ע"א 5926/16 רבקה בוקובזה ואח' נ' רות ישוע ואח'

1. ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופטת ת' בר אשר צבן) מיום 7.7.2016 בת"א 5811/01, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינן של המערערות.

2. ביום 16.5.2001 הגישו המערערות לבית משפט השלום בירושלים תביעה נגד המשיבים לפיצוי כספי בשל נזקים שלטענתן נגרמו לדירה המצויה בבעלות המערערת 1 ושבה גרה המערערת 2, בתה (ת"א 5811/01). מאז עבר התיק גלגולים שונים שאינם מענייננו. לצורך המקרה שלפנינו די אם אציין כי בשנת 2013 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים, לפי הסכמת בעלי הדין, כי על בית משפט השלום לדון בשאלת היקף הנזק שנגרם לבניין בו מצויה הדירה. כן קבע בית המשפט המחוזי כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט שיגיש חוות דעת בעניין התיקונים הנדרשים ועלותם ואם המומחה שמונה לשם כך בעבר לא יוכל לקבל עליו את המינוי, תיקבע זהות המומחה על ידי בית משפט השלום. בעקבות זאת, נעשו שלושה ניסיונות על ידי בית משפט השלום (השופטת מ' אביב) למנות מומחה מטעמו, אך אלה לא צלחו. בחודש אוגוסט 2014 הועבר התיק לטיפולה של השופטת ת' בר-אשר צבן. ביום 17.8.2014 נקבע על ידה כי על המערערות להודיע על קיומה של הסכמה של כל הצדדים בדבר זהות המומחה וכי המומחה הסכים לחוות דעה בתביעה. לאחר מספר ארכות והתראות, ביום 4.11.2014 הורה בית משפט השלום על מחיקת התביעה מן הטעם שהמערערות נמנעו מלהציע מומחה ולכן לא ניתן לברר את ההליך. המערערות ערערו על כך לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 51442-12-14, סגן הנשיא א' פרקש והשופטים מ' י' הכהן וע' כהן). הערעור התקבל ביום 31.5.2015 על יסוד הסכמת הצדדים, ופסק הדין שמחק את התביעה בוטל. בית המשפט המחוזי מינה את המהנדס יצחק חיט כמומחה מטעם בית המשפט וציין כי אם הלה לא יוכל לקבל על עצמו את המינוי, ימנה בית משפט השלום מומחה חלופי תחתיו. לאחר שהמהנדס חיט הודיע כי אינו יכול לקבל על עצמו את המינוי, הורה בית משפט השלום למערערות להציע שמות של מומחים חלופיים לשם מינויים על ידי בית המשפט, אחרת לא יהיה מנוס מלמחוק את התביעה שוב. המערערות פנו לבית המשפט המחוזי, שהבהיר ביום 1.7.2015 כי על בית משפט השלום לאתר מומחה מרשימת המומחים שלפניו ולמנותו. ביום 5.7.2015 מינה בית משפט השלום את המהנדס ד"ר דורון שלו למומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה) ובהמשך הוא הגיש חוות דעת. ביום 5.4.2016 וביום 27.6.2016 התקיימו דיונים בהליך, שבהם, בין היתר, דחו המערערות את הצעות בית המשפט לסיום ההליך ונחקר המומחה, לבקשת המערערות. בסיום הדיון מיום 27.6.2016 הורה בית המשפט לצדדים להגיש את סיכומיהם.

3. בטרם הגשת הסיכומים, ביום 5.7.2016 הגישו המערערות בקשה לפסילת בית משפט השלום. הן טענו כי בית המשפט פעל בניגוד להחלטות בית המשפט המחוזי וסרב בעקשנות להציע מומחה מטעמו, חייב את המערערות לקבוע את זהות המומחה ואף מחק את התביעה משלא עשו כן ושב ואיים כי ינקוט אמצעי זה. לטענתן, רק לאחר שהוגש הערעור לבית המשפט המחוזי, מינה בית משפט השלום מומחה מטעמו. בהקשר זה, הן קבלו על כך שנדרשו לנקוט הליך מיותר, ארוך ויקר. בנוסף, טענו המערערות כי בית משפט השלום הביע מספר פעמים מורת רוח מהעובדה שהן אינן מיוצגות והלינו על הטון ושפת הגוף שלו כלפיהן. לדעתן, אופן ניהול ההליך, היחס אליהן, ההחלטות שניתנו ומחיקת התובענה מקורם בכך שהמערערות אינן מיוצגות ומכך שדעתו של בית המשפט ננעלה ואינה פתוחה עוד לשכנוע. עוד הן טענו כי בית המשפט התערב יתר על המידה בניהול התיק לטובת המשיבים, ויצר אווירה עוינת כלפי המערערות, שחשו תסכול והשפלה. לשיטתן, מתקיים חשש ממשי אובייקטיבי כי התביעה לא תנוהל באופן שוויוני ובלא משוא פנים. המערערות ציינו כי ביום 28.6.2015 העלו בפני בית המשפט המחוזי טענה בדבר פסלות בית משפט השלום, בסוברן כי הוא המוסמך להכריע בכך. לשיטתן, הן פירשו את העדר תגובתו של בית המשפט המחוזי לכך כדחייה של הבקשה והעדיפו להמשיך בניהול ההליך.

4. ביום 7.7.2016 דחה בית משפט השלום את בקשת הפסלות וקבע כי אין ולא כלום בטענה בדבר משוא פנים וכי אין בטענות המערערות כדי להקים עילת פסלות. בית המשפט ציין כי חלק ניכר מהטענות בבקשת הפסלות עסק בהחלטות שניתנו מאז שהתיק הועבר לטיפולו ועד למינוי המומחה והן מנועות מלטעון בעניין זה משלא העלו את הטענות בהזדמנות הראשונה. בנוסף, לדבריו, טענות המערערות בדבר אופן ניהול ההליך רחוקות מאד, בלשון המעטה, מלשקף את הדברים כהווייתם. בית המשפט העיר כי התנהלות המערערת 2, שניהלה את התביעה, חרגה מכל אמת מידה סבירה ומקובלת. לשיטתו, היא צעקה באולם בית המשפט, בעיקר על בית המשפט, ולא איפשרה לו להפנות שאלות למומחה, עד אשר נדרש סיועם של המאבטחים. השופטת בר-אשר צבן ציינה כי הזמנת המאבטחים היא צעד חריג מאד שלא זכור לה שננקט על ידה במקרים דומים. עוד נקבע כי אם הייתה סחבת כלשהי בניהול ההליך, הרי שהיא נבעה ממחדלי המערערות, ודחה את טענותיהן בדבר היכרותו עם המומחה, בדבר שליטתו הלא מספקת בתיק ואת הטענות בדבר מועד הגשת הסיכומים. לבסוף, העיר בית המשפט כי צר לו מאד על סירובן של המערערות לקבל את ההסברים שניתנו להן על ידו ועל ידי מותבים אחרים שלפיהם הוא כבול בקביעות שנקבעו בפסקי דין מחייבים. הוא הצר על כך "שאת התנהלותה המאד לא מכובדת של התובעת במהלך הדיונים (בלשון המעטה), היא מבקשת לגלגל על בית המשפט" (פיסקה 19 להחלטה).

5. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי. בערעור שטחו המערערות בהרחבה את טענותיהן, החוזרות בעיקרן על הטענות שהועלו בפני בית משפט השלום. הן הדגישו כי בית משפט השלום נתן פעם אחר פעם "החלטות גורליות לא סבירות" בניגוד להחלטתה של ערכאה גבוהה יותר, "נעל" את דעתו והוא אינו פתוח לשכנוע. הן הלינו על התייחסותו של בית המשפט אליהן, שכללה, לדידן, הרמת קול והזעקת המאבטחים. כמו כן הן טענו כי בית המשפט מנע בירור של השאלה האם המומחה נגוע בניגוד עניינים. לטענתן, אופן ניהול ההליך מצביע בבירור על תפיסה שגויה של מעמדו וסמכותו של בית המשפט ועל חשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים ולעיוות דין. לדבריהן, בנסיבות העניין, לא נותר ספק לגבי יחסו של בית המשפט למערערות ולסיכוייו של התיק. בתוך כך, הן הביעו תמיהה על מינויה בחודש אוגוסט 2015 של השופטת בר-אשר צבן לשופטת בכירה. בשולי בקשתן, ביקשו המערערות כי ההליכים בתיק מושא הבקשה יעוכבו עד להכרעה בערעור דנא.

6. ביום 2.8.2016 הורה בית משפט השלום בירושלים על השהיית מתן פסק הדין.

7. דין הערעור להידחות. בבקשה ובערעור הועלו טענות בעקבות החלטות שניתנו עוד בשנת 2014. גם מאז שניתנו ההחלטות עליהן מלינות המערערות, בשנת 2015, חלף זמן רב. מכאן, שטענות אלה הועלו בשיהוי ניכר ודי בכך כדי לדחות את הערעור ככל שהוא נוגע אליהן (ראו, למשל, ע"א 8785/15 שלום נ' מנהל מקרקעי ישראל, פיסקה 6 (3.2.2016)). למותר לציין, כי העלאת טענות פסלות בפני ערכאה שאינה מוסמכת לדון בכך אין בה כדי להועיל. כמו כן, כפי שציינתי במקום אחר, לא ניתן "לצבור" עילות פסלות ואם מערער כלשהו סבור כי קיימת עילת פסילה לגבי החלטה מסוימת, הרי שעליו להגיש בקשה בעניין זה מיד עם מתן ההחלטה (ראו, ע"א 3036/16 גדות נ' שושטרי מור, פיסקה 6 (17.5.2016)). אף לגופו של עניין, טענות המערערות אינן מקימות עילה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינן. לבית המשפט נתונה הסמכות לנהל את המשפט ולנווטו, לרבות באמצעות התרת או איסור על שאילת שאלות. עצם השימוש בסמכות זו והכרעה שיפוטית באופן מסוים לטובת צד מסוים אינם מעידים על משוא פנים (ראו, למשל, ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ, פיסקה 8 (3.7.2016). ראו גם, יגאל מרזל דיני פסלות שופט 184-173 (2006)). לא התרשמתי, בנסיבות העניין, כי החלטותיו של בית משפט השלום בנושא מינוי המומחה ולגבי מחיקת התביעה מלמדות כי דעתו "ננעלה" (השוו, ע"א 5381/07 פוזאילוב נ' חלפון, פיסקאות 7-6 (26.11.2007)). אף אם למערערות תחושה סובייקטיבית כי בית המשפט קבע לעצמו עמדה בעניינן, אין בכך כדי לבסס עילת פסילה. המבחן הוא אובייקטיבי. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי מתקיים חשש ממשי למשוא פנים כלפי המערערות וכי מתחייבת פסילת בית המשפט (ראו, ע"א 7614/98 פלוני נ' פלונית (6.1.1999)). משכך, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏כ"ו באב התשע"ו (‏30.8.2016).