א. ההליך
מדובר בערעור על החלטת המשיב מיום 3.5.21, בה הוחלט לדחות את בקשת המערער להכרת זכות נכה מיום 15.12.19, ביחס לגב תחתון בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 28.7.13 ובין מצב הגב התחתון.
לטענת המערער, בתאריך 28.7.13 במהלך ריצה למסדר בטירונות נפגע מקת של רובה שהייתה בידי חברו, וכתוצאה מכך סבל מנכות בשל כאבים והגבלות בגב התחתון, כפי שעולה מהעדויות ומחוות דעת מומחה שהוגשה על ידיו.
לטענת המשיב לא היה קשר סיבתי בין אותו אירוע למצב של נכות ממנה סבל המערער לטענתו, כפי שעולה מהעדויות ומחוות דעת המומחה שהוגשה על ידיו.
ב. הראיות
תיעוד
26.5.2003 – בגיל 8.4 – נפל נחבל בגב כאבי גב תחתון מצב כללי טוב בדיקה ב.מ.פ. אבחנות pain muscle (ת"ר 145).
28.7.13 שעה 14:46 – לפני כ-10 דקות נחבל בגב תחתון מנשק חבר, פונה למרפאתנו על אלונקה מחשש שיזיז את גבו, מתאר שמאז החבלה נימול בקצות אצבעות הרגליים. כאב באגן.(צורף למסמכים שהוגשו ביום 19.5.21, מתאר הפרשים בתחושה לטובת צד שמאל. ירידה קלה בתחושה ברגל ויד ימין. (ת"ר 167).
29.7.13 – רשומה רפואית של צה"ל – החייל קיבל מכה בגב התחתון מהנשק של חבר שלו לפני כ 5
דקות. אינו יכול להזיז את הגב, תחושת זרמים, פונה למיון, רגישות במישוש גב תחתון, עומד בכוחות עצמו ( ת"ר 227, 27 ).
13.8.13 – עקב תלונות חוזרות על כאבי גב נשלח החייל לאורתופד (ת"ר 142).
27.8.13 - בדיקתו הגופנית וההדמיה תקינות. (ת"ר 174, 180).
3.10.13 - 15.10.15 - הגבלות כאבים וגימלים (ת"ר 36 –ת"ר 49).
19.11.13 - כיום – מספר שאינו כאוב כלל, מביע מוטיבציה גבוהה לשירות ...ורוצה להיפלט בזמן עם חבריו עדיין נוטל אנלגטיקה ומשככי כאבים בשל הכאב. דיון ותכנית – החייל ייפלט לסיפוח בלבד עד קבלת תשובה סופית מהאורתופד (ת"ר 183).
9.1.14 – מספר שלפני יומיים במהלך הפלגה הרגיש שעשה תנועה לא טובה שגרמה לכאבים. אתמול הכאבים החמירו. ללא כל מאמץ או פעילות חריגה אחרת. שולל חבלה. מציין הקרנה של כאב לרגליים וזרמים ברגל שמאל (185).
16.1.14 - מתלונן על כאבי גב שהחלו מזה 5 ימים. שולל חבלה, מספר על פציעה שארעה לו בטירונות לפני כ-5 חודשים, שמאז סובל מכאבי הגב ותחושת זרמים ברגלים. הליכה בתבנית תקינה, הולך על קצות אצבעות ועקבים. טווח תנועה מלא בגב. מפיק כאבי גב ב- 49 מעלות מימין. בדיקה מוטורית ותחושתית תקינה. המלצה –פיזיותרפיה בהקדם, להימנע ממאמצים שבועיים.(ת"ר 188).
25.8.14 –בעיות גב מזה יומיים ללא סיפור חבלה, מספר על כאבי גב שמפריעים לו בשינה, מספר על פציעה שארעה לו בטירונות לפני כ-5 חודשים שמאז סובל מכאבי הגב ותחושת זרמים ברגליים,
הליכה בתבנית תקינה, הולך על קצות אצבעות ועקבים, טווח תנועות מלא בגב ללא ליסט. מפיק כאב בגב ב-40 מעלות מימין ( ת"ר 11).
8.9.14 – אנמנזת רופא – כאבי גב תחתון מזה כשנה, בבדיקה אין ספזאם בשרירי הגב, אין הגבלה בתנועות הגב, אך יש כאבים בתנועות הגב מיפוי עצמות, פיזיותרפיה לחיזוק שרירי הגב ונגד כאבים וביקורת מרפאת גב, עד תום הבירור והטיפול – לשחררו מריצות, קפיצות והרמת משאות מעל 8 קילו (ת"ר 6).
20.1.15 – הגיע בשל כאבים ברגל שמאל. מרגיש זרמים ברגל, בבדיקה רגישות ע"ש. כאב גב תחתון מזה כשנה. לדבריו לפני כשנה חבלה בע"ש מותני. בצילום ללא שברים/פריקות. כאבי גב תחתון מזה כשנה. לדבריו חבלה. מתלונן על כאבים בגב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל מלפני כשבוע.
(ת"ר31, 203).
10.2.15 ממצאים מתהלך עם קביים. ירידה בתחושה לאורך גפה תחתונה משמאל. CT מותני, בינתיים יתחיל טיפול פיזיותראפי ותרופתי. (ת"ר 208).
18.1.16 –מזה שנתיים לאחר פציעה בצבא כאבי גב יותר מימין,(ת"ר 35).
ביום 17.11.19 נערכה בקשת המערער להכרת זכות נכה שהוגש ביום 15.12.19 (ת"ר 1-5).1.7.18 – מזה מספר ימים כאב גב תחתון . קשה לו לתפקד. ממצאי בדיקה מצב כללי טוב.
תצהיר המערער מיום 14.12.21, הוגש ביום 19.12.21. המערער התגייס במצב בריא ביום 11.7.13, היה בטירונות ביחידת סטילי"ם, בתאריך 28.7.13 בקריאה למסדר, הגיעו החיילים בריצה ואחד החיילים התנגש בו עם הקת של הרובה בגבו והרגיש מיד כאב חד לאורך הגב ובגב ותחושת נימול וזרמים בגב התחתון וכאבים באגן. נשכב על הרצפה, ונלקח באלונקה למרפאת הבסיס ולאחר מכן לחדר מיון בבית חולים. מאז התחיל לסבול לראשונה בחייו מכאבים בגב והגבלות והיה במעקב רפואי ממושך. למרות זאת עשה מאמץ להמשיך לשרת כמיטב יכולתו. בתאריך 17.11.2019 הגיש את הבקשה להכרת זכות נכה.
תצהיר של חברו של המערער אלמוני הוגש ביום 19.5.21, התגייס ביום 11.7.13 ושירת עם המערער בטירונות, במהלך ריצה למסדר אחד החיילים התנגש במערער עם הקת של הרובה שלו, המערער צעק מכאבים ולמיטב זכרונו נשכב ברצפה. בהמשך, פינו אותו באלונקה למרפאה וקיבל טיפול בבית חולים.
חוות דעת של המומחה מטעם המשיב, ד"ר נחום שזר מיום 16.3.21 (ת"ר 233) - לאחר האירוע עליו העיד המערער הוא נלקח לבית חולים, שם סיפר על האירוע והתלונן על כאבי גב בגובה מעבר גבי מותני, נבדק ושוחרר עם המלצה למנוחה, כעבור שלושה ימים ציין שהכאב מקרין לרגל שמאל ורעידות ביד ימין, שחולפים במנוחה שבוע לאחר מכן עדיין כאוב.
ב-20.8.03 מתאר החמרה בכאב בנקודת החבלה ותחושת זרמים בכפות הרגליים, סבל מכאבים בגב התחתון מלווה הקרנה לרגליים, בבדיקת CT מיום 15.9.13 נמצאו בלטי דיסק, שאינם מתאימים למנגנון החבלה, כעבור חצי שנה הופנה לבדיקת CT, לדבריו לא היה מסוגל לעבוד עבודה פיזית ובבדיקות CT וMRI- אובחנו בליטות ופריצות דיסק. בבדיקה - רגישות רבה במישוש הגב התחתון, הוא נאנח על כאבים אך בכיפוף לפנים מגיע בסופו של דבר עם האצבעות עד החלק המרוחק של השוקיים מיד מעל השוקיים, בגדר הנורמה. בבדיקת הרמת רגל מופיעה תנגודת אקטיבית כשהוא מתלונן שהדבר גורם לזרמים בגב תחתון וכך גם בהרמת רגל עם ברך מכופפת ובעת בדיקת הכוח המוטורי. בתאריך 19.11.13 נרשם שבאותו יום אינו כאוב כלל והביע מוטיבציה גבוהה לשירות. מהנתונים ניתן להבין שמדובר בחבלה כהה ללא עדות לנזק בלתי הפיך. שלושה חודשים לאחר החבלה חלפו הכאבים, ובבדיקה מינואר 2014 אין עדות אובייקטיבית לנכות. במצב זה המליץ לא להכיר בנכות.
חוות דעת המומחה מטעם המערער ד"ר יחזקאל טיטיון מיום 6.6.21 (236 לת"ר) - המערער התגייס לצה"ל בבריאות מלאה ביום 11.7.13, שובץ לסטילי"ם בחיל הים, ביום האירוע, ב- 28.7.13 - במהלך הטירונות נפגע בגב מנשק של חבר שעמד מאחוריו, סבל מכאבים קשים בגב התחתון, מאז ובמשך כל ימי שירותו בצה"ל ועד ליום הבדיקה סבל מכאבי גב תחתון קשים והחל לסבול מבריחת שתן. בבדיקות נמצאו בלטי דיסק ופריצת דיסק. הועבר לתפקיד משרדי עד לשחרורו ביום 10.5.16. בעת הבדיקה, סובל מכאבים בגב תחתון המקרינים לשתי הגפיים, מוגבל בתנועות, מתקשה בהרמת משאות ובביצוע מאמצים, עמידה ממושכת והליכה ממושכת, כאבים גם בישיבה, במנוחה, ובשכיבה בלילה ובשל כך מתעורר לעתים משינה, בקור כאביו מחמירים ובבוקר כשהוא קם, סובל מכאבים קשים יותר ומנוקשות. היה בבירור אורולוגי בשל הפרעות במתן שתן ונאלץ לעשות קטטריזציה עצמית למתן שתן, (צוין שחוות הדעת לא תעסוק בכך הואיל והעניין אינו בתחום מומחיותו), מתקשה מאוד בתפקודו בחייו האישיים בשל מצבו, בעוד שלפני הגיוס לא סבל מכל כאב ופגיעה תפקודית.
בבדיקת ע"ש מותני, מנח תקין, אך יש ספאזם שרירי, רגישות במישוש ע"ש מותני ומגבלה בינונית בכיפוף. לדעתו, כתוצאה מהפגיעה האמורה בשירות סובל מפגיעה בגב תחתון מלווה בכאבים קשים ומגבלה בתנועה, המקנה לו נכות צמיתה.
בחקירתו הנגדית נשאל האם קבע את הקשר הסיבתי מעצם העובדה שהיו למערער כאבים והשיב שמהעובדה שלפני האירוע נשוא הערעור לא היו לו כאבים בגב, והתגייס בבריאות שלמה בלי שום הפרעה לגב, ומיד לאחר האירוע החלו להופיע תלונות חוזרת ונשנות על כאבים בתדירות גבוהה ובסמיכות גבוהה, הוא קבע את הקשר הסיבתי, היינו שהאירוע היה הגורם המכוונן שגרם לכאבים ולא היה גורם אחר, אף שהממצאים ב-CT, היו בעיקרם ניווניים, ויש אותם בשכיחות רבה בגיל של המערער, כאשר הקשר אינו לממצאי ה- CT' אלא לכאבים( עמ' 35).
חוות דעת מגיבה של המומחה מטעם המשיב , ד"ר נחום שזר מיום 20.8.21, בתגובה לחוות דעת המומחה מטעם המערער. המומחה מטעם המערער לא הסביר בחוות דעתו את המנגנון על פיו גורמת מכה של רובה לסבל הנמשך עד היום ולדעתו לא קיים מנגנון כזה. בבדיקת אורתופד מיום 27.8.13 הבדיקה הייתה תקינה והומלץ על בדיקת CT, שבעקבותיה נרשם בפענוח מיום 15.9.13 שהממצאים אינם מתאימים למנגנון החבלה ומשמעותם אינה ברורה. ובתאריך 19.11.13 נרשם שלא היה כאוב כלל ומביע מוטיבציה גבוהה לשירות, ושבתאריך 9.12.13 נרשם שאינו סימפטומטי ללא קליניקה מתאימה. לדעתו הכאבים שהיו תוצאה של החבלה חלפו וממצאי הCT - אינם מספקים הסבר אורגני להקרנה לרגליים והפרעות בשליטה על הסוגרים שתוארו. ב13.1.14 התלונן על כאבי גב שהחלו 5 ימים לפני כן, בבדיקה טווח התנועה היה מלא ובבדיקת CT נרשם שמדובר בבלט ללא לחץ עצבי. בלט הדיסק שנמצא הינו שכיח ביותר בגילו של המערער. לפי הרישומים בהמשך בימים:14.7.14, 14.1.15, 7.5.17 ו - 16.9.19, היו כאבי גב לסירוגין, בשל הרמת משא כבד, עבודה מאומצת וכאבים שהחלו זמן קצר לפני מועד הרישום. אין כל הגיון לקשור הופעה של כאבי גב לסירוגין לחבלה שבעקבותיה לא נמצא כל נזק מוחשי ולאחריה נרשם כאסימפטומטי ובדיקתו נרשמה כתקינה.
בחקירתו הנגדית נשאל האם אין בהופעת כאבי גב לראשונה לאחר אירוע חבלתי כדי להצביע על קשר סיבתי, ואמר שלאחר מכה יכולים להופיע כאבים זמניים שחולפים ואין בכך כדי להצביע על קשר סיבתי לכאב שמופיע זמן רב לאחר מכן, אלא אם המכה גורמת לנזק מוחשי שאתה יכול לראות אותו כמו שבר (עמ' 43). בהמשך אמר שיש תופעות אחרות של תסמונת של כאבים כרוניים שהם מוגדרים וברורים ואינן קשורות למקרה זה. לשאלה אם תסמונת כאבים כרונית יכולה להיגרם ממכה מסוג במקרה הזה, השיב שתסמונת כאבים כרונית יכולה להיגרם מכל דבר, אך היא באה לידי ביטוי קליני בצורה אחרת, בצורה של כאב מתמשך, שאינו חולף ולאחר מכן מופיע כאב כזה מידי מספר ימים או מידי שבוע ויש לו תסמינים קליניים, שינוי בתחושת המגע, שאתה לא יכול לגעת בבן אדם, של שינוי צבע של העור, שניתן לאבחן אותה. לשאלה האם ההיקף של התלונות שהיו פה ברצף שיכול להצביע על תסמונת של כאבים כרוניים השיב בשלילה בנימוק שבהמשך הדרך מופיע שוב כאב שנמשך מספר ימים, ברווחים גדולים מאוד, והממצאים הם לא מתאימים לתסמונת כאבים (עמ' 43-44).
כמו כן אמר שאין מחלוקת שיש קשר נסיבתי בין הכאבים שהוא התלונן עליהם מיד אחרי החבלה ויש גם קשר סיבתי, בין החבלה והכאבים שמתועדים בחודש חודשיים הראשונים לאחר מכן. אבל אין קשר סיבתי להמשך של הכאבים, על זה יש מחלוקת (עמ' 46).
בהמשך הוצגו למומחה מטעם המשיב דברי המומחה מטעם המערער הכתובים בחוות דעתו שכתוצאה מהפגיעה האמורה בשירות סובל מפגיעה בגב תחתון מלווה בכאבים קשים ומגבלה בתנועה, המקנה לו נכות צמיתה, ואמר שהוא חולק על כך(עמ' 47).
דיון
המחלוקות בין הצדדים
המחלוקות בין הצדדים נוגעות לקביעת העובדות וטיבן בהתאם לעדויות לתיעוד הכללי והרפואי,
המצב הרפואי בהתאם לעובדות הנ"ל וחוות דעת המומחים הרפואיים - האם הוכח קשר סיבתי עובדתי ומשפטי, האם יש באירוע הנטען ובמצב הכאבים וההגבלות שהיו למערער לאחריו כדי להוכיח ברמה הנדרשת קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין האירוע ובין מצב של נכות ממנו סבל המערער לאחר מכן.
העובדות
באשר לעובדות נראה לנו שעדות המערער סבירה ומהימנה ונתמכת בתיעוד הרפואי, מהם עולה התייחסות חוזרת ונשנית לאירוע נשוא הדיון כאירוע דומיננטי הקשור לשרשרת כאבי הגב וההגבלות שהיו למערער בקשר לכך, במהלך השנה הראשונה ומחצית השנה השנייה לאחר האירוע נשוא הדיון, לאחר מכן עד לשחרור מצה"ל, ולאחר מכן עד לבדיקתו על ידי המומחים ושמיעת עדותו. התיעוד מתייחס למקרים חוזרים ונשנים שאותם הוא קושר לאירוע נשוא הדיון תוך המשך השירות. הדבר מתאים לתקופת הטירונות בה הייתה לו מוטיבציה להמשיך בשירות על אף הכאבים וההגבלות, ובתקופה זאת היה לו גם אינטרס לסיים את הטירונות על מנת שלא יצטרך לחזור שוב על הטירונות מתחילתה. לאחר מכן לא התאים לפעילות ולא שובץ לתפקיד מתאים והיה תקופה ארוכה בגימלים בביתו, כשחזר לשירות שובץ לעבודה משרדית ובסופו של דבר שוחרר מהשירות. בכך תומך התיעוד בגרסת המערער בקשר שבין מצב ההגבלות בגב לאירוע נשוא הדיון בטירונות.
למרות הכאבים וההגבלות עשה מאמצים להשלים את המטווחים ולסיים את הטירונות על מנת שלא יצטרך לחזור על הטירונות, ולאחר מכן היה בגימלים בביתו בעת שהוא התגורר בשדרות והבסיס היה בצפון ולא היה טעם לחזור כל פעם לבסיס ושוב לצאת הביתה בשל הכאבים וההגבלות שהיו לו, עד אשר חזר לבסיס ושובץ כעובד כללי.(ת"ר 12 - 13).
עוד ביום 28.7.13 כ-10 דקות לאחר האירוע נרשם שהוא נחבל בגב תחתון מנשק של חבר, פונה למרפאה על אלונקה מחשש שיזיז את גבו, נרשם שמאז החבלה היה לו נימול בקצות אצבעות הרגליים, כאב באגן וירידה קלה בתחושה ברגל ויד ימין (ת"ר 167). למחרת, נרשם שאינו יכול להזיז את הגב, פונה למיון, רגישות במישוש גב תחתון עומד בכוחות עצמו ( ת"ר 227, 27 ), ב- 13.8.13 – עקב תלונות חוזרות על כאבי גב נשלח לאורתופד( ת"ר 142).
בין התאריכים 3.10.13 -15.10.15 - הגבלות כאבים וגימלים (ת"ר 36 –ת"ר 49). ביום 19.11.13 , מביע מוטיבציה גבוהה לשירות ורוצה להיפלט עם חבריו אך עדיין נוטל אנלגטיקה ומשככי כאבים בשל הכאב, ונאמר שהוא ייפלט לסיפוח לאחר קבלת תשובה סופית מהאורתופד (ת"ר 185). מצב זה נמשך כ-4 חודשים.
כחודשיים לאחר מכן, ב-9.1.14 – מספר שיומיים לפני כן במהלך הפלגה הרגיש שעשה תנועה לא טובה שגרמה לכאבים ויום לפני כן, הכאבים החמירו, ללא כל מאמץ או פעילות חריגה אחרת. שולל חבלה. מציין הקרנה של כאב לרגליים וזרמים ברגל שמאל (185).
ביום 16.1.14, מתלונן על כאבי גב שהחלו מזה 5 ימים, שולל חבלה, אך בעת ובעונה אחת קושר את הדברים לאירוע נשוא הדיון ומספר על פציעה שאירעה לו בטירונות כ-5 חודשים לפני כן, שמאז סובל מכאבי הגב ותחושת זרמים ברגלים. הומלץ על פיזיותרפיה ולהימנע ממאמצים במשך שבועיים.(ת"ר 188).
כך גם ביום 25.8.14, כשנה לאחר האירוע, מספר על בעיות גב מזה יומיים ללא סיפור חבלה ועל כאבי גב שמפריעים לו בשינה, ובהקשר לכך מספר שוב על הפציעה נשוא הדיון שאירעה לו בטירונות, ומאז סובל מכאבי הגב ותחושת זרמים ברגליים.
כשנה לאחר האירוע נשוא הדיון ב-8.9.14 נרשם שהיו לו כאבי גב תחתון מזה כשנה, היינו במשך כשנה מאז האירוע, ויש לו כאבים בתנועות הגב, נזקק לפיזיותרפיה לחיזוק שרירי הגב ונגד כאבים והוחלט לשחררו מריצות, קפיצות והרמת משאות מעל 8 קילו (ת"ר 6). ב-10.2.15 מתייחס לכך שמתהלך עם קביים. ירידה בתחושה לאורך גפה תחתונה משמאל מתחיל טיפול פיזיותראפי ותרופתי. (ת"ר 208), וב-20.5.15 שוב מזכיר כאב גב תחתון מזה כשנה, כשהייתה לו חבלה בע"ש מותני, (ת"ר31, 203).
כחצי שנה לאחר מכן ב-18.1.16 אומר שמזה ....כשנתיים, מועד מוערך המתאים לאירוע נשוא הדיון, לאחר פציעה בצבא כאבי גב יותר מימין,(ת"ר 35).
ביום 17.11.19 נערכה בקשת המערער להכרת זכות נכה שהוגש ביום 15.12.19 (ת"ר 1-5).
בתצהיר של המערער מיום 14.12.21, הוגש ביום 19.12.21 - המערער התגייס במצב בריא ביום 11.7.13, היה בטירונות ביחידת סטילי"ם, בתאריך 28.7.13 בקריאה למסדר, הגיעו החיילים בריצה ואחד החיילים התנגש בו עם הקת של הרובה בגבו והרגיש מיד כאב חד לאורך הגב ובגב ותחושת נימול וזרמים בגב התחתון וכאבים באגן. נשכב על הרצפה, ונלקח באלונקה למרפאת הבסיס ולאחר מכן לחדר מיון בבית חולים. מאז התחיל לסבול לראשונה בחייו מכאבי ... גב והגבלות והיה במעקב רפואי ממושך. ולמרות זאת עשה מאמץ להמשיך לשרת כמיטב יכולתו. בתאריך 17.11.2019 הגיש את הבקשה להכרת זכות נכה.
בחקירתו הנגדית אמר שהיה בביתו לאחר האירוע במשך כשנה וחצי, היו לו גימלים, כשלושה חודשים לאחר שחזר לשירות שימש כעובד כללי ושוחרר מהשירות.
לשאלה מדוע הגיש את הבקשה להכרת זכות זמן רב לאחר השחרור, אמר שעשה כן כשהבעיות בגב החמירו ולא היה יכול להתנהל עם דברים בסיסיים יום יומיים כמו ללכת לעבודה לעשות כל דבר אחר והרגיש שאינו יכול יותר והיה זקוק לעזרה אישית, בעוד שלפני כן לא ייחס חשיבות למצב הגב ולא ידע אם ומתי יכול היה להגיש תביעה ואם יש לכך סיכוי, אז הוא פגש את עורך הדין והוגשה התביעה. (עמ' 5-8 לפר').
תצהיר של חברו של המערער אלמוני הוגש ביום 19.5.21, התגייס ביום 11.7.13 ושירת עם המערער בטירונות, במהלך ריצה למסדר אחד החיילים התנגש במערער עם הקת של הרובה שלו, המערער צעק מכאבים ולמיטב זכרונו נשכב ברצפה. בהמשך, פינו אותו באלונקה למרפאה וקיבל טיפול בבית חולים.
חוות דעת המומחים
באשר לחוות דעת המומחים, נראה לנו שיש להעדיף את חוות דעת המומחה מטעם המערער על פני חוות דעת המומחה מטעם המשיב.
המומחה מטעם המשיב וב"כ המשיב התייחסו לחוות דעת המערער כאילו שהיא מתייחסת רק לקשר נסיבתי ולא לקשר סיבתי כשברור גם מתוך החוות הדעת של המומחה מטעם המערער, וגם מתוך עדותו כפי ששמענו אותה וכפי שהוקלטה והוקלדה, שהוא מתייחס לקשר סיבתי המושתת על הקשר הנסיבתי, בשל כך שלא היה לו כל אירוע רלוונטי לפני הגיוס, למעט אירוע חסר משמעות בגיל שמונה, לסמיכות הזמנים ולרצף הכאבים וההגבלות שהיו למערער בהקשר לאותה חבלה בטירונות. למעשה גם המומחה מטעם המשיב לא חלק על כך שניתן להסיק על קיומו של קשר סיבתי עובדתי רפואי, על יסוד העובדה שהוא גויס בבריאות מלאה ובסמיכות לאירוע חבלתי סבל ברצף מחבלה בגב או אף מתסמונת כרונית של כאבים ממנה ניתן ללמוד על קשר סיבתי, אלא שטען שהדבר תלוי בכך שמדובר בפגיעה מבנית כמו שבר, או אף בתסמונת כרונית של כאבים ברצף, אך טען שהדבר לא התקיים במידה הנדרשת במקרה זה. מבחינה זאת סברנו שמסקנתו של המומחה מטעם המערער סבירה יותר, בנסיבות העניין. לא הובא כל מקור ספרותי לכך שחייב להיות שינוי מבני, ומבחינת טיב הכאבים והגבלות סברנו שיש להעדיף את גרסת המערער, ואת מסקנת המומחה מטעמו. במקור שהובא על ידי המומחה מטעם המערער נאמר:
"Many imaging-based degenerative features are likely part of normal aging and unassociated with pain. These imaging findings must be interpreted in the context of the patient's clinical condition",
היינו שאת הממצאים יש לפרש בהתאם לתנאים הקליניים, וגם לדברי המומחה מטעם המשיב בעדותו, ניתן להגיע לאותה מסקנה גם ביחס לתסמונת כרונית של כאבים שמטבעה אינה חייב להיות כרוכה בשבר מבני.
מבחינה זאת נראה לנו לאור התיעוד והנמקות המומחים שהתיעוד מצביע על קשר של סמיכות זמנים וקשר סיבתי ממצב בו היה המערער בריא לחלוטין בתחילת הגיוס. ולאחר האירוע נשוא הדיון היה רצף ממושך למדי, במהלך התקופה שמאז האירוע בתחילת הטירונות, במהלך כל תקופת הגיוס סבל מכאבים קשים בגב התחתון בה היה צריך להיות בעל מוטיבציה גבוהה כדי לשרוד את הטירונות, לאחר מכן היה בגימלים בביתו ובחוסר מעש במהלך כל תקופת השירות, עד לשחרורו ביום 10.5.16, ולאחר מכן היה צריך להתמודד עם המשך הבעיות בגב עד אשר הוברר לו באמצעות עורך דין שיש לו סיכויים בהגשת הבקשה להכרת זכות נכה שהוגשה על ידיו, ולאחר מכן, עד לבדיקתו על ידי המומחה מטעם המערער כאמור בחוות דעתו ובעדותו, מהן עולה שהיו למערער כאבים והגבלות, והמומחה שלו סבר שמהעובדה שלפני האירוע נשוא הערעור לא היו לו כאבים בגב, והתגייס בבריאות שלמה בלי שום הפרעה לגב, נפגע מאירוע חד פעמי קשה ממכה קשה וכואבת של קת רובה בגבו תוך כדי ריצה למסדר, שבעקבותיה פונה למרפאת על אלונקה מחשש שיזיז את גבו, כאמור בתיעוד מיום 28.7.13 (ת"ר167). וסבל מכאבים והגבלות כמפורט בתיעוד הרפואי ובעדויות. לאחר האירוע החלו להופיע תלונות חוזרת ונשנות על כאבים בתדירות גבוהה ובסמיכות גבוהה.
המומחה מטעם המערער הצביע על כך שהוא סבל מכאבים בגב תחתון המקרינים לשתי הגפיים, היה מוגבל בתנועות, התקשה בהרמת משאות ובביצוע מאמצים, בעמידה ממושכת והליכה ממושכת, היו לו כאבים גם בישיבה, במנוחה, ובשכיבה בלילה ובשל כך מתעורר לעתים משינה, בקור כאביו מחמירים, ובבוקר כשהוא קם, סובל מכאבים קשים יותר ומנוקשות. התקשה מאוד בתפקודו בחייו האישיים בשל מצבו, היה לו ספאזם שרירי, רגישות במישוש ע"ש מותני ומגבלה בינונית בכיפוף, וכתוצאה מהפגיעה האמורה בשירות סבל מפגיעה בגב תחתון מלווה בכאבים קשים ומגבלה בתנועה, המקנה לו נכות צמיתה, בעוד שלפני הגיוס לא סבל מכל כאב ופגיעה תפקודיים. במצב זה העדפנו את מסקנתו של המומחה מטעם המערער, על פיה יש לקבוע את קיומו של הקשר הסיבתי העובדתי הרפואי, על פני מסקנת המומחה מטעם המשיב.
הקשר הסיבתי המשפטי
מבחינת המצב המשפטי, נראה לנו שהתקיים גם הקשר הסיבתי המשפטי, בכך שמדובר באירוע חד פעמי תוך כדי פעילות צבאית של ריצה של חיילים למסדר, בפגיעה קשה במערער באמצעות קת של רובה, שבעקבותיה היו צריכים להוביל את המערער באלונקה למרפאה הצבאית ולבית החולים תוך הימנעות מהזזתו, וכל הכאבים וההגבלות שהיו בסמיכות וברצף למשך תקופות ממושכות למדי ונמשכו עד לבדיקתו של המערער על ידי המומחה מטעמו שהיה בהם כדי להצביע על קיומה של נכות צמיתה ובכך יש כדי להעיד על קשר סיבתי עובדתי רפואי ומשפטי ברמה הנדרשת ברמת הסתברות גבוהה ומעבר למאזן ההסתברות.
מסקנה
לאור זאת אנו מקבלים את הערעור, קובעים שיש להכיר בנכות צמיתה של המערער כאמור לעיל, ומחייבים את המשיב בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
ניתן היום כ' באב התשפ"ב , 17 באוגוסט 2022, בהעדר הצדדים
_______________________ ________________ __________________
ברוך אזולאי שופט ד"ר רוברט פינאלי מר יאיר כפיר בית משפט מחוזי בכיר בדימוס