ע"פ 38728-12-14 בן חיים נ' מדינת ישראל

השופט ר' שפירא, סגן נשיא [אב"ד]:

בפנינו ערעור הנאשם על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה (השופטת ר' סגל מוהר) שניתן בת"פ 51140-05-12. המערער הורשע על ידי בימ"ש קמא במספר עבירות איומים ובעבירה של התנגדות למעצר. המערער זוכה מעבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו. במסגרת גזר הדין הושתו על המערער מאסר בפועל בן 6 חודשים והופעל מאסר מותנה בן 8 חודשים, באופן שחציו במצטבר וחציו בחופף, כך שבסה"כ נגזרו על המערער 10 חודשי מאסר לריצוי בפועל בניכוי ימי מעצרו. כן הושת על המערער מאסר מותנה בן 6 חודשים למשך 3 שנים על עבירת איומים או עבירת אלימות ומאסר מותנה בן 3 חודשים למשך 3 שנים על עבירת התנגדות למעצר. בנוסף הושת על המערער קנס בסך 1,500 ₪ לתשלום עד ליום 1.2.15.

המערער משיג במסגרת הערעור על החלטת בימ"ש קמא מיום 31.7.12 שלא לבטל את כתב האישום, מחמת הגנה מן הצדק, ומבקש להורות על זיכויו המלא מכל אשמה. לחילופין מבקש המערער לקבל את הערעור נגד גזר הדין ולהורות על הארכת המאסר המותנה וביטול עונש המאסר בפועל.

האישום ופסק דינו של בימ"ש קמא:

בתאריך 28.5.12 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו מספר עבירות איומים ועבירה של הפרעת שוטר במילוי תפקידו, לפי סעיפים 192 ו- 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). ביום 29.5.12 הודיעה המאשימה על תיקון כתב האישום בהוספת עבירה של התנגדות למעצר לפי סעיף 47 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969. בכתב האישום המתוקן נטען כי בתאריך 21.5.12 בשעה 21.45 או בסמוך לכך, ברחוב האורנים 1 בפרדס חנה, איים הנאשם בפגיעה שלא כדין בגופו ובחייו של השוטר זכריה סיידוף (להלן: "השוטר סיידוף"), לאחר שזה הודיע לו על מעצרו, בכך שאמר לו: "אתה מת היום, אתה מת היום, זה הסוף שלך" וחזר על כך מספר פעמים במטרה להפחידו או להקניטו. עוד נטען כי באותו מעמד התנגד הנאשם למעצר בכוח ובאיומים באופן שהשתולל, צעק שעושים לו בושות ודחף את השוטר סיידוף ואת השוטרים האחרים בידיו וברגליו כדי להפריע ולהכשיל מעצר וחיפוש שבוצע על ידם על פי חוק. נטען כי בתוך כך המשיך הנאשם לאיים בפגיעה שלא כדין בגופו ובחייו של השוטר סיידוף כשאמר לו כי יהרוג אותו ויפגע בו והוסיף כי הוא לא יודע עם מי התעסק וכי האחים שלו יסגרו חשבון איתו וזאת במטרה להפחידו או להקניטו.

החלטת בימ"ש קמא שלא לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק:

כאמור, בתחילה ביקש הנאשם לבטל את כתב האישום נוכח כך שהוגש ללא אישור שפיטה בניגוד להנחיות היועמ"ש. בהחלטתו מיום 31.7.12, קבע השופט טורס (שהחל בשמיעת התיק), שאין מקום לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. בהחלטה זו נדחתה בקשת הנאשם לביטול כתב האישום בשל העובדה שהוגש ללא "אישור שפיטה", הנדרש לצורך העמדתו לדין של אזרח מקום בו חומר הראיות מעלה תלונות הדדיות של אזרח ושוטר הנוגעות לשימוש בכוח באותו אירוע.

במסגרת החלטה זו קבע השופט טורס כי נפל פגם בהתנהלות המאשימה בכך שכתב האישום הוגש טרם שהתקבל אישור מח"ש והמאשימה לא קיימה את הנחיית פרקליט המדינה בנושא. נקבע כי מדובר בסטייה מההנחיה המהווה פגם במדרג גבוה, שכן אישור השפיטה בא להבטיח כי לא יוגש כתב אישום על סמך בחינה חד צדדית של חומר הראיות, אלא שתיבחן גם גרסתו של האזרח טרם שיוחלט להעדיף את גרסת השוטר ולהגיש כתב אישום נגד האזרח. נקבע כי עוצמתו של הפגם הינה חמורה שכן היא כרוכה בפגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן ביחס לשאלת ההצדקה שבהגשת כתב אישום נגדו ודרך קבלת ההחלטה בעניין זה, ובמקרה זה הפגיעה קשה שבעתיים, שכן ההליך הוגש אגב בקשת מעצר עד תום ההליכים ומכאן שהפגיעה בחירותו של הנאשם הייתה ממשית ולא רק פוטנציאלית.

כן נקבע כי הגשת כתב האישום, ולא ניהולו של ההליך, היא העומדת בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי. נקבע כי אף אם ניתן להבטיח לנאשם הליך הוגן, קשה להשתחרר מהתחושה הקשה בה מצוי אזרח אשר הועמד לדין על ידי רשות שאימצה את גרסת השוטר מבלי שטענותיו כלפי אותו שוטר נחקרו כלל.

באשר לסעד הראוי בנסיבות העניין נקבע כי הסעד הראוי חייב לכלול העברת הנושא לבדיקת מח"ש. עם זאת, בכל הנוגע לביטול כתב האישום נקבע כי במקרה זה, כאשר הנאשם נתון בתנאים מגבילים בשל כך שבית המשפט שדן בבקשת המדינה למעצרו עד תום ההליכים מצא כי הגם שיש לשחררו קיימת מסוכנות לכאורית שיש לאיינה בחלופת מעצר, ביטולו של כתב האישום יביא לפקיעת תנאי השחרור וייתכן שגם לסיכון שלום הציבור.