פוגל נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשת המבקש לביטול החלטתי בדיון ביום 14.12.10 שבה דחיתי, בהיעדר התייצבות המבקש לדיון באותו יום, את בקשתו לביטול פסה"ד שניתן נגדו בתיק זה ביום 20.9.10 בהיעדר הגנה.

בהחלטה זו תידון, בין היתר, השאלה האם נתבע שמבקש לבטל פס"ד שניתן נגדו בהיעדר הגנה – ביטול עפ"י שיקול דעת ביהמ"ש – חייב בכל מקרה לפרט בתצהיר התומך בבקשתו את פרטי הגנתו, או שמא כאשר לסברת הנתבע המחלוקת היא משפטית בלבד פטור הוא מלפרט הגנתו בתצהיר.

עובדות והליכים רלוונטיים:

ביום 1.3.10 הגיש המשיב נגד המבקש תביעה כספית ע"ס 143,037 ₪ בסדר דין רגיל. עילת התביעה היא השבת חלק מכספי דמי היתר לתוספת בניה ששילם בפועל המשיב למבקש, נוכח העובדה שהמשיב לא ניצל בסופו של דבר את הזכות לבנות עפ"י ההיתר המקורי, אלא בנה בפועל עפ"י היתר חדש תוספת קטנה יותר שדמי ההיתר שהיה על המשיב לשלמם למבקש בגינה היו בשיעור מופחת, ואת ההפרש שבין שיעורי דמי ההיתר תובע המשיב מהמבקש בתביעה. יצוין כי בכתב התביעה מגולל המשיב מסכת עובדתית לפיה המבקש הציג לו מצג לגבי תנאיי השבת הכספים העודפים והודיע למשיב מהם התנאים שבהם יושבו הכספים, ומשהתמלאו התנאים הללו בפועל, סירב בכל זאת המבקש להשיב למשיב את הכספים בטענה שקיים אצל המבקש "נוהל חדש" שלפיו המבקש לא מחזיר כספים ששולמו בגין דמי היתר. בכתב התביעה נטען אפוא גם כי אותו נוהל חדש לא אמור לחייבו וכן נטען כי נוהל חדש זה אינו חוקי ונעדר תוקף משפטי מחייב.

ביום 2.6.10 נעתר ביהמ"ש לבקשה מוסכמת מאותו יום שהגיש המבקש ליתן למבקש ארכה להגשת כתב הגנה תוך 30 יום מיום מתן החלטה בבקשה.

ביום 12.9.10 הגיש המשיב בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה.

ביום 20.9.10 ניתן כנגד המבקש פס"ד כמבוקש (להלן – "פסה"ד"), בהיעדר הגנה ועל יסוד העתירות בכתב התביעה.

ביום 3.11.10 הגיש המבקש בקשה לביטול פסה"ד (להלן – "בקשת ביטול פסה"ד"). הבקשה נתמכת בתצהירה של עו"ד הילה קליין מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) (להלן – "הפרקליטה"), שהיא גם המייצגת של המבקש בהליכים בתיק זה. בבקשת ביטול פסה"ד טוען המבקש לגבי סיבת מחדל אי-ההתגוננות במועד כי כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל טעות בתום לב (טעות מנהלית ביומנה של הפרקליטה ועומס תיקים בטיפולה), ולגבי סיכויי ההצלחה של הגנת המבקש טוען המבקש, כי המשיב לא זכאי לכל השבת כספים מהמבקש. בהקשר זה טוען המבקש בסעיף 21 לבקשה כי "התנהלות המינהל הייתה תקינה, וכי אין בפועלו שום רבב, לא כל שכן כזה המצדיק השבת כספים לתובע". ובסעיף 22 לבקשה כותב המבקש כי "המבקשת תטען כי הוכיחה מעל כל רף של ספק את סיכויי הצלחתה" (ההדגשה במקור – א.כ.). יצוין, כי אין בבקשה כל התמודדות עם הטענות הנ"ל שנטענו בכתב התביעה לגבי התנהלותו הנפסדת הנטענת של המבקש במגעים שנערכו בין הצדדים לגבי בקשת המשיב להשבת הכספים העודפים. יש לציין ולהדגיש, כי בתצהיר הפרקליטה נעשית התייחסות אך ורק לסיבת מחדל אי-ההתגוננות במועד, ואין כל התייחסות לאיזו מטענות ההגנה של המבקש.

ביום 15.11.10 הגיש המשיב תגובה לבקשת ביטול פסה"ד, בה התנגד לבקשה. התגובה נתמכה בתצהירו של המשיב. בתגובה נטען, בין היתר, כי אין בתצהיר הפרקליטה התומך בבקשת ביטול פסה"ד כל התייחסות לטענות ההגנה.

ביום 14.12.10 נערך בפניי דיון בבקשת ביטול פסה"ד. לדיון התייצבו המשיב בעצמו וב"כ המשיב, ומטעם המבקש לא היתה כל התייצבות, כאשר הדברים קשורים לשביתת הפרקליטות שחלה במועד הדיון. בתום הדיון נתתי החלטה בה דחיתי את בקשת ביטול פסה"ד, הן בשל היעדר התייצבות מטעם המבקש לדיון וכמבוקש ע"י המשיב בדיון והן מאחר שבתצהיר הפרקליטה התומך בבקשת ביטול פסה"ד אין כל התייחסות לטענות הגנה כלשהן כנגד התביעה.

ביום 17.3.11 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 14.12.10 (להלן – "החלטת יום 14.12.10"). גם בקשה זו נתמכת בתצהיר הפרקליטה בלבד וגם בתצהיר זה אין כל התייחסות לטענות הגנה כלשהן כנגד התביעה. יצוין כי המבקש טוען בבקשה זו, בהתייחס לתוכן החלטת יום 14.12.10, כי אין כל צורך בהגשת תצהיר מטעם המבקש בתמיכה לטענות ההגנה שמעלה המבקש, מאחר ש"השאלה השנוייה במחלוקת הינה שאלה משפטית ולא עובדתית" (ההדגשה במקור – א.כ.). יש לציין, כי גם בבקשה זו, כמו גם בבקשת ביטול פסה"ד, נמנע המבקש מלהתייחס לטענות המשיב בכתב התביעה לגבי נפסדות ההתנהלות של המבקש במגעיו עם המשיב ולגבי "מצג השוא" (ביטוי שלי – א.כ.) הנטען שהוצג ע"י המבקש למשיב במסגרת אותם מגעים.

ביום 31.3.11 הגיש המשיב תגובתו על בקשת ביטול החלטת יום 14.12.10. התגובה נתמכה בתצהירו הנוסף של המשיב (נוסף על תצהירו התומך בבקשת ביטול פסה"ד).

ביום 22.6.11 נערך בפניי דיון בבקשת ביטול ההחלטה מיום 14.12.10. בדיון ביקש ב"כ המשיב לחקור את הפרקליטה על תצהיריה, והיא נחקרה על-ידיו כמבוקשו, ואילו הפרקליטה לא ביקשה לחקור את המשיב על תצהיריו, והוא לא נחקר עליהם בדיון. בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם בעל-פה.

יצוין כי בדיון הנ"ל ביום 22.6.11 שאלתי ביוזמתי את הפרקליטה, שהתייצבה לבדה לדיון מטעם המבקש, אם היא מעוניינת לדחות את מועד הדיון כדי לאפשר לעו"ד נוסף להגיע בזמן חקירתה על תצהיריה וזאת בכפוף לתשלום הוצאות הדיון, והיא השיבה בשלילה.

יצוין גם, כי בדיון הנ"ל ביום 22.6.11 שאלתי את הפרקליטה בפתח הדיון, אם, נוכח טענות המבקש לפיהן המחלוקת בין הצדדים היא משפטית בלבד ונוכח בחירת המבקש שלא לתמוך בקשותיו הנ"ל בתצהיר לגבי טענות ההגנה מטעמו, האם נוכח אלה ניתן להסיק שהמבקש מודה בטענות העובדתיות שהעלה המשיב בכתב התביעה לגבי ההבטחה שניתנה למבקש שהכספים יושבו לו ולגבי תחולתם של הנהלים וההסכמות הקודמים לאותו נוהל חדש שנזכר בכתב התביעה. הפרקליטה השיבה כי לא ניתן להסיק זאת והוסיפה כי המשיב לא טוען להבטחה שלטונית ולא הוכיח את כל השלבים לביסוס טענה של הבטחה שלטונית. הפרקליטה טענה בדיון, כי לא היה מקום לצירוף תצהיר בדבר טענות ההגנה, מאחר שגם בהנחה שכל טענותיו העובדתיות של המשיב נכונות, עדיין המחלוקת בין הצדדים היא משפטית וראוי לאפשר למבקש להתגונן כדי להוכיח את עמדתו במחלוקת משפטית זו.

עוד יצוין, כי בדיון הנ"ל ביום 22.6.11 נתבקשו ב"כ הצדדים להתייחס בסיכומיהם לכל העומד על הפרק (כל הבקשות והטענות).

דיון ומסקנות:

מן הראוי תחילה להציג את המסגרת הנורמטיבית של הדיון.

המסגרת הנורמטיבית: