ע"ע 44958-07-15 לילית קוסמטיקה בע"מ נ' ו.ח.

השופט משה טוינה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת רוית צדיק ונציגת הציבור גב' דניאלה גרינברג; סע"ש 29043-06-13) מיום 16.6.15, בו חויבה המבקשת לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסך של 43,391 ₪ ופיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 15,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כן חויבה המבקשת לשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ₪.

    

    

   הרקע לבקשה:

   2. המשיבה הועסקה אצל המבקשת, חברה לייבוא ולשיווק מוצרי קוסמטיקה, כדיילת מכירות בסניף חברת סופרפארם "ירקונים" בפתח תקוה, החל מיום 8.8.02. ביום 11.10.11 הייתה המשיבה מעורבת בתאונת עבודה בה נחבלה מדלת במהלך עבודתה וכתוצאה מכך שהתה בחופשתה מחלה במשך שלושה שבועות. לאחר התאונה ניסתה המשיבה לחזור לעבודתה הרגילה כדיילת מכירות, אך מלבד פגיעתה הפיזית התאונה הותירה בה משקעים נפשיים שהלכו והחמירו, ולאחר שנבדקה על ידי מספר מומחים רפואיים, בסופו של יום החליטה הרופאה התעסוקתית ביום 29.10.12 כי המשיבה אינה כשירה לעבודתה בשל מצב בריאותה. לאור החלטת הרופאה התעסוקתית, הודיעה המשיבה, באמצעות באת כוחה, על התפטרותה במכתב מיום 4.2.13. לאחר עיון במסמכים הרפואיים שצורפו על ידי המשיבה, הציעה לה המבקשת, בהודעה מיום 24.3.13, לעבוד בעבודה חילופית, שאיננה בתפקיד דיילת מכירות ברשת סופרפארם, במרכז הלוגיסטי בצריפין. המשיבה סירבה להצעה וטענה שתשובת המבקשת ניתנה בחוסר תום לב, בהתעלם מהחלטת הרופאה התעסוקתית תוך כוונה להימנע מתשלום זכויותיה.

       

       

   3. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה בחלקה. בית הדין דן בשאלת תחולתו של סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן: החוק), ולאחר שבחן את חומר הראיות שהוצג בפניו, קבע כי המשיבה הוכיחה שהייתה סיבה מספקת להתפטרותה בשל מצב בריאות לקוי. בית הדין מצא כי המסמכים הרפואיים עליהם הסתמכה המשיבה, ובייחוד חוות דעתם של רופאים מומחים –פסיכיאטר, נוירולוג וכן רופאה תעסוקתית, קבעו פה אחד כי המבקשת סובלת מבעיה רפואית נפשית. עוד קבע בית הדין כי החלטת הרופאה התעסוקתית לפיה המשיבה לא נדרשת לעבוד עוד במבקשת היא מוחלטת, ונסמכת על חוות הדעת הרפואיות לפיהן המשיבה סבלה ממצב נפשי בעייתי אשר הצדיק הפסקת עבודתה.

       

      כן קבע בית הדין כי גם אם ניתן לאמץ את טענת המבקשת לפיה מהחלטת הרופאה התעסוקתית עולה שהמשיבה הייתה יכולה לעבוד בתפקיד חלופי, בנסיבות המקרה, אין בסירובה של המשיבה להיעתר להצעת העבודה שניתנה לה, כדי לשלול את הזכאות לפיצויי פיטורים. בקשר לכך שוכנע בית הדין כי לא עמדה כוונה ממשית מאחורי הצעת עבודה של המבקשת לשלב את המשיבה בתפקיד חלופי אחר, שכן ההצעה ניתנה בחוסר תום לב, בחלוף חמישה חודשים ממועד החלטת הרופאה התעסוקתית בדבר היעדר כשירות המשיבה, ללא פרטים קונקרטיים, וללא מעורבות הממונות על המשיבה. כן קבע בית הדין שהוכח שמצבה הבעייתי של המשיבה נמשך גם לאחר סיום עבודתה. על כן חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיבה פיצויי פיטורים בסכום של 43,391 ₪. בנוסף, חויבה המבקשת בפיצוי בגין עוגמת נפש בסכום של 15,000 ₪.

      תביעת המשיבה להלנת פיצויי פיטורים נדחתה כמו גם התביעה לפיצוי בגין נזק ממוני. לאור התוצאה חייב בית הדין את המבקשת לשאת בהוצאת שכר טרחת עו"ד של המשיבה, כאמור לעיל.

       

      הבקשה וטענות הצדדים: