לפני ערר על החלטת בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל- אביב (בת –ים) (כב' השופט ש' שלהבת) בתיק בפ"ת 4622-01-23 שניתנה ביום 16.3.23, על פיה הוארך תוקף פסילת רישיונו של העורר למשך 4 חודשים מיום תחילת הפסילה המנהלית שהוטלה עליו, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
הרקע לערר
ביום 1.1.23 סמוך לשעה 03:27 בהיותו נוהג בקורקינט חשמלי (על פי החלטת האקדמיה ללשון עברית משנת 2011 "גלגינוע חשמלי"), נעצר העורר על ידי שוטרים לבדיקה בשל ביצוע עבירת תנועה. בבדיקת "ינשוף" שנערכה לו נמצא בגופו אלכוהול בריכוז של 617 מק''ג. כתוצאה מכך נערך לעורר שימוע ובעקבותיו נפסל רישיון הנהיגה שלו באותו יום לתקופה של 30 יום. בעקבות כך הוגשה על ידי משטרת ישראל, בקשה לבית המשפט לתעבורה לפסילת רישיון הנהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
בדיון שהתקיים לפני בית משפט קמא התנגד בא כוח העורר לבקשה.
ביום 22.2.23 התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה בו טענו הצדדים טענותיהם.
טענות הצדדים
טענות הצדדים אשר נטענו בבית משפט קמא נטענו גם בדיון שהתקיים לפני ביום 27.3.23.
בא כוח העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לנהיגת העורר בשכרות. טענתו התמקדה למעשה בנושא אחד והיא גם הטענה אשר נטענה לפני בדיון בערר. הטענה היא שנושא נהיגת אדם בקורקינט חשמלי (כמו גם באופניים חשמליים) לא הוסדר בחוק, שהרי ברור הוא שאין כיום חובה המתנה נהיגת כלי רכב אלה ברישיון נהיגה. לפיכך, מה נפקא מינה פסילת רישיון נהיגה לרכב שאין צורך ברישיון נהיגה כדי שיהיה כשיר ומורשה לנהוג בו. משום כך, הטענה היא מה לבית המשפט כדי לקבוע פסילת רישיון, משום נהיגה בשכרות, ברכב שנהיגתו לא הוסדרה בחוק ובתקנות. בא כוח העורר הפנה תשומת הלב, הן בדיון בבית משפט קמא כמו בדיון לפני, להחלטת בית משפט לתעבורה שניתנה על ידי כב' השופט א' שור מיום 5.1.22 (בפ''ת 7717-12-21) לפיה קבע:
"לעניין המסוכנות, אני מסכים עם המבקשת כי נהג חדש שאוחז ברישיון נהיגה זמן קצר הנוהג בשכרות, הינו נהג מסוכן. אך במקרה זה גם אייחס נהיגה, וגם אם ניתן יהיה לומר כי מדובר בקורקינט החשמלי התואם את צו התעבורה כאמור, הרי שקיימת לאקונה לפיה גם אם אפסול את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו עדיין יוכל להמשיך ולרכוב על קורקינט חשמלי הרי שלעניין זה לא נדרש רישיון נהיגה אלא היתר או להיות בעלים של רישיון נהיגה".
עוד קבע כב' השופט א' שור:
"נראה כי הגיע העת שהמחוקק יתייחס לסוגית האופניים החשמליים והקורקינטים החשמליים בכל הקשור לסמכויותיו של ביהמ"ש, לאסור שימוש בכלים אלה, לעניין זה אפנה לרעא 7451/19 מ"י נ' עזבון המנוח גבריאל אסולין ז"ל שם קובע ביהמ"ש העליון כי מדובר בכלי תחבורה חדש אומנם שם דובר על סיווגם של אופניים חשמליים במסגרת חוק הפלת"ד, אך נראה כי הגיע העת שהמחוקק אכן ייתן דעתו לנושא לאור שכיחות השימוש בכלים אלו".
בדיון שהתקיים בבית משפט קמא טענה המשיבה הטענה שחזרה עליה לפני, לפיה אין נפקא מינה אם עניין רישוי הנהיגה בקורקינט חשמלי לא הוסדר. לפי שעל פי הוראות פקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן-"פקודת התעבורה"), קורקינט חשמלי חוסה תחת הגדרת "רכב", לפיכך כפוף הוא להוראות הפקודה. ואם כפוף הוא להוראות הפקודה, ממילא הוראות סעיף 46 לפקודה המסמיך פסילת רישיון נהיגה חלות גם על קורקינט חשמלי.
דיון והכרעה
אני סבור שיש לדחות ערר זה הן מהבחינה המשפטית המובהקת, כמו גם מבחינת הסכנה לציבור שמסכן אדם הנוהג, כשהוא שיכור, ומשום כך תפיסת המציאות שלו לקויה, בקורקינט חשמלי (כמו גם באופניים חשמליים).
ראשית לכל, יש להציב את הוראות החוק הרלבנטיות שהרי הוא המוביל אותנו בהחלטותינו המשפטיות.
סעיף 46 לפקודת התעבורה קובע כך:
"היה היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו, או קצין משטרה בדרגה שאינה פחותה מדרגת מפקח, משוכנע שיש יסוד מספיק להאשים בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב בעבירה שסעיפים 35 עד 42 או 43, 44, ו-44א חלים עליה, והגיש לבית המשפט המוסמך לדון באותה עבירה בקשה לפסול את בעל הרשיון מהחזיק בו - רשאי בית המשפט לפסול אותו מהחזיק ברשיון עד לגמר בירור דינו, או עד שתבוטל הפסילה לפי הסעיפים 50-48".
אין חולק כי נהיגה בשכרות כלולה בעבירה שסעיף זה חל עליה.
ומהו "רכב" המופיע בסעיף בהקשר של: "...בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב..." כמצוין לעיל?
כאן עלינו לפנות לסעיף 1 לפקודת התעבורה הוא סעיף ההגדרות. בקשר למונח "רכב" נקבע כך:
"רכב" – רכב הנע בכוח מיכני או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מיתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת-אופן, ולמעט רכב שהשר פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו כולן או מקצתן;"
ככל שנבחן הקורקינט החשמלי האם הוא בגדר "רכב", נבוא לכלל מסקנה שהתשובה חיובית. בכך לא סגי, שהרי עדיין עלינו לבחון שמא השר פטר את אותו "רכב" מהוראות הפקודה כולן או מקצתן.
וכאן עלינו לפנות צו התעבורה (פטור קורקינט חשמלי מהוראות הפקודה) תשס''ד – 2004.
סעיף זה שמקורו בסמכות השר כאמור לעיל בסעיף 1 לפקודת התעבורה קובע כדלקמן:
"אני מצווה לאמור:"
"בצו זה, "קורקינט חשמלי" – רכב בעל שני גלגלים המורכבים בזה אחר זה, המונע במנוע חשמלי, שהספקו אינו עולה על 100 ואט, משקלו העצמי אינו עולה על 12 קילוגרם ומהירות נסיעתו אינה עולה על 12 קילומטר לשעה.
קורקינט חשמלי פטור מהוראות הפקודה".
העולה מן האמור לעיל, פשוט הוא בתכלית הפשטות. קורקינט חשמלי, שהפטור אינו חל עליו על פי הגדרת "קורקינט חשמלי" בצו, הוא בגדר "רכב" לעניין הוראות פקודת התעבורה. ומשכך, חלות על הנוהג בו הוראות הפקודה בדיוק כפי שהם חלות על נהיגת כל רכב אחר, כמו למשל רכב פרטי.
על פי הדין החל בהליך שהיה לפני בית משפט קמא, על ההחלטה בעניין פסילת רישיון הנהיגה לנוהג בשכרות להיות מבוססת על "ראיות לכאורה". במקרה דנן, לא חלק בא כוח העורר על הראיות לכאורה, אלא שטענתו היא שככל שלא הוסדרה נהיגת קורקינט חשמלי בחוק או בתקנות, ממילא לא חלים על הנוהג בו הוראות הפקודה.
ראשית, אפנה לטענה שאף על פי שנטענה בשפה רפה אתייחס אליה משום ההפניה להחלטת כב' השופט א' שור, והיא בשאלת הוכחת הפטור. האם נטל ההוכחה הוא על הטוען כי הפטור חל עליו, או שמא על המדינה (המשטרה) המבקשת פסילה עד תום ההליכים? נדמה כי התשובה לכך פשוטה. ככל שאדם טוען טענת הגנה, בתוך כך, וביתר שאת עליו הנטל להוכיחה. וכי פשוט יותר לעורר מלהרים הנטל בכך שיציג למשטרה או לבית המשפט פרטי הקורקינט החשמלי שבוודאי מצויים אצל היצרן או נראה כי מפורסמים הם ברבים? לפיכך, הנחת המוצא היא שהקורקינט החשמלי עליו רכב העורר ונהיגתו בתוך כך, כפופים להוראות פקודת התעבורה.
שנית, באשר לטענה כי ככל שלא הוסדר רישוי הנהיגה באשר לקורקינט חשמלי, ממילא אין להורות על פסילת הנהיגה בו. אלא שכפי שהובא לעיל, הוראות פקודת התעבורה חלות על נוהג (רוכב) בקורקינט חשמלי וממילא גם על הנהיגה בו בעת שהנהג מצוי בשכרות. יתירה מזו, על פי צו התעבורה המצוטט לעיל, מחוקק המשנה מצא דווקא להתייחס לקורקינט חשמלי אף על פי שרישוי הנהיגה בו לא הוסדר. בכך גילה המחוקק דעתו וכוונתו באשר להסדר הראוי מבחינתו.
באשר לטענה או לתמיהה אשר לכאורה יש בה הגיון, לפיה מה לו לשופט כי יפסול רישיון של רוכב קורקינט חשמלי בעת שאין הנהיגה בו מותנית ברישיון נהיגה, שהרי רגע לאחר החלטה זו, רשאי הרוכב שנהג בשכרות להמשיך ולנהוג בו?
עם כל הכבוד, ואף על פי שלכאורה יש בטענה זו הגיון מסוים, הרי אין בה כדי לסלק אל הצד הוראות ברורות של החוק. הוראות החוק הן התמרור המראה אותנו כיצד לפעול. אין מקום לפרשנות משפטית אל נוכח הוראות חוק ברורות. מעבר לכך, אדם הנוהג בשכרות בקורקינט חשמלי כמו גם באופניים חשמליים, מסכן את עצמו ובעיקר את הציבור. אין אנו מנותקים באשר לקורה בכבישי הארץ, ובעיקר עת עוסקים אנו בקורקינט חשלי או באופניים חשמליים, לאשר קורה במדרכות ובמעברי החצייה. כלי רכב אלה, מסיבה הנראית לעין, נוסעים במהירות שלעיתים אינה נופלת ממהירות כלי רכב אחרים. הסיכון הוא רב ביותר ושבעתיים עת הנוהג בהם הוא שיכור. אדם כזה, ראוי לו שייפסל מנהיגת כל כלי רכב לאו דווקא קורקינט חשמלי.
באשר לשאלה, האם לא הגיעה העת שהמחוקק לרבות מחוקק המשנה יתן דעתו לשאלת רישוי הנהיגה כמו גם חובת ביטוח, לא מצאתי להתייחס לכך, שהרי אין שאלה זו בתחום העניין הנדון לפניי. המחוקק ומחוקק המשנה, בסמכותם לקבוע או להימנע מלקבוע. אין בכך ולא כלום עם סמכות בית המשפט במקרה שלפני, להורות על פסילת אדם שנהג כשהוא שיכור ברכב המונע במנוע (בכוח מכני) גם אם הוא קורקינט חשמלי.
סוף דבר, שאני דוחה הערר.
ההחלטה תישלח לצדדים.
ניתנה היום, ח' ניסן תשפ"ג, 30 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
