1. בפני תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו במהלך הובלת תכולת בית מהרצליה למצפה גילון.
2. לטענת התובעת (בתמצית) היא שכרה את שירותי הנתבעת לאחר שקיבלה חוות דעת חיוביות, אלא שלאחר המעבר היא גילתה פגמים במטלטלין שהועברו ובכלל זה פגיעות במקרר, שברים באהיל ובתמונות, פגיעות בריהוט (שידות, מיטה ועוד) - כפי שניבט מן התמונות שצורפו לכתב התביעה.
כמו כן במהלך האריזה גרמו עובדי הנתבעת לנזקים בבית בהרצליה.
התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעת נמנעה מלאסוף את 150 הקרטונים ששימשו בעת העברה, הדבר גרם למפגע בחצר בית התובעת והיא נאלצה לסלקם על חשבונה.
3. לטענת הנתבעת (בתמצית), התובעת חתמה על הצעת מחיר הכוללת סעיפי אחריות וביטוח (להלן: "ההסכם" או "פוליסת הביטוח"). בהתאם להסכם, הביטוח לא כולל דברי זכוכית או שייש ובכל מקרה חלה על הלקוח השתתפות עצמית בסך של 400 דולר. עוד מצויין כי ציוד האריזה הוא באחריות הנתבעת, יחד עם זאת הנתבעת משיקוליה היא ולאור המרחק העדיפה שלא לבוא ולאסוף את הארגזים מה גם שלאור מצבם כפי שניבט בתמונות, אין אפשרות לעשות בהם יותר כל שימוש.
מעבר לכך המדובר בריהוט ישן ומכל מקום הסכומים הנתבעים מופרזים ולחלופין נוכח ההשתתפות העצמית של התובעת, לא נותרה יתרה לתשלום.
4. במהלך הדיון בפני לא הכחיש מנכ"ל הנתבעת כי במהלך ההעברה נגרמו נזקים כמתואר בכתב התביעה. מה גם שנציג הנתבעת הודה כי לא הוא מי שטיפל בהעברה ו/או בהחתמת התובעת על ההסכם.
יחד עם זאת התובעת, ברב הגינותה, אישרה את חתימתה על ההסכם ואת התחייבותה לאמור בו, למרות, שלטענתה, בעת החתימה לא שמה לב לסעיף ההשתתפות העצמית.
אך הלכה כי אדם החותם על חוזה חזקה שהוא מכיר את תוכנו. מכל מקום נושא הוא באחריות כלפי הצד האחר (ראה: ע"א 16/80,
לולו נ' סלומון, תק-מח 2005(3) 8970; ע"א (ת"א) 1873/01,
סופר נ' סורני, תק-מח 2005(3) 8970).
משכך, נבחן את רכיבי התביעה -
4.1 זכוכית תמונות שנשברו - 80 ש"ח - אמנם בכתב האחריות נאמר: "ביטוח ההובלה לא כולל ביטוח על דברי זכוכית/שייש כגון: מראות, פלטות של שולחנות, מנורות טרויסים למיניהם וכו'";
אך לאור העובדה כי כאשר מדובר בחריגים בפוליסת ביטוח נחוצה פרשנות מצמצמת ונוכח אי אזכור המילה תמונות במפורש, תחוייב הנתבעת בגין רכיב זה. הנתבעת אישרה כי כל תמונה עולה בין 50 ש"ח ל-100 ש"ח ובסך הכל שתי תמונות.
4.2 מרזב בגגון בהרצליה - 250 ש"ח - הנתבעת לא הכחישה נזק זה ואף לא את גובהו ולכן רכיב זה מאושר במלואו.
4.3 נקודת חשמל למכונת הכביסה - 150 ש"ח - הנתבעת לא הכחישה נזק זה ואף לא את גובהו ולכן רכיב זה מאושר במלואו.
4.4 אהיל של מנורת ריצפה - 195 ש"ח - כאמור לעיל בסעיף 4.1, משלא צויין מפורשת אהיל בגדר חריגים לאחריות, תחוייב הנתבעת בגין רכיב זה אשר היא לא הלינה על גובהו.
4.5 שריטות בשידה מעץ מלא - 100 ש"ח - הנתבעת לא הכחישה נזק זה, אלא טענה באורח כללי כי תיקון הנזקים לריהוט כולו מגיע לכדי 500 ש"ח. משכך רכיב זה מאושר.
4.6 שידת מיטה הרוסה , אחת מתוך סט של שתיים - 1,290 ש"ח - כאמור הנתבעת לא הכחישה הנזק אך טענה כי תיקון השידה עולה כ-100 ש"ח עד 200 ש"ח, אילו לטענת התובעת לא ניתן לתקן את הריהוט אלא צריך לקנות חדש, היות והמדובר בזוג שידות מעץ צריך לקנות שתי שידות עץ והסכום הנתבע, בהתאם לבירור בחנות איקאה בה נרכשו השידות הוא בגין שתי השידות (ראה: שורות 3 - 6, עמ' 3 לפרוטוקול).
אמנם לא הובאה בפני ראייה בדבר מחיר הרכישה ביחס לשידות חדשות, אך דבריה של התובעת כמו גם כל הסכומים בהם נקבה בתביעתה, על פניו אינם מופרזים, מה גם שנציג הנתבעת לא הכחיש את עלות שתי שידות העץ, אלא אך טען כי ניתן לבצע את התיקון באמצעות נגר.
יחד עם זאת, קבלת גירסתה מחייבת את המסקנה כי ניתן לרכוש רק שידה אחת זהה באיקאה ואין כל חובה לרכוש שתיים.