פארק המים שפיים נ' לוי

החלטה

החלטה תישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"א, 27/01/2011 במעמד הנוכחים.

צחי אלמוג, רשם

החלטה

המשיבה הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע צ'ק על סך 60,000 ₪ שמשך המבקש על חשבונו בבנק מזרחי-טפחות, בר-פירעון מיום 18.5.10.

המבקש טוען במסגרת ההתנגדות שהגיש כי בחודש נובמבר 2009 פנה למשיבה במטרה לבחון אפשרות לקיום אירוע בפארק המים המנוהל על ידה. הצדדים נדברו ביניהם והוסכם כי יתקיימו מספר אירועים בפארק, כאשר הראשון יהא בין הלילה שבין 18.5.10 ל – 19.5.10.

טוען המבקש כי שרון ניניו, נציג המשיבה, אמר לו כי מצא פיתרון למכשולים אקוסטיים וכי הוקם קיר אקוסטי ובעקבות זאת ניתן יהא להשמיע מוזיקה בעוצמה שתתאים למסיבות של חיילים וכי אין מניעה לקיום אירועים כאלה.

הצ'ק ניתן בתמורה לכך שהפארק יעמיד את המתחם למטרת האירוע. מוסיף המבקש וטוען כי היה ברור לו כי לא קיימת כל בעיה של מטרד, או רישוי לקיום האירוע וכי כל עניין הרעש הוסדר וכי ניתן להשמיע מוזיקה בעוצמה המקובלת במסיבות מסוג זה. עוד הוא טוען, כי ללא שניתן היה להשמיע מוזיקה בתנאי סאונד אופטימאליים, לא היה מתקשר בהסכם עם המשיבה שכן במצב דברים זה היה האירוע נדון לכישלון מלכתחילה. לפיכך, חתם המבקש על הסכם עם המשיבה ביום 9.5.10.

בעקבות ציפייתו לקיום האירוע פעל המבקש לגייס את להקת "הדג נחש", השקיע כספים ויחסי ציבור, פרסום וספקים. לטענתו, כיומיים לפני האירוע הוזמן לשיחה אצל מר ניניו ונאמר לו שם לראשונה כי למשיבה אין היתר לקיום אירוע המוני תחת כיפת השמיים והוא הפנה את המבקש למשטרה על מנת שיבדוק את התנאים הדרושים. הוא היה המום מהודעה זו והיה משוכנע כי למשיבה יש את כל הרישיונות הדרושים ומעולם לא נאמר לו בעת חתימת ההסכם כי עליו לדאוג לקיום רישוי לאירוע. בדיקתו אכן העלתה כי יש צורך בהיתר מיוחד. עקב כך, טוען המבקש כי התברר לו מפיו של מר ניניו כי המשיבה פועלת להשגת אישור קבוע לקיום מופעים תחת כיפת השמיים אך אישור כזה טרם הושג. מדבריו הוא עצמו לא יכול היה להשיג אישור כזה תוך 48 שעות. לאור כל זאת טוען המבקש כי המשיבה גרמה לו ביודעין להיכנס למצב בו יהא עליו לבחור בין שתי אופציות – האחת לבטל את האירוע לאחר השקעת כספים, דבר שיגרום לו להפסדים, לפגיעה במוניטין, והשנייה – לקיים את האירוע ללא היתר. עוד הוא טוען כי דבריו של מר ניניו עמדו בניגוד בוטה למצגים אשר הוצגו לו בעבר ושעליהם הסתמך כאשר התקשר עם צדדים שלישיים. הוא פנה ליועץ בטיחות ואכן למד כי למשיבה אין רישוי כחוק לעריכת אירועים תחת כיפת השמיים ואף פנייתו לעיריית נתניה העלתה כי לא ניתן להתייחס לבקשתו בלוח זמנים כה קצר.

מוסיף המבקש כי בערב יום 17.5.10 עוד ניסה מר ניניו לטפל בהשגת רישוי, אולם לא הצליח והודיע כי האירוע לא יתקיים עקב היעדר רישוי ושהוא איננו מוכן לסכן הכנסות עקב אירוע ספציפי. לדבריו, בבוקר יום האירוע היה קשר בין עורכי הדין של הצדדים ומשיחה זו הסתבר כי המשיבה, מתוך רצון להימנע מהפרת הסכם, לא תימנע את קיום האירוע, אך היא רואה את המבקש כאחראי להשגת רישוי. לפיכך ובלית ברירה, החליט המבקש לקיים את האירוע בכל זאת על מנת למנוע עוגמת נפש מציבור לקוחותיו. ביום האירוע הוא נדרש להפקיד צ'ק ביטחון נוסף בסך 20,000 ₪ להבטחת נזקי רעש. צ'ק זה לדבריו נעשה תחת אילוץ.

לטענת המבקש, התנהל האירוע ברמת סאונד אפסית שגרמה לאכזבה ותסכול לקהל האלפים שהגיעו אליו. הצעירים עצמם הביעו אכזבה מהאירוע והדבר גרם למבקש נזקי מוניטין קשים. הוא נאלץ לבטל אירועים נוספים. רמת הסאונד הייתה אפסית והגיעו תושבים זועמים מארסוף השכנה, כך שבסופו של דבר נסגרה המסיבה בסביבות השעה 03:40.

עקב כל זאת טוען המבקש כי אחריות לנזקים הכבדים שספג חלה על המשיבה, כי היא העלימה ממנו מידע רלוונטי בדבר מערכת היחסים העכורה בינה ובין תושבי ארסוף, השכנה, כי היא גרמה להורדת הסאונד לרמה אפסית ולביטול כל ערך לאירוע, כי היא גרמה לו להיכנס להסכם בלתי חוקי עימה והיא מתיימרת לגבות כספים עבור פעילות שהיא איננה רשאית לאפשר את ביצועה כחוק ושמדובר בהתנהלות שלא בתום לב.

באשר לנזק, טוען כי בעקבות האירועים הנ"ל הגיעו 2,000 משתתפים במקום 4,000 שהיו צפויים להגיע וכי הכנסותיו היו כך שנגרם לו הפסד ישיר בגובה 70,000 ₪ מעבר לאובדן רווחים צפוי וללא שנלקח בחשבון הפסד המוניטין.

המבקש נחקר על תצהירו ארוכות ועמד על גירסתו כי המשיבה לא סיפקה לו למעשה את התמורה.

אם ניתן לסכם את מכלול טענותיו של המבקש, הרי שניתן לסווגן לשתי טענות עיקריות: האחת, כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב, והשנייה, טענת קיזוז חלקי, גם הוא בלתי קצוב.

אין ספק, גם מחקירתו של המבקש וגם מתצהירו, כי עוד לפני האירוע הוא ידע כי יש בעיה לקיים אירוע תחת כיפת השמיים, שכן אין למשיבה רישיון. יחד עם זאת הוא בחר מדעת לערוך את האירוע בכל זאת ובכך יש לראותו כמי שלקח על עצמו סיכון לקח שהאירוע לא יתנהל ברמת הסאונד לה קיווה המבקש. ואולם, עדיין אין בכך סתירה לטענותיו כי בתחילת המו"מ הציגה בפניו המשיבה מצג לפיו אין מניעה לערוך את האירוע כפי המתוכנן וכי עניין הרישוי לאירוע הספציפי, לרבות הצורך ברישוי מיוחד לאירוע תחת כיפת השמיים, נודע לו רק בסמוך מאוד למועד עריכת האירוע באופן שהוא כבר היה מושקע בהכנתו, כך שיתכן ולא הייתה לו ברירה מבחינתו, אלא לערוך את האירוע כדי לצמצם את נזקיו. ואכן בעדותו אמר המבקש כי התחילה לרוץ שמועה שהאירוע לא יתקיים וכי הוא התבסס על קהל שיגיע מרחוק וברגע שנוצרה אי ודאות אנשים כבר לא טרחו להגיע.

עוד הוא העיד כי בערב האירוע, כשהתחיל להשמיע מוזיקה, הגיעו תושבי ארסוף הזועמים ואמרו שלא יתנו לאירוע להתקיים. הקהל היה עד להתקהלות זו, יחצ"נים ראו את מה שקרה והדבר גרם לו לסגור מועדון נוסף שיש לו בבצרה, מאחר ששמו נפגע. עוד הוא אמר כי אנשים לא קיבלו תמורה, מחיר הכרטיס עמד על 100 ₪ אך אנשים לא רצו לשלם כי הם כמעט לא שמעו מוזיקה ובגלל שהייתה שמועה שהמסיבה כנראה תיסגר על ידי המשטרה. עוד אמר כי אילו הוא היה יודע על רמת הסכסוך של המשיבה עם תושבי ארסוף, לא היה מסכן סכומים כה גבוהים באירוע. לדבריו גם קיבוץ שפיים גם הכניס המון אנשים בחינם. אשר לכמות האנשים הצפויה, אמר כי לאירוע הגיעו כ – 1,700 איש וכי הצפי ל – 4,000 איש, כאשר הוא הופנה לידי ב"כ המשיבה שלפיה ההסכם היה מוגבל ל - 3,000 איש, הוא השיב כי מר שרון ניניו אמר כי ניתן להכניס גם 7,000 איש באישור המשטרה וכי היו אירועים גדולים בעבר. את הצ'ק הוא ביטל מאחר שמנהל האירוע ושרון ניניו דאגו שהסאונד יהיה מאוד נמוך, הקהל יצא זועם וכי למקום לא היה רישיון.

בחקירה החוזרת הוסיף המבקש כי בדק עם שרון ניניו שלמקום אכן יש היתר לקיום אירוע תחת כיפת השמיים וכי לגבי הרעש, התגאה בפניו מר ניניו כי שבוע לפני כן היה במקום אירוע אחר שבו הסאונד היה גבוה ביותר וכי לא היו בעיות עם תושבי ארסוף. על סמך כל זה סמך את מבטחו במשיבה.

אומנם בין הצדדים נחתם הסכם מפורט ובין היתר נקבע בו כי האירוע יתקיים מהשעה 22:00 ועד השעה 05:00, כמות האנשים לא תעלה על 3,000 וכי המבקש מצהיר במסגרת ההסכם כי עשה בדיקות מבדיקות שונות, לרבות לעניין הרישיונות הנדרשים. אכן מעיון בהסכם אין ספק כי מדובר בהסכם מפורט ומרובה סעיפים. יחד עם זאת, הצ'ק ניתן בין צדדים קרובים. ההלכה היא כי טענות הגנה כלפי צד קרוב, רשאי הנתבע לטעון מגוון טענות הגנה אפשריות, החל מטענות הגנה שטריות וכלה בטענות חוזיות, או בכל טענה אחרת שהנתבע היה רשאי להעלותה אילו התביעה המוגשת נגדו לא הייתה תביעה שטרית, אלא תביעה על פי עסקת היסוד. גם כאשר אין בפי הנתבע טענת הגנה שטרית מוכרת, בית המשפט ירשה לו לטעון טענות הגנה חוזיות ואחרות בגין עיסקת היסוד, דוגמת טענה של הפרת ההסכם שבמסגרתו נמסר השטר. מכאן, שדינם של צדדים קרובים לשטר הושווה בפסיקה לצדדים בחוזה. לפיכך רשאי הנתבע גם להעלות טענות הגנה וגם לטעון לגבי תניות חוץ חוזיות. בדיני החוזים ההלכה היא כי תניה בחוזה יכולה להיות מחוץ לחוזה וניתן להוכיחה.

התרשמתי מעדותו של המבקש והן מהאמור בתצהירו כי בשלב זה הגנתו לא קרסה וכי אין מדובר בהגנת בדים. נכון הוא שיש הסכם בין הצדדים, אולם אל מול גירסת המבקש בדבר מצגים והבטחות שניתנו לו על ידי המשיבה, יש לשמוע את גירסת המשיבה על מנת לקבוע ממצאים, שכן בשלב זה אין בית המשפט צריך לקבוע ממצאים במחלוקת שבפניו, אלא רק לבחון האם למבקש טענת הגנה אפשרית ולו בדוחק. גם ביחס לטענת ב"כ המשיבה בסיכומים כי היו טענות ועובדות שלא נכתבו בתצהירו של המבקש, הרי שאין בכך פסול, שכן ההלכה היא כי לעיתים יכולים דבריו של הנתבע במסגרת חקירה נגדית על תצהירו להוות השלמה לתצהיר אף אם אותם דברים לא צוינו בתצהיר במפורש ואין הדבר צריך לפסול את הגנתו מדעיקרא.