הראיות
תצהיר המערער מיום 13.3.16 (עמ'6-9 לת"ר,)
בתצהיר זה אמר שהוא התגייס בשנת 2007 לחיל האוויר והמשיך בשירות קבע, בשנת 2012 ביקש להתקבל לקורס, תחילה לא התקבל ולאחר התעקשותו לכך והתערבות מפקדיו, זומן לגיבוש לקורס שגם אותו לא עבר. גם במצב זה לא רצה לוותר על החלום שלו והמשיך בניסיונותיו להתקבל לקורס, ולאחר התערבות מפקדיו התקבל בסוף שנת 2012 להכנה לקורס קצינים.
גם בשלב זה התקשה במבחני הסיום להכנה לבה"ד 1 ובהתערבות מפקדיו התקבל לקורס, הצליח לעבור את הקורס בבה"ד 1 והמשיך בקורס להשלמה חילית. כשבועיים לאחר תחילת הקורס, בוצעו מבחנים עיוניים במחשב והוא הואשם בהעתקה במבחן למרות שלא העתיק. לאחר מכן נמסר לו שלא יוכל להמשיך והועבר לתהליך הדחה, מול מפקד הצוות, מפקד הקורס, מפקד הבסיס ומפקד הרמ"ח והודח מהקורס. כתוצאה מכך נגרמה לו טראומה נפשית, נוכח "מלחמתו" להתקבל לקורס, לו המתין עוד מתקופת השירות הסדיר, והעובדה שחשדות ההעתקה לא היו נכונים.
לאחר מכן נעשה על ידיו ניסיון נוסף לחזור לקורס בכך שהגיש ערעור על ההחלטה הנ"ל. בהמשך בחודש 7/13 הוגשה נגדו תלונה ונשפט על אי קיום הוראות לביטחון מידע והוטלו עליו 14 ימי מחבוש ופיצויים בסך 350 ₪. נגד כל הסיכויים, נעשו על ידיו ניסיונות לחזור לקורס תוך עירוב מספר גורמים. לאחר שהבין שניסיונות אלו כשלו בשנת 2014, הוא קיבל זאת בצורה קשה באופן קיצוני. לא האמין שלאחר כל המאמצים שעשה הוא הודח מהקורס באופן לא צודק ובכך נגדע חלומו. הוא הרגיש מושפל וחסר אונים והתבייש לספר על כך להוריו ולבת זוגו, במיוחד כשחיילים שאלו אותו איך זה להיות מודח בצורה כזאת.
לאור מצבו הנפשי שהחמיר בשל כך, התגלתה תוך זמן קצר בחודש 4/13 עליה בערכי סוכר שמהר מאוד התפתחה לסוכרת קשה. על פי ייעוץ משפטי שקיבל הוא משוכנע שהסוכרת נגרמה כתוצאה מהטראומה דלעיל בשירות הצבאי.
חוות דעת של המומחה מטעם הנשיב פרופ' מרדכי וייס מיום 8.12.16(145 לת"ר)
לדבריו, אין עדות לקשר ביו מצבי דחק והתפתחות סוכרת סוג אחד במרכזים רפואיים חשובים, דעה אינה מקובלת בספרים החשובים העוסקים בסוכרת ובמאמרי איכות ביחס למבוגרים. מחקרים התומכים בכך הינם בעלי איכות נמוכה.
מחקר בשם Teddy Study שהתייחס גם להתפתחות וגם להתפרצות המחלה לא דיווח על כל גורם מסוג דחק כגורם לכך. ועדות רז ומאירוביץ קבעו זמן חביון בין אירוע גופני או נפשי קשה ובין התפרצות סוכרת, וברור שמגבלה זאת לא מתקיימת במקרה זה בין מועד הדחק ה- 17.2.13 והתפרצות הסוכרת ביום 8.12.14. ועדת רז סברה שיכול להיות קשר בין אירוע גופני או נפשי קשה להופעה של סוכרת בטווח של עד שלושה חודשים ממועד הדחק להתפתחות המחלה, דבר שלא התקיים במקרה זה.
ביחס לוועדת רפפורט עליה התבסס פרופ' רפפורט, המומחה מטעם המערערת, אמר כי אין מקום להסיק ממנה על קיומו של קשר כזה. ועדה זאת התייחסה בעת ובעונה אחת לשני סוגי הסוכרת, מסוג 1 ומסוג 2 שהם שונים בתכלית ולא היה מקום לכך. ועדה זאת התייחסה לאירוע שיכול להיות טריגר להתפרצות המחלה, ולא לתהליך מתמשך כפי שהיה במקרה זה. לחוות דעתו צירף מקורות רבים של הספרות הרפואית.
לאור זאת סבר שלא היה קשר בין שירות המערער ובין מחלת הסוכרת שהתפרצה במהלכו.
(ציין בחוות דעתן 18 מקורות ספרות רפואית)
תצהיר המערער מיום 26.6.19 (נספח ה להודעת הערעור)
בתצהיר זה אמר שהוא נשפט על העתקה במבחן על לא עוול בכפיו באשמה שקרית זאת שהביאה להדחתו מקורס הקצינים לו ייחל שנים רבות. הדחה זאת גרמה לו למפח נפש גדול ולמשבר נפשי שהוביל לדיכאון אשר החמיר עם הזמן שחלף, והוא חזר ליחידה בה שירת כשהוא נושפל ומלא בושה כאילו שהושת עליו אות קלון, ולא שיתף גם את אשתו בכך. לאחר שמצבו הלך והחמיר החלה עליה בערכי הסוכר עד אשר אובחן כחולה סוכרת מסוג אחד.
חוות דעתו המומחה מטעם המערער, פרופ' רפפורט, צורפה לפניית ב"כ המערער למשיב מיום 12.7.19 (ת"ר 247-258 )
לדבריו, לפי הבנתנו היום קיים קשר מבוסס ביו דחק נפשי והופעת מחלת הסוכרת לסוגיה השונים, כפי שעולה מספרי הרפואה המובילים בנושא וניירות עמדה של ועדות לסוכרת, של אגודות מקצועיות בארץ ובעולם, ביניהם ספריהם של Nelson-2003 - Rudolphמ-2007,Jabour
מ- 2008 ובספי הלימוד המובילים שלKaplan & Sadock מ-1998 ושל - Holt מ - 2010 המתייחס לסוכרת מסוג 1 ו-2, וכן שקיימת אסכולה רפואית לפיה דחק גופני או נפשי רצוף או מתמשך יכול להביא לפריצת סוכרת לסוגיה השונים בהנחה שלא הייתה עדות לסוכרת קודם לכן. במקרה של המערער נסיבות המקרה מראות כי מחלת הסוכרת פרצה לראשונה לאחר שהיה נתון במשך תקופה ממוקדת בדחק נפשי מתעצם משמעותי ביותר עבורו, שבא לידי ביטוי ברור בתסמינים נפשיים, שינוי אישיותי, הסתגרות, פחדים דיכאון וחרדה. דחק זה הלך והתעצם במקביל לעליית רמות הסוכר שהביאו לאבחנת מחלת סוכרת, כאשר מתקיימת סמיכות אירועים שגרמו לדחק נפשי שנמשך בצורה רציפה עד להתפתחות מחלת הסוכרת אצלו. לפני כן לא היו לו גורמי סיכון להופעת סוכרת מסוג 1, ובכל מקרה לא היו גורמי סיכון המהווים את המחלה ויש צורך בגורם הדק סביבתי נוסף כדי להפוך פוטנציאל למחלה ממושכת. מהלך המחלה והבדיקות בגיל מבוגר מצביעים על מחלת סוכרת מסוג 1.
חוות דעתו של פרופ' מרדכי וייס מיום 24.7.20.(צורפה להודעת הערעור, נספח א).
לדבריו, ספרי לימוד, ועדות רגולטוריות וספרות רפואית שוללים קשר סיבתי רפואי בין מצבי דחק והתפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1 לגבי בוגרים בגילים 15-35.
פרופ' רפפורט הסתמך על ספרות רפואית ממהדורה ישנה של פרופ' Holt משנת 2010, שהתייחסה
להתפתחות מחלת הסוכרת ולא להתפרצותה לגבי ילדים בגילים 9-5, שעברו אירוע דחק קשה, להבדיל מדחק מתמשך, התעלם ממקורות נוספים והסתמך על מסקנות ועדת רפפורט שהוא עצמו עמד בראשה, בהתאם לגרסתו לפיה סוכם בוועדה פה אחד כי יש בדחק כדי להביא להתפרצות ן/או להחמרת המחלה לסוגיה השונים, אף שבישיבה קודמת של הוועדה סבר חבר בוועדה פרופ' קרסיק כי קשר סיבתי זה אינו יכול להיות מסקנה. כמו כן המועצה הלאומית לסוכרת שהקימה את הוועדה קבעה כי יש להקים ועדה נוספת שתקבע קריטריונים להגדרת עוצמת דחק ואת יחסי הזמנים בינו ובו התפרצות הסוכרת.
לאור זאת סבר שלא היה קשר בין שירות המערער ובין מחלת הסוכרת שהתפרצה במהלכו.
(ציין בחוות דעתן 12 מקורות ספרות רפואית).
חוות דעתו המשלימה של פרופ' רפפורט מיום 16.11.20 (הוגשה ביום 1.12.20)
בהתייחס לחוות דעתו של פרופ' וייס, אמר שמסקנות ועדת רפפורט מתבססים על מאמרים שפורסמו בעיתונים יוקרתיים ביותר, מהם ניתן להסיק בדרגה גבוהה של סבירות המספק כל גוף מדעי רפואי שקיים, קשר בין דחק נפשי והופעת סוכרת מסוג 1 וסוג 2. על אף השוני בין שני סוגי המחלה, הן נגרמות כתוצאה מאותו הדק סביבתי, כגון דחק מסוגים שונים, כולל דחק נפשי עקב השפעתו על עליית הסוכר. במקרה של המערער הדחק הנפשי אותו חווה היה עבורו קשה ואף חריג בעוצמתו ונמשך עד להופעת סימני הסוכרת לאחר ובמקביל לתקופה של דחק שכזה. מצב זה מצביע בסבירות גבוהה מאוד על קשר סיבתי בין מצב הדחק והופעה של מחלת הסוכרת. אין מדובר באירוע דחק שמסתיים מסוג טריקת דלת, אלא בדחק מתמשך שמקורו ברצף אירועים שגרמו לתגובה מתגלגלת ולעתים מתעצמת של דחק נפשי. ועדת רז קבעה בבירור שככל שהשירות מתמשך גובר הסיכוי לדחק שגורם לפריצת סוכרת גם בהעדר אירוע דחק נקודתי מוגדר ומזוהה. מחלת הסוכרת אובחנה אצל המערער כבר בחודש אוקטובר 14 תוך כדי שהוא בדחק נפשי משמעותי ולכן בכל מקרה קיימת סמיכות זמנים. ברור גם שמחלת הסוכרת קדמה לאבחנה הרשמית שהתבססה על תסמינים של סוכר גבוה מאוד, וגם אם ניסוג שלושה חודשים מתחילת 12/14 לחודש 9/14, עדיין רמות הסוכר הגבוהות תקדמנה את האבחנה בפועל של המחלה בחודש 10/14, מה גם שלא נכתב בחוות דעתו הראשונה שתאריך הבדיקה היה אוקטובר. מסקנות הוועדה שעמד בראשה אושרו ונחתמו על ידי כל חברי הוועדה, כולל פרופ' קרסיק, וברור שיש לשקול כל מקרה לגופו. הוועדה בראשותו הייתה של המועצה הלאומית לסוכרת הזוכה להוקרה, היא נוהגת להטיל משימות ואינה עוסקת באישור המסקנות. המועצה המדעית של הר"י אישרה להם כאבות המקצוע לקיים בית ספר אוניברסיטאי לסוכרת ולימודי תעודה בחסות המועצה הלאומית לסוכרת. לאור זאת נותר בדעתו שקיימת אסכולה רפואי מבוססת ובעלת משקל לפיה נסיבות הופעת הסוכרת אצל המערער מראות בסבירות גבוהה קשר סיבתי ברור בין אירועי הדחק מהם סבל במהלך ועקב השירות ובין פריצת מחלת הסוכרת אצלו. (צירף לחוות הדעת שלושה מקורות ספרות רפואית).
חוות דעת משלימה של פרופ' מרדכי וייס מיום 21.6.21.(צורפה להודעת הערעור, נספח א).
בהתייחס לחוות דעתו של פרופ' רפפורט מיום 1.4.16 אמר, שהמקורות שהביא פרופ' רפפורט ביחס לילדים ולהתפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1 אינם רלוונטיים ביחס למערער שהינו בוגר, אין מדובר בהתפרצות המחלה וזמן החביון בין אירוע הדחק והתפרצות המחלה אצל המערער עולה על שלושה חודשים בניגוד לנדרש באותם מקורות. במקרה זה הסוכרת התפרצה למעלה משנה וחצי ממועד האירוע הנטען, לא ניתן לכאורה לקשור בין השניים, ואין לקבל את עמדתו של פרופ' רפפורט שאינו פסיכיאטר בניסיונו להרחיב את זמן החביון. כמו כן דבריו של פרופ' רפפורט כי החלטת הוועדה בראשותו התקבלה פה אחד, אינה מתיישבת עם דבריו של חבר הוועדה פרופ' קרסיק, שהגביל את מסקנת הוועדה למקרים חריגים שבחריגים, שלמיטב ידיעתו אינם יכולים להוות מסקנה. לאור זאת אמר שאינו מקבל את מסקנתו של פרופ' רפפורט והוא נותר בדעתו השוללת קשר סיבתי בין הדברים והפנה לספרות רפואית על כך.
תצהיר ומכתב אל"מ יוני סיידה, מפקד בית הספר בחיל האויר, הוגש ביום 2.12.21, ת"ר 135.
בתצהירו אמר כי הוא זוכר את עניינו של המערער, פעם אחת, כשלא התאים לנתונים לקורס קצינים ובזכות התערבות לטובתו התקבל לקורס, ופעם שניה לאחר שהמערער הודח מהקורס בשל כך שנתפס מעתיק במבחן, והוא ביקש להעלות אותו שוב לקורס כדי שישלים את ההשלמה החיילית, לאחר שהביע את חרטתו, כפי שכתב במכתבו מיום 13.4.13. לדבריו, מאוחר יותר המערער חזר בו מחרטתו, בעוד שניסיונו לעזור לו לחזור לקורס היה בשל הבעת חרטתו ואלמלא כן, לא היה עוזר לו לחזור לקורס (ת"ר 135)..
תצהיר מטעם המערער של שגיב בנישו. הוגש ביום 12.12.21
בתצהירו אמר שהוא היה עם המערער בקורס קצינים ובהשלמה החיילית וביצע אתו את המבחן שלגביו נשפט על העתקה והודח מההשלמה החיילית. לדבריו כל אותו ערב ולמחרת, המערער התהלך חסר סבלנות, היה שקט ועצוב, וניכר כי עולמו חרב עליו ונגדע על לא עוול בכפיו והיה בצער רב. הוא קיבל את ההחלטה בצורה מאוד קשה, היה לשבר כלי, היה קשה לו לדבר אתו ונהיה אדם אחר.
ג, דיון
המחלוקות בין הצדדים:
המחלוקות בין הצדדים מתייחסות לקביעת העובדות וטיבן, האם יכול להיות בהן כדי להוות בסיס לקביעת קשר סיבת עובדתי רפואי ומשפטי בין אירועי דחק נפשי והופעת מחלת הסוכרת מסוג אחד והמחלוקת בין המומחים בקשר לכך.
העובדות וטיבן.
ביחס לעובדות, נראה לנו שיש לאמץ את עיקרי העובדות עליהן העיד המערער כפי שהן נתמכות בתיעוד הרפואי ובראיות נוספות ביחס לכך שהמערער השתוקק לצאת לקורס קצינים זמן רב לפני יציאתו לקורס בפועל. זמן מה לפני שנת 2012 נעשה על ידיו ניסיון לצאת לקורס שלא צלח הואיל ונתונים שלו לא התאימו לכך, אך בשל שאיפתו, השתוקקותו והתעקשותו לצאת לקורס ובשל הערכת מפקדיו ועזרתם בכך, לא רצה לוותר על חלום חייו, ולאחר התערבות של מפקדיו התקבל לקורס הכנה לקורס קצינים שגם בו התקשה ובסופו של דבר עבר אותו בעזרת מפקדיו בסוף שנת 2012. בסופו של דבר הצליח לסיים את הקורס בבה"ד 1 והמשיך בקורס ההשלמה החיילית. זמן מה לאחר תחילת הקורס, נטען כלפיו במהלך מבחנים שנערכו במחשב שהוא העתיק במבחן ולאחר מכן נמסר לו שהוא עובר לתהליך הדחה בפני מפקדיו ברמות השונות ובמשפט צבאי על כך. והוחלט על הדחתו. בתצהיריו טען שלא העתיק במבחן וההאשמה כלפיו הייתה שקרית, אך בעדותו אישר שהוא הודה בהעתקה במשפט הצבאי וגם מפקד בית הספר סיידה שעדותו נראית לנו סבירה ומהימנה, אישר שהמערער לא התכחש בפניו להודאתו בהעתקה במשפט, והביע חרטה על כך, ודווקא משום כך המליץ על החזרתו לקורס. מכל מקום עולה מעובדות אלו, שעל אף שניסיונותיו הרבים של המערער להתקבל לקורס ולסיים אותו לא צלחו ובניסיון האחרון הודח מהקורס לאחר שהודה ונשפט על העתקה בקורס והודח בשל כך, דבר שגרם לו לטראומה קשה, המשיך להתמיד בניסיונותיו לחזור להשלמה החיילית ולהשלים את מסלול הקצונה. על רקע זה ניתן להבין את גודל המשבר והדחק בו היה נתון לאחר שחלום חייו המתמשך על אף כל כישלונותיו להשלים את מסלול הקצונה נגוז בשלב מאוד מתקדם, והיה צריך לחזור בבושת פנים להמשך שירות הקבע שלו לאחר שהודח מקורס הקצינים. בעניין זה תומכת גם עדותו של פרופ' רפפורט, וגם עדותו של אל"מ סיידה ושל חברו שגיב בנישי ביחס לעוצמת הדחק הנפשי בו היה נתון שנראית לנו סבירה ומהימנה, ויש בה כדי להצביע על אופיים החריג של שאירועי הדחק המתמשכים ואת ייחודם של האירועים בשירות הצבאי, בו מתקיימים הליכי משמעת משפטיים בעלי אופי פיקודי, הכולל אמצעי ענישה ייחודיים למשפט צבאי והשלכות ביטחוניות בהכשרה של קצין בחיל האוויר, דבר המקנה לכך אופי צבאי ייחודי לאירועי דחק קשים וחריגים בנסיבות אלה.
ביחס לטענות ב"כ המשיב לגבי קביעת העובדות הנ"ל, שקלנו את טענותיה ביחס להבדלים ומרכיבים כבושים בעדויות המערער, ונראה לנו שלא היה בכך כדי להחליש את קביעת העובדות הנ"ל הנתמכות בראיות נוספות ובהגיונן. טענות ב"כ המשיב בקשר לכך נוגעות בעיקר למרכיבים של תחושות שונות, של תכניות שונות, פעולות שונות ולעדויות שניתנו במועדים שונים, ביחס למועד בו תכנן לצאת לקורס קצינים ומחשבותיו בקשר לכך, בהם יש קושי להעלות אותן במדויק וממצה בהתהוותם בכל עת ובעת ובעונה אחת, ולא היה בכך בנסיבות העניין כדי לפגוע במהימנות המערער הנתמכת בעדויות נוספות כאמור לעיל.
המחלוקת בין המומחים
ביחס למחלוקת בין המומחים, סברנו שיש להעדיף את מסקנותיו של פרופ' רפפורט על פני מסקנותיו של פרופ' וייס, הן כעדות קונקרטית, והן כעדות המצביעה על קיומה של אסכולה רפואית, ביחס לשאלת הקשר הסיבתי בין אירועי הדחק ובין המחלה. פרופ' רפפורט הצביע על ספרי הרפואה המובילים בנושא וניירות עמדה של ועדות לסוכרת של אגודות מקצועיות בארץ ובעולם, לפיה דחק גופני או נפשי רצוף או מתמשך יכול להביא לפריצת סוכרת לסוגיה השונים בהנחה שלא הייתה עדות לסוכרת קודם לכן. במקרה של המערער נסיבות המקרה מראות כי מחלת הסוכרת של המערער פרצה לראשונה לאחר שהיה נתון במשך תקופה ממוקדת וממושכת בדחק נפשי קשה ביותר, בדחק נפשי מתעצם שבא לידי ביטוי ברור בתסמינים נפשיים, שינוי אישיותי, הסתגרות, ]פחדים דיכאון, חרדה. דחק זה הלך והתעצם במקביל לעליית רמות הסוכר שהביאו לאבחנת מחלת סוכרת, כאשר מתקיימת סמיכות אירועים שגרמו לדחק נפשי שנמשך בצורה רציפה עד להופעת מחלת הסוכרת והתפתחותה. לפני כן לא היו לו גורמי סיכון להופעת סוכרת מסוג אחד, ובכל מקרה לא היו גורמי סיכון המהווים מחלה כשלעצה והיה צורך בגורם הדק סביבתי נוסף כדי להפוך פוטנציאל למחלה ממושכת. השגתו המרכזית של פרופ' וייס הייתה בשל משך הזמן הרב שחלף בין אירועי הדחק ובין אבחון המחלה, ועל כך ניתנו תשובות סבירות של פרופ' רפפורט, שמדובר באירועי דחק קשים מתפתחים ומתמשכים ממועד הופעתם עד לאבחון המחלה ותשובות נוספות כמפורט בחוות דעתו. נראה לנו גם שהעובדות הנוגעות למסקנותיה של ועדת רפפורט ידועות מן הסתם לפרופ' רפפורט שעמד בראשות הוועדה במישרין ואינו ניזון רק מפרוטוקולים ומידע כללי.
לאור זאת סברנו שנכון לקבוע ברמה מאוד מתקבלת על הדעת קיומו של קשר סיבתי עובדתי ורפואי בין אירועי הדחק האמורים ובין הופעת המחלה, ועל מסקנותיה חתמו כל חברי הוועדה תוך הצגת דברי המשתתפים בדיוני הוועדה.
הקשר הסיבתי המשפטי
ביחס לקשר הסיבתי המשפטי נראה לנו שמתקיים קשר סיבתי כזה. כפי שעולה מחוות דעתו של פרופ' רפפורט, מדובר באירועי דחק נפשיים קשים מתמשכים ומתפתחים. אין מדובר בסתם מקרה רגיל של הדחה מקורס קצינים כפי שהדבר יכול לקרות גם באזרחות בתחומים שונים כפי שטענה ב"כ המשיב וכפי שנאמר בפסק הדין, רע"א 8809/05 פלוני נ' קת"ג, מיום 13.12.16 (פורסם בנבו): "הדחה מקורס הקצינים אינה אירוע שיכול להתרחש בחיי האזרחות. ואולם, בניגוד לעמדת בא כוח המבקש, אין משמעו של דבר כי מדובר בלחצים ומתחים שאין מקבילים להם בחיי האזרחות ובמובן זה אין הם נובעים מייחודו של השירות הצבאי. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, מתחים שכאלה, תחושת כישלון צורב ומעמדים קשים יכולים להתרחש גם במסגרת עבודה אזרחית" במקרה זה אירועי הדחק היו קשים מתפתחים ומתמשכים במיוחד ובעוצמה רבה, כפי שהעידו המערער ופרופ' רפפורט, והיו קשורים וייחודים לאופי הצבאי, בכך שמדובר בהדחה בעקבות הרשעה בבית משפט צבאי בהאשמה של העתקה במבחן, בייחוד של האופי הצבאי הוא בכך שמדובר במסגרת פיקודית ובענישה בעלת אופי צבאי, העובדה שלאחר הדחתו היה צריך לחזור ליחידה בה שירת קודם לכך כשהוא מושפל מול חבריו, שיכולה להיות מורכבת מענישה גופנית כגון מחבוש , כפי שהמערער העיד בתצהירו מיום 13.2.15, שבחודש 7/13 נשפט על אי קיום הוראות לביטחון מידע ונשפט על 14 ימי מחבוש, והיה צריך לעבור מסלול של הדחה בפני כל שרשרת המפקדים שלו, כאמור בעדותו. על אף כל הכישלונות החוזרים ונשנים, המשיך בניסיונותיו הבלתי נלאים לחזור לקורס וכגודל הרצון וההשתוקקות לכך כך הייתה עוצמת הטראומה תחושת הבושה והאכזבה ועצמת הדחק הנפשי והגופני בהקשר למרכיבים הצבאיים כאמור לעיל. בכך נראה לנו שהמצב עומד בדרישות הקשר הסיבתי המשפטי כפי שעולה מפסק דין מאוחר יותר של בית המשפט העליון המנתח את טיבו של הקשר הסיבתי המשפטי בתיק רע"א ,4948/18 פלוני נ' משרד הביטחון - קצין התגמולים מיום 12.5.20.
ד.הכרעה
לאור האמור אנו מקבלים את הערעור וקובעם שהוכח ברמה הנדרשת מעבר למאזן ההסתברות ורמת סבירות מאוד מתקבלת על הדעת שיש להכיר בנכות המערער בגין מחלת סוכרת מסוג אחד כנכות שנגרמה לו תוך כדי ועקב בירותו בצה"ל, ומחייבים את המשיב בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
ניתן היום, ג' אייר תשפ"ג, 24 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.
____________________ __________________ ________________
ברוך אזולאי שופט ד"ר קלרה שניידרמן עו"ס שלום שגב
בית משפט מחוזי בכיר בדימוס
