ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
46548-09-12
31/03/2015
|
בפני השופטים :
1. הנשיא יגאל פליטמן - אב"ד
2. לאה גליקסמן
3. סיגל דוידוב-מוטולה
|
| - נגד - |
המערערת:
לירן אבידן
עו"ד אייל אבידן
|
המשיבים:
1. פלאפון תקשורת בע"מ
2. אלעד גרגיר
עו"ד דן חי
|
| פסק דין |
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
- עניינו של הליך זה בפרשנותו ודרך יישומו של חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק או חוק איסור לשון הרע) בנסיבות של יחסי עבודה. העניין הובא בפנינו במסגרת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (סגן הנשיאה אייל אברהמי ונציג הציבור מר משה חדד; ס"ע 20822-04-10).
הרקע העובדתי ופסק דינו של בית הדין האזורי
- המערערת, גב' לירן אבידן, עבדה במשיבה 1 - פלאפון תקשורת בע"מ (להלן: החברה) - כנציגת לקוחות, החל מיום 18.10.07. ביום 23.8.09 פוטרה על ידי המשיב 2, מר אלעד גרגיר (להלן: המשיב), אשר שימש בתקופה הרלוונטית כמנהלה הישיר. בהתאם להודעת הפיטורים, שוחררה מעבודה בפועל עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, ויחסי העבודה בין הצדדים הגיעו לכדי סיום ביום 23.9.09.
- סמוך לאחר פיטוריה הגישה המערערת תביעה בבית הדין האזורי כנגד החברה וכנגד המשיב, מכוח חוק איסור לשון הרע. המערערת טענה בתביעתה לשני אירועים המהווים פרסום אסור של לשון הרע כלפיה. האירוע הראשון הינו כי ביום 23.8.09, מייד לאחר פיטוריה, זימן המשיב אל משרדו את עובדי הצוות אשר עבד עמה, עדכן אותם בדבר הפיטורים ושטח בפניהם את טענותיו כלפיה, לרבות טענה כי המערערת לא הייתה לויאלית כלפיהם, פגעה בהם במתכוון וזלזלה בהם (להלן: השיחות האישיות). האירוע השני הינו כי ביום 24.8.09, בישיבת צוות שנערכה עם כל עובדי משמרת הבוקר (להלן: ישיבת הצוות), דיווח המשיב פעם נוספת על פיטורי המערערת, תוך הבעת מורת רוח במילים בוטות מדרך התנהלותה בכלל ("זרקה זין") וכלפי חבריה לצוות בפרט ("דפקה אותם").
המערערת תבעה פיצוי כספי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪, מכוח סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע, בגין שני האירועים האמורים.
- בית הדין האזורי, לאחר שמיעת עדויות, קבע כי "אנו מוכנים להניח לטובת התובעת כי נאמרו דברים בעלי משמעות דומה למה שנטען על ידה ואולי אף בהאי לישנא. לצורך הדיון נניח אפוא שאלעד אכן קרא למספר עובדים מיד לאחר השיחה בה פיטר את התובעת וסיפר להם כי פיטר את התובעת ושהסיבה לפיטורים הייתה הזלזול בעבודה שהתבטא בהיעדרויות ובאיחורים. התנהגותה זו הטילה, כך הסביר, נטל כבד ואי נוחות על העובדים האחרים, שנדרשו לחפות עליה. דברים ברוח זו נמסרו למספר עובדים בשיחות אישיות מייד לאחר פיטורי התובעת וכך גם בשיחת הבוקר לכל הצוות שעבד למחרת היום".
בית הדין הוסיף כי גם אם מדובר בלשון הרע - וגם אם ראוי היה לומר את הדברים מבלי לנבל את הפה - מתקיימת ההגנה של "אמת דיברתי" מכוח סעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. בית הדין נתן אמון בעדויות עדי המשיבה וקבע כי המערערת הרבתה לאחר ואף להיעדר, בחלק מהמקרים ללא הודעה מראש, כאשר הדבר הטיל נטל מיותר על העובדים האחרים שהוזעקו על מנת להחליפה. בהתחשב בכך, הדברים שנאמרו - והתייחסו לאיחורים ולחיסורים שמשמעותם זלזול בעבודה ופגיעה בעובדים האחרים - הינם "אמת" כדרישתו של סעיף 14 לחוק. בנוסף, קיים היה "עניין ציבורי" בפרסום בכל הנוגע לציבור אליו כוון - הצוות עמו עבדה המערערת - נוכח הצורך ליתן הסבר לפיטורים, למנוע תחושת ניכור ושרירותיות, להחזיר את השקט על כנו ובנוסף לכך לכוון את התנהלותם המקצועית הראויה של חברי הצוות, תוך קביעת סדרי העבודה ומסגרת המשמעת הנדרשת.
- בית הדין הוסיף וקבע כי מתקיימות אף ההגנות הקבועות בסעיפים 15(2), 15(3) ו- 15(7) לחוק איסור לשון הרע. זאת, שכן למשיב הייתה חובה למסור את סיבת הפיטורים - באופן מידתי - לצוות העובדים הכפוף אליו על מנת למנוע היווצרות אי שקט ופחד בליבם, ואף היה בכך כדי להגן על עניין אישי כשר של החברה. בנוסף, הדברים היוו הבעת דעה על התנהגותה של המערערת בעניין שבו המשיב היה ממונה עליה, כאשר "הדברים שמסר אלעד לעובדים האחרים, גם אם ראוי היה שייאמרו בלשון עדינה יותר, נאמרו באופן סביר ומידתי ונועדו למטרה ראויה".
תביעתה של המערערת נדחתה לפיכך, תוך חיובה בהוצאות לחברה בסך של 3,000 ₪.
בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד
יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת