סתירה נוספת עליה התעכב ב"כ הנתבע בחקירת התובעת מתייחסת לכך שבמהלך עדותה של התובעת נאמר על ידה כי הצינור לפתע "נמשך" בעוד שבמקומות אחרים ציינה כי הצינור "התרומם". כך עולה מפרוטוקול הדיון (עמוד 11 שורות 2-7):
ש. איך לדעתך צינור שמחובר רק בצד אחד, יכול פתאום להתרומם?
ת.בעלי ז"ל עבר לפניו ולא קרה דבר. אני עברתי אחריו, ברגע שניסיתי להרים רגל ולדלג, הצינור פתאום נמשך, לא יודעת איך, ברגע שמשכו את הצינור אני עפתי ונפלתי על הברך.
ש.למה את עכשיו אומרת שהצינור נמשך, אם בכל הכתבים כתוב שהצינור התרומם?
ת.התרומם או נמשך מבחינתי זה אותו דבר.
אני סבורה כי תשובתה של התובעת לעניין זה מניחה את הדעת. כעולה מתיאורה העקבי של
התובעת היה מונח צינור על הקרקע לפניה. צינור זה התרומם שעה שהיא ניסתה לעבור מעליו.
אין זה מן הנמנע ואך הגיוני כי הצינור התרומם כתוצאה ממשיכתו, שהרי גם על פי תיאור
התובעת עצמה לא עמד האדם שהרים/משך את הצינור בקרבת מקום.
יתר על כן, עיון בתצהיר התובעת מלמד על כי שימושה של התובעת במילה "נמשך" בקשר לצינור לא נעשה לראשונה במהלך עדותה. גם בסעיף 6 לתצהיר מציינת התובעת כי : "...בעלי הלך מעט לפניי והוא עבר את הצינור עוד לפני שמשכו אותו". הנה כי כן - התובעת עשתה שימוש במילים "נמשך" ו"הורם" על מנת לתאר את אותה התרחשות במהלכה עלה הצינור מעל לגובה פני הקרקע וכתוצאה מכך הביא למעידתה. השימוש בפעלים שונים לעניין זה אינו צריך לעמוד לחובתה.
20. ב"כ הנתבע הכביר שאלות באשר לסיבת שהייתו של הנתבע במיקום הנפילה הנטען. ככל העולה משאלותיו ביקש הוא להבהיר כי לנתבע, אשר אמור היה לעסוק בניקוי האבנית במזרקות שבשטח הרחבה של מגדל המוזאון, לא היה מה לעשות במדרכה ולא הייתה לו כל סיבה למתוח צינור בשטח המדרכה עצמה. ראו למשל עמוד 11 שורות 14-19:
ש. עד כמה שידוע לי ומהיכרותי את הנתבע, הוא לא פילנתרופ ולא עובד בחינם, לכן אני אומר
לך שלא עבד שם ולא היה לו אינטרס לעבוד ליד האדנית. אם נפלת אולי נפלת מגורם אחר,
מעובד אחר, אולי בזק, עיריה, אנשים פרטיים. לא היה אינטרס לנתבע לטפס 5 מדרגות
ולצאת לרחוב?
סבורני כי הציפייה לקבל תשובה סדורה מהתובעת אשר נתקלה לראשונה בנתבע לאחר
נפילתה, באשר לסיבה לכך שהונח צינור על ידשי הנתבע על המדרכה, אינה הגיונית. בהתאם
לכך, התובעת שבה וציינה כי אינה יודעת מדוע עבד הנתבע במדרכה אולם שבה ומציינת את
שראתה - כי הצינור היה שייך לנתבע וכי גולגל על ידי הפועל שעבד עמו בסמוך לאחר התאונה
לבקשת הנתבע - מתוך חקירת התובעת עמוד 11 שורה 18- עמוד 12 שורה 3):
"ת. יגאל הקבלן עבד במקום עם הצנרת הזאת, עם מתיחת הצינור מהרחבה למטה ועד המדרכה ועד הכביש, המכונית שלו הייתה שם, הוא עבד שם בוודאות.
ש. אם אני מראה לך שלא היה לו מניע ואינטרס ברחוב הציבורי, לא לכך נשכר ולא קיבל תקבול, למה שבעל מקצוע, מנקה, יפרוש צינור למקום שלא צריך?
ת. יכול להיות שהצינור שימש להעברת מים מבריכת המוזיאון והעביר אותם לרחוב, לתעלת ניקוז. אני לא בעלת מקצוע. אני לא יודעת מה עשה שם. אני רק יודעת שהצינור היה למטה עם פועל שעבד למטה. הצינור עבד דרך המדרגות שם, לא זוכרת בדיוק, דרך המדרכה, עד שפת הכביש לתעלת ניקוז המים. זה אני יודעת בוודאות.
ש. הצינור עלה את כל המדרגות, היה מונח על המדרכה לתעלת ניקוז?
ת. כן. לא יודעת מה הוא עשה. היתה שם פעילות של מים, זרימת מים, אין לי מושג. אני רק יודעת שהוא היה שם.
ש. אני אומר לך שאם אכן נפלת מצינור, נפלת מצינור שלא קשור לנתבע, אולי של מישהו אחר וזאת מכמה סיבות, הנתבע טרם התחיל לעבוד כלל והנתבע טוען שהוא לא משתמש בצינור שחור עבה וכבד כזה. יכול להיות שנפלת, אם נפלת, מצינור בעל מקצוע אחר?
ת. אני חולקת על דעתך מכיוון שכשנפלתי, הדבר הראשון שיגאל הקבלן אמר לעובד שלו תגלגל מיד את הצינור, גם אם תעיר אותי באמצע הלילה אני אגיד לך את זה, זה היה בעברית, שמעתי את זה".
21. יוער כי ב"כ הנתבע ניסה להקשות על התובעת גם באשר לגרסה שניתנה על ידה לעניין זה, משציין למשל כי הפועל שעבד עם הנתבע כלל אינו דובר עברית, אולם התובעת שבה על עמדתה בביטחון וחזרה על גרסתה כפי שהוצגה בתצהירה. ראו עמוד 12 שורות 4-5:
ש.אני אומר לך שמה שאת אומרת עכשיו זה בדיה, כי הפועל שלו לא מבין עברית?
ת.לא אענה על כך כי שמעתי את המשפט בעברית. לא שמעתי בערבית אלא בעברית.
למותר לציין כי גרסה זו של הנתבע לפיה הפועל שעבד עמו לא דיבר עברית לא הובאה בתצהירו, ואף בעדותו בבית המשפט דבריו של הנתבע נשמעו כבר הרבה פחות ברורים לעניין זה כשאמר כי "העובד שלי לא יודע עברית טוב, אמר לי תשאל אותה מה קרה, לא יודע מה רוצה ממני" (עמוד 18 שורות 28-29), דהיינו הנתבע לא טען כי הפועל שעבד עמו אינו דובר עברית כלל ובשל כך לא יכול היה להבין כי הורה לו לגלגל את הצינור – הוראה פשוטה הניתנת, מן הסתם, לעתים תכופות במהלך העבודה השוטפת.
חשוב מכך - הנתבע כלל לא הביא לעדות את העובד שעבד עמו ומשכך במילא לא יכול היה לאמת כל טענה המתייחסת לאותו עובד (לכך יש כמובן חשיבות רבה בבחינת גרסת הנתבע כשעצמה ולפיכך ארחיב על כך בהמשך).
22. לא מצאתי טעם לפגם בגרסת התובעת גם נוכח שאלות ב"כ הנתבע לעניין אי הבאת עדים נוספים לתמיכה בגרסתה (ראו עמוד 14 שורה 32). בראש ובראשונה יצוין כי התובעת הייתה מלווה על פי טענותיה בבעלה, אשר ראה את התאונה, אולם למרבה הצער נפטר כשנתיים וחצי לאחר התאונה. יתר על כן אני מקבלת את טענות התובעת על כי בסמוך לאחר התאונה, בעודה כאובה, לא העלתה בדעתה לבקש מאנשים ששהו במקום את פרטיהם לצורך מתן עדות עתידית ככל שיהיה בכך צורך. התנהלות זו הינה התנהלות סבירה גם נוכח העובדה כי על פי עדות התובעת עצמה הנתבע אף התלווה אליה לבית החולים.
23. גם שאלת ב"כ הנתבע לעניין נוכחות בעלה של התובעת ברכב הנתבע לא פגעה בגרסת התובעת (עמוד 14 שורות 24-26). בראש ובראשונה שאלת נוכחותו של בעלה של התובעת ברכב הנתבע בעת שהוביל אותה לבית החולים במילא אינה מעלה או מורידה מגרסתה של התובעת לאופן קרות התאונה. שנית, אני מקבלת את הסברה של התובעת באשר לאופן התנהלותה עם הגיעה לבית החולים, אליו היו פניהם מועדות מלכתחילה נוכח מצבו הרפואי של בעלה. אין כל היגיון גם בכך שבעלה של התובעת אשר היה לצדה בעת התאונה (וטענה זו לא נסתרה על ידי הנתבע), יגיע לאחר מכן בנפרד לבית החולים במילא.
24. לבסוף אציין כי נתתי דעתי גם על דבריה של התובעת כי לאחר התאונה פעלה לבירור נסיבות התאונה ווידאה כי גורמים אחרים הם לא אלו שהניחו את הצינור וגרמו לתאונה (ראו פרוטוקול הדיון עמוד 12 שורה 28- עמוד 13 שורה 17). בהקשר זה נתתי דעתי גם על דברי ב"כ צד ג' בחקירתה הנגדית של התובעת אשר העלה תמיהה על כך שהתובעת ערכה בדיקות מעמיקות שעה שהייתה משוכנעת כי הנתבע הוא שהניח את הצינור (עמוד 4 שורות 16-32). אכן סבורני כי עדותה של התובעת בנקודה זו בלבד בעייתית במידת מה והתמיהה העולה מחקירת ב"כ צד ג' הינה במקומה, מה עוד כי התובעת לא יכולה הייתה ליתן פרטים מדויקים יותר באשר לבדיקות הספציפיות שנערכו מטעמה. עם זאת אני סבורה כי האמור אינו פוגע בליבת עדותה של התובעת – עדות פוזיטיבית המתארת באופן משוכנע ומשכנע את אופן קרות התאונה ואת התנהלות הנתבע לאחריה.. לא מן הנמנע כי תשובותיה של התובעת לעניין זה נועדו להניח את דעתו של ב"כ הנתבע ולהציג את התובעת כמי שלא פעלה כלאחר יד להגיש את התביעה נגד הנתבע. לא מן הנמנע כי בעדותה לעניין זה הייתה משום הגזמה ואי דיוקים, אולם נוכח יתר חלקי עדותה אני סבורה כי אין בכך כדי להחליש את גרסתה האותנטית לאופן קרות התאונה ולאחריותו של הנתבע.
25. סיכומו של דבר, מצאתי את עדותה של התובעת אמינה ומשכנעת. חקירתה הנגדית של התובעת לא פגעה בגרסה זו או החלישה אותה.
26. לעומת גרסת התובעת, מצאתי כי גרסת הנתבע הייתה הגיונית פחות, לקתה בסתירות רבות, ובחוסר דיוקים. אפרט –
27. בראש ובראשונה הנתבע מודה ואומר כי כלל לא ראה את אופן התרחשות התאונה. לדבריו, מי שראה את התאונה וסיפר לו על אודות התרחשותה היה הפועל שלו. פירוש הדבר כי הנתבע במילא לא יכול להעיד מידיעה אישית על אופן קרות התאונה. יתר על כן, גם על פי גרסת הנתבע בעת קרות התאונה הוא היה במגדל עצמו על מנת לקחת שלטים ודבק לצורך הצבתם במקום. מכאן שהנתבע כלל לא היה ליד הציוד בעת קרות התאונה והפעם האחרונה בה ראה אותו לגרסתו היה כשהותיר אותו ליד המזרקה והציב את עובדו לשמור עליו (ראו סעיף 3 לתצהיר הנתבע).
חרף העובדה שמי שהלכה למעשה צפה בתאונה הוא עובדו של הנתבע, לא מצא לנכון הנתבע להגיש תצהיר מטעמו או לזמנו לעדות. הסיבה להימנעותו מלעשות כן לא הובהרה על ידי הנתבע שבתשובה לשאלת ב"כ התובעת מדוע לא זימן לעדות את הפועל שלו ענה: "אני יכול להביא אם היא רוצה" (עמוד 19 שורה 26). דהיינו הנתבע לא טען כי אין הוא יכול לאתר את הפועל או כי הפועל לא הסכים להגיע לעדות. לדבריו, לא הייתה כל מניעה מלזמן את הפועל לעדות ולכאורה היה פועל לעשות כן לו הייתה התובעת מבקשת. הימנעות ב"כ הנתבע מלזמן את הפועל מטעמו של הנתבע בנסיבות אלו הינה תמוהה למצער, ואין בה אלא להצביע על כי מדובר בבחירה מושכלת הנובעת מכך שלו היה מובא הפועל לעדות לא הייתה עדותו מסייעת לנתבע.
28. כמפורט לעיל הייתה גרסתו של הנתבע רצופה סתירות. בראש ובראשונה אציין כי הכחשתו הנמרצת של הנתבע באשר לטענה כי הצינור שגרם לנפילת התובעת אכן הונח על ידו, לא באה לביטוי בכתב ההגנה שהוגש על ידו בראשיתו של ההליך המשפטי. עיון בכתב ההגנה מעלה כי הגם שהנתבע מתייחס בכתב ההגנה לטענות התובעת כי נפגעה מצינור שהונח על ידו אין הוא מוצא לנכון להכחיש בשום שלב את עצם הנחתו של הצינור במקום התאונה, כפי שעשה בהמשך ההליך. הלכה למעשה, מהתייחסותו של הנתבע לעניין זה אף ניתן להסיק כי הנתבע קושר עצמו לצינור אולם תולה את האחריות להתרחשות התאונה בתובעת עצמה. כך למשל בסעיף 17 לכתב ההגנה נטען: "הצינור עמו עבד הנתבע היה שרוע על הרצפה ולא התרומם, התנפח או כל תיאור אחר המנסה לדמות לאירוע אופי נזיקי". דהיינו אין כל טענה לפיה הצינור כלל לא הונח במקום אלא כי הצינור לא הורם או נופח ככתוב. בסעיף 11.3 לכתב ההגנה מצוין : "... האופן שבו כתוב כתב התביעה והעובדה שלא צורפו ראיות לצורך הוכחת המפגע יותר מסתדר עם המסקנה כי התובעת הבחינה בצינור כפי שאף הודתה בתביעתה ופשוט נתקלה ברגלה בצינור שלא היווה מפגע בעת שדילגה עליו באופן פזיז...".
הגם שלכאורה הוכחשו באופן כללי כלל טענות התביעה, יש לתמוה על כי במקום הראשון בו ניתנה לנתבע האפשרות להעלות גרסתו לא ציין הנתבע כי הצינור כלל לא הונח על ידו ואף בחר להתייחס לעובדת הנחת הצינור במקום כעובדה תוך שהוא מבקש להדגיש כי לא מדובר היה במפגע.
29. התייחסותו של הנתבע לאותו צינור בגינו מעדה התובעת משתנה פעם נוספת גם במהלך עדותו בבית המשפט, אזי מציין הנתבעת כי כלל לא היה צינור במקום נפילתה של התובעת ובלשונו (עמוד 20 שורה 27 עד עמוד 21 שורה2 ):
"ש.במקום שאתה פינית היה צינור?
ת.לא היה.
ש.אתה אומר שהתובעת המציאה את הצינור?
ת.כן המציאה.
ש.לפי הגרסה שלך אתה באת לפנות אותו, אתה נראה כבחור נחמד לתבוע אותה?
ת.לא היה שום צינור במדרכה, שום דבר, איזה צינור? אני לא עובד במדרכה בכלל. לא היה צינור בכלל. "
לעומת זאת בחקירתו החוזרת של הנתבע הוא מעלה לראשונה את האפשרות כי במקום נפילתה
של התובעת היו עבודות עירייה דווקא, ובלשונו:
האם הגעת ברגע התאונה או קצת אחרי, האם היה שם צינור של מישהו אחר?
ת.ראיתי את הגב', הבאתי לה מים, אני חושב, אם אני לא טועה, עבדו מהעירייה על המדרכה.
לא זוכר מה זה. אני חושב שעבדו שם.
30. עינינו הרואות- גרסתו של הנתבע באשר לשאלת קיומו של צינור בו עשה הוא או גורם אחר שימוש הינה גרסה מתפתחת אשר השתנתה ממועד הגשת התביעה עד לשלב מתן עדותו של הנתבע ואף תוך כדי מתן העדות עצמה.
31. אין זו הסתירה היחידה בגרסתו של הנתבע. סתירה נוספת מצאתי גם בין תצהירו של הנתבע לבין עדותו בבית המשפט באשר לחילופי הדברים בין התובעת לנתבע לאחר נפילתה של התובעת. כמפורט לעיל, הנתבע הוא שהסיע את התובעת לבית החולים. על פי גרסת הנתבע, עשה כן מתוך אזרחות טובה ותו לא. על פי התובעת עשה כן נוכח אחריותו הברורה לאירוע. נראה כי בניסיונו של הנתבע לתאר את המניע לכך שהסיע את התובעת לבית החולים באופן ההולם את גרסתו, הוא לא דייק באופן תיאור הדברים. כך למשל במסגרת תצהירו ציין הנתבע: " כאשר ניגשתי לתובעת היא ביקשה כוס מים, ביקשה שאזמין לה אמבולנס ואז שאלה אם אסכים לקחת אותה לבית החולים". לעומת זאת בעדותו בבית המשפט ציין הנתבע: "אמרתי תזמיני אמבולנס, בואי אני אקח, היא אמרה לא רוצה אלך ברגל. היא שתתה, אמרתי תזמיני אמבולנס, אח"כ היא אומרת לא, משהו כזה, אני אומר לה את יודעת מה אני אקח אותך, אני הצעתי לה"(עמוד 19 שורות 2-4). גרסה זו של הנתבע תואמת יותר את גרסת התובעת עצמה לפיה הנתבע עצמו הפציר בה לנסוע עימו לבית החולים לאחר שהיא ביקשה שיוזמן למקום אמבולנס (ראו עמוד 14 שורות 13-17).
נראה כי במסגרת תצהירו ביקש הנתבע לייחס לתובעת את הסיבה לכך שהיא הובהלה לבית החולים במכוניתו, כפי הנראה מתוך מחשבה כי בכך ירחיק עצמו מהאחריות להתרחשות התאונה, אלא שבעדותו של הנתבע בבית המשפט, הושמעה על ידו גרסה שונה לעניין זה - גרסה השונה מזו שהועלתה על ידו בתצהיר ומתאימה יותר לגרסת התובעת עצמה.
32. יתר על כן, הנתבע ניסה לתאר בתצהירו ובעדותו תיאור "נינוח" באשר לחילופי הדברים בין התובעת לנתבע לאחר התאונה, אלא שבעדותו ציין פרטים נוספים אשר אינם עולים בקנה אחד עם התמונה אותה ניסה לתאר. כך למשל ציין הנתבע בעדותו כי התובעת דרשה ממנו לתת לה את פרטיו ואף נראה כי עשתה זאת , כעולה מעדותו בעמוד 18 שורה 31 עד עמוד 19 שורה 2 : "... הלכתי להביא מים מתוך המוזאון, זה לוקח כמה דקות, נתתי לה את המים, היא אמרה אני רוצה אמבולנס, אמרתי לה תזמיני אמבולנס, אמרה אני רוצה את הפרטים שלך, נתתי לה את הפרטים שלי, היא אמרה אם לא תיתן לי את הפרטים אני אלך לשומר של הבנין, אתה עובד בבנין, נתתי את הפרטים שלי". הנתבע מתאר אם כן מעין ויכוח שהיה לו עם התובעת לעניין הפרטים שהתבקשו ממנו. ויכוח ממנו ניתן ללמוד על כי התובעת הבהירה כבר בשלב הסמוך לאחר התאונה כי היא רואה בנתבע כאחראי. הלך רוח זה לא בא לביטוי בתיאור הדברים בתצהיר התובע, ואף לא תואם את ניסיונו של התובע לשוות למפגש בינו לבין התובעת לאחר הנפילה, אופי של מפגש ידידותי בין אישה מבוגרת שנפגעה לבין אזרח "טוב" שבא לסייע לה. אין זה גם ברור נוכח הדברים הללו מדוע היה התובע "המום" כדבריו כשקיבל את כתב התביעה בו הואשם באחריות לקרות התאונה (כפי שטען בעמוד 19 שורה 17).
33. הנה כי כן - בהשוואה בין גרסת התובעת לגרסת הנתבע באשר לאופן התרחשות התאונה והשתלשלות האירועים לאחריה אני מוצאת את גרסתה של התובעת סבירה יותר מאשר גרסת הנתבע. גרסה זו הינה קוהרנטית ועקבית הן באשר לאופן קרות התאונה והן באשר לחילופי הדברים לאחר התאונה. לעומת זאת מצאתי את גרסת הנתבע מסתברת פחות הן נוכח הסתירות שעלו בה וחוסר העקביות, והן נוכח היותה הגיונית פחות מהגרסה שהוצגה על ידי התובעת.
34. ודוקו- הנתבע תולה את יהבו על הטענה לפי לא הייתה לו סיבה של ממש להניח צינור בחלק הציבורי על המדרכה, מאחר שעבודתו התבצעה במרחב של מגדל המוזאון ולא על המדרכה. נוכח משקלן המצטבר של הסתירות בגרסת הנתבע אל מול העקביות בגרסת התובעת, אינני סבורה כי יש בטענה זו (שכאמור לא הועלתה בכתב ההגנה אלא רק לאחר מכן) לבדה כדי לסייע לנתבע. בראש ובראשונה, וכאמור לעיל, אופן ביצוע עבודתו של הנתבע לא הוכחה על ידו באמצעות עדים אחרים מלבדו, חרף העובדה שפועל מטעמו היה במקום ויכול היה להעיד על כך באופן אישי. יתר על כן הנתבע לא הכחיש כי עבד בקרבת מקום. הוא לא הכחיש שהגיע לסייע לתובעת לאחר נפילתה ואף הסיע אותה לבית החולים. הוא גם לא הכחיש כי במסגרת העבודה אליה הוזמן נעשה על ידו שימוש בצינור. דהיינו גם על פי גרסת הנתבע עצמו, הוא שהה בקרבת מקום על מנת לבצע עבודות תחזוקה ברחבת המגדל – עבודות הנעשות גם באמצעות צינור. לא מן הנמנע כי במהלך פרישת הציוד במקום הונח צינור גם על השטח הציבורי הסמוך לשטח המזרקה, ודווקא טענת הנתבע שעבודות הליטוש טרם החלו כאשר התובעת מעדה יכולה לעלות בקנה אחד עם סברה אפשרית זו. כך או כך, בנסיבות המפורטות לעיל אינני סבורה כי התובעת הייתה צריכה להוכיח באופן מדויק את הסיבה להנחתו של צינור בשטח המדרכה, וכי עמדה בנטל ההוכחה של תביעתה גם מבלי להבהיר נקודה זו.
אחריות הנתבע והתובעת לנזקיה של התובעת
35. משקיבלתי את גרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה לא נותר לי אלא לקבוע את אחריותו של הנתבע. ברי כי לנתבע, כמי שאחראי היה על ביצוע העבודות במקום ועשה שימוש בצינור הנטען, אחריות כלפי עוברי האורח הצועדים במדרכה, וברי כי הותרתו של צינור שרוע על המדרכה טרם הצבתם של שלטי אזהרה או אמצעי בטיחות אחרים (כנטען על ידי הנתבע עצמו) מהווה הפרה של חובת זהירות זו, קל וחומר שעה שצינור זה הוזז ממקומו (אם במשיכה אם בהרמה) באופן פתאומי. במילים אחרות- על הנתבע היה לצפות כי הותרתו של צינור חשוף על המדרכה הציבורית ללא השגחה ראויה או לחלופין ללא שילוט וגידור כנדרש עלול להוות מפגע ולגרום לנזקים מסוג הנזק שנגרם בסופו של יום לתובעת.
36. אשר לשאלת האשם התורם של התובעת - על פי כתב ההגנה שהוגש, לתובעת אחריות רבה לאופן קרות התאונה כמי שלא נזהרה שעה שעברה מעל המפגע בו הבחינה מבעוד מועד על פי גרסתה שלה. כעולה מחקירתה הנגדית של הנתבעת (עמוד 13 שורות 13-28):
"ש. איך עוברים מעל מכשול לטענתך בזהירות רבה, מה ההבדל בין זהירות רבה לבין חוסר זהירות, האם לפני שעברת את הצינור שמת קסדה או מגני ברכיים?
ת. מרימים את הרגל ועוברים בזהירות. אני לא יודעת מה אתה עושה, אני יודעת מה אני עשיתי. לעבור בצורה לא זהירה, למשל הכוונה לרוץ ולהתקע בצינור.
ש. את אומרת שלא ניתן היה לעקוף את הצינור והיית חייבת לעבור מעליו?
ת. נכון.
ש. מישהו רדף אחרייך או סיכן את חייך?
ת. לא. היו מכוניות על הכביש. היו שם מוניות ומכוניות שנסעו.
ש. למה לא עצרת לפני המכשול, למה דילגת עליו?
ת. הרמתי רגל והמשכתי.
ש. למרות שידעת שיש מכשול המשכת?
ת. זה לא מכשול של 3-4 מ'. לא עצרתי כי זה לא נראה מכשול כל כך גבוה. בעלי עבר ראשון ואני אחריו.
ש. למה לא ביקשת להרים את הצינור?
ת. אין שלטי אזהרה, ממי הייתי אמורה לבקש עזרה? זה לא צינור שאי אפשר לדלג מעליו וללכת".
מכאן אני למדה כי הנתבע מבקש לייחס לתובעת אחריות משמעותית להתרחשות התאונה.
37. איני רואה עין בעין עם הנתבע לעניין זה. התובעת אכן הבחינה בצינור מבעוד מועד על פי עדותה, אולם ציינה כי צינור זה היה פרוש לאורך המדרכה באופן שלא ניתן היה לעקפו דרך המדרכה עצמה. בעלה, כמתואר על ידה, עבר מעל הצינור שניות ספורות לפני כן בהצלחה. בנסיבות אלו אין זה בלתי סביר לחלוטין להניח כי גם התובעת עצמה תעבור ללא פגע מעל הצינור הפרוש לאורך המדרכה. חשוב מכך- התובעת אינה טוענת כי כלל לא הבחינה בצינור ונתקלה בו אלא כי פגיעתה נגרמה כתוצאה מתזוזה פתאומית בצינור. פירוש הדבר כי לו היה נותר הצינור פרוש על הקרקע, הייתה גם התובעת מצליחה לעבור מעליו. התנועה הפתאומית של הצינור היא שגרמה לאיבוד שיווי המשקל של התובעת, ויכולתה של התובעת לצפות אותה הייתה נמוכה.
38. חרף האמור לעיל מצאתי לנכון להטיל על התובעת אשם תורם בשיעור נמוך. סבורני כי בנסיבות המקרה משהבחינה התובעת באותו צינור פרוש על הקרקע טוב הייתה עושה אם הייתה מוודאת אם מדובר בצינור סטטי שאינו זז או שמא מדובר בצינור בו נעשה שימוש ולפיכך יש צפי גבוה יותר לתזוזתו הפתאומית. התובעת יכולה הייתה לצורך העניין להביט מסביב לפני שדילגה מעל הצינור ובכך לוודא שאין מי שעושה בו שימוש באותו רגע נתון.
לאור כל המפורט לעיל מצאתי לנכון להעמיד את שיעור אשמה התורם של התובעת לתאונה על 10% בלבד.
אחריות צד ג'
39. משקבעתי את אחריותו של הנתבע ואת אשמה התורם של התובעת, יש לדון בהודעת צד ג' אשר הוגשה על ידי הנתבע. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדויות, אינני מוצאת כי הנתבע עמד בנטל הוכחת אחריותו של צד ג - אם באופן חלקי ואם באופן מלא - להתרחשות התאונה.
40. בהודעת צד ג' מעלה הנתבע (המודיע) טענה אחת מרכזית עליה מבוססת עמדתו לפיה יש לראות בצד ג' כאחראי לתאונה. לפי טענה זו הייתה זו אחריותו של צד ג' לגדר את המקום, להציב שלטי אזהרה או למנוע מהולכי רגל לעבור במקום בעת העבודות. אכן יש מקום לקבל את עמדת הנתבע לפיה למחזיקת המגדל ו/או למזמינת העבודה לשמה הגיע הנתבע יש אחריות כלפי העוברים ושבים ועליה לוודא כי אלו לא ייפגעו או יינזקו כתוצאה מאותן עבודות הנעשות בשטחה ולמענה. אלא שבכך שלצד ג' אחריות בסיסית כלפי הציבור בהקשר זה לא יוצא הנתבע ידי חובתו, שכן עליו להוכיח כי צד ג' גם הפר את חובתו בהתנהגותו או במחדלו.
41. לא מצאתי כי הנתבע הוכיח ולו ראשיתה של התנהגות רשלנית מצד ג'. על פי גרסתו של הנתבע עצמו דרש ממנו אב הבית של מגדל המוזיאון שלא להתחיל בעבודתו בטרם יציב את השלטים המזהירים את הציבור מפני העבודות במקום, וכפי שאמר הנתבע בעצמו בדיון שנערך ביום 15.11.16: "לפני שאני פורש יש אב בית, אני צריך למתוח את הכבלים, הוא אמר לי אתה לא מתחיל לעבוד עד שאתה לא מותח את הכבלים, שם נייר דבק ושלטים". מכאן- שעל פי גרסת הנתבע, אב הבית מטעם צד ג' נתן דעתו על הסיכונים האפשריים כתוצאה מעבודות התחזוקה של הנתבע, והקדים דרישה כי הנתבע יפעל להצבת אמצעי הזהירות הנדרשים מבעוד מועד.
42. לא זו אף זו- בעת נפילת התובעת, היה הנתבע, על פי עדותו, בתוך המגדל על מנת להביא את אותו ציוד שנדרש להביא על ידי אב הבית, כך שאף לא ניתן יהיה לטעון כי צד ג' התרשל בפיקוח על הנתבע ובהבטחת עמידתו בדרישותיו הבטיחותיות. יש לזכור כי מקום נפילת התובעת היה על המדרכה הציבורית שמחוץ לרחבת מגדל המוזאון ולא ברחבת מגדל המוזאון, ועל פי עדותו של הנתבע, אירעה התאונה עוד טרם החל בעבודות לשמן הוזמן. בנסיבות אלו אינני מוצאת כיצד חברת האחזקה של מגדל המוזאון או מזמינת העבודות של הנתבע יכולה להימצא כרשלנית כלפי התובעת באופן כזה או אחר.
43. אעיר מעבר לנדרש, כי לאחר סיום דיון ההוכחות, העלה הנתבע לראשונה את האפשרות כי יש לצד ג' ביטוחים עבור קבלני משנה הפועלים במקום. טענה זו לא הועלתה בשום שלב שהוא במהלך ניהול התביעה, קל וחומר שלא התבקשו הבהרות, פרטים נוספים או גילוי מסמכים לעניין זה (וככל שהתבקשו ולא נענו, לא הוגשו על כך בקשות לבית המשפט). העלאת הנושא לראשונה לאחר ניהול ההוכחות אינה יכול להיעתר בחיוב בשלב זה, מה עוד שטענה זו נענתה באופן סתמי ללא כל ביסוס ונראה כי מדובר היה בניסיון לבדוק אפשרות קיומם של ביטוחים בלבד- ניסיון שמקומו ומועדו אינם בשלב זה.
44. זהו המקום לציין כי במהלך הסיכומים הועלתה טענה מצד ג' לפיה היא כלל אינה בעלת הדין הרלוונטית מאחר שאין לה כל קשר למגדל- לא כבעליו, לא כמחזיקתו ואף לא כמנהלת שלו. לדברי ב"כ צד ג', חברת "נכסי אריאל תפעול מבנים" נתבעה למעשה בשגגה, ככל הנראה בשל הדמיון בין שמה לבין שם החברה המופיעה על החשבונית שהוצגה על ידי הנתבע "חברת נכסי אריאל מגדל המוזאון תל אביב".
לכאורה גם מסיבה זו דין הודעת צד ג' שהוגשה נגדה להידחות. כעולה מטענות צד ג' וכעולה מעיון באותה חשבונית שצורפה למוצגי הנתבע, אכן אין זהות בין צד ג' שצורף על ידי הנתבע לבין החברה הרשומה כנמענת בחשבונית. עסקינן אם כן בשתי חברות שונות בעלות זהויות נפרדות. חרף האמור לעיל אציין כי טענה זו, בפירוט שבו הוצגה בסיכומי צד ג', לא הועלתה עובר לסיכומים. אכן, לאורך כל ההליך המשפטי שהתנהל שב צד ג' וטען כי אין הוא בעל הדין הנכון. אלא שגם לאחר ששבתי ועיינתי בפרוטוקולים ובכתבי הטענות ותחשיבי הנזק, לא מצאתי כי צד ג' התכבד וטען באופן מלא ומפורט מדוע אין הוא בעל הדין הנכון. לכאורה ניתן היה להניח כי טענותיו מכוונות לעניין אחריות צד ג' ולא לעניין זהותו. אין אני יודעת בשלב זה גם מהו הקשר בין חברת "נכסי אריאל תפעול מבנים" לבין חברת "נכסי אריאל מגדל המוזאון", ויתכן כי לו היה ב"כ צד ג' מבהיר באופן מפורש וברור כי אין הוא בעל הדין הנכון, יכול היה הנתבע לפעול לבירור הנושא ולהסרתו של צד ג' מבעוד מועד.
45. מאחר שאני מוצאת כי טענות הנתבע באשר לאחריות מזמינת העבודה והאחראית על המגדל אינן יכולות להתקבל גם לגופו של עניין, אינני נדרשת להיכנס לעובי הקורה באשר להתנהלות צד ג' לעניין זה, ולהשלכות התנהלות זו על בחינת קבלתה של הודעת צד ג'. מצאתי לנכון להתייחס לעניין זה במסגרת שיקוליי באשר לפסיקת הוצאות.
נזקי התובעת
46. משמצאתי את הנתבע אחראי לנזקיה של התובעת, יש לבחון את שיעור הפיצוי הראוי בגין נזקיה.
מצבה הרפואי והתפקודי של התובעת
47. כעולה מהתיעוד הרפואי בבית החולים איכילוב אליו הובהלה התובעת, אובחן אצלה שבר בפיקת הברך והיא גובסה. ביום 18.12.12 בוצע בבית החולים לניאדו ניתוח ORIF של הפיקה והתובעת השתחררה לביתה בהמלצות הבאות: " דריכה מלאה בעזרת קביים, אנלגטיקה על פי הצורך, פיזיותרפיה במסגרת ביתית, המשך Knee immobilizer במשך חודש". על פי דברי התובעת, היא הייתה עם סד מקבע ברך למשך שלושה חודשים וטופלה במשך שנה בטיפולי פזיותרפיה והידרותרפיה.
48. על פי ממצאיו של ד"ר חביב, מומחה בית המשפט, נמצא כי התובעת "הולכת ללא צליעה וללא תמיכה. עומדת עצמאית על בהונות ועל עקבים עם קושי מימין, מתקשה לכרוע עם ברך ימין בשל הגבלת כיפוף בברך. מבצעת שפיפה על רגל ימין עם כאב אך ללא קריסה. אורך רגליים שווה וסימטרי ללא עיוות. מנח תקין. בברך ימין צלקת אורכית מרכזית אורך 11 סמ במראה תקין אינה דבוקה ואינה רגישה. הפיקה בברך ימין מעט גדולה ולא סדירה". בסיכום הממצאים נקבע כי מדובר במצב לאחר ניתוח בברך ימין, חולשה קלה של שרירי המנגנון המיישר, רגישות סביב הפיקה, הגבלה וכאב בכיפוף הברך. המומחה קבע בחות דעתו כי השבר בפיקה טופל בניתוח ושיקום ממושך וכי כעת קיימת השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה והתנועות. לפיכך העמיד את שיעור נכותה של התובעת על 15%, וייחס 12 % מתוכם לתאונה נשוא התביעה. בנוסף העריך המומחה את תקופת אי הכושר הזמנית של התובעת מיום התאונה ב- 100% לשלושה חודשים, בשיעור של 50% למשך חודשיים נוספים, ו- 20 % למשך חודשיים נוספים. כן העריך כי סביר להניח שתזדקק לטיפולים בכאב, טיפול גופני משקם ואולי אף ניתוח שנמצאים בסל הבריאות ואינם כרוכים בתשלום.
חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט לא מחייבת את בית המשפט, שהוא הפוסק האחרון בעניין זה. אולם, הכלל הוא, כי בית המשפט לא יסטה ממסקנותיו של המומחה הרפואי אלא בהתקיים נסיבות מיוחדות (ראו ע"א 9598/05 פלוני נ' חברת ביטוח "המגן" בע"מ, מיום 28.3.2007). חוות דעתו של מומחה בית המשפט מבוססת על בדיקה קלינית של התובעת, על ממצאי ההדמיה ועל התיעוד הרפואי. אין כל טענה כי נפל פגם כלשהו בחוות הדעת או בקביעותיו של המומחה, והוא אף לא זומן לחקירה על ידי מי מהצדדים, ולפיכך אני מאמצת את ממצאיו ומסקנותיו כלשונן.
49. אשר למצבה התפקודי – התובעת טוענת כי בעקבות התאונה לא יכולה הייתה לתפקד בכלל, בקושי יצאה את ביתה, הפסיקה ללכת למכון כושר, חדלה לעיסוק בצורפות ובעיצוב ותפירה והפסיקה את לימודיה לעיצוב שמלות כלה. חייה של התובעת, על פי תצהירה, לא שבו להיות מה שהיו. לדבריה עד היום אין היא יכולה לעלות ולרדת במדרגות, סובלת מקושי בהליכה, אינה יכולה להרים דברים, אפילו לא קניות קלות, אינה יכולה להרים את נכדיה, לשחק איתם או ליצור באומנות (סעיף 15 לתצהיר).
50. התובעת לא נחקרה על אודות טענותיה לעניין קשייה התפקודיים. בתחשיב הנזק שהוגש על ידי הנתבעת לפני מינוי המומחה מטעם בית המשפט (על סמך מיצוע נכויות המומחים מטעם הצדדים) נטען על ידי הנתבע כי אין הוכחה שהתובעת נותרה מוגבלת בעקבות התאונה, וכי נוכח העמדת נכותה של התובעת על 5% לפי חוות דעת מומחה הנתבע, אין להעמיד את שיעור נכותה על נכות גבוהה יותר.
51. הלכה היא, שהנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ראו למשל ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי (8/6/95).
התובעת הינה פנסיונרית של משרד החינוך, כך שבמועד התאונה לא עבדה. על פי הנטען בתצהירה היא עסקה באומנות, עיצוב ותפירה, אולם לא נטען כי עיסוקה זה הניב לה שכר. עם זאת עדותה של התובעת כי הייתה פעילה, וכי התאונה פגעה בכושרה ובתפקודיותה, לא נסתרה על ידי הנתבע. טענות אלו מבוססות גם על התיעוד הרפואי ועל חוות דעת המומחה שהתרשם כי לתובעת מגבלות תנועה, וכי היא תיזקק בעתיד למשככי כאבים ולטיפולים שונים. לאחר שבחנתי את מכלול הנתונים, הראיות שהובאו העדויות שנשמעו, חוות דעת המומחה, כמו גם את החומר הרפואי לפני ואחרי התאונה, באתי לידי מסקנה, כי קביעת המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לנכותה הרפואית של התובעת הינה בעלת היבט תפקודי ומשקפת גם את הפגיעה התפקודית שנגרמה לה. לפיכך אני קובעת כי אף נכותה התפקודית של התובעת עומדת על 12%.
אומדן הנזק
52. משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות ראשי הנזק.
שיעור הנזק
53. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:
התובעת ילידת: 1.1.1947.
מועד התאונה: 9.12.12.
גיל התובעת בעת התאונה: 65 ו-11 חודשים.
גיל התובעת כיום: 72 ו-7 חודשים.
שיעור נכות רפואית: 12%
שיעור נכות תפקודית: 12%
עזרת הזולת
54. התובעת טוענת בתצהירה כי בעקבות התאונה סעדו אותה בני המשפחה, וכי לאחר התאונה העלתה את תדירות היעזרותה בעוזרת אותה העסיקה מפעם בשבועיים לפעם בשבוע. התובעת לא הציגה קבלות או אסמכתאות אחרות המוכיחות כי נאלצה לפנות לעזרה בשכר נוכח מצבה הרפואי או כי נאלצה להגדיל את הוצאותיה לעניין זה. לטענתה ביטוח לאומי העניק לה עזרה זמנית במשק בית אך זו הופסקה לאחר חמישה חודשים בשל גובה הכנסותיה. בכל מקרה לא הוגשה כל אסמכתא לטענות התובעת לעניין עזרת צד ג'. הנתבעת טענה בתחשיב הנזק מטעמה כי אין כל אינדיקציה לעזרה מיוחדת החורגת מעזרת בן משפחה, והסכימה לצרכי פשרה להעמיד את סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה על 1,500 ₪.
55. כפי שנפסק לא פעם, הפיצוי בגין העזרה של צד שלישי נועד לשפות את הנפגע עבור עזרה הנחוצה לו לטיפול בעצמו, בגלל מומו ולשם ביצוע פעולותיו השגרתיות והיומיומיות. בפסיקה נקבע שכאשר בני משפחה מעניקים שירותים לנפגע ומשקיעים בכך "מאמץ יוצא דופן וחריג" מעבר למקובל בין בני משפחה, עומדת לניזוק זכות לתבוע פיצוי עבור שווי הטיפול גם אם הוא לא שילם עבורו (ראו ע"א 1164/02 קרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלוני (4/8/05)).
לעניין שיעורו של הפיצוי, יש לקבוע, שראוי להעמיד את הסכום על שיעור נאות (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח’ (27/12/73)) ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת הנפגע (ראה: ע"א 515/83 עגור נ' איזנברג ואח’ (26/2/85), וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה (14/8/90)) על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה.
בענייננו, כפי שעולה מן החומר הרפואי לאחר התאונה נזקקה התובעת לניתוח, ונדרשה ללכת עם סד קיבוע למשך שלושה חודשים. מהתיעוד הרפואי שהוגש ומהקבלות שצורפו, עולה כי במהלך שנת 2013 נדרשה התובעת למספר רב ביותר של טיפולי פיזיותרפיה וביקורי רופאים בשל פציעתה. גם לפי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט נקבעו לתובעת נכויות זמניות למשך 7 חודשים מתוכן שלושה חודשים אי כושר מלא וחודשיים אי כושר בשיעור 50%.
אין ספק כי בתקופה הראשונה נזקקה התובעת לעזרה מוגברת וכי בני המשפחה צריכים היו להתגייס במאמץ יוצא דופן וחריג אליו לא היו נדרשים לולא ארעה התאונה. יש להניח כי עם חלוף הזמן נזקקה התובעת לעזרה מופחתת והדבר עולה גם מהקבלות שצורפו על ידה אשר רובן ככולן משנה לאחר התאונה ולא לאחר מכן. בנוסף אני מוצאת כי סביר לקבוע, כי התובעת התקשתה לאחר התאונה בפעולות פיזיות שונות ויש להניח כי בעקבות התאונה וקשייה התפקודיים תתקשה גם בעתיד בביצוע מטלות שוטפות בבית ומחוצה לו.
לאור כל האמור לעיל, ולאור גילה המתקדם של התובעת ואופי פגיעתה, אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד על סכום גלובלי של 15,000 ₪.
הוצאות רפואיות וניידות
56. להודעה שהגישה התובעת ביום 23.1.17 צירפה קבלות וחשבוניות בגין הוצאות רפואיות שנאלצה להוציא בעקבות פציעתה בסכום מצטבר של 12,500 ₪. עיון בחשבוניות ובקבלות מעלה כי רובן ככולם הינו משנת 2013 דהיינו מסמוך לאחר התאונה והן כוללות קבלות בגין טיפולי פזיותרפיה מרובים וביקורי רופא והתייעצויות. לקבלות לא צורפו סיכומי טיפול מהם ניתן ללמוד על המטרה המדויקת לצורכן בוצע הטיפול בגינו הועבר התשלום, אולם מאחר שמדובר בקבלות שהוצאו בסמוך לאחר התאונה, יש להניח כי חלקן הארי למצער הינו בקשר לתאונה ובעקבותיה.
57. הנתבעות טענה בתחשיב שהוגש מטעמה כי התובעת זכאית לקבל במסגרת המוסד לביטוח לאומי וחוק בריאות ממלכתי את כל הטיפול הרפואי לה הוא נזקק. יש לזכור כי מומחה בית המשפט מציין בחוות הדעת כי "יש להניח שהמטופלת תיזקק לטיפולים בכאב, טיפול גופני משקם ואולי אף ניתוח אשר נמצאים בסל הבריאות".
58. בנסיבות העניין, בשים לב לכל הנתונים המפורטים עד כאן, אני אומדת את ההוצאות הרפואיות של התובעת והוצאותיה על ניידות (בעיקר בתקופת ההחלמה אולם גם נוכח האפשרות כי תיאלץ לערוך ניתוח נוסף בעתיד כמצוין בחוות הדעת) בסך כולל של 15,000 ₪.
נזק לא ממוני
59. התובעת עתרה לפיצוי בגין נזק לא ממוני בשיעור של 75,000 ש"ח. הנתבעת סברה בתחשיב מטעמה שהפיצוי בגין נזק לא ממוני אינו אמור לעלות על 5,000 ₪.
60. בשים לב לתקופת אי הכושר של התובעת ולסבל שהיה מנת חלקה של התובעת מאז התאונה ולנכות בגינה, אני מעמידה את הפיצוי בגין נזק לא ממוני על סך של 40,000 ₪.
סוף דבר
61. סה"כ נזקי התובעת הם כדלקמן:
|
עזרת הזולת בעבר ובעתיד -
|
15,000 ₪
|
|
הוצאות רפואיות, נסיעה והוצאות אחרות
נזק לא ממוני
|
15,000 ₪.
40,000 ₪.
-------------
|
|
סה"כ פיצוי
|
70,000 ₪
|
|
ניכויי אשם תורם – 10%
|
7,000 ₪ -
|
|
סה"כ פיצוי בניכויי אשם תורם
|
63,000 ₪.
|
| |
|
62. סיכומו של דבר - התביעה נגד הנתבע מתקבלת. הודעת צד ג' נדחית.
63. הנתבע ישלם לתובעת סך של 63,000 ₪ בצירוף שכר טרחה בשיעור של 23.4%, החזר אגרה כפי ששולמה, החזר שכר העדים כפי שנפסק והחזר הוצאות למומחים, הכול בכפוף להצגת חשבוניות ובתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.
כן ישלם הנתבע לצד ג' את החזר הוצאות המומחים ושכר טרחה בשיעור של 3,000 ₪. בחרתי להעמיד את שכר הטרחה לאור המפורט בסעיף 44 לפסק הדין. כאמור, אני מאמינה כי לו היה צד ג' ברור יותר בטענותיו באשר לזהות בעל הדין הרלוונטי לטענות הנתבע, יש להניח כי הנתבע היה פועל למחיקת ההודעה נגדו מבעוד מועד. בנסיבות אלו נראה כי המשך ניהול ההליכים נגד צד ג' בתביעה הינו גם בנובע גם מהתנהלותו שלו.
5129371 הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.
54678313זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.
ניתן היום, ב' תמוז תשע"ט, 05 יולי 2019, בהעדר הצדדים.
