החלטה
לפניי בקשה למינוי משקיף מטעם המבקשים שלפניי (המשיבים בהליך העיקרי, להלן: "בייגלה חם"), אשר יפקח על הניהול הכספי, העסקי והחשבונאי של העסק המצוי בלב המחלוקת שבין הצדדים.
הצדדים תומכים יתדותיהם בהליכים שהתקיימו במסגרת הבקשה לסעד זמני ביום 16.7.2013. במסגרת ההסדר שהושג בהליך שם, נקבע כי הצדדים ינהלו ביניהם הליך גישור, וכי במקביל ימונה "רו"ח מפקח" שישמש כמשקיף מטעם בייגלה חם על התנהלות העסק. עוד סוכם כי עו"ד בומבך, שהיה באותה העת בא כוחם של בייגלה חם, ישמש מפקח מוסכם, וכי יהיה רשאי לפעול באמצעות רו"ח מטעמו, שזהותו תיקבע בהסכמה בין כל עורכי הדין (וראו לעניין זה פרוטוקול ישיבת 16.7.2014, עמ' 4 ש' 10 – 21).
המשיבות דכאן (להלן: "פימה"), טוענות, כי הסדר מינוי המפקח הותנה בקיומו של הליך גישור, ומשפקע הליך הגישור, אין עוד תחולה להסדר הדיוני, ועל כן – אין למנות מפקח. עוד טענו המשיבות, כי משהוגשה בקשת רשות ערעור על החלטתי מיום 30.1.2014 (להלן: "החלטת ינואר"), אשר בה התייחסתי, בקצרה, לטענות בייגלה חם בדבר בזיון בית המשפט הנובעות מאי-מינוי מפקח, יש להמתין לפסק הדין בבקשת רשות הערעור, אשר אם תתקבל – יהיה בה כדי לייתר הכרעה בבקשה שלפניי.
לא למותר לציין, כי ב"כ פימה, עו"ד נגר, הודיעה במהלך הדיון, כי ככל שלא תתקבל עמדת מרשותיה, ומאחר ש"אין לנו איך לנהל את ההליך הזה בצורה הוגנת" (עמ' 9 ש' 12 לפרוטוקול) וכן "לאור העובדה שאנחנו חושבים שלא ניתן לנהל את ההליך הזה כמו שנקבע בהחלטת [בית משפט זה]" (עמ' 9 ש' 10 – 11), אזי ישקלו פימה להגיש בקשה למחיקת ההליך ככל שעמדתן לא תתקבל.
בהחלטת ינואר התייחסתי לסוגיית מינוי רו"ח מפקח וציינתי כי:
"[...] מאחר ששאלת הזכויות בעסק טרם הוכרעה, אני סבור כי למשיבים יש אינטרס בר-הגנה בשלב זה באופן התנהלותו הכלכלית של העסק, שהרי קיים סיכוי שבסופו של הליך, אם תידחה התובענה, הם יוכרזו כבעלי העסק. בנסיבות אלה, ולנוכח ההסכמה בדיון מיום 17.9.2013, משקיף חשבונאי אמור היה להוסיף ולפעול מטעם המשיבים בעסק.
עם זאת, משלא השיגו הצדדים הסכמה על זהותו של מומחה חשבונאי, וככל שמבקשים המשיבים למנות משקיף מטעמם, הם רשאים לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, אשר תידון ותוכרע בהתאמה." (סעיף 23 להחלטת ינואר).
מכאן שאפשרתי לצדדים להציג טיעוניהם ביחס לצורך ולהצדקה שבמינוי רו"ח מפקח שישמש כ"משקיף" מטעם בייגלה חם בעסק.
את עיקר טיעוניהן של פימה בהתנגדותן למינוי כאמור, הן בתשובה בכתב שהוגשה והן במהלך הדיון, הקדישו ב"כ פימה לטענות ביחס לתוקפה של ההסכמה שהושגה בין הצדדים ביולי 2013, במהלך הדיון בסעד הזמני. עמדתי היא, ועמדה זו הבעתי אף בדיון, כי יש לבחון את הבקשה למינוי משקיף חשבונאי במנותק משאלת ההסכמה שהייתה – או לא הייתה – בחודש יולי 2013.
הסכמת הצדדים למתן סעדים זמניים ולהסדרים דיוניים זמניים התבססה על התשתית העובדתית ועל מערך הציפיות שהיה ידוע לצדדים באותו מועד. במסגרת הסדרים אלה – קיום הליך גישור, ניהול ההליך המשפטי על דרך של המרצת פתיחה, ודיון הוכחות שנקבע לחודש ינואר 2014. מצב הדברים כיום הוא שונה בתכלית: הליך הגישור הופסק, דיון ההוכחות, שאמור היה להתקיים ב-5.1.2014 נדחה ליום 23.6.2014, ובייגלה חם – אשר טוענת לזכויות בעסק נושא ההליך מנותקת ומנוטרלת מכל יכולת לקבל מידע על מה שלטענתה – הוא חלק מקניינה.
ודוק: הסעד הזמני שניתן בהסכמת הצדדים מונע מבייגלה חם כל פעילות וכל קשר למצבו הכספי של העסק. מטבע הדברים, בידי פימה, המנהלות את העסק באופן עצמאי ובלעדי, נתון יתרון משמעותי הן בניהול ההליך והן בהיבט הכלכלי של הדברים. ניתן יהיה להצדיק יתרון מהותי זה בדיעבד, אם תתקבל התובענה, ויוכרע, כטענת פימה, כי לבייגלה חם אין כל חלק ונחלה בעסק. אולם מה תהיה תוצאת הסעד הזמני במקרה שבו יוכרע בסופו של הליך כי טענות פימה נדחות? במצב דברים כזה, יתברר כי במשך חודשים ארוכים, אין בידי בייגלה חם, שבפיהם טענות לזכויות בנכס, כל יכולת לעשות בנכסם, ולא זו בלבד שאין ביכולתם לפעול בנכס, אלא שהנכס נתון כל כולו בידי הצד שכנגד, הנוהג בו מנהג בעלים.
ניתן להעלות על הדעת, למשל, מצב שבו בסופו של הליך נדחות טענות פימה (וכפי שציינתי בהחלטת ינואר, אין בידי לדעת מה תהיה תוצאת ההליך בסופו בשלב מוקדם זה), אולם בייגלה חם מגלים, כי מצבו העסקי של העסק הורע כל כך, עד שלא ניתן לשקמו עוד. מצב זה – אשר הוא היפותטי ביותר בשלב זה של הדיון – ניתן למנוע, וצריך למנוע, באמצעות מנגנון שיאפשר לבייגלה חם לקבל מידע אמין על מצבו הכספי של העסק, מבלי לפגוע בזכויות פימה לנהל את עסקיהן כהבנתן, במגבלות הסביר.
המדובר בהפעלת המנגנון הנקוט בכל סעד זמני אחר, מנגנון של מאזן הנוחות: מינויו של משקיף חשבונאי, אשר ייצג את האינטרס הקנייני הנטען של בייגלה חם בעסק, אך לא יעביר מידע לבייגלה חם, לא יגרום כל נזק של ממש לפימה – ולמעשה, אף ששאלת הנזק הועלתה על-ידי מפורשות בדיון, לא הוצגה כל טענה לנזק שייגרם ממינוי משקיף כאמור. לעומת זאת, הנזק שייגרם לבייגלה חם מאי-מינויו של משקיף, ומהותרת בייגלה חם באפילה בכל הנוגע למצבו של העסק, עלול להיות חמור ובלתי הפיך, אם תתקבל עמדתם בסופו של הליך.
בשולי הדברים יש להוסיף עוד, כי במהלך הדיון הוצג מסמך מטעם הבנק הבינלאומי הנושא תאריך של 3.3.2014 (מסומן במ/1), אשר ממנו עולה כי מר אברהם דוד, המבקש 2 בהליך שלפניי, הוא ערב להתחייבויות המשיבה 2, וכי סך ההתחייבויות המובטחות בערבות זו עומד על למעלה מ-48,000 ₪.
עוד יש לציין, כי אין חולק שהמבקש 2 דכאן (מר דוד) הוא בעל 5% ממניות המשיבה 2 (וראו לעניין זה דברי ב"כ פימה, עמ' 9 ש' 9 לפרוטוקול). משכך, לא תיתכן מחלוקת כי יש לו אינטרס קנייני ברור ובלתי מוכחש בנתוניו הכספיים של העסק – שכן העסק הוא חלק מקניינו.
בנסיבות אלה, אני סבור כי יהיה זה מן הראוי למנות רואה חשבון שיפקח על הניהול הכספי והעסקי של העסק, חרף התנגדות פימה.
אשר לטענה כי מן הראוי להמתין עם מינוי רו"ח המפקח עד לקבלת פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור שהוגשה על החלטת ינואר, אני סבור כי דין הבקשה להידחות.
בית משפט זה אינו קובע את לוחות הזמנים ואת סדרי העבודה של ערכאת הערעור, ולא נמסר כל מידע בדבר המועד שבו עתיד פסק הדין בבקשת רשות הערעור להתקבל. עיכוב מינויו של רו"ח מפקח עלול לגרום נזק לבייגלה חם, נזק אשר לא ייגרם כלל ועיקר אם ימונה רו"ח מפקח, גם אם יקבע בית המשפט המחוזי כי יש להימנע ממינויו, שאז – כמובן – יפקע המינוי.
זאת ועוד. בצדק ציין ב"כ בייגלה חם, כי לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע החלטת ינואר, ועל כן הניסיונות לבקש "דחיות" בביצוע ההחלטות מבלי להגיש בקשה פורמלית ומנומקת, שתביא למתן החלטה מנומקת (ואולי אף לחיוב בהוצאות) היא ניסיון לאחוז במקל משני קצותיו.