ע"א 7631/12 אמסטר ואח' נ' קרן קיימת לישראל ואח'

השופט י' דנציגר:

             פרשנות צוואה – זוהי הסוגיה המרכזית שמתעוררת בערעור שלפנינו, המכוּון כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט א' מקובר) בת"א 6601-05-09. במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט המחוזי את תביעת המערערים למתן סעד הצהרתי, לפיו הם זכאים להירשם כבעלים של מחצית הזכויות במקרקעין הידועים כגוש 6413 חלקה 24 במגדיאל  המצויה כיום בתחומי העיר הוד השרון (להלן:המקרקעין). בנוסף נדחו בפסק הדין גם  שתי טענות חלופיות של המערערים – כי הם זכאים לנהוג במקרקעין מנהג בעלים, ולחלופין כי תנאי חוזה החכירה המקורי שנערך ביום 10.7.1932 בין הקרן הקיימת לישראל (המשיבה 1) לבין סבם של המערערים עומדים בעינם. 

תמצית הרקע העובדתי

1. המערערים, ישראל ורות אמסטר, הינם אח ואחות הרשומים בלשכת רישום המקרקעין בפתח תקווה כבעלי זכות החכירה של מחצית המקרקעין (להלן: המערערים). המשיבה 1, הקרן הקיימת לישראל (להלן: קק"ל), רשומה כבעלת המקרקעין. המשיב 2, מינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל), מנהל את אדמות קק"ל, לרבות המקרקעין שבמחלוקת דנן.

2. המקרקעין נרכשו על ידי קק"ל מכספי עיזבון המנוח לואיס רוזנבלום ז"ל (להלן: המנוח), שהיה תעשיין יהודי תושב ברייטון שבאנגליה ונפטר בשנת 1919. בצוואה שערך המנוח ביום 7.11.1918 הוריש המנוח חלק עיקרי מעיזבונו לבני משפחתו, ובנוסף הוריש סך של 5,000 פאונד לקק"ל (להלן: הצוואה הראשונה). כשנה לאחר מכן ערך המנוח נספח לצוואה (להלן: הנספח או הצוואה השנייה), במסגרתו ביצע שינויים מסוימים בצוואה הראשונה. במסגרת הנספח לצוואה ביטל המנוח את הפסקה הראשונה שבצוואה הראשונה, שבה נכתב שהוא מוריש לקק"ל סך של 5,000 פאונד, ותחת זאת נכתב כי נוכח רצונו שבני משפחתו יקימו את ביתם בפלשתינה ויעבדו את האדמה, הוא מוריש לקק"ל את כל יתרת עיזבונו, שתיוותר לאחר חלוקת העיזבון למשפחתו הקרובה, לצורך רכישת קרקעות בארץ ישראל ומתן אפשרות לאלה מבני משפחתו שהם צאצאיו הישירים של אביו ושיהיו מעוניינים לשבת בפלשתינה – להתיישב בה, וכל זאת בכפוף לתקנות ולתנאים שיהיו הכרחיים לטובת כלל הציבור.

3. המנוח נפטר ביום 13.10.1919, וצוואתו השנייה אושרה ביום 20.4.1920. ביום 26.8.1924 נחתם הסכם בין קק"ל לבין מנהל עיזבונו של המנוח, מר ישראל רוזנבלום ז"ל (להלן: ההסכם). אין חולק כי הסכם זה נערך על מנת להוציא לפועל את החלק בצוואתו של המנוח שעוסק בהעברת יתרת עיזבונו של המנוח לקק"ל. ההסכם כלל התחייבויות הדדיות של שני הצדדים, ובמסגרתן נקבע כי תוקם וועדה -מנהלת שתפקידה יהיה לבקר ולהכווין את אופן מימוש יתרת העיזבון. וועדה זו עסקה, בין היתר, ברכישת קרקעות בכספים שהוריש המנוח לקק"ל עבור בני משפחתו של המנוח שעמדו בתנאים הנדרשים בצוואתו. ראוי לציין כי במסגרת ההסכם התחייבה קק"ל לנהל את כספי העיזבון בקרן כספית נפרדת.

4. סבם של המערערים, ישראל אאורבך ז"ל (להלן: הסב), היה אחיינו של המנוח. הסב עלה לארץ ישראל ובשנת 1928 התיישב עם משפחתו במקרקעין. תחילה החתימה קק"ל את הסב על חוזה זמני למשך שלוש שנים, ועם סיומו נערך בין הצדדים ביום 10.7.1932 חוזה חכירה למשך 49 שנים (להלן: חוזה החכירה המקורי), שבמסגרתו נוסף למקרקעין שטח נוסף של 5,975 מ"ר שהיוו יחד חלק מחלקה 35 בגוש 6412 (להלן: השטח הנוסף). בנוסף לסב עלו לארץ ישראל באותה תקופה בני משפחה נוספים שהתיישבו גם הם בקרקעות שנרכשו בכספים מעיזבונו של המנוח, וגם הם הוחתמו על חוזי חכירה עם קק"ל.

5. ביום 11.4.1948 נחתם שטר תיקון חוזה חכירה חקלאי בין קק"ל ליורשיו של הסב – אימם ודודם של המערערים, גב' בינה אאורבך-אמסטר ז"ל ומר דוד אאורבך ז"ל – במסגרתו הועברו להם זכויות החכירה במקרקעין (להלן: שטר התיקון). מחצית הזכויות במקרקעין נרשמו על שם אימם של המערערים והמחצית השנייה על שם דודם של המערערים. במסגרת שטר זה בוטלה בהסכמה זכות החכירה בשטח הנוסף.

6. ביום 10.4.1991, לאחר מותה של אם המערערים, נרשמו המערערים כבעלי זכות החכירה במחצית הזכויות במקרקעין במקום אימם. בשלהי שנת 1995 הוגשה בקשה לפירוק השיתוף במקרקעין בבית משפט השלום בתל-אביב (ת"א 80141/95) על ידי מנהל העיזבון של דודם של המערערים. ביום 22.4.2007 הורה בית המשפט על פירוק השיתוף במקרקעין בדרך של חלוקה בעין ותשלומי איזון בין עיזבון הדוד המנוח לבין המערערים.