פלאפון תקשורת בע"מ נ' אברהם

החלטה

מדובר בתביעה על סכום קרן של 20,526 ₪ בגין יתרת חוב שחייבת הנתבעת לתובעת עבור שירותי טלפון נייד שסופקו לנתבעת. על פי מסמך פירוט החיובים שצורף לכתב התביעה וכן על פי החשבוניות שצורפו לתביעה, התביעה מורכבת מ-4 חשבוניות לתקופה 1.5.09 ועד ל-1.9.09 על סכום כולל של כ-2,600 ₪ וקצת יותר מכך. כמו כן התביעה מורכבת מחשבונית על סך 10,712 ₪ אשר מורכבת רובה ככולה מעמלות יציאה. כמו כן התביעה מורכבת מיתרת חוב בגין ציוד בסך של 8,769 ₪.

הנתבעת העלתה את טענות ההגנה שלהלן:

1.לא הסבירו לי על המסמכים שחתמתי עליהם.

2.חתמתי על המסמכים בלנקו.

3.לא סיפקו לי את השירות ולא איפשרו לי לעשות שימוש במכשירים עקב פגם במכשירים אשר לא תוקן.

4.הייתי מוכנה לתת כרטיס ויזה כדי לשלם את התשלומים.

כמו כן הנתבעת למודה בתצהירה כי הוראת קבע אחת לפחות לפי טענתה חזרה.

כידוע ההלכה הינה כי מצד אחד די בהגנה דחוקה כדי שתנתן רשות להגן ובית המשפט אינו שוקל שיקולי מהימנות בשלב זה. מנגד קיימת הלכה שלפיה בשלב הנוכחי על הנתבע להתכבד ולהכנס לפרטי הגנתו כאשר משמעות הדבר היא לא רק מתן פירוט מלא של השתלשלות הענינים העובדתית כולל, תאריכים, מקומות ושמות של אנשים רלוונטיים שמוזכרים בהתנגדות ככל שמוזכרים, אלא שמשמעות הדבר גם כי על המתנגד להביא כבר בשלב הנוכחי את כל הראיות שיכולות לתמוך בטענתו כדי להמחיש לבית המשפט כי עומדת לו טענת הגנה טובה. על המתנגד לא מוטל בשלב הנוכחי להביא את כל ראיותיו וכאמור בית המשפט אינו שוקל שיקולי מהימנות אולם אין בכך כדי לפטור את המתנגד מחובת הפירוט הנזכרת לעיל ומהחובה להביא כל ראיה שתומכת בהגנתו. גם בשלב הנוכחי חל הכלל הראייתי שלפיו אי הבאת ראיות שמתבקש היה שיובאו ואשר לא הובאו ללא סיבה מניחה את הדעת, תפעל לרעת אותו בעל דין.

התצהיר שתומך בהתנגדות לוקח לדעתי בחוסר פירוט במובן זה שבנסיבות הענין כאשר על פי מסמכים התביעה אשר אליה צורפו לא רק מסמך של פירוט החוב שממנו ניתן היה להיווכח בכך שלא שולמו 4 חשבונות אלא גם צורפו לה החשבוניות עצמן, היתה מוטלת חובה על הנתבעת לפרט בצורה מדויקת את השתלשלות הענינים למן המועד שבו היא הבינה שהוראת הקבע שלה חזרה ועד למועד הגשת התביעה. לא מצאתי בתצהירה של המתנגדת לבד מטיעונים כלליים ולבד מציון העובדה כי הוראת קבע אחת חזרה את השתלשלות הענינים האמורה. לא מצאתי פירוט מצידה של מתי נודע לה בדיוק על כך שהוראת הקבע חזרה, ומה היא עשתה על מנת להמציא הוראת קבע אחרת או הוראת קבע בכרטיס אשראי. בנסיבות אלה וכאשר התביעה מראה שלא שולמו מספר חשבונות כאמור על הנתבעת היה להתכבד ולפרט את ההשתלשלות האמורה על מנת לשכנע את ביהמ"ש שעומדת לה טענת הגנה טובה היינו כי ברקע שנודע לה על כך שהוראת הקבע לא כובדה היא פעלה מיד כדי לשלם את החוב. יצוין כי מכתב בא כוחה שאליו מצורף צילום השיק מראה כי השיק הינו מיום 30.11.09 כאשר המכתב הינו מיום 16.9.09 וכאשר ממסמכי התביעה עולה שהחשבון הראשון שלא שולם במלואו הינו לתקופה 1.5.09 עד 1.6.09 וכאשר אין בתצהיר הנתבעת כל הסבר להשתלשלות הענינים שבין תחילת יוני ועד לסוף נובמבר 09 ואין התייחסות לשאלה האם וכיצד לא ידעה כבר בתחילת יוני שחשבון אחד לא משולם ולאחר מכן בתחילת יולי וכך הלאה.

הטענה שלפיה היא לא קיבלה הסבר למסמכים הינה טענה שיש לדחותה על רקע ההלכה שלפיה מי שחותם על מסמך או על הסכם מוחזק כמי שקרא ובכל אופן שמי שמחוייב למה שנרשם באותו מסמך כאשר עומדת לכל אדם שחותם על מסמך הזכות שלא לחתום עליו לפני שהוא קורא אותו, ולא הועלתה לפניי טענה שלפיה נמנע מן הנתבעת לקרוא את החוזה. הטענה שלפיה היא הוחתמה בלנקו, אינה רלוונטית שכן הנתבעת אינה טוענת למצג שווא לגבי התנאים העעסקיים של ההתקשרות. לגבי הטענה שלפיה לא סיפקו לה שירות ולא איפשרו את השימוש במכשירים עקב פגם בהם והם לא תקנו, מדובר גם כאן בטענה כללית וסתמית שלא ניתן לה כל פירוט . לא נאמר מהו אותו הפגם במכשירים וגם לא צוין מתי הפגם הזה גולה ומתי פנתה הנתבעת לתובעת בענין זה וכך הלאה.

הנתבעת מלינה על כך גם בסיכומיה ובאה בטרוניה קשה כנגד התובעת על כך שחרף רצונה לשלם את החוב וחרף פרעון השיק שנמסר בגין החוב השוטף פעלה התובעת להגשדת התביעה תוך עמידה על תשלום יתרת החוב בגין הציוד בתשלום אחד ותוך דרישה לתשלום עמלות יציאה. בעיניי ענין זה כרוך מניה וביה בשאלה האם אכן לא שולמו מספר חשבונות והאם חרף אי תשלום החשבון הראשון לא פעלה הנתבעת כדי לתקן את ההפרה תוך זמן סביר. ממסמכי התביעה מצד אחד ומהעדר הפירוט בתצהיר הנתבעת מצד שני, עולה לכאורה כי לא מדובר במצב שבו מיד לאחר היוודע לנתבעת לראשונה על קיומו של חוב כלשהו היא פעלה מיד כדי לשלם אותו. ככל שהתשלום בא רק לאחר שמספר חשבונות לא שולמו , לכאורה היה הצד שכנגד היינו התובעת רשאי שלא לאפשר עוד את תיקון ההפרה כאשר ענינו הרואות על פי מסמכים התביעה כי העמדה לפרעון מיידי של עמלות היציאה ושל הציוד היינו החלטת התובעת לראות באי תשלום ארבעת החשבונות כהפרת הסכם מצד הנתבעת, אירעה בחודש ספטמבר 09 היינו לפי המועד שבו הנתבעת העבירה את התשלום המדובר.

על רקע כל האמור לעיל ומאחר ומצאתי פגם מסוג של אי עמידה בחובת הפירוט והגם שפגם זה מבחינה פורמלית יכול להביא גם לדחיית ההתנגדות, מצאתי לנכון בנסיבות הענין לעשות איזון בין המצב הנוכחי על פי החומר שלפניי ולבין המחדל הדיוני על ידי התניית הרשות להגן בסכום של 15,000 ₪. יצוין כי הנתבעת הצהירה לפניי כי היא לא יכולה לתת כרטיס אשראי לצורך התחברות מחדש אלא רק הוראת קבע ושאלה איך היא יכולה לשלם סכומים כאלה שכן אין לה ממה לאכול. אינני תופס את הנתבעת באמירה זו כדי לקבוע מה מצבה הכלכלי. יחד עם זאת דברים אלה יש בהם במידה מסוימת גם הם להשפיע על שאלת הרשות להגן בתיק הנוכחי במובן זה שדברים אלה תומכים יותר באפשרות שבמועד ההפרה לא יכלה הנתבעת לתקן את ההפרה על ידי המצאת אמצעי תשלום קבוע, אולם אינני מכריע בענין זה כרגע ודברים אלה נאמרו למעלה מן הדרוש.

בהתאם לכך אם הסכום הנ"ל יופקד בקופת ביהמ"ש תוך 30 יום כי אז תנתן רשות להגן אך ורק בשאלה אחת ויחידה והיא באיזה מועד נודע לנתבעת לראשונה על כך שהוראת הקבע חזרה ושהחשבון הראשון שלא שולם לא כובד והאם פעלה הנתבעת מיד לאחר מכן בצורה סבירה כדי לתקן את ההפרה תוך זמן סביר.

אני מאפשר לנתבעת לבחון את יכולתה לשלם את הסכום ובמידת הצורך להגיש בקשה להארכת מועד או לביצוע ההפקדה בתשלומים. ניתן להגיש בקשה זו תוך 10 ימים, לאחר שהיא תועבר לצד שכנגד תנתן החלטה.

אני קובע את התיק לתזכורת פנימית ליום 15.11.

ניתנה והודעה היום ד' חשון תשע"א, 12/10/2010 במעמד הנוכחים.

יאיר דלוגין, שופט

הוקלד על ידי: חיה יוסבזון