ע"א 22495-04-16, ע"א 29793-03-16

בפני שני ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בבאר שבע בת.א. 59332-05-12, שניתן על ידי כב' השופטת מיכל וולפסון ביום 2.2.16, בו נקבע כי א.ע. פרג' - חברה להובלות ולעבודות עפר ויאסר אלנמס, יפצו את שלום אבוחצירה בסכום של 130,000 ש"ח בגין נזק שגרמו לגשר עילי, כאשר כלל חברה לבטוח בע"מ תשפה את פרג' בגובה של 30% מתגמולי הבטוח המגיעים לה בגין נזק זה.

התובע בבית המשפט קמא, שלום אבוחצירה (להלן - "אבוחצירה") הינו קבלן בית במפעל, של אסיא תעשיות כימיות בע"מ (להלן - "אסיא") - באתר טבע טק ברמת חובב - אשר זכה במכרז פנימי לעבודות במקום. לביצוע המכרז, התקשר אבוחצירה עם אריה ארז בנין תשתיות וגינון בע"מ (להלן - " ארז") לשם אספקת עובדים וחומרים. ארז הזמינה מא.ע. פרג' - חברה להובלות ולעבודות עפר (להלן - "פרג") מצע כורכר, אשר הובל לאתר במשאית השייכת לפרג' בה נהג יאסר אלנמס (להלן - "הנהג"). המשאית היתה מבוטחת בכלל חברה לבטוח בע"מ (להלן - "כלל"), כאשר פוליסת הבטוח הוצאה באמצעות חי בטוחים אופקים סוכנות לבטוח (להלן - "סוכן הבטוח").

ביום 13/5/09, הביא הנהג את מצע הכורכר שהוזמן לאתר טבע טק באמצעות משאית אשר כללה נגרר אליו חוברה עגלה, לה מתקן רכינה (הייבר). המצע הובא למקום בשני סבבים. בפעם הראשונה, כוון הנהג למקום הפריקה על ידי אדם שזהותו אינה ידועה, פרק את המצע ונסע להעמיס את המחצית השנייה של המצע. בסיבוב השני הגיע הנהג למקום שיועד לפריקת המצע. על מנת לפרוק את המצע, עשה הנהג שימוש במוט ההידראולי אשר גורם לכך שחלק העגלה בו נמצא המצע – הרכינה – מורם כך שתוכן העגלה נשפך החוצה. מאחר וגם הרמת הרכינה אינה גורמת לכך שכל המצע ישפך מהעגלה, נסע הנהג מעט קדימה כאשר הרכינה מורמת במלואה ואין לו כל שדה ראיה. כתוצאה מנהיגה זו, פגע קצה הרכינה בגשר תשתיות להעברת כבלי תקשורת אשר היה מצוי במקום.

בעקבות התאונה מינתה אסיא, שמאי להערכת הנזק. נעשתה פניה לפרג' על מנת שזו תפנה לכלל המבטחת של המשאית לכיסוי הנזק, אך כלל דחתה את התביעה לתשלום בטענה, כי פוליסת הבטוח מחריגה ארוע זה. אסיא קיזזה סך של 152,147 ש"ח מהכספים המגיעים לאבוחצירה בגין הפרויקט, כפיצוי על הנזק שנגרם לה.

בעקבות זאת, הגיש אבוחצירה תביעה נגד פרג' והנהג לתשלום הסכום שקוזז ממנו ושכר טרחתו של השמאי, אשר העריך את גובה הנזק. פרג' והנהג שלחו הודעות צד ג' לארז, סוכן הבטוח וכלל. ביום 25.5.15 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כי סכום הנזק יועמד על 130,000 ש"ח, לא כולל שכר טרחת השמאי והוצאות המשפט.

ביום 2.2.16 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא. נקבע, כי הנהג פרק את המצע במקום בו התבקש. עם זאת, היה על הנהג להעריך מראש האם יכול הוא לנסוע כשהרכינה מורמת, שכן אין מחלוקת כי כאשר הרכינה מוגבהת הנהג אינו יכול לראות ממקום מושבו האם יש לו מעבר בטוח אם לאו. הנהג טען, אמנם, כי היה במקום כוון, שאמור היה להדריך אותו ולא עשה כן כראוי, אולם לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את קיומו של כוון כזה. על כן, נקבעה חבותה של פרג' והנהג מטעמה.

בית המשפט קמא דחה את טענת פרג', הנהג והחברות המבטחות לחוסר יריבות או העדר נזק. נקבע, כי אבוחצירה הוכיח כי נדרש לשלם לאסיא, על הנזק שנגרם, כאשר פרג' לא הציגה חוות דעת נגדית ולמעשה אישרה במחדל את סבירות הפיצוי שנדרש.

בית המשפט קמא דחה את הודעת הצד השלישי נגד ארז; נקבע, כי לא הוכח שהמיקום שנועד לפריקת המצע היה בו כדי ליצור סיכון של פגיעה בגשר, ואף לא הוכח קיומו של כוון מטעמה של ארז, אשר לא מילא את תפקידו כראוי.

בית המשפט קמא הוסיף וקבע, כי פוליסת הבטוח אכן החריגה נזק לגשר או רכוש שנפגע מגובהו של הנגרר, ומאחר והנזק לגשר נגרם כתוצאה מגובה הנגרר במצב בו הרכינה פתוחה, חל החריג. עם זאת, קבע בית המשפט שיש להחיל את ההלכה שנקבעה ברע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי (פורסם בנבו) (15.9.13) (להלן - "הלכת סלוצקי"), לפיה אי קיום תנאי פוליסה המורים על מיגון, שנועד להפחתת הסיכון אינם שוללים את חבות המבטחת באופן אוטומטי. בית המשפט קבע, כי המצב בענייננו דומה לפרשת סלוצקי ועל כן חישב את תגמולי הבטוח לפי שיעור הגברת הסיכון. מאחר ואופן נסיעת הנהג גרמה להגברת סיכון של 70% ומאחר ואין לקבל את הטענה, כי פרג' לא ידעה על החרגת הסיכון הנובע מגובה הגשר, על כן התוצאה המידתית היא קבלת הודעת צד ג' בשיעור של 30% מתגמולי הבטוח, בהפחתת השתתפות עצמית. מאחר ופרג' מחזיקה רכבים רבים וההחרגה קיימת גם בפוליסות של מבטחות אחרות, נדחתה הודעת צד ג' נגד סוכן הבטוח.