ע"א 8412-10-14 . המערער

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (השופטת א' שניידר), מיום 13/7/14, בת"א 4291/09. הערעור נסוב אודות יתרת תגמולי ביטוח להם טען המערער במסגרת ביטוח רכב אצל המשיבה.

1.העובדות שאינן במחלוקת: המערער רכש רכב אותו רשם על שם בתו, מאיה שץ. הרכב בוטח אצל המשיבה בביטוח מקיף. הביטוח נרכש ע"י המערער באמצעות האינטרנט. במועד מסוים, שעה שבתו של המערער נהגה ברכב, נפגע הרכב בתאונת דרכים ונגרם לו אבדן גמור. בהתאם לפוליסה שהוצאה, ביקש המערער לשפותו על נזקיו. המשיבה סירבה לשלם למערער את מלוא סכום הנזק בטענה שבתו מאיה הייתה הנהגת העיקרית ולא המערער, מכאן שעליה לפצותו באופן יחסי בלבד. המערער קיבל סכום חלקי, בשיעור 60%, שהוצע לו על ידי המשיבה (בסך 65,502 ₪). על כן הגיש המערער תביעה בגין יתרת הסכום וכן בגין שכירות רכב חלופי והשתתפות בהוצאות ההליך הפלילי שהתקיים כנגד בתו שנהגה ברכב.

2.אין חולק כי המערער, אשר ביצע את הביטוח באמצעות האינטרנט, מילא טופס בקשה. טופס בקשה זה לא הומצא על ידי הצדדים. לטענת המשיבה, לא ניתן כיום לאתר ולשחזר טופסי בקשה שנערכו בעת הרלבנטית. לאחר שהמערער מילא את טופס הבקשה, וזו אושרה, נשלח למערער טופס אישור פרטים. אין מחלוקת כי טופס זה אושר על ידו, ובטופס זה צוין כי כל נהג מורשה לנהוג ברכב, בכפוף לתנאים מסוימים שלא חלים בענייננו. ועוד נאמר, בסעיף שכותרתו: "מורשים לנהוג" – נהג עיקרי: אביאל כץ (הוא המערער). טופס אישור הפרטים לביטוח רכב אינו מגדיר מהו נהג עיקרי, ואין חולק כי אין מסמך אחר שנערך בין הצדדים המגדיר מיהות נהג עיקרי.

3.המחלוקת: לטענת המשיבה, מאחר שהמערער הצהיר על היותו "נהג עיקרי" ובפועל הוברר, כך לטענתה, כי הנהג העיקרי הייתה בתו של המערער, הנה זכאית לשלם תגמולי ביטוח מופחתים, זאת בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981. בית משפט השלום התייחס לשאלה מי היה הנוהג העיקרי ברכב, תוך התייחסות לשאלה מי הוא נהג עיקרי. בית משפט השלום קבע כי הנהג העיקרי ברכב הייתה בתו של המערער, ועל כן נדחתה תביעתו של המערער. מנגד, טוען המערער כי הוא הנהג העיקרי, ובכל מקרה לא הוכח שהמשיבה הגדירה מהו נהג עיקרי, ואף נתנה מספר תשובות לשאלה זו. עוד נטען כי גם אם בתו של המערער הייתה המבוטחת ובעלת הפוליסה, המחיר המשולם היה זהה לסכום ששולם על ידי המערער, ועל כן לא היה מקום לניכוי.

4.לטענת המשיבה, בין היתר, המערער הבין את משמעות המונח נהג עיקרי, המערער הוא הנהג העיקרי, על בסיס הצהרתו נערכה הפוליסה, וזו הסוגיה שעמדה לפתחו של בית המשפט. בית משפט קבע כממצא עובדתי כי לא המערער היה הנהג העיקרי ברכב, אלא מאיה בתו. המשיבה לא טענה ואינה טוענת כי מדובר במרמה, אלא בטעות. לשיטת המשיבה ועל בסיס הנתונים שעלו מדיווחו של הנהג העיקרי המוצהר, הונפקה פוליסה ניסיונית. אין דינו של נהג עיקרי ברכב שהיה מעורב בכמה תאונות, כדינו של נהג שאין בעברו תאונות. העלות נקבעת על פי פרטים אותם מוסר מבקש הביטוח, ונטען כי הוכח באמצעות עדותו של נציג מחלקת החיתום אצל המשיבה כי לו הייתה הבת מאיה המבוטחת העיקרית, דמי הפוליסה אותם הייתה משלמת היו גבוהים יותר.

דיון

5.בית משפט השלום העמיד, כאמור, את השאלה האם בנסיבות העניין זכאי היה המערער למלוא תגמולי הביטוח בשל אירוע הביטוח, או שמא נהגה המשיבה כדין כאשר הפחיתה את תגמולי הביטוח.

בית משפט השלום קיים את הדיון במסגרת הוראת סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח, הדן בחובת הגילוי. סעיף 6 לחוק קובע: