ע"פ 6819/14 פלונית נ' מדינת ישראל

השופטת א' חיות:

           ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ג' נויטל, מ' יפרח ו- ג' רביד) בתפ"ח 22218-09-13 מיום 16.9.2014.

1. המערערות הורשעו ביום 3.3.2014 על פי הודאתן בכתב אישום מתוקן המייחס להן ביצוע מעשה מגונה בצוותא לפי סעיפים 348(ב) ו- 345(ב)(5) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). על פי עובדות כתב האישום המערערות הן טרנסג'נדריות אשר בלילה שבין 4.9.2013 ל- 5.9.2013 ישבו בקיוסק הסמוך לדירתה של המערערת 2  בתל אביב (להלן: הדירה), שם פגשו בא.ל. (להלן: המתלונן) ובאחד מחבריו. לאחר דין ודברים שהתפתח בין חברו של המתלונן למערערות במהלכם הטיח האחרון במערערות קללות וגידופים, נענה המתלונן להזמנתה של המערערת 1 לעלות לדירה. משנכנס המתלונן לדירה דחפה אותו המערערת 1 למיטה, חשפה את שדיה וניסתה לנשק אותו על פיו. המתלונן הסיט את פניו, ניסה לקום מהמיטה וביקש מהמערערת 1 שתפסיק. או אז התיישבה המערערת 2 על המיטה לצד ראשו של המתלונן. בהמשך לכך, פתחה המערערת 1 את מכנסיו של המתלונן שביקש מהמערערות להפסיק ולהניח לו לנפשו. המערערות התעלמו מדברי המתלונן והמערערת 2 אמרה למערערת 1 לבצע בו מין אוראלי. המערערת 1 ליקקה את איבר מינו של המתלונן תוך שהמערערת 2 יושבת לצדו על המיטה, חושפת את שדיה ואומרת לו "עד שאתה לא גומר אתה לא יוצא מפה". לאחר מספר דקות נתנו המערערות למתלונן לקום מהמיטה והמערערת 2 דחפה אותו אל מחוץ לדירה כשמכנסיו מופשלים.

2. בהסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים הוסכם כי המערערות יפקידו כל אחת פיצוי בסך 10,000 ש"ח עבור המתלונן ולאחר מכן תטען התביעה לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל ואילו ההגנה רשאית לטעון לעונש כהבנתה. כמו כן, הוגשו תסקירי שירות מבחן בעניינן של המערערות בהם המליץ שירות המבחן להעמיד את המערערות תחת פיקוחו למשך שנה ולא להטיל עליהן עונש מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, אלא לכל היותר בדרך של עבודות שירות. שירות המבחן עמד על נסיבות חייהן הקשות של המערערות ועל החשש הרב אותו הביעו מפני מאסר בפועל, נוכח התנאים בהם יאלצו לרצותו. כמו כן, ציין שירות המבחן כי המערערות משתפות פעולה עם הטיפול בו שולבו בעקבות מעצרן ומתמידות בו. בהערכות המסוכנות שניתנו בעניינן צוין כי המסוכנות הנשקפת מן המערערות לביצוע עבירות מין נוספות הינה נמוכה עד בינונית.

3. בגזר דינו עמד בית המשפט קמא על חומרת מעשיהן של המערערות וקבע כי הן פגעו באופן משמעותי וקשה באוטונומיה של המתלונן בכך שביצעו בו מעשה מגונה בוטה ומסליד חרף בקשותיו כי יניחו לו. בית המשפט קמא עמד על כך שלביצוע העבירה קדם תכנון וכי היא התאפיינה באכזריות ובהתעללות. לפיכך, נקבע כי העבירה אותה ביצעו המערערות מצויה ברף חומרה גבוה ומצדיקה ענישה מרתיעה. בית המשפט קמא ציין עוד כי אף שהמערערת 1 היא זו שביצעה את המעשה המגונה בגופו של המתלונן, חלקה של המערערת 2 במעשים היה משמעותי ועל כן אין מקום לערוך הבחנה בין המערערות לעניין מידת אשמתן. בהתחשב בנסיבות העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה במקרים דומים והסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, קבע בית המשפט קמא כי מתחם העונש ההולם במקרה דנן נע בין 8 ל- 15 חודשי מאסר בפועל. בהתייחס לנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה ציין בית המשפט קמא את גילן הצעיר של המערערות, את העובדה כי הן נעדרות עבר פלילי ואת העובדה שתנאי מאסרן צפויים להיות קשים בשל היותן טרנסג'נדריות. בנוסף, עמד בית המשפט קמא על נסיבות חייהן הקשות של המערערות אשר סבלו מדחייה והתעללות בשל זהותן המגדרית. כמו כן, עמד בית המשפט קמא על כך שהמערערות עשו מאמצים לחזור למוטב, הפקידו פיצוי למתלונן, התמידו במסגרת הטיפולית אליה הופנו והביעו חרטה על מעשיהן. בית המשפט קמא סבר עם זאת כי אין הצדקה בנסיבות המקרה דנן לחריגה ממתחם העונש ההולם ויש להסתפק בענישה ברף הנמוך של המתחם. לפיכך, גזר בית המשפט קמא על כל אחת מהמערערות 8 חודשי מאסר בפועל ותקופות שונות של מאסר על תנאי. כמו כן, הורה בית המשפט קמא כי הפיצוי אותו הפקידו יועבר לידי המתלונן.

טענות הצדדים

4. בערעור שהגישו טוענות המערערות כי שגה בית המשפט קמא משגזר עליהן עונש מאסר בפועל בניגוד להמלצת שירות המבחן וגורמי הטיפול. עוד נטען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שלביצוע העבירה קדם קינטור מצד חברו של המתלונן אשר גידף את המערערות והתגרה בהן. כמו כן, נטען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהמתלונן עלה לדירה מרצונו ומכך שהמערערות היו שתויות בעת ביצוע העבירה. נטען כי בנסיבות אלו קביעתו של בית המשפט קמא לפיה לביצוע העבירה קדם תכנון, היא שגויה. בנוסף טוענות המערערות כי ההערכה לפיה נשקפת מהן מסוכנות נמוכה עד בינונית כי יבצעו עבירות מין בעתיד, מבוססת על מחקרים המצביעים על מסוכנות לביצוע עבירות מין על ידי מי שחוו התעללות וקשיים רגשיים בילדותם. ואולם, כל יתר הקריטריונים שנבחנו מצביעים על מסוכנות נמוכה להישנות העבירות ולראיה הומלץ על המשך המסלול השיקומי. עוד נטען כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהמערערות לא הפעילו אלימות או כוח פיזי כלפי המתלונן ולא הוכח כי נגרם לו נזק ממשי כתוצאה מהאירוע. כמו כן נטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל הולם לנסיבותיהן הייחודיות של המערערות ולכך שבהיותן טרנסג'נדריות יאלצו לרצות את מאסרן בתנאי בידוד קשים. המערערות הוסיפו וטענו כי בית המשפט קמא לא נתן דעתו לפגיעה הקשה שתהיה למאסרן על המשך התהליך השיקומי בו החלו וכי יש להעדיף עונש המשלב שיקולי ענישה ושיקום על פני מאסר בפועל. בנסיבות אלו, כך נטען, יש להתערב בגזר דינו של בית המשפט קמא ולהמיר את עונש המאסר שהוטל על המערערות בעבודות שירות.

5. לטענת המשיבה דין הערעור להידחות. המשיבה מציינת כי כלל השיקולים להקלה בעונש עליהן מצביעות המערערות עמדו בפני בית המשפט קמא וקיבלו ביטוי בגזר דינו. כמו כן, מדגישה המשיבה את חומרת מעשיהן של המערערות וטוענת כי העובדה שהמתלונן היה מודע למניעים שעמדו מאחורי הזמנתו לדירה ועלה אליה מרצונו, לא צריכה להישקל לחובתו. עוד טוענת המשיבה כי על אף נסיבותיו הייחודיות של המקרה דנן בו הותקף גבר על ידי שתי נשים, יש מקום להטיל עונש מרתיע שישקף את הסלידה ממעשי המערערות וימנע הישנות של מקרים דומים בעתיד.

הערכות והמלצות מעודכנות