ע"א 7679/15 קרית ספר (דיור מודיעין) בע"מ ואח' נ' אלחנן ארלבוים ואח'

1. לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (ת"צ 3225-01-11, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ) מיום 20.9.2015 (להלן: הבקשה ו-פסק הדין, בהתאמה), שבמסגרתו התקבלה התובענה הייצוגית של המשיב 1 (להלן: התובענה הייצוגית ו-המשיב, בהתאמה) נגד המבקשים, כמפורט להלן. יצוין כי קודם להגשת הבקשה הגישו המבקשים ערעור על פסק הדין, ולמען הזהירות אף הקדימו לכך הגשת בקשת רשות ערעור (רע"א 7224/15); ולכן נתבקש כי הבקשה תידון במאוחד בשני ההליכים. סיווג ההליך ייקבע על ידי רשמת בית המשפט ואינו רלוונטי לענייננו, שהוא שאלת עיכוב הביצוע של פסק הדין.

רקע

2. הבקשה לאישור התובענה כייצוגית הוגשה על ידי המשיב נגד המבקשת 1 (להלן: המבקשת), כ"חברה משכנת" של נכסי מקרקעין שבנתה במודיעין עילית, בשטחי יהודה ושומרון; ונגד המבקשים 4-2, שהם עורכי דין שפעלו מטעם המבקשת. עניינה של התביעה הייצוגית הוא דמי הטיפול הנגבים על ידי המבקשים בגין שירותי "חברה משכנת", שהם: העברת זכויות בנכסי מקרקעין, התחייבות לרישום משכנתא והנפקת אישור זכויות (להלן: דמי הטיפולו-שירותי חברה משכנת, בהתאמה). על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשים גובים דמי טיפול העולים על הסכומים המרביים שנקבעו בחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, התשנ"ו-1996 (להלן: חוק הפיקוח), ובשני צווים שהותקנו מכוחו: האחד, צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (החלת החוק על שירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), התש"ס-1999, מחיל את חוק הפיקוח על מי שנותן שירותי רישום זכויות במקרקעין; והשני, צו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (קביעת מחיר מרבי לשירותי נותן שירות בהעדר רישום זכויות בפנקסי המקרקעין), התש"ס-1999, קובע מחירים מרביים לשירותי העברת זכויות, וכן לשירותים נלווים, ובהם מתן אישור זכויות והתחייבות לרישום משכנתא (להלן: צו הפיקוח). יצוין כי אין חולק בין הצדדים על תחולת חוק הפיקוח ושני הצווים האמורים בשטחי יהודה ושומרון, וזאת מכוח תקנות וצווים שהתקין מפקד האזור.

3. לאחר שבית המשפט המחוזי אישר את ניהול התובענה כייצוגית, נדונה התובענה וזו נתקבלה תוך שנקבע בפסק הדין כי דמי הטיפול נגבו ביתר, שלא כדין. נפסק כי הוראות צו הפיקוח חלות על המבקשת ומגבילות את דמי הטיפול שאותן היא רשאית לגבות לסכומים המרביים הקבועים בצו; ולכן, ובהיעדר מחלוקת כי דמי הטיפול שגבו המבקשים עלו על הסכומים המרביים שבצו הפיקוח, עליהם להשיב לחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו ביתר. יצוין כי הקבוצה שבשמה נוהלה התובענה הייצוגית הוגדרה תחילה ככוללת את כל מי ששילמו למבקשים, או למי מהם, תשלומים בגין שירותי חברה משכנת מיום 3.1.2004 ועד ליום הגשת התביעה; ובהמשך תוקנה ההגדרה כך שתכלול גם את התקופה שעד ליום פרסום ההודעה על ההחלטה לאישור התובענה כייצוגית (19.8.2013). עוד נקבע בפסק הדין כי על המבקשים דכאן לחדול מלגבות דמי טיפול העולים על תעריפי צו הפיקוח; כי עליהם לשלם גמול לתובע המייצג ושכר טרחת עורך דין לבא-כוח המייצג בסך של 50,000 ש"ח לכל אחד; וכן הוראות ביצוע לצורך הוצאתו לפועל של פסק הדין.

           יצוין כי עוד במסגרת הדיון המקדמי הורה בית המשפט המחוזי על מינוי מומחה מטעמו, רואה חשבון במקצועו, על מנת שירכז את כל התשלומים שגבו המבקשים מחברי הקבוצה בגין שירותי חברה משכנת, ואת סכומי הגבייה ביתר, מעבר לסכומים המרביים הקבועים בצו הפיקוח. ואולם משהחל המומחה בבדיקה, נתברר כי בשל אופן שמירת הנתונים אצל המבקשים, איסוף נתוני הגבייה מורכב ויידרש לכך זמן רב – בעלות שעשויה להגיע למאות אלפי ש"ח. לפיכך, הורה בית המשפט על עיכוב עבודתו של המומחה, תוך שקבע כי אופן בירור סכומי הגבייה ביתר יוכרע בתום הדיון בתובענה הייצוגית.

           בפסק הדין קבע בית המשפט הוראות ומתווה פעולה לביצוע פסק הדין, לרבות מינוי ממונה לצורך כך. בין השאר נקבע כי בנסיבות העניין, ולנוכח העלויות הגבוהות הכרוכות במינוי מומחה מטעם בית המשפט לצורך קביעת סכומי היתר שנגבו מחברי הקבוצה, יוטל על כל אחד מחברי הקבוצה להוכיח את זכאותו להשבה בפני הממונה. בנוסף, לגבי חבר הקבוצה שאין בידו ראיות לדמי הטיפול ששילם, הוסמך הממונה לבדוק את פנייתו אל מול רישומי המבקשים לצורך בירור הנתונים החסרים. אשר לזהות המומחה, ניתנה שהות לצדדים להגיע להסכמה, ובהיעדר הסכמה תיקבע זהותו על ידי בית המשפט. עוד נקבע כי המבקשים יודיעו לכל אחד מחברי הקבוצה על עיקרי פסק הדין ועל זכותם לקבל את דמי הטיפול ששולמו ביתר, וכן את הדרך והמועד להוכחת זכאותם להשבה בפני הממונה. בית המשפט קבע מסגרת זמנים לפעולות שעליהן הורה, ובהם כי בתוך 90 יום מיום מינויו יגיש הממונה לבית המשפט דו"ח המפרט את שמות חברי הקבוצה שדרשו השבה ואת הסכומים שעל המבקשים להשיב להם.

ההליכים והטענות בפני בית משפט זה

4. המבקשים הגישו לבית משפט זה ערעור על פסק הדין, וכאמור הגישו גם בקשת רשות ערעור למען הזהירות. בפיהם השגות הן על החלטות ביניים, כגון ההחלטה על אישור התובענה כייצוגית וההחלטה להרחיב את הגדרת הקבוצה, והן השגות על פסק הדין. מבין הטענות הרבות שמעלים המבקשים נגד פסק הדין, נראה כי טענתם העיקרית מופנית כלפי החלת צו הפיקוח על המבקשת ועל המקרקעין נושא התובענה הייצוגית. לשיטתם, מדובר במקרקעין שאינם צפויים להירשם בפנקס המקרקעין בעתיד הנראה לעין, ועל כן צו הפיקוח אינו חל לגביהם. המבקשים מוסיפים וטוענים טענות שונות בדבר פגיעה בקניינם, תעריפים הפסדיים בצו הפיקוח, היעדר עילה אישית למשיב, הצדקה להפחתת סכום הפיצוי בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, ועוד.

           משהוגש הערעור, הגישו המבקשים את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע ההוראות האופרטיביות שבפסק הדין. מבוקשם הוא כי יעוכב ביצוען של הקביעות בפסק הדין המתייחסות למינויו של ממונה לביצוע פסק הדין, ופרסום לקבוצה ותשלום לחבריה. המבקשים מבהירים כי הבקשה אינה מכוונת לגמול ולשכר הטרחה שנפסקו לתובע המייצג ולבאי כוחו, ואף צוין שסכומים אלה שולמו זה מכבר. כך, משום שלא צפוי קושי מיוחד לגבות את הכספים הללו בחזרה, במידת הצורך.