ע"א
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
1662-02-14
30/03/2015
|
בפני השופטת:
רות לבהר-שרון
|
- נגד - |
המערערת:
עיריית תל- אביב עו"ד דוד ששון
|
המשיבים:
1. בית-און 2. שם טוב שותפות משרד עורכי דין 3. יוסף שם-טוב חברת עורכי דין
עו"ד מיטל נעמן עו"ד מאיר בן שחר
|
פסק דין |
בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט עדי הדר), שניתן בתא"ק 9837-07-13, ביום 17.12.13, במסגרתו נדחתה על הסף תובענת המערערת, לגביית חוב ארנונה מהמשיבים.
תמצית העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
1.עירית תל אביב (להלן: "המערערת" או "העירייה") הגישה תביעה על סך כולל של 31,122.26 ₪ כנגד חברת בית-און שם טוב שותפות (להלן: "משיבה 1" או "השותפות") ונגד יוסף שם טוב חברת עורכי דין (להלן: "משיבה 2" או "חברת שם טוב"), לתשלום חוב ארנונה, אגרת מים ותשלומי חובה נוספים שהיו מוטלים על המשיבות כמחזיקות בנכס.
2.המשיבה 1 הינה שותפות לא מוגבלת אשר הוקמה בחודש יולי 2005 על ידי עו"ד ישי בית-און ועל ידי חברת שם טוב. בעקבות המיזוג, השותפות שכרה קומה במגדל משרדים הידוע כ"בניין המיליניום". בסוף חודש אוגוסט 2006, השותפות התפרקה, וכל אחד מהשותפים התמקם בקומה נפרדת באותו בניין.
המערערת טענה, כי בחודשים יולי-אוגוסט 2006, המשיבות לא שילמו מסי ארנונה, אגרת מים וכן את יתר תשלומי החובה המוטלים על פי דין. המערערת טענה, כי על אף שהשותפות דווחה כמחזיקת הנכס, למיטב ידיעתה, חברת שם טוב היא זו שהחזיקה בנכס בפועל.
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר על סכום קצוב המגיע למערערת על פי דין, בהיותה רשות מקומית עבור "ארנונה היטל, אגרה או דמי השתתפות".
3.המשיבות הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות, שיהוי ולמצער, מכוח דיני החוזים וכללי הצדק הטבעי. לחילופין ביקשו המשיבות, למחוק את כותרת התביעה כך שלא תידון בסדר דין מקוצר, ןלמצער, ליתן להן רשות להתגונן כנגד התביעה.
לטענת המשיבות, במועד קיומה של השותפות, הקפידה השותפות לשלם את כל חובותיה, לרבות החוב הנתבע. לטענתן, העירייה פנתה אליהן לראשונה בחודש יוני 2013, 6 שנים ו-11 חודשים לאחר שנוצר החוב הנטען בהתראה, וטענה לקיומו של חוב. מכתב ההתראה נקט בלשון לאקונית ללא פירוט החוב. המשיבות ביקשו לקבל מסמכים שמעידים על החוב, והמערערת סירבה למסור מסמכים אלו. לטענתן, אין במכתב התראה זה משום הליך גבייה ראוי, ויש לקבוע כי מדובר בתביעה שהתיישנה, שכן חלפו למעלה מ-7 שנים מהמועד שנוצר החוב הנטען.
חברת שם טוב הוסיפה וטענה, כי אי-הגשת התביעה נגד שני השותפים בשותפות, אלא רק נגד השותפות (שהתפרקה לפני 7 שנים) וכן נגד אחד השותפים (חברת שם טוב) - מהווה משוא פנים ואפליה.
4.בית משפט קמא קיבל את הבקשה לדחייה על הסף עקב התיישנות התביעה, וקבע, כי נקיטה בהליכי גבייה מנהליים על ידי משלוח מכתב התראה אינה עוצרת את מירוץ תקופת ההתיישנות לצורך הגשת תביעה כספית לבית המשפט.