ע"פ 8763-03-16 גולן נ' מדינת ישראל

ערעור על הכרעת הדין מיום 18.8.15 ועל גזר הדין מיום 19.1.16 שניתנו על ידי בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ד"ר א' גורדון) בת"פ 5008/07.

במסגרת הכרעת הדין הרשיע בית המשפט קמא את המערער במרבית העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כשהוא מזכה אותו אך מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד במסגרת האישום הראשון, מעבירה של גניבה בידי מנהל בהתייחס לשתי משיכות של 4,000 ₪ באישום החמישי, ומעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד בנוגע לשתי משיכות אלה. המערער הורשע בשמונה עבירות של גניבה בידי מנהל במסגרת האישום הראשון; בשלוש עבירות של גניבה בידי מנהל ובעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד במסגרת האישום השני; בעבירות מרובות של גניבה בידי מנהל ובעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד במסגרת האישום השלישי; בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ובעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד במסגרת האישום הרביעי; בשתי עבירות של גניבה בידי מנהל ובעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד באישום החמישי; ובעבירה של גניבה בידי מנהל ועבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד במסגרת האישום השישי.

במסגרת גזר הדין נגזרו על המערער עונש מאסר של שישה חודשים שירוצה בעבודות שירות, עונש מאסר על תנאי לשלושה חודשים, קנס בסך 30,000 ₪ או 130 ימי מאסר תמורתו, ותשלום פיצוי בסכום של 220,000 ₪ שישולם למכון מרכז שלם.

בקצרה ייאמר, כי כתב האישום שהוגש נגד המערער מייחס לו עבירות שביצע בתקופה בה הועסק ב"מרכז שלם" בירושלים. על פי הנטען בכתב האישום, הופעל מרכז שלם באמצעות עמותה רשומה, שהחזיקה במספר חשבונות בנק. בין היתר, היה בבעלות העמותה חשבון בנק בארה"ב. בתחילת שנת 2005 עבר חלק הארי של פעילות מרכז שלם לחברה בשם "מרכז שלם בע"מ". המערער הועסק במרכז שלם משנת 1999 ועד לדצמבר 2005, כאשר בשלוש השנים האחרונות שימש כסמנכ"ל כספים ותפעול של העמותה וכחשב וסמנכ"ל כספים ותפעול של החברה.

בכתב האישום נטען באישום הראשון, כי במהלך שנת 2004 הורה המערער על העברת כספים מהחשבון בחו"ל לחשבון של אדם המקורב לו בסכום של 95,200$, ולאחר מכן נטל סכום זה לכיסו. במסגרת אישום זה הורשע המערער בגניבת סכום של 94,000$. באישום השני נטען כי בדרך דומה גנב סכום של 14,400$. האישום השלישי עסק במשיכת כספים רבים על ידי המערער, בסכום מצטבר של 65,219$ מחשבון הבנק בארה"ב, באמצעות כרטיס וויזה שהועמד לרשותו. נטען כי כספים אלה שלשל לכיסו הפרטי. האישום הרביעי עוסק בצבירת ימי חופשה ופדיונם. נטען כי במהלך התקופה בה הועסק המערער במרכז שלם, כאשר לא היה זכאי לפדיון ימי חופש, הורה למנהלת החשבונות לרשום על שמו ימי חופשה נוספים לאלה שעמדו לרשותו ולשלם לו סכום של 103,077 ₪ כפדיון דמי חופשה, שלא כדין. סכום זה, כך נטען, התקבל בידיו במרמה בנסיבות מחמירות. במסגרת האישום החמישי הורשע המערער במשיכת סכום של 8,600 ₪ למימון הוצאות משפטיות פרטיות שלו וכן בגין משיכת סכום של 14,506$ שנטל לחשבונו הפרטי. האישום השישי עוסק ברכב ממוגן שהיה רשום על שם העמותה ונמכר על ידי המערער בתאריך 15.12.04 בסכום של 47,000$, אותו נטל לעצמו.

במענה לכתב האישום לא כפר המערער, ככלל, בעצם הטענה הנוגעת לנטילת הסכומים, אולם טען כי פעל בהרשאה. הוא טען כי החשבון בארה"ב לא היה בבעלות מרכז שלם, כי מעשיו היו באישור בעלי החשבון וכי הוא אינו אמור לתת דין וחשבון למרכז שלם על מעשיו בנוגע לחשבון זה. הוא כפר בטענות בעניין רישום כוזב במסמכי התאגיד. בעניין פדיון ימי החופשה טען כי אכן היה זכאי ל-72 ימי חופשה, וכי לכל היותר מדובר בעילת תביעה אזרחית. בנוגע לחלק מכספי האישום החמישי טען כי אלה היוו חלק מתקציבו האישי, וחלקם נועד עבור מלגות לסטודנטים אך נותרו ברשותו ללא כוונה לשלילתם. לעניין כספי תמורת הרכב טען כי לאחר פרוץ הסכסוך שהביא לפיטוריו שמר כספים אלה עד להחלטת בית המשפט.

כתב האישום הוגש לבית המשפט קמא בשנת 2007. לאחר שמיעה ממושכת של הראיות, שנפרשו על פני מספר ישיבות והפרוטוקול בעניינן השתרע על כ-900 עמודים, זוכה המערער מכל המיוחס לו בכתב האישום על ידי המותב הקודם שדן בהליך בבית משפט השלום (כבוד השופט ח' לי-רן). נימוקי הזיכוי ניתנו ביום 22.7.12, והשתרעו על פני חמישה עמודים. הערעור על הכרעת דין זו התקבל (ע"פ 13004-09-12; להלן: פסק הדין בערעור), פסק דינו של בית משפט השלום בוטל ונקבע כי הדיון בכתב האישום ישוב לבית המשפט קמא. בפסק הדין בערעור נסקרו הכשלים השונים בהכרעת הדין, ולאחר סקירה זו נקבע שיש לקבל את הערעור ולבטל את הכרעת הדין, הן מאחר שבית המשפט קמא נמנע מלקבוע ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות בזיקה לכל אישום, הן משום שבהחלטה בעניין הזיכוי הפנה בית המשפט קמא באופן כללי לנימוקי הסנגוריה מבלי להבהיר לאילו מהם נדרש, והן משום שבית המשפט קמא מנע מהמאשימה למצות את הליך הבירור העובדתי ולאפשר לה להביא את כלל ראיותיה ולהשלים את חקירת המערער. עוד הובהר בפסק הדין בערעור, כי מכיוון שכבוד השופט לי-רן פרש בינתיים לגמלאות, הרי ש"יהא על השופט שאליו יוקצה התיק להמשך דיון להכריע כיצד לנהוג בראיות שנגבו עד היום, בהתאם לסעיף 233 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982" (פסקה 63 לפסק הדין בערעור).