בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופטת, ס"נ, נועה גרוסמן), שניתן בת.א. 28108-01-11, ביום 24.3.13, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבים לקבלת תשלום בגין דמי תיווך, וכן נפסקו הוצאות ושכ"ט עו"ד. העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא 1.המשיבים 2 ו-3, מירי ודני אופק (להלן: "המשיבים"), הינם הבעלים ומנהלים של המשיבה 1, חברת מירי אופק בע"מ (להלן: "החברה"), והם בעלי רישיון לתיווך בנדל"ן. 2.המערערים 1 ו-2, לימור סנדלר אביטוב ושרון אביטוב (להלן: "המערערים") התקשרו עם המשיבים בשני הסכמים שכותרתם "הזמנה לביצוע פעולת תיווך במקרקעין", האחד מיום 26.05.08, והשני מיום 14.11.08, במטרה לרכוש בתיווכם מקרקעין (להלן: "ההסכמים"). על פי ההסכמים, במידה והמערערים ירכשו בתיווך המשיבים אחד מהנכסים המפורטים בהסכמים - ישלמו למשיבים עמלה בשיעור 1.5% ממחיר העסקה, בתוספת מע"מ. 3.לטענת המשיבים, ביום 22.03.09 רכשה המערערת 3, חברת אביטוב אחזקות בע"מ (להלן: "חברת אביטוב"), את אחד הנכסים המפורטים בהסכמים (להלן: "הנכס") מבלי לשלם להם את דמי התיווך, ומכאן תביעתם. בכתב התביעה טענו המשיבים, כי על אף שעל פי נתוני העסקה שדווחו לשלטונות המס מחיר העסקה עמד על 3,950,000 ₪, ולכאורה הם זכאים לסך של 59,250 ₪, ובתוספת מע"מ 68,730 ₪, הרי שבפועל מחיר העסקה היה גבוה יותר ועמד על 4,200,000 ₪, ועל כן הם זכאים לדמי תיווך בסך 63,000 ₪, ובתוספת מע"מ 73,080 ₪. עוד תבעו פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 5,000 ₪. יצוין, כי במהלך הדיונים בבית משפט קמא חזרו בהם המשיבים מטענתם בעניין גובה העסקה, והעמידו את דמי התיווך הנתבעים בהתאם למחיר העסקה על סך של 59,250 ₪, בתוספת ריבית, הצמדה ומע"מ. המשיבים טענו בפני בית משפט קמא, כי הם אלה שהציגו בפני המערערים את הנכס שנרכש, הם קיימו פגישות עם בעל הבית, ובסוף אוגוסט 2008 הגיעו למעשה המערערים ובעל הנכס להסכם בע"פ לפיו יימכר להם הנכס בתמורה ל-4,150,000 ₪. אומנם בסופו של דבר לא נחתם ההסכם, והמערערים המשיכו לראות נכסים נוספים, אך לטענת המשיבים, ביום 22.03.09, הסתבר להם כי חברת אביטוב שבבעלות מערער 2, רכשה את הנכס עליו נוהל כחצי שנה קודם לכן מו"מ באמצעותם, זאת לאחר שבמהלך חודש פברואר 2009 פורסמה על ידי ב"כ בעל הנכס מודעה לפיה הזמין להציע הצעות לרכישת הנכס. אומנם אין חולק כי בשלב זה של המו"מ לא נטלו המשיבים חלק, אך לטענתם הם זכאים לדמי התיווך בהיותם הגורם היעיל שהציג בפני המערערים את הנכס, כאשר המערערים התחייבו בכתב לשלם להם דמי תיווך. לטענתם, העובדה שההסכם נחתם בסופו של דבר רק כעבור כמה חודשים אינו מנתק את הקשר הסיבתי. 4.מנגד, טענו המערערים, כי פעלו למציאת נכסים באמצעות מספר מתווכים. לטענתם, הם ציינו בפני המשיבים כי את הנכס נשוא התובענה הם מכירים, אך אישרו כי הסכימו שהנכס יישאר ברשימת הנכסים לגביהם התחייבו לשלם דמי תיווך, ואישרו כי אכן נערכו בנוכחות המשיבים מספר פגישות עם בעל הנכס. הוסיפו המערערים וטענו, כי המשיב 3 לא הצליח לשכנע את בעל הנכס לסגור עמם את העסקה, לכן הם המשיכו בחיפוש נכסים אחרים, ואת העיסקה הם סגרו בסופו של יום ללא תיווך של המשיבים, ולכן לטענתם לא זכאים המשיבים לדמי תיווך. לטענתם, לאחר שהמו"מ כשל, כעבור כשישה חודשים, פורסמה על ידי ב"כ המוכרים הזמנה להציע הצעות. הדבר היה לאחר שהמו"מ שנוהל בשיתוף עם המשיבים הסתיים ללא הצלחה, כאשר לטענתם מלכתחילה פורסם הנכס באמצעות מספר גורמים. ההצעה שהציעו לרכישת הנכס בעקבות המודעה שפרסם ב"כ בעל הנכס, נעשתה באמצעות מערערת 3 - חברת אביטוב, ללא מעורבות או תיווך מצד המשיבים, כשלטענתם נותק הקשר בין פעילות המשיבים כמתווכים לבין העסקה שנחתמה בסופו של יום, והמשיבים לא היו הגורם היעיל בעסקה. 5.לאחר שניתח את התנאים הקבועים בחוק המתווכים, ואת ההלכה הפסוקה, קבע בית משפט קמא, כי במקרה דנן חלוף הזמן לא ניתק את הקשר הסיבתי בין פעולות המשיבים לעסקה, וכי משיב 3 היה הגורם היעיל שהביא בסופו של יום לחתימת ההסכם. בית המשפט קבע כי "אומנם רכשו הנתבעים את הנכס במסגרת ההתמחרות שקיים עו"ד מזרחי, אולם זאת, מבלי שבדקו הנכס, ביקרו בו, או ניהלו משא ומתן כלשהו. בכך לא היה כל צורך, שכן הנתבעים הכירו היטב את הנכס, את הסכום המבוקש בעבורו ואף ידעו כי לבעל הנכס חובות אשר הוא מבקש לסלק. מידע זה הגיע לרשותם, אך ורק בעקבות פעולות התיווך שביצע התובע 3". בית המשפט דחה את הטענות השונות של המערערים, לפיהן קיים שוני בין הטיוטות מהמו"מ שנוהל בתיווך המשיבים, ושנכשל, לבין ההסכם הסופי שנחתם, וקבע כי אין בטענות אלה כדי לשנות מהקביעה כי משיב 3 היה הגורם היעיל. בית המשפט קבע, כי משהמערערים 1 ו-2 לא הכחישו שמערערת 3 היא חברה בבעלותם, הרי העובדה שהם בחרו לרשום את הבעלות בנכס על שם החברה ולא על שמם הפרטי, אינה מעלה ואינה מורידה. עוד קבע, כי לאור היותו של משיב 3 הגורם היעיל, המערערים כולם, ביחד ולחוד, חבים בתשלום דמי התיווך, בגובה 1.5% משווי העסקה. טענות הצדדים בערעור 6.לטענת המערערים, שגה בית משפט קמא כשקבע כי המשיבים זכאים לדמי תיווך, וכי משיב 3 היה הגורם היעיל בעסקה. לטענתם, גם אלמלא ההליך המוקדם שהתנהל בעזרת המשיבים, היו מגיעים המערערים לעסקה נשוא הדיון, שכן היו נתקלים בכל מקרה בפרסום שעשה ב"כ בעל הנכס, מה גם שהכירו את הנכס גם לפני הפנייה למשיבים. טוענים המערערים, כי הפנייה למשיב 3 נעשתה כדי להתגבר על הבעייתיות להגיע להסכמות עם בעל הנכס, ובכך למעשה נכשל משיב 3, ועל כן אינו הגורם היעיל בעסקה. לטענתם, פיצוץ המו"מ שנוהל בתיווכו של משיב 3 ניתק את הקשר הסיבתי בין פעולות המשיבים לבין רכישת הנכס בסופו של יום. המערערים מדגישים כי לאחר פיצוץ המו"מ, לא עמדו בקשר עם המשיבים. בניגוד לאשר נקבע על ידי בית משפט קמא, טוענים המערערים, כי על אף שמדובר בהליך התמחרות, כן נוהל מו"מ. כך גם לטענתם הם אלה שהביאו את המידע לגבי חובותיו של בעל הנכס ולא משיב. לטענת המערערים, על המשיבים להוכיח כי הקשר הסיבתי לא נותק, ובית המשפט לא נימק מדוע בחר להאמין לגרסת משיב 3 ולקבוע כי הפעולות שביצע משיב 3 עובר לפיצוץ המו"מ תרמו תרומה מכרעת לעסקה הסופית. עוד לטענתם, שגה בית המשפט כשלא נתן משקל מספיק לעובדה שהיה שוני רב בין הטיוטות הראשונות לבין ההסכם שנחתם בסופו של דבר, וכן שלא נתן משקל ראוי לסיבה בגינה נקטע המו"מ, דבר שניתן את הקשר הסיבתי. לבסוף, טוענים המערערים, כי שגה בית משפט קמא כשלא איפשר להם להוסיף תצהיר מטעם עו"ד סדן, שייצגה את בעל הנכס במו"מ הראשון שהתפוצץ בסופו של דבר כראיה נוספת, וכי על אף שבקשתם הוגשה בשלב הסיכומים, הרי שמדובר בראייה מפריכה ומהותית בכל הקשור לקשר הסיבתי, כאשר דחיית הבקשה על ידי בית משפט קמא נעשתה ללא כל נימוק. לאור כל זאת, מבקשים המערערים לקבל את ערעורם ולקבוע כי המשיב 3 לא היה הגורם היעיל ואינו זכאי לדמי התיווך. לחילופין, מבקשים המערערים כי בית המשפט ייקבע כי במקרה דנן היו מספר "גורמים יעילים" - המשיבים, המערערים וב"כ בעל הנכס, ולפיכך יורה לכל היותר על תשלום שליש מדמי התיווך הנתבעים בלבד. 7.מנגד, טוענים המשיבים כי משיב 3 היה הגורם היעיל, וזכאי לדמי תיווך בהתאם להסכמים שנחתמו בין הצדדים. לטענתם, אין משמעות לשוני בין התנאים עליהם דובר במסגרת המו"מ שנוהל בתיווכו של משיב 3 לבין ההסכם הסופי שנחתם, בוודאי לא באופן המצדיק שלילת דמי תיווך, כך גם באשר לחלוף הזמן בין פעולות משיב 3 לבין מועד העסקה הסופי. לטענת המשיבים, המערערים לא ניהלו מו"מ עם ב"כ בעל הנכס במסגרת ההתמחרות שבסופה נרכש על ידם הנכס, והמערערים לא הוכיחו ולו בראיה אחת כי נוהל מו"מ. באשר לבקשת המערערים להוסיף ראיה, טוענים המשיבים כי בצדק דחה בית משפט קמא את הבקשה, שלא הייתה להוספת ראיה מפריכה, אלא לשמיעת עדות חדשה בבחינת "מקצה שיפורים" בשלב הסיכומים. לטענת המשיבים הראיה החדשה עוסקת בטיוטת ההסכם מהשלב הראשון, כאשר לטענתם המערערים היו מודעים לסוגיה מראשית הדרך, ויכלו לפנות לכל עד חיוני עוד בשלב התצהירים וההוכחות, ומשלא עשו כן אין להם אלא להליך על עצמם, מה גם שלא סיפקו כל הסבר מדוע נמנעו מלזמן את העדה מלכתחילה. עוד לטענתם, לא היו רשאים המערערים לצרף את התצהיר של עו"ד סדן להודעת הערעור, שכן כאמור לא הותרה הגשתו של תצהיר זה בבית משפט קמא, ובכך נהגו שלא כדין. מוסיפים וטוענים המשיבים כי בית משפט קמא קיבל את גרסתם, קבע קביעות עובדתיות על בסיסן נתן הכרעתו, והתרשם באופן שלילי מהמערערים, ועל כן דין הערעור להידחות. ד י ו ן 8.לאחר שעיינתי בפסק דינו של בית משפט קמא, בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובכל המסמכים שצורפו, ולאחר ששמעתי את הצדדים, אני סבורה כי דין הערעור להידחות. 9.אין מחלוקת כי במקרה דנן קיים הסכם תיווך חתום בין הצדדים אשר כולל בפירוש את הנכס נשוא המחלוקת, וכי מתקיימים תנאי סעיף 9 לחוק המתווכים, תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המתווכים"), שהם למעשה תנאי סף המזכים מתווך בדמי תיווך. השאלה שבמחלוקת במקרה זה הינה האם משיב 3 היה בגדר "הגורם היעיל" שהוביל לרכישת הנכס. 10.סעיף 14 לחוק המתווכים קובע כי אחד התנאים הדרושים כדי לזכות מתווך בדמי תיווך הוא כי "הוא היה הגורם היעיל שהביא להתקשרות הצדדים בהסכם מחייב". שאלת היות המתווך הגורם היעיל נבחנה בפסיקה פעמים רבות. כך בע"א 7247/97 יצחקוב נ' מדרכי אביב מפעלי בניה בע"מ, פ"ד נו(1)842, בעמ' 847, נקבע על ידי בית המשפט העליון כי "לשם הוכחת הזכאות אין די בהצבעה על קיומו של קשר סיבתי עובדתי בין פעולת המתווך לבין מימוש העיסקה. המבחן לזכאות הוא קיומה של פעילות מצד המתווך שיש בה כדי לשמש גורם 'יעיל' למימוש העסקה נשוא התיווך... עצם העובדה שמתווך הציג לפני לקוחו נכס, אין פירושו של דבר שכל עסקה בנוגע לאותו נכס תזכה את המתווך לעולם בדמי תיווך...", ובהמשך צויין כי "פעילות מצד גורם נוסף המתרחשת לאחר שנתבצעה פעולת התיווך הראשוני, עשויה לחדש את המשא ומתן שנפסק, אך גם לנתק את הקשר הרלוונטי שבין פעילות המתווך בעבר לבין מימוש העיסקה עד שלא ניתן לזקוף עוד את התוצאה לפועלו של המתווך הראשון...". בפסק הדין המנחה, ע"א 2144/91 מוסקוביץ' נ' אסתר ביר, כמנהל עיזבון המנוח טוביה ביר ז"ל, פ"ד מח (3) 116, בעמ' 123 (להלן: "פס"ד מוסקוביץ'"), התייחס הנשיא שמגר לפרמטרים שיש לבחון בבואנו לקבוע אם כאשר היה גורם נוסף למתווך, שהיה מעורב בסופו של דבר בסיום העיסקה, שולל הדבר את זכאותו של המתווך לדמי תיווך. וכך נקבע בפסק הדין: "...במהלך המשא ומתן עשויות להתגלע בין הצדדים מחלוקות אשר אינן ניתנות לגישור. רק גורם נוסף (מתווך נוסף או אדם אחר) עשוי לסייע לצדדים לחצות את התהום הפעורה ביניהם. כאן מתחילים הקשיים בהכרעה בשאלה אם המתווך הוא הגורם היעיל. יש לבחון אם הגורם הנוסף היה הגורם היעיל, או שמא שניהם או אף לא אחד מהם... יש להבחין בין גורם מתערב אשר מסייע להתגבר על קשיי המשא ומתן מול גורם אשר יוזם מחדש את המשא ומתן, לאחר שכבר דעך וגווע. במקרה הראשון – אין הדבר שולל את זכאות המתווך המקורי; מה הדין במקרה השני? ניתן לציין – בקווים כלליים - מספר גורמים המצביעים על מידת 'היעילות' בסיבתיות: (א) מידת הדמיון בין ההצעה המקורית שבה היה מעורב המתווך לבין החוזה הסופי...; (ב) הקרבה בין תנאי התשלום ושיעוריו בהצעה המקורית לבין הגיבוש הסופי של החוזה; (ג) חלוף הזמן בין ההצעה המקורית עד סיום העיסקה....; (ד) מידת האינטנסיביות של פעולות המתווך – היקף מגעים, פגישותיו ושיחותיו עם הצדדים; (ה) קיומו של גורם נוסף, אשר סייע לצדדים בהשגת החוזה, ומידת התערבותו של אותו גורם נוסף; (ו) תשלום דמי תיווך על-ידי הצד השני (המוכר או הקונה) ושיעורם; (ז) זהות הצדדים המנהלים את המשא ומתן כמצביעה על שמירת הזיקה הסיבתית; (ח) הסתמכות הצדדים על-ידיעה קודמת של מהלכי המשא ומתן ופעולה שאינה אלא הרמת החבל, מקום בו הושאר, כדי ליצור המשכיות באותו מהלך". 11.מכאן אנו למדים שיש להוכיח קשר סיבתי אמיתי, בין פעולת התיווך לבין ההסכם הסופי שנחתם בסופו של דבר בין הצדדים, כאשר יש לבחון כל מקרה לגופו. בענייננו, יש לבחון האם היה ניתוק בין פעולות המשיבים לבין העסקה שנחתמה בסופו של יום לגבי הנכס נשוא המחלוקת. יש לבחון את פרק הזמן שחלף בין המו"מ הראשון שנוהל, לבין מועד כריתת העיסקה, והאם נותק הקשר הסיבתי לפעולותיו של המשיב 3; את היקף מעורבותו של המתווך בעיסקה, ובאיזו מידה היה הגורם היעיל; מה הוא תרם לכריתת העיסקה, באלו שלבים היה מעורב, האם קיים פגישות עם הצדדים, ואלו מגעים ניהל. מנגד יש לבחון מה היתה מידת מעורבותו של הגורם הנוסף שהתערב בעיסקה. 12.בענייננו, בית משפט קמא, לאחר ששמע את העדויות והראיות, קבע מספר קביעות עובדתיות שהן חיוניות להכרעה בענין. בית המשפט קבע, כי המערערים אומנם רכשו את הנכס במסגרת ההתמחרות שקיים עו"ד מזרחי, אולם זאת, מבלי שבדקו הנכס, ביקרו בו, או ניהלו משא ומתן כלשהו. לדברי בית משפט קמא - בכך לא היה כל צורך "שכן הנתבעים הכירו היטב את הנכס, את הסכום המבוקש בעבורו ואף ידעו כי לבעל הנכס חובות אשר הוא מבקש לסלק. מידע זה הגיע לרשותם, אך ורק בעקבות פעולות התיווך שביצע התובע 3". מדובר בקביעה עובדתית מהותית שעומדת בבסיס החלטתו של בית משפט קמא, והלכה היא כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות כגון אלה [ע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס (פורסם בנבו, 14.05.08)], ודין טענת המערערים כי שגה בית משפט קמא בקביעה זו - להידחות. קביעות אלה מלמדות באופן חד משמעי כי המשיב היה הגורם היעיל בעסקה. הוא זה שהראה את הנכס למערערים. יש לראות בהשלמת העסקה כשלב נוסף במו"מ העיקרי שנוהל בעזרת המשיבים, שהרי לא היה צורך נוסף לבחון מחדש את הנכס או לבדוק את נתוני העיסקה, שכן כל זה נעשה קודם לכן בסיועו של המשיב. בנסיבות אלה, יש לקבוע שהמשיבים היו הגורם היעיל שהביא לקידום העיסקה, וכי לא נותק הקשר הסיבתי מאז טיפולם בעסקה. גם אם הם לא היו הגורם היחיד, ועל אף שהעיסקה הושלמה לאחר מכן במישרין בין הצדדים לבין עצמם, כאשר בעל הנכס היה מיוצג על ידי בא כוחו - הרי שעדיין בנסיבות אלה אין להתעלם מתרומתם הממשית והעיקרית של המשיבים. יתרה מזאת, הנסיבות בהן הסתיימה בסופו של דבר העסקה, כולל חלוף הזמן של כשישה חודשים בין המו"מ שנוהל במעורבות המשיבים לבין השלמת העיסקה - לא ניתקו את הקשר הסיבתי, שכן נקבע על ידי בימ"ש קמא כי הצדדים הסתמכו על המו"מ הקודם, והיה דמיון בתנאים בין שתי העסקאות, כאשר בסופו של דבר הושלמה גמירות הדעת לחתימת ההסכם. מסכימה אני כי אילו היו בפני בימ"ש קמא ראיות חותכות כי מדובר בעסקה שונה במהותה, הרי שאף שמדובר באותו נכס, יתכן שהיה מקום לקבוע שנותק הקשר הסיבתי. אולם אין זה המקרה בענייננו, והתרשמותו של בית משפט קמא הייתה עובדתית וברורה, ואין מקום להתערבות ערכאת הערעור. 13.אוסיף ואציין כי העובדה שבסופו של דבר הנכס נרכש על ידי חברת אביטוב ולא על ידי המערערים עצמם - אינה מעלה ואינה מורידה במקרה זה. המערערים הם שניהלו את המו"מ, שבסופו נרכש הנכס ע"ש החברה, ואין חולק שחברת אביטוב היא חברה בשליטתם ובבעלותם. כך גם אם בעקבות המו"מ הראשון היו בוחרים המערערים לרשום את הנכס על שם החברה ולא על שמם הפרטי - גם אז הם היו מחוייבים אישית בדמי התיווך על פי כתב ההתחייבות שנחתם על ידם. 14.אומנם התלבטתי האם יש מקום במקרה דנן להפחית מדמי התיווך בהם יש לחייב את המערערים בשל התערבותו של גורם נוסף, ובשל העובדה שבסופו של דבר העיסקה לא הושלמה בתקופה בה המשיבים טיפלו בעיסקה. ואולם, טענה זו נטענה על ידי המערערים באופן סתמי וללא כל פירוט, והמערערים לא הרימו את הנטל להוכחת טענתם זו, שעומדת בסתירה לקביעותיו של בימ"ש קמא, שפסק דינו מפורט ומנומק כראוי, כאשר הוא נסמך על העובדות והראיות והתרשמותו של בימ"ש קמא מהעדים. 15.לבסוף, ומעבר לנדרש, אוסיף כי דין הערעור להידחות גם ככל שהוא מתייחס להחלטת בית משפט קמא שלא להתיר למערער להוסיף את תצהירה של עו"ד פזית סדן, שייצגה את בעל הנכס במו"מ הראשון שהתפוצץ, שמצהירה כי אומנם לא הצליחה לאתר את טיוטת ההסכם, אך לאחר עיון בהסכם שנחתם בסופו של יום "העסקה שונה מהותית בפרטים רבים מהעסקה כפי שאני הכנתי" (סעיף 11). תצהיר זה, שהוא מהותי לטענת המערערים, צריך היה להיות מוגש כחלק מראיותיהם. לא מדובר בעובדות חדשות שלא היו ידועות להם קודם לכן ובוודאי שאין מקום להגשת ראיות נוספות בגדר "מקצה שיפורים" בשלב הסיכומים. משהבקשה הוגשה לבית משפט קמא רק בשלב הסיכומים, כאשר כאמור לא מדובר בראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה במועד המקובל על פי התקנות [ראו תקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11), בעמ' 1100-1103); ע"א 105/05 דהאן נ' קסון (פורסם בנבו, 10.11.2005)], הרי שבצדק נדחתה בקשתם. סוף דבר 16.לאור כל האמור, דין הערעור להידחות. לגבי החיוב בהוצאות, מצאתי לנכון, לפנים משורת הדין, שלא לחייב את המערערים בהוצאות, זאת כדי להביא בחשבון במידה מסויימת את החלק בהשלמת העיסקה בה המשיבים לא נטלו חלק. הפיקדון שהפקידו המערערים יוחזר להם באמצעות ב"כ. ניתן היום ה' בכסלו, תשע"ה (27.11.14), בהעדר הצדדים. המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים. 