ע' נ' המוסד לביטוח לאומי

1.התובע, יליד שנת 1979, בזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד כמאמן כדורסל בקבוצת "xxx", הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באוטם שריר הלב מיום 26.9.18, כתאונת עבודה כמשמעות מונח זה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

במכתבו מיום 16.9.19, דחה הנתבע את התביעה מהנימוק שעל פי המסמכים לא הוכח קיומו של אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה, ואשר הביא לאוטם. עוד ציין הנתבע במכתבו, בין היתר, כי האוטם התפתח בשל מחלה טבעית.

כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שלפנינו.

2.במסגרת כתב התביעה, תיאר התובע את האירוע אשר לטענתו הביא להתרחשות האוטם, כדלקמן:

"התובע יטען כי ביום 26.09.2018 בערך בשעה 13:00 במהלך עבודתו ותוך כדי משחק אימון שנערך בxx, התעורר עימות חריג בינו לבין מנהל מועדון קבוצת הכדורסל היריבה על רקע עניין כספי שקדם לו, כאשר בסיום המשחק ביקש מנהל הקבוצה היריבה ללחוץ את ידו של התובע והאחרון לא הסכים בשל הסכסוך בניהם (כל התיאור שלעיל יוגדר כ"אירוע חריג").

התובע יטען כי לאחר התקרית ניגש אליו המנהל המקצועי של הקבוצה היריבה וביקש לדעת מדוע לא לחץ התובע חזרה את ידו של מנהל הקבוצה ומכאן התובע נאלץ לספר למנהל המקצועי את נסיבות הסכסוך בינו לבין מנהל הקבוצה מה שגרם לו להתעצבן מאוד (להלן: "האירוע הנטען").

התובע הוסיף וציין בתביעתו, כי "לאחר האירוע החריג החל להרגיש כאבים ולחצים בחזה. התובע יטען כי החל בנסיעה לכיוון ביתו במחשבה שהכאבים יפחתו אך משהגיע לביתו והכאבים המשיכו להיות עזים הוא הבין שהוא לוקה בהתקף לב והזמין אמבולנס אשר פינה אותו לבית החולים "העמק" בxxx.

התובע יטען כי בבית החולים אובחן כסובל מאוטם שריר הלב ושם הורו לו על המשך מנוחה בביתו".

התובע חזר על עיקר האמור, בשינויים קלים, גם בתצהירו.

3.הנתבע הגיש כתב הגנה בו חזר על האמור במכתב הדחיה.

הנתבע ציין, בין היתר, כי לתובע לא אירע אירוע תאונתי כלשהו, לא כל שכן אירוע חריג.

4.בשים לב למחלוקת העובדתית, לא היה מנוס משמיעת ראיות.

התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, וכן את תצהירו של המנהל המקצועי של מועדון הכדורסל xxx (הקבוצה היריבה באירוע הנטען), מר ג.ק. (להלן: "מר ג.").

מטעם הנתבע הוגשה הודעת התובע לחוקר וכן הודעתו של מנהל קבוצת הכדורסל xxx ומי ששימש כשופט במשחק נשוא האירוע הנטען, מר ע.ר. (להלן: "מר ע."). מר ע. לא התייצב למתן עדות ביום שמיעת הראיות והצדדים הסכימו כי הודעתו תוגש לתיק בית הדין ותהיה חלק מחומר הראיות.

התובע, ומר ג. העידו לפנינו ביום 2.7.20.

השאלה שבמחלוקת

5.האם ביום 26.9.18 אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה, וככל שהיה אירוע, האם מדובר באירוע חריג?

המסגרת הנורמטיבית

6.בעב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך- המוסד לביטוח לאומי (פס"ד מיום 21.6.15) (להלן: "פרשת גולדרייך") , עמד כב' הנשיא פליטמן, כתוארו דאז, על ההלכה הפסוקה באשר למשמעותו של האירוע החריג, הנדרש לצורך מינוי מומחה בתביעה להכרה באוטם שריר הלב כפגיעה בעבודה, ועל האופן שיש לבחון אותו. בפרשת גולדרייך נקבע –

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונה בעבודה, על המבוטח להוכיח התרחשות "אירוע חריג" או "מאמץ מיוחד" בסמוך לפני קרות האוטם, כיוון שרק אם יוכח אירוע שכזה ניתן יהיה לקשור בינו לבין השינוי הפיזיולוגי הפנימי הפתאומי של אוטם שריר הלב. הכללים להכרה באירוע בעבודתו של נפגע כאירוע חריג סוכמו בפסק הדין בעניין סידה, כך:

"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם. משמעות הדבר:

ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.

שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. ....

שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.

רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גרסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו".

...כפועל יוצא מכללים אלה, משהוכח קיומו של אירוע, נבחנת חריגותו בעיניו של המבוטח, קרי מבחינתו הסובייקטיבית. אולם גם על מנת לקבוע כי אירוע מסוים נחווה על ידי פלוני כאירוע חריג נדרשות ראיות אובייקטיביות. בעניין זה נפסק בעניין פלבסקי כי:

"ד.אין ספק, כי קביעת חריגות הדחק הנפשי, או עוצמת ההתרגזות, צריכה להיבחן סובייקטיבית אצל האדם בו מדובר.

ה.משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה."

7.במסגרת פסק הדין שניתן בעב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – דוד מכלוביץ' (16.1.03) נקבע:

"......המבחן המשפטי של האירוע החריג, שאם התרחש מצביע לכאורה על קיומו של קשר סיבתי בינו לבין האוטם, חייב להיות מתואם עם המבחן הרפואי לפיו הוא נקבע; ולפיכך, מן הבחינה המשפטית, אין לקבוע את מבחן האירוע החריג באופן המצמצמו מעבר למה שהמומחה היועץ הרפואי היה רואה כאירוע חריג.

אם ייאמר אחרת, דהיינו אם יקשה בית-הדין את מבחן האירוע החריג מעבר לדרישת המומחה הרפואי לעניין זה, ייווצר מצב אבסורדי לפיו תדחנה תביעות על-ידי בית-הדין על הסף מן הסיבה הרפואית בשל היעדר אירוע חריג, כלומר בשל היעדר קשר סיבתי בין האירוע בעבודה לאוטם, שעה שעל-פי חוות-דעתו המקצועית של המומחה היועץ הרפואי, אפשר שהיה נקבע לגבי אותו אירוע הקשר הסיבתי בינו לבין אוטם שריר הלב.

...לגבי יישום האמור במקרה שלפנינו, ייאמר כי על הנפגע חובת הוכחת האירוע בעבודה, פירוט נסיבותיו והרקע לו. הערכת חריגותו של אותו אירוע מסורה לבית-הדין וגם במקרה של ספק באם מדובר באירוע חריג אם לאו יש להעביר התיק למומחה" (ההדגשה הוספה מ.ק. - ראו באותו עניין - עב"ל (ארצי) 349/06 אבישי בלומשטיין - המוסד לביטוח לאומי (22.10.07); עב"ל (ארצי) 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי (22.10.07); עב"ל (ארצי) 35047-08-13 מרינה בריקלין - המוסד לביטוח לאומי (23.7.14)).

מן הכלל אל הפרט

8.נקדים אחרית לראשית ונציין כי התובע הצליח להוכיח בפנינו כי ביום 26.9.18 התקיים בעניינו אירוע תאונתי חריג בעבודה אשר מצדיק מינוי מומחה, כפי שעוד נפרט.

האם אירע לתובע אירוע תאונתי בעבודה?

9.מכתב התביעה עולה כי בסיום משחק כדורסל משותף, התובע, שהינו כאמור מאמן כדורסל, סירב ללחוץ את ידו של מנהל הקבוצה היריבה (קבוצתxx) - מר ר.ג. (להלן: "מר ר."), וזאת בשל סכסוך כספי קודם בניהם. מיד לאחר תקרית לחיצת היד, ניגש מר ג. אל התובע ושאל אותו לפשר התנהגותו, מה שהוביל את התובע לספר את נסיבות הסכסוך בינו לבין מר ר. בטונים גבוהים ותוך התרגזות.

התובע חזר על גרסתו זו גם בתצהירו, בשינויים קלים.

10.בהודעתו לחוקר, התובע התייחס לאירוע הנטען כדלקמן:

"זה היה בשעות הצהריים, היה לנו משחק אימון בxxx, אימנתי בxxx את קב' הנוער, היה משחק בין הנוער של xx נגד הנוער של קב' xxx, המשחק התנהל על מי מנוחות לא היה משהו חריג באותו משחק אפילו ניצחנו בהפרש של 30 נק'. היה הבדל בין הקבוצות היה ברור, בסוף המשחק הגיע מנהל המועדון xxx ששמו ר.ג., הוא הגיע ללחוץ לי את היד, ואני לא רציתי ללחוץ לו את היד כי יש רקע סביב עניין כספי שתיכף אפרט אותו, ואז אני והמאמן ששמו והמנהל המקצועי של המועדון של xxx ששמו ג. ק., ג. שאל אותי למה אני לא לוחץ לר.ג. את היד וכל הזעם שלי יצא בעקבות סיפור של כסף שר. היה חייב לי, והתחלתי לספר לו את נושא ההלוואות שהייתי צריך לקחת בעקבות אותו סיפר, ובאותו רגע התחלתי להרגיש לחצים בחזה, אני אדם רגוע בדרך כלל ושג. שאל אותי את השאלה אז התפוצצתי שם, כל האירועים שהיו לי בחודש האחרון צפו לי..." (ראו ע' 1 ש' 12-22 להודעת התובע).

באשר לסכסוך הכספי בין התובע לבין מר ר., התובע ציין כי " ואני העברנו מחנה כדורסל בקיץ בחודשים 7/2018 לשלושה שבועות, סגרנו עם ר. על כך שהמועדון xxx ייקח חסות על המחנה, בתמורה לחסות תינתן הנחה של 50% מעלות המחנה שהיא 1200 לכל משתתף, ההנחה בתמורה לאותה חסות, תוך כך משתמע שהאולם יישא בהוצאות המגרש, סכום ההכנסות מהמחנה יצא בסופו של דבר 28,000 ₪ שהיה אמור להתחלק ביני לבין י., בהתאם להגשת חשבונית, בפועל מה שקרה זה שהמועדון החליט ביום התשלום להוריד לנו 5000 ₪ על האולם ולהעביר את התשלום לתלוש שכר ולא מול קבלות מה שגרר להורדות של מיסים ותשלומים" (ראו ע' 2 ש' 34-41 להודעת התובע). התובע הוסיף וציין כי "לא היה חוזה כתוב, היה הסכם בע"פ שנערך בין לר. למיטב הבנתי, זה מה ש אמר לי שלא דובר על כך שתהיה עלות לשימוש המגרש ושהשכר ינתן בהתאם לחשבונית/קבלה ולא באמצעות תלוש שכר" (ראו ע' 2 ש' 48-50 להודעת התובע).

11.גם במהלך עדותו, התובע התייחס לאירוע הנטען עת נשאל:

"ש:המשכת לפגוש את ר., ראית אותו?

ת:לא. עד שהגענו למשחק הזה. עד המשחק הזה לא פגשתי אותו.

ש:הוא אמר לך שלום?

ת:הוא רצה להגיד לי שלום.

ש:ואתה ענית לו בתשובה מתחמקת.

ת:בהתחלה התעלמתי ממנו ואח"כ הוא אמר לי שלום והראיתי לו שאני לא מרוצה מכל הסיטואציה הזאת וממנו. למרות שהוא ראה את זה תוך כדי המשחק, הוא בא אליי בסוף המשחק ללחוץ לי את היד ואני לא רציתי. אני חושב שהוא עשה את זה בצורה, אם אתה מתעלם מבן אדם במשך כל המשחק ובסוף הוא בא ללחוץ לך את היד, קצת הביך אותי כל העניין הזה.

ש:מה הביך אותך?

ת:שלא רציתי ללחוץ לו את היד וכל האנשים מסתכלים, הקבוצה שלי והקבוצה היריבה שזה מועדון שדי קרוב לליבי כי זו קבוצה שדי גדלתי שם.

ש:איפה זה היה?

ת:באולם.

ש:בפני המתאמנים והמשפחות שלהם?

ת:כן. זה קצת הביך אותי. בסוף משחק אתה לוחץ ידיים לקבוצה היריבה במיוחד שאתה בקשרים טובים משנה שעברה. אני לא רציתי ללחוץ לו את היד כי כעסתי עליו. ואז יצאנו החוצה אני, ג. ו. אני לא זוכר את שם המשפחה של .

ש:איפה יצאתם החוצה?

ת:מחוץ לאולם. וג. בא אליי ואמר לי "למה לא לחצת לר. את היד?" ואז שם התחלתי נורא להתעצבן. להגיד מה היה?

ש:כן.

ת:נורא התעצבנתי. קצת יצאתי מגדרי אני אגיד את האמת. התעצבנתי וקיללתי והייתה לי הרגשה פנימית שהוא גנב לי כסף.

ש:ההרגשה הזו ליוותה אותך לאורך כל החודשיים.

ת:כן אבל שג. בא ושאל אותי התפוצצתי והוצאתי לו את כל הסיטואציה שעברתי ובגללו הלכתי ואמרתי לו שהלכתי והייתי צריך לקחת הלוואות.

ש:אבל שהלכת לקחת הלוואה לא נזכרת בזה בדרך לבנק?

ת:בהרגשתי, שאתה מתעמק מול הסיטואציה הספציפית שבא בן אדם ושואל אותך, אתה חווה את הכל מחדש. אם אתה הולך ועושה, אז זה מה שאתה צריך לעשות, להביא הלוואה. יש לי 3 ילדים ומשפחה אני צריך להביא כסף הביתה".

(ההדגשות אינן במקור – מ.ק. ראו ע' 4 ש' 26-29 וע' 5 ש' 1-28 לפרוטוקול).

12.מהאמור לעיל עולה, כי התובע הציג גרסה ברורה ואחידה בעיקרה. אכן, כפי שטען הנתבע בסיכומיו, גרסתו של התובע השתנתה בצורה מינורית לאורך ההליך, אולם לדידנו בלב הדברים התובע הציג גרסה סדורה וקוהרנטית. כך, טענת התובע בטופס התביעה שהגיש לנתבע לפיה במהלך אימון כדורסל התווכח עם אדם מסוים, כמו גם טענתו בכתב התביעה שלפנינו לפיה במהלך משחק אימון התעורר עימות חריג בינו לבין מנהל הקבוצה היריבה – אינן טענות מדויקות באשר התובע לא התווכח עם מר ר. ולא התעמת איתו בזמן האירוע הנטען, אלא רק סירב ללחוץ את ידו. התובע נשאל במהלך עדותו על הפער בין הכתוב בתביעות לגרסה שהציג בהמשך, וכך העיד:

"ש:מקריאה מכתב תביעתך מסעיף 2. אז זה לא נכון שהיה וויכוח בינך לבינו.

ת:היה ויכוח מוקדם על עניין הכסף. הוויכוח על הכסף היה בחודש יולי.

...

ש:בטופס התביעה כתבת "במהלך עבודתי, אימון כדורסל התווכחתי עם אדם מסוים...." גם פה הגרסה לא נכונה כי לא התווכחת.

ת:נכון. לא התווכחתי. ויכוח זה בין שני צדדים שאין הסכמה אז אם שני צדדים נפגשים ואין הסכמה לא חייב שההוא יבוא ויגיד "אתה אידיוט ואתה זה.." מספיק שאין הסכמה ואני לא רוצה ללחוץ לו את היד.

ש:אז אם מישהו רוצה ללחוץ לך את היד ואתה לא לוחץ לו זה ויכוח?

ת:ויש ביני לבינו עבר כלשהו, זה סוג של".

(ראו ע' 7 ש' 23-24 וע' 8 ש' 4-10 לפרוטוקול).

שוכנענו שהוויכוח/עימות לו כיוון התובע באו לתאר את מצב היחסים בין התובע לבין מר ר. – כפי שהתובע רואה אותו, מה שבא לידי ביטוי בסירובו של התובע ללחוץ את ידו של מר ר.. אכן, לדידנו, השימוש במילים הקונקרטיות של ויכוח/עימות לא היה מוצלח, בלשון המעטה. יחד עם זאת, כאמור, התובע הציג גרסה סדורה וברורה באשר ללב ההתרחשויות נשוא האירוע הנטען, ודי לנו בכך.

זאת ועוד, התובע ציין בהודעתו שאומנם כבר סיפר למר ג. אודות הסכסוך בינו לבין מר ר., וכי בזמן האירוע הנטען סיפר לו על כך פעם נוספת במענה לשאלתו של מר ג.. בהינתן שכך, לא מצאנו שחזרת התובע על סיפור המקרה והבעת תסכולו בפני מר ג. במענה לשאלה ישירה שנשאל מאיינת את קיום האירוע התאונתי או את חריגותו. התובע העיד, כאמור, בעניין זה כי "...שאתה מתעמק מול הסיטואציה הספציפית שבא בן אדם ושואל אותך, אתה חווה את הכל מחדש..." (ראו ע' 5 ש' 26-27 לפרוטוקול).

בטרם נעילת פרק זה, נציין דווקא כי העד שביקש הנתבע להעיד, מר ע., לא העיד בסופו של יום, אולם מצאנו לנכון להביא את אשר ציין בהודעתו באשר לאמינותו של התובע: "אני מכיר את ר. הרבה שנים גם כשחקן וגם כמאמן, ובעיניים שלי הוא איש מאוד ישר ובנאדם שאני סומך עליו ועל המילה שלו" (ראו ע' 3 ש' 70-71 להודעתו של מר ע.).

13.כאמור, גרסתו של התובע, ובפרט עדותו, הותירו בנו רושם מהימן. אולם, המסקנה אליה הגענו נתמכת אף בגרסתו של מר ג., שכפי שעולה מהאמור מעלה, שימש דמות מפתח באירוע שנפרש לפנינו.

מר ג. ציין בתצהירו כדלקמן:

"הנני להצהיר כי לאחר שהסתיים משחק האימון כאמור לעיל, ניגשתי למר ר. ע. לאחר שראיתי אותו נסער ולאחר שראיתי כי לא הסכים ללחוץ את ידו של מנהל הקבוצה היריבה, ותוך כדי שהוא מספר לי אודות הסכסוך שקיים בינו לבין מנהל הקבוצה היריבה, החל להתעצבן, לצעוק, ועזב את המתחם נסער וכועס מאוד".

בדומה לאמור בתצהירו, מר ג. העיד כך:

"ש:מה היה עם התובע באותו יום?

ת:הוא לא לחץ את היד לר., יצאנו החוצה ושאלתי אותו למה לא לחצת לו את היד, הוא היה מאוד נסער, קילל קצת והלך" (ראו ע' 9 ש' 22-24 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ש:תסביר עובדתית מה היה.

ת:ראיתי שהם לא לחצו ידיים, יצאנו החוצה ו ור. עישנו סיגריה. אמרתי לו למה לא לחצת לר. ידיים? גם אם אתה כועס על המנהל השני בסוף לוחצים ידיים.

ש: היה מאמן קבוצה יריבה?

ת:כן. ואז התובע התחיל לצעוק ולקלל.

ש:מה צעק?

ת:"גנבו אותי". לא הבנתי בדיוק.

ש:אם אתה שואל מישהו למה לא לחצת יד, אתה מצפה לקבל תשובה.

ת:כן אבל תשובה לא בצעקות. לא אני האישיו פה.

ש:מה הוא צעק ואמר?

ת:לא זוכר בדיוק אבל הוא אמר "גנבו אותי, חייבים לי כסף".

(ראו ע' 11 ש' 24-29 וע' 12 ש' 1-6 לפרוטוקול).

באשר למהות הסכסוך בין התובע לבין מר ר., מר ג. העיד כך:

"ש:אתה יודע מה היה הסיפור ביניהם.

ת:אני יודע שהיו ביניהם חילוקי דעות על הסכם ביניהם שהוא חייב כסף ונתן או לא נתן" (ראו ע' 10 ש' 2-4 לפרוטוקול).

14.יוצא אפוא, שמר ג. תמך בגרסתו של התובע ואישר אותה (הן בעניין הסירוב מללחוץ את היד, הן בעניין ההתרגזות החריגה שבאה אחריה והן בעניין ההסכם הכספי נשוא המחלוקת בין התובע לבין מר ר.). גרסתו הייתה ברורה וסדורה ועדותו הייתה אמינה.

15.לאור כל האמור לעיל, התובע הצליח לשכנענו בגרסתו, במידה מספקת בהליך אזרחי. גרסתו של התובע נתמכה על ידי העד מר ג., ועדויותיהם הותירו בנו רושם מהימן. בעיקרו של דבר, שוכנענו שהתובע סירב ללחוץ את ידו של מר ר. בסיום משחק הכדורסל, התובע נשאל לפשר התנהגותו על ידי מר ג. – או אז התובע התפרץ בזעם והחל לספר למר ג. ולמר (כאמור, מאמן הקבוצה היריבה) אודות הסכסוך הכספי בינו לבין מר ר.. זמן קצר אחר כך, התובע חש ברע ובהמשך אותו יום התברר כי לקה בליבו. לפיכך, שוכנענו כי ביום 26.9.18 התקיים אירוע תאונתי בעניינו של התובע.

האם האירוע הנטען היה חריג?

16.כאמור, התובע ציין בהודעתו כך:

"...ג. שאל אותי למה אני לא לוחץ לר.ג. את היד וכל הזעם שלי יצא בעקבות סיפור של כסף שר. היה חייב לי, והתחלתי לספר לו את נושא ההלוואות שהייתי צריך לקחת בעקבות אותו סיפר, ובאותו רגע התחלתי להרגיש לחצים בחזה, אני אדם רגוע בדרך כלל ושג. שאל אותי את השאלה אז התפוצצתי שם, כל האירועים שהיו לי בחודש האחרון צפו לי..." (ראו ע' 1 ש' 18-22 להודעת התובע).

בעדותו התובע העיד כאמור כי בסוף משחק נהוג ללחוץ ידיים לקבוצה היריבה וכי הוא לא לחץ ידיים למר ר. – מה שהביך אותו בפני המתאמנים והמשפחות שלהם. עוד העיד התובע, כי התעצבן מאוד: "נורא התעצבנתי. קצת יצאתי מגדרי אני אגיד את האמת" (ראו ע' 5 ש' 20 לפרוטוקול). בהמשך התובע העיד כי הוא ממש "התפוצץ".

הנה כי כן, התובע שהעיד על עצמו כי הוא אדם רגוע בדרך כלל וש-"התפוצץ" רק לאחר שמר ג. פנה אליו בשאלה מדוע לא לחץ את ידו של מר ר., מאחר שכל אירועי החודש האחרון "צפו" לו, חווה למעשה אירוע חריג מבחינתו. ונזכיר שמחומר הראיות שנפרש לפנינו, עולה כי קבוצתו של התובע ניצחה את המשחק בפער ניכר, ככל שיש בכך כדי להוות מדד/סמן למידת לחץ/חריגות באשר לתובע. התובע אף ציין בהודעתו, כי "שיצאתי הרגשתי טוב כי ניצחתי, שאני מספר לג. מתחיל להרגיש כאבים בחזה..." (ראו ע' 5 ש' 129 להודעת התובע).

17.בשולי הדברים נזכיר את אשר הזכרנו לעיל, כי "אם קיים ספק בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, זאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם הלבבי בו לקה המבוטח" (ראו: עב"ל (ארצי) 14882-12-12‏ ‏ יחיא - המוסד לביטוח לאומי, (10.11.2014); עב"ל (ארצי) 481/99 המוסד לביטוח לאומי –מכלוביץ', פד"ע ל"ח 461, 471 (2003). בעניינינו, כאמור, שוכנענו שהאירוע היה אירוע חריג.

18.בטרם נעילת פרק זה, נתייחס בקצרה להודעתו של מר ע.. מר ע. לא היה עד לסירובו של התובע ללחוץ את ידו של מר ר., ואף לא היה נוכח בשיחה בין מר ג. ומר לבין התובע. מר ע. טען לוויכוח של התובע עם מר – אולם לא שוכנענו בכך. ונזכיר. מר ע. שימש כשופט במשחק הנדון כך שספק אם יכל, מתוקף תפקידו, להידרש לחילופי הדברים ולניואנסים בין הנוכחים באולם (גם בתום המשחק). מכל מקום, מר ע. ציין בהודעתו כי "להערכתי המתח שנבנה בתוכו של ר. זה מתח שנבנה מתחילת עונה..." (ראו ע' 2 ש' 39 להודעתו של מר ע.), אולם לא ברור על מה התבססה הערכה זו, מה גם שמר ע. והתובע שייכים לשתי קבוצות נפרדות. לפיכך, לא מצאנו לנכון להתייחס לחריגותו של האירוע הנטען בהסתמך על הודעתו של מר ע., שאף לא העיד לפנינו בעניין זה.

19.לאור האמור, שוכנענו שהסיטואציה אליה נקלע התובע, שהציפה אצלו את הסכסוך עם מר ר., הגיעה לעוצמות חריגות בהינתן שהתובע סירב ללחוץ את ידו של מר ר. במופגן, בניגוד למקובל, ולעיני קהל שנכח במקום. זה המקום לציין כי עדותו של התובע לעניין חריגות האירוע הייתה אמינה ועל כן בחרנו לקבלה במלואה, ועל כן אנו קובעים כי האירוע הנטען היה בגדר אירוע חריג.

התיעוד הרפואי

20.לצורך הוכחתן של פגיעות בעבודה, הפסיקה ייחסה חשיבות רבה למשקלן הראייתי של אנמנזות רפואיות בכלל וסיכומי ביקור רופאים בפרט:

"בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון." (עב"ל (ארצי) 176/99 גרץ – המוסד לביטוח לאומי (6.7.2002)).

כמו כן, נקבע כי יש להתייחס לאבחנה שנערכה בפסיקה בין אנמנזה שאיננה מתארת אירוע תאונתי כלל (להלן: "אנמנזה שותקת"), ואשר איננה שוללת באופן ישיר את יסוד תביעתו של מבוטח (ראו: עב"ל (ארצי) 18610-05-16 סידי – המוסד לביטוח לאומי ( 19.9.2017 – להלן: "עניין סידי"); ובין אנמנזה השוללת באופן פעיל את קרות האירוע התאונתי בכלל או את התרחשותו במקום העבודה (להלן: "אנמנזה שוללת"). אנמנזה שוללת פוגעת באופן משמעותי יותר בסיכויי תביעתו של המבוטח (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 53147-02-12 דוידוב – המוסד לביטוח לאומי (10.7.2014)).

לבסוף, יוער בעניין זה כי בכל מקרה, הן של אנמנזה שותקת והן של אנמנזה שוללת, אין מדובר בחזקה חלוטה וכי בית הדין יכול להגיע למסקנה שונה על יסוד מכלול הראיות שהוצגו לפניו (ראו למשל: עב"ל (ארצי) 16656-03-11 בן חיים – המוסד לביטוח לאומי (2.10.2011)). אם כן נראה כי, כל משמעותה של קיומה של אנמנזה וסיווגה יכול לשנות את נקודת האיזון בבחינת מכלול הראיות בתיק.

21.עיון בחומר הרפואי בעניינינו מעלה, כי התובע לא הזכיר את האירוע הנטען בבואו לקבל טיפול רפואי. כך, בדו"ח מד"א מיום האירוע הנטען צוין, בין היתר, כי התובע "מתלונן על כאבים בחזה שהחלו במנוחה משעות הצהריים". באנמנזה של מרכז רפואי "העמק" מיום האירוע צוין כי "ביום קבלתו בזמן העבודה חש צריבה בחזה, דומה לצרבת הקבועה נמשכה מספר שעות. הוזעק נט"ן...". בתעודת אי הכושר מיום 6.1.19 נכתב: "במהלך אימון חש לא בטוב ופונה לבית חולים בהמשך".

22.כאמור, אי אזכורו של אירוע חריג בעבודה ברישומים הרפואיים - אינה סותרת את גרסת התובע ומהימנותו. אנמנזה שותקת לא שוללת באופן ישיר את יסוד תביעתו של מבוטח, אלא מטילה עליו נטל שונה ולעיתים מחמיר יותר ביחס להבאת יתר הראיות לצורך הוכחתו של האירוע החריג. בענייננו, אנו סבורים כי עדותו של מר ג. אשר תמכה בעדותו של התובע, וכן מהימנות העדים בבית הדין, אכן הרימו את נטל ההוכחה הנדרש למרות האנמנזה השותקת בעת פנייתו של התובע לטיפול רפואי.

23.עוד נציין כי המתואר במסמכים הרפואיים עולה בקנה אחד עם שעת הופעת הכאבים (שעה 13:00 לערך) כמו גם העובדה שהם הופיעו במהלך העבודה. על כן, בהעדר כל פירוט השולל אירוע כאמור, לא ניתן להסתמך על המסמכים הרפואיים באופן משמעותי כדי לשלול את גרסת התובע כפי שניתנה במועדים מאוחרים יותר. כך גם, התובע העיד כי סבל מצרבות מספר שנים טרם קרות האירוע הנטען, ועל כן גם הפעם סבר שהצרבת שחש תחלוף כשם שבאה.

בשל חשיבות הדברים נביא להלן את התייחסותו של התובע לעניין זה במהלך עדותו עת נשאל:

"ש:שפינו אותך באמבולנס התלוננת על כאבים בחזה משעות הצהריים. למה לא סיפרת על משהו שקרה בעבודה?

ת:בדיוק התחלתי לומר קודם שאני סובל מצרבות כבר 5 שנים, בהתחלה לא רציתי ללכת לביה"ח. מה שאני עושה בד"כ זה שותה מים קרים וזה עובר. אני הלכתי לתחנת דלק, קניתי בקבוק מים קרים, שתיתי וזה לא עבר. חזרתי הביתה ואמרתי לאשתי שיש לי צרבת קשה מאוד ושזה לא עובר לי.

ש:מתי התחלת לסבול מהצרבת?

ת:שם באולם. בכללי, לפני 5 שנים התחיל לי. 3 שנים משהו כזה. אף פעם לא טפלתי בזה כי אני שותה כוס מים וזה עובר. ואז הגעתי הביתה והרגשתי שזה לא עובר ואמרתי לאשתי שאכנס לנוח קצת ושאולי אני קצת עייף, ניסיתי להירדם והרגשתי שזה לא עובר והתחילו לי כל מיני כאבים ביד קצת אז התקשרנו למד"א ואמרתי להם מה אני מרגיש והם אמרו לי תעצור במקום. אמרתי להם אני לוקח אוטו ובא אליכם רציתי לראות אם הכל בסדר, אמרו לי תעצור במקום שולחים לך אמבולנס אתה כנראה חווה התקף לב.

ש:מתי בפעם הראשונה סיפרת לרופאים על מה שעברת בעבודה?

ת:לא סיפרתי. סיפרתי שהייתי במשחק כדורסל ומה שהיה.

ש:לא סיפרת לאף רופא שהיה משהו שעיצבן אותך?

ת:אני לא איזה איש רפואי שיודע לשים את האצבע שבגלל שהתעצבנתי זה קרה, אני לא מבין בזה. אני יודע שהייתי שם והיה מה שהיה ופתאום התחלתי להרגיש לא טוב. זה מה שאני יודע. אני לא יודע מעבר לזה. בכלל בהתחלה הייתי בטוח שזה צרבת. שהגעתי לרופא אמרתי לו שזה כנראה כלום כי זה כאב שאני מכיר מצרבות".

(ראו ע' 7 ש' 1-22 לפרוטוקול).

עדים נוספים

24.הנתבע טען בסיכומיו כי היה על התובע להוכיח את תביעתו באמצעות העדתם של מר ר. ושל מר . בעניין זה נציין בקצרה כי התובע והעד מטעמו, מר ג., העידו באופן סדור, מהימן וברור בכל הסוגיות הנדרשות להכרעה בתיק, ועל כן, לדידנו, לא היה עוד צורך בעדים נוספים על מנת למנות מומחה רפואי.

עוד נציין, בבחינת מעבר לנדרש כי שמותיהם של מר ר. ושל מר עלו כבר בהודעתו של התובע וכן בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה, והנתבע בחר שלא לגבות מהם הודעה או לזמנם למתן עדות (על אף שנטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע, והוא, כאמור, עמד בו). עוד נאמר, כי לאחר שהסתיימה ישיבת ההוכחות, ולאור הערת ב"כ הנתבע בעניין זה, ב"כ התובע הציע לזמן את העדים האמורים למתן עדות תוך הותרת פרוטוקול הדיון עד כה חסוי בפני הצדדים עד לאחר שמיעת העדים, אולם הנתבע, מסיבות שניתן להבין יש לומר, התנגד לכך.

מינוי מומחה

25.לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי יש לראות באירוע מיום 26.9.18, כאירוע חריג.

על כן ולאור הקביעות שלעיל, הנתבע מתבקש להודיע עד ליום 30.11.20, אם חל שינוי כלשהו בעמדתו, אחרת תינתן החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי, על סמך העובדות שלהלן:

א.התובע יליד שנת 1979.

ב.בזמנים הרלוונטים לתביעה התובע עבד כמאמן כדורסל.

ג.ביום 26.9.18 בערך בשעה 13:00 הסתיים משחק כדורסל בין קבוצתו של התובע לקבוצה היריבה. עם סיום המשחק, ובנוכחות המתאמנים והמשפחות שלהם, מנהל הקבוצה היריבה ביקש ללחוץ את ידו של התובע, והתובע סירב לכך בשל סכסוך כספי קודם בניהם.

ד.זמן קצר אחר כך, פנה לתובע מנהל אחר בקבוצה היריבה ושאל לפשר סירובו ללחיצת היד. התובע הסביר לו את נסיבות הסכסוך בינו לבין אותו מנהל קבוצה, מה שגרם לתובע להתעצבן ולהרים את קולו (להלן: "האירוע").

ה.לאחר האירוע התובע החל להרגיש כאבים בחזה וצרבת. התובע נסע לביתו וסבר שהכאבים יפחתו, אולם משאלו לא פחתו גם כשהגיע לביתו הזמין אמבולנס אשר פינה אותו לבי"ח "העמק" שבxxx.

26.התיק יובא לעיוני ביום 1.12.20, למעקב אחר תגובת הנתבע.

ניתנה היום, י"ד חשוון תשפ"א, (01 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.