פלוני נ' אדמתי עבודות הנדסיות בע"מ ואח'

ערעור על פסק דין של בית משפט השלום ברחובות (כב' סגנית הנשיא ר' הירש) בת"א 62458-05-19 מיום 13.12.2022. בפסק הדין דחה בית משפט קמא תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהגיש המערער בעקבות תאונת עבודה שבמהלכה נפגע.

המערער מנהל בתחנת הדלק של המשיבה 1 (להלן: "המעבידה") משנת 2003.

המערער הגיש תביעה בגין שתי תאונות עבודה שאירעו לו, האחת בתאריך 8.7.2013 והשנייה בתאריך 16.4.2017. התביעות הוגשו נגד המעבידה ונגד משיבה 2 – המבטחת שלה.

במהלך הדיונים הגיעו הצדדים לפשרה בנוגע לתאונה המאוחרת והתיק התנהל בקשר לתאונה שאירעה ביום 8.7.2013.

אין מחלוקת שהמערער נפגע בברכו במהלך העבודה.

לפי כתב התביעה, המערער נדרש על פי הנחיות המעבידה לטפס על סולם גבוה כדי לתלות שלט פרסומת על מסגרת שהוקמה לשם כך. הוא עלה על הסולם, כאשר ידיו אוחזות בשלט, ואז איבד את שיווי המשקל, נפל ונפגע בברך רגלו השמאלית.

בית משפט קמא קבע שהמערער כשל להוכיח אם עלה על הסולם, כיצד עלה והחזיק בסולם או בשלט, והאם נפל מהסולם. עוד קבע כי בעדותו של המערער חלו שינויים והתפתחויות לאורך ההליך המקשים לקבל את גרסתו. גם אם היה המערער מוכיח כי נפל מסולם, כפי שהעיד, אשמו של המערער הוא הגורם המכריע לנזק ובכך נותק הקשר הסיבתי בין מחדלי המעבידה לבין התאונה. אם היה המערער מוכיח את אחריות המעבידה לתאונה ולנזקיו, היה מופחת מהפיצוי המגיע לו סכום משמעותי בשל אשם תורם בשיעור גבוה ביותר.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים ועיינו בתיק בית משפט קמא אנו סבורות שדין הערעור להתקבל.

מתצהירו של אדמתי, מנהל המעבידה, עולה כי המערער דיווח בזמן אמת שהחליט לתלות שלט ובירידה מהסולם סובב את הברך (סעיף 8 לתצהיר). הוא טען, אמנם, שהמערער החליט לתלות את השלט על דעת עצמו, כחלק מרצונו לקדם מכירות, אולם לא הכחיש את האירוע עצמו.

בחקירה הנגדית העיד אדמתי שהוא מאמין למערער ומקבל את גרסתו (עמ' 131 לפרוטוקול).

בקדם המשפט שהתקיים בתאריך 26.5.2021 הודיע ב"כ המשיבות שהוא אינו חולק על האירוע אולם טוען שבנסיבות המתוארות על ידי המערער אין להטיל על המשיבות חבות. מדברים אלה משתמע שגם ב"כ המעבידה לא חלק על גרסת המערער.

ההבדלים בין הגרסאות השונות שמסר המערער, שעליהם הצביע בית משפט קמא, אכן קיימים, אך אנו סבורות שאין בהם להביא לדחיית התביעה, לא כל שכן כאשר מנהל המעבידה בעדותו בפני בית המשפט ביום 26.5.2021 ובתצהירו מיום 22.12.2021 , אינו מכחיש אותה.

לא מצאנו סתירה בין הגרסה שמסר המערער בעת הפנייה לקבל טיפול רפואי לפיה הייתה חבלה סיבובית בברך, לבין נסיבות התאונה. גרסה זו תואמת את הגרסה שמסר המערער ושהמעבידה אישרה בטופס בל/250. אין בעובדה שהגרסה אינה מפורטת ומתרכזת בפגיעה כדי לסתור את גרסת המערער.

על כן איננו מקבלות את קביעת בית משפט קמא - כי המערער כשל להוכיח אם עלה על הסולם, כיצד עלה והחזיק בסולם או בשלט, והאם נפל מהסולם - וקובעות כי המערער עשה שימוש בסולם כדי לתלות שלט, כשהוא אוחז בשלט, ותוך כדי עבודה זו נפגע בברכו.

אשר לשאלת האחריות. המערער הגיש חוות דעת של המהנדס אריק יודלא בשאלת האחריות. המשיבות לא הגישו חוות דעת נגדית. בחוות הדעת מפנה המהנדס יודלא להוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה), התשס"ז – 2007 [להלן: "תקנות הבטיחות"] ולספר סולמות אמצעים והוראות לשימוש בטיחותי בהוצאת המוסד לבטיחות וגהות (2000) (להלן: "הספר").

על פי תקנה 23 לתקנות הבטיחות: יש לוודא שעובד לא יעבוד בגובה על סולם אלא אם כן הוא מאובטח ברתמת בטיחות תקינה, חובש קובע מגן ונועל נעלי בטיחות. על פי תקנה 24 ניתן להשתמש בסולם, ללא ציוד אבטחה, לביצוע עבודות שאינן ממושכות או מאומצות או שאינן מחייבות את הטיית גוף האדם באופן שיגרום לו אובדן שיווי משקל, בסולם שגובהו עד 4.5 מטרים. אין מחלוקת שהמערער לא קיבל רתמת בטיחות.

בספר, נקבע שסולם נועד לשמש כאמצעי גישה ומעבר. כי שימוש בסולם כתחליף למשטח עבודה וביצוע עבודות, כאשר העובד ניצב עליו, נחשבים למסוכנים ומומלץ לאסור אותם או להימנע מהם עד כמה שאפשר. עוד נקבע כי עלייה וירידה בסולם תוך נשיאת משא הן פעולות מסוכנות ולכן אסורות בהחלט. ואפילו נשיאת מטען ביד אחת גם אם אינו כבד עלולה להיות מסוכנת.

מעדות המערער עולה כי תליית השלט בגובה הייתה חלק מעבודתו. הוא גם העיד כי ההחלטה היכן לשים את השלט הייתה משותפת לו ולאדמתי "הבעלים שלי" (פר' עמ' 3 ש' 2).

אדמתי הצהיר שהמערער החליט לתלות את השלט על דעת עצמו, כחלק מרצונו לקדם מכירות (סעיף 10 לתצהיר) וכי את שלטי פרסום היו תולים באמצעות קבלנים חיצוניים שייצרו את הפרסום (סעיף 12 לתצהיר). בחקירה הנגדית הוא השיב שבדרך כלל היו מזמינים "בן- אדם חיצוני" (פר' עמ' 134 ש' 29) , מכאן עולה כי היו מקרים שבהם לא הזמינו אדם חיצוני להתקנת השלט, והדבר תומך בעדות המערער.

מעדותו של אדמתי עולה כי גם עדכון מחירי הדלק באמצעות דסקיות (להבדיל מהשלט) נעשה על ידי עובדי התחנה באמצעות סולם, כאשר אחד מחזיק והשני עולה.

אמצעי העבודה שסופק למערער היה סולם, שהשימוש בו לתליית השלט היה מסוכן. המערער שביקש לבצע עבודתו, ושראה בתליית השלט כחלק מעבודתו, נאלץ לעלות על הסולם ולעשות בו שימוש באופן שלא אפשר לו לאחוז בו בשתי ידיו. העלייה על הסולם הייתה למטרת עבודה שמחייבת את הטיית הגוף באופן שעלול לגרום לו אובדן שיווי משקל, ולמרות זאת לא הייתה במקום רתמת בטיחות.

לעניין הסיכון בעבודה על סולם לצורך ביצוע עבודה הדורשת שימוש בשתי ידיים ראו את ע"א 7895/08 קלינה אליעזר ובניו הנדסה תכנון וביצוע נ' יאסין (31.8.2011) בפסקה 18).

אדמתי הודה בחקירתו שלא היה מתיר למישהו לעלות בסולם עם שלט בלי עזרה (פר' עמ' 133 ש' 19- 21) וניתן ללמוד מכך שהוא מודע לסיכון שבפעילות כזו.

לאור האמור אנו קובעות שהמעבידה הפרה את חובת הזהירות שהיא חבה למערער ובכך התרשלה כלפי המערער.

בנוגע לאשם התורם של המערער, כפי שנפסק בע"א 7895/08 הנ"ל, ראוי להטיל אשם תורם על עובד רק אם הוא נטל סיכון בלתי מחושב וממשי כתוצאה מהחלטתו החופשית, ואותו סיכון הוא שגרם לנזק.

לא זה המקרה שלפנינו. המערער אמנם ניהל את התחנה, והוא זה שהחליט באותו יום לתלות את השלט, אולם תליית השלט הייתה חלק מעבודתו והוא עשה זאת באמצעים שהעמידה לרשותו המעבידה ושהיו זמינים לו בתחנה. לא נטען ולא הוכח שהמעבידה העמידה לרשות המערער אמצעים אחרים לתליית השלט באותם מקרים שבהם לא הגיעו הקבלנים החיצוניים. בנסיבות אלה אין מקום לייחס למערער אשם תורם, בוודאי שלא אשם תורם מכריע, אשר מנתק את הקשר הסיבתי בין אחריות המעבידה לבין התאונה.

למרות שבית משפט קמא דחה את התביעה מצא לקבוע את גובה הנזק שנגרם למערער.

מומחה בית משפט ד"ר יפתח בר (שמונה בשל פערים בין קביעות מומחי הצדדים) קבע כי למערער נותרה נכות בשיעור 10% בגין פגיעה בברך.

את הנזק העריך בית משפט קמא בסכום של 325,000 ₪ וניכה מסכום זה את תגמולי המל"ל בסכום של 6,000 ש"ח. המערער משיג על גובה הפיצוי בגין עזרת הזולת, ניידות וכאב וסבל.

את הפיצוי בגין עזרה העריך בית משפט קמא בסכום של 12,000 ₪. את הפיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 60,000 ₪. לא נפסק פיצוי בגין ניידות. לא מצאנו להתערב בקביעות ובסכומים.

סוף דבר

אנו מבטלות את פסק דינו של בית משפט קמא.

המשיבות ישלמו למערער סכום של 319,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסכום של 75,000 ₪. כמו כן יישאו המשיבות בהוצאות שבהן נשא המערער בבית משפט קמא.

נוסף על כך ישלמו המשיבות למערער את הוצאות הערעור בסך של 15,000 ₪.

את הסכומים ישלמו המשיבות למערער תוך 30 ימים. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

הערובה שהפקיד המערער תוחזר לו באמצעות בא כוחו.

ניתן היום, ז' אב תשפ"ג, 25 יולי 2023, בהעדר הצדדים.