פודלוז'ניה נ' רשות האוכלוסין ההגירה ומעברי הגבול - משרד הפנים ואח'

פסק דין

עניינה של העתירה בהחלטת המשיב לדחות את בקשתה של העותרת להסדיר את מעמדה בישראל, לאחר שלקראת סיום ההליך המדורג בו הייתה נתונה נפטר בעלה לבית עולמו. השגתה של העותרת על החלטה זו נדחתה ביום 7.7.13, ומכאן העתירה.

רקע עובדתי

1. העותרת היא אזרחית רוסיה, ילידת 1953. היא נכנסה לראשונה לישראל באשרת תייר, בדצמבר 1998. משפגה האשרה, כעבור שלושה חודשים, נותרה העותרת בישראל, שלא כדין. החל משנת 2000 החלה העותרת לחיות חיים משותפים עם מי שלימים הפך לבעלה, אלכסנדר שכנוביץ ז"ל, שהיה אזרח ישראל.

2. ביום 27.9.04 עזבה העותרת את הארץ מיוזמתה.

כעבור מספר שבועות, ביום 12.11.04, נישאו העותרת ובעלה. הנישואין נערכו בסרביה, במעמד צד אחד, שכן הבעל לא יכול היה אותה עת לצאת את הארץ בשל צו עיכוב יציאה שהוצא נגדו, על רקע סכסוך עם גרושתו.

3. ביום 28.2.05 הגיש בעלה המנוח של העותרת בקשה למתן אשרת כניסה ומעמד עבורה, מתוקף הנישואין. הבקשה נענתה רק ביום 12.12.05, וביום 6.2.06 נכנסה העותרת לישראל באשרת תייר.

4. על פי תור שנקבע לעותרת ולבעלה המנוח, הגישו השניים בקשה לאיחוד משפחות וזומנו לראיון, שנערך ביום 24.4.06. בו ביום ניתנה לעותרת אשרת שהייה מסוג ב/1, שתוקפה לחצי שנה, וזאת על פי "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראל (נוהל המשיב שמספרו 5.2.0008, ולהלן: נוהל ההליך המדורג).

בחלוף הזמן, ועל פי כללי נוהל ההליך המדורג, שודרג מעמדה של העותרת לאשרת שהייה מסוג א/5 החל מיום 15.11.06. תוקף האשרה הוארך משנה לשנה.

5. למרבה הצער, נפטר בן זוגה הישראלי של העותרת ביום 25.5.10. במועד זה חלפו כשלוש וחצי שנים של שהייה על פי אשרה מסוג א/5, מתוך הארבע הנדרשות על פי נוהל ההליך המדורג, שלאחריהן, בהיעדר מניעה, יכול בן הזוג הזר להתאזרח או לקבל רישיון לישיבת קבע.

6. בעקבות פטירת הבעל הגיעה העותרת למשרדי המשיב ובו במקום, ביום 31.8.10, נערך לה שימוע על מנת לבחון את זיקותיה לישראל לעומת זיקותיה למדינת מוצאה. לאחר השימוע הועבר עניינה לוועדה הבינמשרדית לעניינים הומניטאריים - על פי נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים (ולהלן: נוהל הפסקת ההליך המדורג).

מן השימוע (נספח 7 לעתירה) עולה, כי העותרת מכרה את דירתה ברוסיה על מנת לחיות בארץ; כי ברוסיה יש לה בן ובת נשואים; כי אמנם תחילה לא היה קשר עם ילדיו של בעלה המנוח מנישואיו הראשונים בשל יחסים רעועים בינם לבין אביהם (עד כדי שינוי שם משפחתם), אולם עתה יש לה קשר עימם; וכי היא מתפרנסת מעבודות ניקיון. בשימוע נקבה העותרת בשמותיהן של שלוש חברות עימן היא מצויה בקשר. כמו כן טענה כי בעלה המנוח הותיר אחריו חובות רבים וכי בשכר שהיא מקבלת תמורת עבודתה היא פורעת אותם. לבסוף סיפרה כי בנה ביקר אותה ושהה בישראל ממרץ ועד יוני האחרון.

הוועדה הבינמשרדית דנה בעניינה של העותרת וביום 16.11.10 ניתנה החלטתו של מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, המאמצת את המלצתה של הוועדה הבינמשרדית, ולפיה זיקתה לרוסיה גדולה מזיקתה לישראל, בהינתן שלה ולבעלה המנוח אין ילדים משותפים, שילדיה שלה חיים ברוסיה, ומקור פרנסתה בארץ הוא בעבודות ניקיון. העותרת נצטוותה לעזוב את הארץ בתוך 30 יום מיום קבלת ההודעה על דבר ההחלטה (נספח 11 לעתירה).

7. העותרת עתרה כנגד ההחלטה האמורה לבית משפט זה (עת"מ 9027-02-11) והתבררה בפניי. במהלך הדיון המלצתי לב"כ המשיב להסכים לכך שייערך לעותרת שימוע על פי הוראות נוהל הפסקת ההליך המדורג, ולאחר מכן יובא עניינה בשנית לפני הוועדה הבינמשרדית. כל כך, משום שהעותרת לא קיבלה הודעה מראש על דבר השימוע המתואר לעיל, בעוד שעל פי הנוהל היה על המשיב לזמנה בכתב ובתוך פרק זמן סביר; לא קוימה ההוראה המאפשרת למרואיין להתייצב לראיון השימוע עם מלווה; ולא ניתנה לה הזדמנות להגיש מסמכים לתמיכה בטענותיה. ב"כ המשיב קיבל את ההמלצה ולפיכך נמחקה העתירה תוך שעניינה של העותרת מוחזר לדיון מחודש על יסוד שימוע מחודש שייערך לה (העתק פרוטוקול הדיון ופסק הדין מיום 27.3.11 מצורפים כנספח י"ט לכתב התשובה).

8. השימוע החדש נערך ביום 8.5.11. מפרוטוקול השימוע (נספח כ"א לכתב התשובה) עולה, כי לעותרת שני ילדים נשואים המתגוררים ברוסיה. לאחד מהם יש בת (נכדתה של העותרת). היא שומרת על קשר טלפוני עם ילדיה. את דירתה ברוסיה מכרה בזמן שרצתה לחיות עם בעלה המנוח, שעבד כשומר וסבל מקשיים כלכליים. עוד אמרה העותרת כי יש לה בישראל חברים רבים (הוזכרו על ידה שניים), כי היא מתגוררת בדירה שכורה, כי יש לה חשבון בנק בישראל וכי היא מבוטחת בקופת חולים כללית. עוד טענה כי היא שומרת על קשר עם הורי המנוח, עם אחיו ועם ילדיו, ופוקדת את קברו של בעלה פעמים רבות. בראיון נכח, מלבד בא כוחה, גם בעלה של חברה טובה של העותרת, שהוסיף כי הם רואים בעותרת כבת משפחה.

פרוטוקול השימוע הונח בפני הוועדה הבינמשרדית, ששבה והמליצה על דחיית הבקשה משלא נמצאו לה טעמים הומניטאריים המצדיקים היעתרות לבקשתה של העותרת. ההמלצה אומצה על ידי מנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, שקבע כי מרבית זיקותיה של העותרת נתונות למדינת מוצאה. עוד הוסיף, כי ככל שתהיה העותרת מעוניינת להגיע לישראל ביום השנה לפטירתו של בעלה המנוח, תוכל לבקש אשרת ביקור לשם כך.

ההחלטה התקבלה ביום 26.6.11 אולם נשלחה לעותרת רק ביום 14.11.11.

9. על ההחלטה האמורה הגישה העותרת השגה ביום 15.1.12 (לאחר שעתירה שהגישה כנגד ההחלטה לעיל נמחקה בשל אי מיצוי הליכים). תשובת המשיב הוגשה בעבור שנה ושלושה חודשים, ביום 28.4.13, תוך שהמשיב נוטל לעצמו ארכות מבלי לבקש רשות לכך מוועדת ההשגה. ההשגה נדחתה, כאמור, ביום 7.7.13.

החלטת ועדת ההשגה

10. בהחלטתו עומד יו"ר ועדת ההשגה על כך שביסוד הנכונות ליתן מעמד לבן זוגו הזר של האזרח הישראלי עומד השיקול של ההגנה על התא המשפחתי והרצון לחסוך מבן הזוג הישראלי את הבחירה הקשה בין רצונו לחיות עם בן הזוג לבין רצונו לחיות בישראל. משפקע קשר הנישואין, תהיה אשר תהיה הסיבה לכך, ממילא בטל הטעם למתן מעמד לבן הזוג הזר מכוח נישואיו.