוייה של החלטת מועצת העיר מיום 3.6.2012.

מדובר, אפוא, במצב דברים בו החלטה של מועצת עיר, אשר המליצה, לכאורה, על מתן פטור, בוטלה או שונתה שלא באמצעות החלטה אחרת של מועצת העיר. הלכה היא כי בהעדר הוראת דין מפורשת אחרת, ביטול או שינוי החלטה מנהלית צריכים להיעשות על ידי אותה רשות שקיבלה את ההחלטה, ובאותה הפרוצדורה שבה התקבלה ההחלטה האמורה.

יפים בהקשר זה על דרך ההיקש הדברים שנאמרו ברע"פ 8655/13 מדינת ישראל נ' עמאר חג' יחיא (14.6.2015):

"הגישה המקובלת לפרשנותה של החובה לנהוג "באותה דרך" במקרה של שינוי החלטות היא שבמקרה הרגיל (וכל עוד אין "כוונה אחרת משתמעת") על מקבל ההחלטה לנקוט באותה דרך סטטוטורית שבה התקבלה ההחלטה המקורית. בכלל זה, יש לשתף בתהליך קבלת ההחלטה את מי שהייתה חובה לשתפו בקבלתה של ההחלטה המקורית. כך, למשל, כאשר קבלת ההחלטה המקורית הייתה טעונה התייעצות לפי דין, גם שינוי של ההחלטה טעון אותו הליך של התייעצות... בדומה לכך, גם במקרה שבו החלטה התקבלה על-פי דרישתו של בעל תפקיד מכוח סמכותו הסטטוטורית, כמו בענייננו, הרי ששינויה טעון אף הוא קבלת הסכמה של אותו גורם. אף קביעה זו נובעת מן הדרישה לכך ששינוי ההחלטה ייעשה באותה דרך סטטוטורית – מאחר שמלכתחילה ההחלטה נוצרה בשל דרישתו של אותו גורם, הרי שממילא הסכמתו מהווה תנאי לשינוייה (ובלבד שאין כוונה אחרת משתמעת מהוראות החוק..."

זאת ועוד, מקביעותיו של בית המשפט העליון בע"א 4872/17 המועצה המקומית זכרון יעקב נ' מאיר אפרת אחזקות בע"מ (9.10.2018) (להלן: "עניין זכרון יעקב"), עולה כי לפי חוק התכנון והבנייה מי שמוסמך לקבל החלטות שעניינן מדיניותה התכנונית של הרשות אינו ראש הרשות, כי אם מועצת הרשות (ראו: עניין זכרון יעקב, בפסקה 54 לפסק דינה של כבוד השופטת ד' ברק-ארז; כן ראו את האמור בפסקה 7 לפסק דינו של כבוד השופט י' אלרון "אכן, מקובלת עליי הקביעה שראוי ורצוי כי התחייבויות הרשות המקומית הקשורות לדיני התכנון והבניה תקבלנה מראש את אישור הרשות המקומית עצמה – קרי, מליאת המועצה המקומית").

אין, אפוא, מקום ל"קיצורי דרך" ואין להשלים עם מצב בו ראש העיר מביא לשינויה או ביטולה (אפילו בדרך של "פרשנות") של החלטת המועצה בעניין הפטור מהיטל השבחה. משקיבלה המועצה את ההחלטה, ומשהתעורר הצורך לבחון אותה שוב, לבטלה, לשנותה או לפרשה, בדרך של צמצום, הבהרה, תיקון או בכל דרך אחרת, ראוי כי הדבר ייעשה על ידי המועצה, היא הגוף הנבחר והיא זו אשר קיבלה את ההחלטה המקורית.

משכך, אין מנוס אלא לקבוע כי מכתבו של ראש העיר ייחשב כבטל ואין לו כל נפקות.

למען הבהר ספק, אין באמור כדי לקבוע מסמרות כלשהם באשר לשאלת החבות או הפטור מהיטל השבחה או באשר לתוכן הדברים שהובאו במכתבו של ראש העיר. אף אין באמור כדי להטיל חובה כלשהי על גורם כלשהו מהגורמים הרלוונטיים, השרים או המועצה או כל גורם אחר, להתכנס ולקיים דיון בסוגיית החבות או הפטור מהיטל השבחה ולתת איזו החלטה, לכאן או לכאן. כמו העתירה, אף החלטתי ממוקדת בעניין אחד והוא עצם משלוח המכתב על ידי ראש העיר. כאמור, מסקנתי היא כי יש להתעלם ממכתב זה, ואין לתת לו כל נפקות, כאשר כל אחד מהצדדים ינהג מכאן ואילך כחוכמתו באשר למיצוי ההליכים הנדרשים לצורך קידום עניינו.

סוף דבר - העתירה מתקבלת.

בנסיבות העניין, ובין היתר נוכח האמור בסעיף 20 לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ט, 23 יוני 2019, בהעדר הצדדים.