רקע
התובענה שבפנינו, עניינה בפיצוי המגיע לתובע
בגין מחוברים, אשר כללו מטעים של- צבר, תאנה ורימון, שהיו נטועים על קרקע שהופקעה לצורכי הקמתו של כביש חוצה ישראל.
התובע היה בעל הזכויות ו/או החזקה ו/או השימוש במקרקעין, הידועים כגוש 7763 חלקות 15, 16
(בשלמות
) וחלקה 17
(בעלות במושע של כ-12,495 מ"ר, מתוך חלקה של 20,109 מ"ר
), באזור השיפוט של העיר טירה
(להלן: "
המקרקעין"
).
ביום 21.09.1995, פורסמה הודעת הפקעה, לפי
חוק כביש ארצי ישראל תשנ"ה- 1994
(להלן: "
חוק כביש ארצי לישראל"
); ולפי סעיפים 5 ו-7
לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943, (להלן: "
פקודת הקרקעות"
), על המקרקעין שפורטו בהודעה
(ילקוט פרסומים מס' 4335
), ובכללם חלק מהמקרקעין הנ"ל
(להלן: "
הודעת ההפקעה"
).
לטענת הנתבעת, בסמוך למועד הודעת ההפקעה, המקרקעין לא היו מעובדים ולא היה עליהם מטע מניב. טענה זו עולה מהממצאים שהתבררו לה,
ביום 2.10.1996, עת
נערך סיור במקרקעין, ע"י נציגי הנתבעת, בנוכחות נציגים מטעם התובע, בנו של התובע- ד"ר הייטם ובא כוחו- עו"ד סעיד עתילי,
ונערך פרוטוקול מחוברים, אשר נועד לשקף את מצב המחוברים במועד עריכת הסיור
(להלן:
"פרוטוקול המחוברים" או
"הפרוטוקול").
בפרוטוקול המחוברים נכתב, בין היתר, כי:
"רשת המים לא מחוברת, נראה שלא היתה בשימוש לפחות בעונה שעברה".
בתיאור המטע בחלקות 16 ו-17, המצורף לפרוטוקול, צוין, בין היתר, כי:
"- המטע בחלקה 16 כולל צבר, רימונים ותאנים. שנת נטיעה - 1986 (לפי דברי הבעלים). המטע נמוך יחסית. השטח לא מעובד.
- המטע בחלקה 17 כולל תאנים, רימונים, זיתים, תפוחי עץ, שזיפים וצבר. שנת נטיעה - 1987. השטח לא מעובד."
בחלקה 15 גידל התובע גידולי שדה ו/או פלחה שונים.
התובע טוען, כי עד למועד הודעת ההפקעה, הוא עיבד את המטעים, ורק עקב הודעת ההפקעה ו/או בסמוך לאחר מכן,
הוא הפסיק לעבד את כל המטעים ו/או גידולי השדה שברשותו במקרקעין. וממועד הודעת ההפקעה, הוא למעשה הפסיק להחזיק במקרקעין, ואלו הלכה למעשה, הוחזקו/נתפסו ע"י הנתבעת.
עוד טוען התובע, כי פרוטוקול המחוברים, הינו ראיה פסולה שיש
"להוציא ולמשוך מתיק המוצגים או לפסול.."
(ס' 3 לסיכומי התובע וס' 1 לתגובת התובע לסיכומי הנתבעת
).
לעניין תפיסת החזקה טוענת הנתבעת מנגד, כי לא עלה בידיה לתפוס חזקה במקרקעין, שהופקעו לאורך תוואי כביש חוצה ישראל, בתחום העיר טירה וביניהם המקרקעין שבנדון, נוכח התנגדותם של בעלי המקרקעין, וזאת עד
לחודש נובמבר 2001- מועד בו הושג הסדר ונחתם הסכם עקרונות עם כלל בעלי הקרקעות בעיר טירה, וכי עד למועד זה,
בעלי המקרקעין בטירה, וביניהם התובע, המשיכו, להחזיק במקרקעין המופקעים ולעבד אותם או לכל הפחות, יכלו לעבד אותם, לו רצו בכך.
לפיכך גורסת הנתבעת, כי טענת התובע כאילו הוא הפסיק לעבד את המקרקעין, עקב ובסמוך להיוודע לו אודות ההפקעה, איננה סבירה ואיננה נכונה. התובע הפסיק לעבד את המקרקעין עוד קודם לכן, וגם אם הפסקת העיבוד הייתה בסמוך להודעת ההפקעה, הסיבה להפסקה הייתה שונה, לטענת הנתבעת:
"עובר למועד ההפקעה, וזאת מטעמיו של התובע הוא, וככל הנראה עקב אי רווחיות הגידולים. בכל מקרה הפסקת העיבוד במקרקעין לא נעשתה מטעמים הקשורים בחברה או בהפקעה"
(ס' 5 לסיכומי הנתבעת
).
בנוסף טענה הנתבעת, כי:
"נכון למועד ההפקעה, נוכח אופן עיבודו והעדר השקעה בו, כלל לא הגיע לכדי ניבה מסחרית......"
(ס' 10 לסיכומי הנתבעת
).
בכל מקרה, לטענתה, יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובע, בגין המחוברים,
לפי "שווי שוק" אובייקטיבי במועד הקובע, שהינו מועד תפיסת החזקה בפועל, דהיינו בחודש נובמבר 2001, ובהתאם לחישוב זה, הוצע לתובע פיצוי, שהוא סירב לקבלו
(18,825 ש"ח נכון לאוגוסט 97
).
תביעת התובע
התובע, בן למשפחה חקלאית, מורה במקצועו, לאחר ייעוץ עם גורמים חקלאיים ו/או עם אנשי משרד החקלאות, החליט להקים על המקרקעין
מטע של צבר, תאנים ורימונים, למטרת יצוא, בכדי לפרנס את בני משפחתו, המונים 8 נפשות שמתוכם 6 ילדים.
מטע התאנים- ניטע ע"י התובע
בשנת 1989. תקופת חייו- עד 20 שנה, כאשר תחילת הניבה תלוי בגיזום.