פיליציאנו נ' רשת הריבוע הכחול בע"מ /"שפע שוק" ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכוני לפסוק בתביעה זו בהתאם להוראות סעיף 79א' לחוק בתי המשפט.

1. המדובר בתביעה בגין נזקי גוף אשר התובע, יליד 1951, טוען כי נגרמו לו כתוצאה מנפילה בחנות של הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת") המצויה בקרית אתא (להלן: "החנות") אשר ארעה ביום שישי 13.7.07 בשעה 13:00 או בסמוך לכך בעת שהתובע ערך קניות בחנות עם אשתו.

ההליכים בתביעה התמשכו זמן רב מדי בעיקר בשל מחלוקת שנתגלעה בין הנתבעים לבין הצדדים השלישיים באשר לשאלת האחריות כלפי התובע והכיסוי הביטוחי, אולם מחלוקת זו נפתרה בהסכמה על פיה התביעה כנגד נתבעת מס' 2 נדחתה בפסק דין חלקי והצד השלישי נטל על עצמו את ייצוג הנתבעת 1 והצדדים השלישיים, כך שחבותם כלפי התובע הינה ביחד ולחוד (ייקראו ביחד להלן: "הנתבעים").

2. לטענת התובע (אשר נתמכה בתצהיר מטעמו), עת סיים לערוך קניותיו ובהיותו סמוך לפתח היציאה של החנות לכיוון החניון, החליק ונפל בשל היות הרצפה רטובה מנוזלים שונים (להלן: "התאונה"). התובע מוסיף כי מר מוסטפה כעביה, המועסק על ידי הנתבעת כמאבטח בחנות, סייע לו לקום בחזרה על רגליו.

3. לאחר התאונה התובע שב לביתו, וכשעתיים לאחר התאונה, כך נטען, התקשרה אשתו לדווח על התאונה למנהל החנות (אדם בשם איתמר).

4. יומיים לאחר התאונה פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי בקופת החולים, שם נמצא כי הוא סובל מרגישות והגבלה בתנועות גב תחתון ללא חסר נוירולוגי, מסימני חבלה בגבו ועכוזו, וכן הופנה התובע לביצוע צילום רנטגן אשר לא העלה כל ממצא.

בעקבות הפגיעה קיבל התובע 20 טיפולים פיזיותרפיים, וכן נקבעה לו תקופת אי כושר למשך 13 ימים.

5. התובע אינו טוען לקיומה של נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה, אולם טוען להפסדי שכר מעבודתו כנהג משאית עצמאי הן בשל תקופת אי הכושר והן בשל הימים בהם קיבל טיפולי פיזיוטרפיה (סה"כ 19,900 ₪), הוצאות ונזק בלתי ממוני, אשר כומתו בסיכומיו לסך כולל של 30,000 ₪.

6. הנתבעים כופרים בחבותם כלפי התובע וטוענים כי מדובר בגרסת בעל דין אשר אינה נתמכת בראיה כלשהי ואינה עולה בקנה אחד עם נהלי הנקיון והשטיפה הקיימים בחנות ועם העובדה כי ביום האירוע לא התקבלה על התראה על קיומו של מפגע בחנות.

לטענת הנתבעים נוהלי העבודה והנקיון בחנות לפיהם הרצפה נשטפת בשעות הבוקר המוקדמות עוד טרם פתיחת החנות באמצעות מכונה שאינה מותירה נוזלים, ובמהלך היום דואגים עובדי הנקיון לטאטא את החנות ולהסיר על מפגע או לכלוך, הינם בגדר האמצעים הסבירים שעל הנתבעים לנקוט על מנת להבטיח שלא יתקיימו מפגעים, כך שגם אם היו נוזלים במקום שגרמו לנפילת התובע, דבר המוכחש, אין להטיל עליהם אחריות לכך שכן הם פעלו ככל יכולתם, ונקטו בכל אמצעי סביר, למנוע קיומם של מפגעים מעין אלו.

לחלופין, ככל שתקבע חבות הנתבעים כלפי התובע יש לייחס לתובע רשלנות תורמת של 50%, שכן מוטלת עליו החובה להזהר בצעדיו ולהתבונן בדרכו על מנת להמנע ממפגעים אשר עלולים להיות קיימים בדרך.

7. באשר לגובה הנזק הנטען הנתבעים טוענים כי המדובר בפגיעה קלה ביותר שלא גרמה לכל נזק מוכח. התובע לא הוכיח הפסדי השתכרות כתוצאה מהתאונה, וכי הדו"חות שהגיש למע"מ בגין עסקאותיו בחודש התאונה מעידים כי בחודשים 7-8/07 לא נגרמה כל ירידה בהיקף עסקאותיו, ובכל מקרה שאין מקום לפיצוי על סמך הכנסה ממוצעת מוצהרת ליום כפי שמבקש התובע. לטענת הנתבעים יש מקום לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור נמוך של 1,000 ₪.

8. לאחר עיון במכלול טענות הצדדים, ובהתחשב בהסדר הדיוני, אני סבורה כי יש להעמיד את הפיצוי לתובע, בנסיבות הענין, על הסך של 7,500 ₪.

בקביעת סכום זה הבאתי בחשבון את הקשיים שיש לתובע בשאלת האחריות, ומנגד את העובדה כי הנתבעים לא העמידו גירסה עובדתית הסותרת את טענות התובע, על אף שזה נקב בשמותיהם של העובדים שהיו מעורבים בענין, כבר מתחילת ההליך. מקובלת עלי טענת הנתבעים כי גם בהינתן כי עומדת להם אחריות כלפי התובע, יש מקום לייחוס רשלנות תורמת משמעותית שכן אני סבורה כי חובתו של כל אדם לשים לב לדרך בה הוא הולך (גם כאשר מדובר בשטח של חנות) ובכך להמנע מפגיעה בשל קיומם של מפגעים כלשהם, אשר תמיד יכולים להיות קיימים, גם באם נעשה כל מאמץ סביר למנוע את קיומם.

כמו כן נלקחו בחשבון מלוא טענות הצדדים בשאלת הנזק, לרבות הבהרת התובע כי יש לראות את הירידה בהיקף עסקאותיו דווקא בחודשים 9-10/07 כמייצגת את אובדן הכנסותיו, שכן בעסקו שיטת התשלום הנהוגה הינה שוטף + 30. אציין בהקשר זה כי לא ניתן לחשב את הפיצוי בגין תקופת אי הכושר רק על בסיס גובה הכנסה ממוצעת יומית, שכן סכום זה אינו כולל הוצאות שהיו נגרמות לתובע אילו הפעיל את המשאית באותם הימים ואשר "נחסכו" לו. כמו כן אין מקום לדרישה לפיצוי בגין אובדן שכר בימי הטיפול הפיזיוטרפי שכן טיפול כזה ניתן בזמן קצר ואין בו כדי לגרום לאובדן מחצית השכר לאותו היום, כנטען. לא ניתן גם להתעלם מהעובדה כי תנודתיות בהכנסות של עסק עצמאי הינה דבר הנובע מגורמים רבים ושונים ואין בעצם הירידה בהיקף העסקאות כדי להוכיח את טענות התובע בענין זה.

לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 7,500 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% ומע"מ, וכן החזר האגרה ששולמה על ידו.

לאור ההסדר הדיוני ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, י"ח חשון תשע"א, 26 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.