פלונית ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה

ביום 3.3.2021 הגישו המבקשות בקשה ליתן צו הורות פסיקתי למבקשת 1 עבור בנה הביולוגי של המבקשת 2, הקטין יליד 2021 (להלן: "הקטין").

ההליך הושהה עד למתן פסק דין בבע"מ 802/21 מדינת ישראל נ' פלונית (26.4.2022) (להלן: "בע"מ 802/21") שדן בסוגייה דומה. לאחר שניתן פסק הדין בבע"מ 802/21 התבקשה עמדתם המעודכנת של הצדדים. עמדתם של הצדדים לאור פסק הדין בבע"מ 802/21 הוגשה.

לאחר הסכמת הצדדים כי תנתן החלטה לאור טיעוניהם בכתב, ניתנת כעת החלטה זו.

העובדות הצריכות לעניין

המבקשת 1 הינה אזרחית ישראלית ומתגוררת דרך קבע בישראל.

המבקשת 2 הינה אזרחית זרה, הנמצאת בהליך מדורג בשל הקשר הזוגי עם המבקשת 1, בעת הגשת הבקשה שהתה בישראל באשרה זמנית (ב/1). כיום המבקשת 2 והקטין שוהים בישראל באשרת תושבות זמנית (א/5).

המבקשות מנהלות קשר זוגי החל משנת 2010, קרי מזה כ-12 שנה. המבקשות צירפו ראיות המעידות על ניהול חיים משותפים. בשנת 2018 שבו המבקשות משהות ב*** למגורי קבע בישראל.

המבקשות מציינות בבקשה כי החליטו בהחלטה משותפת להרחיב את התא המשפחתי ועל כן פנו במשותף לבנק הזרע ורכשו מנות של תורם זרע אנונימי. צורפו ראיות המעידות על כך.

כתוצאה מהחלטה זו ולאחר הליך הזרעה, הרתה המבקשת 2 וביום 2021 נולד הקטין.

המבקשות עתרו מייד בסמוך ללידת הקטין בבקשה לבית המשפט להכיר בשתיהן כאימהותיו של הקטין וליתן צו הורות פסיקתי למבקשת 1.

תמצית עמדות הצדדים

טענות המבקשות

המבקשות טוענות כי הן עומדות בכל התנאים למתן צו הורות פסיקתי. הקטין נולד כחלק מתכנון משפחתי ולאחר זוגיות מוכחת של שנים. המבקשות שתיהן מגדלות את הקטין כבנן לכל דבר ועניין ללא הבדל ביולוגי.

לטענת המבקשות טובת הקטין וזכויותיו תומכים חד משמעית בהכרה בשתי האימהות כאימהותיו ובאופן קרוב ככל שניתן.

לטענת המבקשות מקום המגורים הרגיל של המבקשות הוא מדינת ישראל החל משנת 2018 והן מנהלות בישראל את חייהן בשנים האחרונות באופן קבוע. שתיהן רופאות ועובדות בישראל.

לטענת המבקשות הן עומדות בכל התנאים למתן צו הורות פסיקתי למעט בדרישת התושבות. עם זאת הן מדגישות כי מרכז חייהן בישראל, הן מתגוררות ועובדות בישראל ומקיימות זיקה מתמשכת לישראל. הן סבורות כי יש להחיל את החריג ולקבוע כי לאור נסיבות חייהן יש ליתן צו הורות פסיקתי.

טענות יועמ"ש

היועמ"ש מתנגדת למתן צו הורות פסיקתי מאחר ואין תושבות של שתי המבקשות, ומאחר והמבקשת 2 אינה בעלת מעמד קבוע בישראל.

לטענת היועמ"ש המבקשות אינן עומדות גם בחריגים שאושרו למתן צו הורות פסיקתי מאחר והמבקשת 2 קיבלה תושבות זמנית רק ביום 2021 ולא עבר עוד פרק זמן משמעותי של שהות בישראל.

ב"כ היועמ"ש מציין כי ניתן יהיה להסכים למתן צו הורות פסיקתי רק בשנה האחרונה לקיום ההליך המדורג (בשנה השלישית מתוך ארבע) ומאחר והמבקשות לא עומדות בחריג זה לא ניתן להיעתר לבקשתן.

לטענת ב"כ היועמ"ש, מאחר והמבקשות לא עומדות בתנאי התושבות אין מקום לבחינת התנאים הנוספים למתן צו הורות פסיקתי ויש להורות בפועל על סגירת ההליך.

דיון והכרעה

הסוגיה שבפניי הינה האם יש ליתן צו הורות פסיקתי למבקשת 1 – שהינה אזרחית ותושבת ישראל – ביחס לבנה של המבקשת 2 – שהינה אזרחית זרה ושוהה בישראל בתושבות זמנית (א/5) בהליך מדורג בשל הקשר הזוגי.

בבע"מ 802/21 עיקר הדיון נסוב סביב מצב הפוך שבו המבקשת לצו הורות פסיקתי היא האזרחית הזרה וללא תושבות. בענייננו המצב הפוך: מבקשת צו ההורות היא אזרחית ותושבת ישראל. כך שחלק מהנימוקים בשלהם התנגדה היועמ"ש למתן צו הורות מתייתרים לאור מעמדה של המבקשת 1 בהליך זה – שהינה אזרחית ותושבת ישראל. הטענה כי צו ההורות ינוצל להשגת מעמד בישראל מתייתר במקרה זה.

יודגש היועמ"ש לא צירף את הקווים המנחים (אשר פורטו בבע"מ 802/21) ולא איפשר בכך לבחון האם הם מתקיימים, האם יש הצדקה להחרגת מקרה זה או דווקא הכללתו בכלל של אי מתן צו בהעדר תושבות. ההתייחסות היחידה וגם היא אינה מתייחסת לעובדות שפורטו על ידי המבקשות הינה לגבי ההליך המדורג.

אין התייחסות לעובדה שהמבקשות מתגוררות בישראל מזה כ-4 שנים מאז שנת 2018 וכי הן מנהלות קשר זוגי מאז שנת 2010. בכך יש מענה לחששות שהועלו שהליך צו הורות פסיקתי יכול להיות מנוצל לרעה. זה אינו המקרה שלפנינו. אין בהתייחסות היועמ"ש בבירור מה התנאים מבחינתו שיאפשרו הגשת בקשה לצו הורות פסיקתי ובאיזה מועד המתייחס למבקשות בתיק זה. אין בהתייחסות היועמ"ש לא בתגובה הראשונה ולא בתגובה שהוגשה לאחר שניתן בע"מ 802/21 יישום למקרה שלפנינו אלא רק התנגדות גורפת.

בבע"מ 802/21 המחלוקת בין השופטים הייתה גדר החריגים: כב' השופטת ברק ארז בסעיף 17 לפסק דינה סברה כי מתן צו הורות פסיקתי כאשר אחד מבני הזוג אינו תושב ינתן בכפוף לחריגים שבהם ניתן יהיה להגמיש את דרישת התושבות (תוך התייחסות לשיקולים כדוגמת פרק הזמן שנותר להשלמת התקופה שנקבעה להשתקעות בישראל, קיומה של כוונה ברורה לחזור לישראל, וקיומן של זיקות משמעותיות לישראל גם בעת השהייה מחוץ לה). כב' השופט סולברג בסעיף 5 לפסק דינו סבר כי על המבקש צו הורות פסיקתי לעמוד ב'דרישת התושבות', הכוללת שני היבטים מצטברים: תושבות מהותית – על המבקש להיות אזרח או תושב קבע בישראל; תושבות מעשית – על המבקש להוכיח כי שהה בישראל במשך 3 מתוך 5 השנים שקדמו להגשת הבקשה, או במהלך 12 מתוך 18 החודשים שקדמו להגשת הבקשה. כב' השופט סולברג ציין כי החריגים שתוארו בהודעת המדינה אמנם אינם טעונים הכרעה בנסיבות העניין, אך ברור כי אלה חריגים בלבד, שהיקפם מוגבל.

תשומת הלב כי כב' השופט סולברג התייחס למצב שהובא בפני בימ"ש העליון בו מבקש צו ההורות הפסיקתי אינו תושב, בעוד שבענייננו המבקשת של צו ההורות היא אזרחית ותושבת.

מצופה היה כי היועמ"ש בבירור התיקים כעת תתייחס לגדרי החריגים והתקיימותם ולא תסתפק בהתנגדות ובאמירה כללית כי רק בתום 3 שנים מתוך 4 ניתן יהיה להגיש את הבקשה.

בענייננו בנות הזוג הוכיחו חיים משותפים מזה 12 שנה; היכרותן הייתה בישראל; הן הוכיחו החלטה מושכלת משותפת להבאת ילד לעולם במשותף בישראל; הליכי הפיריון, ההריון וההולדה היו בישראל; בנות הזוג מתגוררות תקופת מגורים משמעותית בישראל, לרבות מקום עבודה קבוע ומסודר לשתיהן וגידולו של הקטין מאז לידתו רק בישראל; המבקשות מתגוררות בישראל מאז 2018 באופן רצוף.

בנות הזוג חיות יחדיו משנת 2010, קרי כ-12 שנה. שתיהן רופאות ועובדות בישראל (הן הכירו בהתמחות בבית החולים הדסה עין כרם). הן חיו יחדיו קודם בלונדון. בשנת 2018 עברו המבקשות יחדיו לישראל מתוך כוונה מוצהרת להשתקע בה. המבקשות מתגוררות תחת קורת גג אחת בתל אביב מעת שחזרו לישראל מלונדון.

ההחלטה על הרחבת המשפחה הייתה חלק מתכנון משפחתי משותף. המבקשות פנו יחד והחליטו כי המבקשת 2 תהרה. כל הליכי הפיריון וההריון התנהלו בישראל. הן רכשו יחדיו תרומות זרע מתורם אנונימי בישראל. הקטין נולד בישראל ביום 2021. מאז לידתו מגדלות אותו המבקשות יחד בישראל. המבקשות פנו להסדרת תושבותה של המבקשת 2 בישראל עוד טרם הלידה של הקטין ומעת שחזרו ארצה. קרי החשש כי צו ההורות מנוצל להסדרת מעמד מתאיין. המבקשת 2 מצויה בעיצומו של ההליך המדורג ויש לה תושבות זמנית לה ולקטין.

מכל הראיות והעובדות שהוצגו עולה כי המבקשות חיות בישראל מזה כ-4 שנים. הן בחרו בחירה משותפת ומושכלת להשתקע בישראל, הן עובדות בתפקידים בכירים ובחרו להקים כאן את חייהן המשותפים. המבקשות בחרו להביא את הקטין לעולם בישראל בהליכי פיריון בישראל והולדתו פה. הזוגיות שלהן אינה בת שנים ספורות אלא פרק זמן משמעותי של 12 שנה.

כלל הנסיבות מעידות על השתקעות משמעותית ומהותית בישראל. לא ניתנה לכך כל התייחסות בתגובת היועמ"ש.

לכל אלה יש להוסיף את טובתו של הקטין בן השנה וחצי. בעת בחינת טובת הילד יש להתחשב גם בעקרונות שהותוו באמנה הבין-לאומית לזכויות הילד משנת 1989 שאושרה על ידי ישראל בשנת 1991 .

שומה על בית המשפט ליתן משקל לזכויותיהם הנפרדות של הקטינים וההגנה עליהן:

"לא זו אף זו, את הבחינה של טובת הילד יש לעשות ביחס לקטין הספציפי שעניינו מונח בפני בית המשפט, ולא ביחס לקטין ערטילאי כלשהו, מעין "הקטין הסביר", מה גם שיש להיזהר מלערב בעניין שיקולים אידיאולוגיים או דתיים (ע"א 2266/93 פלוני, קטין נ' פלוני, פ"ד מט (1) 221, 250 (1995))." (ההדגשות בקו – הוספו).

ראו: עמ"ש (י-ם) 14816-04-10 פלוני נ' מדינת ישראל (6.5.2010) סעיף 10 לפסק הדין.

על פי סעיף 7 לאמנה הבין-לאומית לזכויות הילד:

"הילד יירשם מייד לאחר לידתו, ותהיה לו מלידתו הזכות להיקרא בשם, הזכות לרכוש אזרחות, וככל האפשר הזכות להכיר את הוריו ולהיות מטופל על-ידם". וכן: "המדינות החברות יבטיחו את מימוש זכויות אלה, בהתאם לדיניהן הלאומיים והתחייבויותיהן על פי המסמכים הבינלאומיים הנוגעים בדבר בתחום זה, ובמיוחד כאשר בהעדרם יהיה הילד חסר אזרחות".

הובא גם בעמ"ש 24955-03-11 נ' ואח' נ' ה' ואח' (28.8.12), סעיף 65 לפסק הדין.

המשך הליך צו ההורות הפסיקתי עולה בקנה אחד עם האמנה לזכויות הילד. הקטין נולד בישראל. אימהותיו בחרו את ישראל להקים בה בית. הן בחרו כי המבקשת 2 תהרה בישראל, תעבור פה את הריונה ותלד אותו פה. הן מגדלות את הקטין בישראל מאז לידתו. הקטין זכאי כזכות יסוד כי תמונת עולמו היומיומית של משפחתו תקבל גם הכרה משפטית.

לכך יש להוסיף את השיקולים הקשורים למעמדה של המבקשת 1 כלפי הקטין (ראו: פירוט נרחב בעמ"ש (ת"א) 47781-12-19 היועמ"ש נ' ק' מ' ל' ואח' (4.1.2021)) כי טובת הקטין מחייבת שגם המבקשת 1 - האם הלא-ביולוגית - תחוש שיש לה מעמד שווה ולא תסבול ממצב של "אמהות על-תנאי".

יתרה מכך, העדר הסדרת מעמד לשתי האימהות עלול לעודד יצירת קונפליקטים בין שתיהן, והעמדת הקטין בתווך בין שתי האימהות. גם על פי האמנה לזכויות הילד יש לקבוע מי הוריו של הקטין ככל הניתן סמוך ללידתו ולקבוע מי האחראים עליו. לכך יש היבט נפרד ועצמאי של הקטין ליצירת חבות וזכויות כלפיו על ידי שתי האימהות.

לו היו מוצגים הקווים המנחים ומתי יוכלו להתקיים החריגים, ייתכן כי עמדת היועמ"ש הייתה מתקבלת ואולי אף הייתה הסכמה של המבקשות. ייתכן גם כי אם באמת הייתה נעשית בדיקה על נסיבות מקרה זה, היה נמצא על ידי היועמ"ש כי יש מקום להחריגו.

לאחר ששוכנעתי כי נסיבות המקרה מתאימות לחריגים ולאחר שהמבקשת 1 הינה אזרחית ותושבת ישראלית והיא המבקשת של צו ההורות הפסיקתי (נסיבות הפוכות מהנסיבות בבע"מ 802/21) וכאשר מרכז חייהן של המבקשות בישראל והן השתקעו בה לכל הפחות מזה 4 שנים, ולאור כל הנימוקים שפורטו לעיל - נדחית טענת היועמ״ש לגבי טענת הסף של התושבות.

היועמ״ש תגיב לגופן של נסיבות למתן צו הורות פסיקתי בתוך 30 יום.

המזכירות תקבע ת.פ. לקבלת תגובה עניינית לצו ההורות הפסיקתי ליום 1.12.22.

המזכירות תמציא לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ח תשרי תשפ"ג, 13 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.

ניתנה החלטה המתירה פרסום ללא פרטים מזהים ביום 4.9.23.