פלונית נ׳ פלוני

 

עניינו של פס"ד זה בתביעת מזונות ומשמורת קטינות ותביעה לסעד כספי  בעוולת לשון הרע, איומים, פגיעה בפרטיות והפרת חובה חקוקה.

 

רקע :

 

1. התובעת (להלן: "האם או התובעת") והנתבע (להלן: "האב או הנתבע") נישאו זל"ז כדמו"י ביום 2006 ומנישואין אלה נולדו שתי בנות (להלן: "הקטינות" או "הבנות"): __ ילידת 2006 בת כ – 15 שנים; __ ילידת 2007 , בת כ – 14 שנים. ביום בשנת 2016 עזב האב את בית המשפחה ובחודש 03/2017 התגרשו הצדדים. לאב שתי בנות בגירות מנישואין קודמים.

 

2. בין הצדדים מתנהל הליך ארוך וסבוך שתחילתו ביום 14.7.16, מהלכו הוגשו למעלה מ- 140 בקשות שונות וניתנו למעלה מ- 170 החלטות שיפוטיות; בנוסף, לתיק ביהמ"ש הוגשו 41 חוות דעת שונות, מתוכן כ- 10 תסקירים מטעם עו"ס לסדרי הדין; 6 דיווחים מטעם האפוטרופוס לדין ו- 2 חוות דעת מומחית שמונתה לטיפול במשפחה.

 

3. בעניינם של הצדדים התנהלו 10 הליכים הכוללים בין היתר תביעות כספיות לרבות תביעת האב כנגד אחות האם, ובקשות הדדיות לצווי הגנה. כיום תלויים לפניי ההליכים כדלקמן: 

 

 

תביעות האם כנגד האב:

תמ"ש 30504-07-16 – שם עותרת לקביעת משמורת בידיה והגדרת זמני שהות עם הקטינות.

תמ"ש 30406-07-16 –  שם עותרת לחיוב האב במזונות הקטינות.

 

תביעות האב כנגד האם:

תמ"ש 32731-10-17 – תביעה כספית שם עותר לקבלת פיצוי בגין לשון הרע ואיומים;

תלה"מ 8506-11-17 – תביעה כספית שם עותר לקבלת פיצוי בגין לשון הרע, איומים, הפרת חובה חקוקה ופגיעה בפרטיות.

 

4. עתירות הצדדים במסגרת התביעות לפניי :

 

עתירות האם:

 

• א. להורות שהינה ההורה המשמורן על הקטינות.
• ב. לקבוע את מזונות הקטינות בסך של 3,350 ₪ בחודש לכל אחת בתוספת 40% הוצאות מדור בסך 2,498 ₪ ובסה"כ 9,198 ₪. לחלופין, לפסוק לקטינות דמי מזונות ראויים תוך שמירה על רמת החיים לה הורגלו, כל זאת מיום הגשת בקשתה למזונות זמניים.
• ג. לחייב את האב לשאת במחצית הוצאות בריאות וחינוך חריגות.
• ד. לדחות את טענות האב ולחייבו בשכ"ט והוצאות בשל תביעות הגשת תביעות סרק.

 

עתירות האב:

 

• ה. לקבוע שהאם הורה מנכר שגרמה לסרבנות קשר מצד הקטינות ובשל כך להורות על ביטול חיובו במזונות והשבת כל התשלומים ששילם בהתאם להחלטת המזונות הזמניים.
• ו. לחייב את האם בפיצוי מקסימאלי בגין פגיעה בשמו הטוב בסך 250,000 ₪; לחלופין, לחייבה בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50,000 ₪ לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע ובכפל הסכום לפי סעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע; לחייב את האם לשאת בכל עלות שתידרש לטובת גניזת הכינויים המבזים מכל מנוע חיפוש, אפליקציה וכד'; לחייבה בפיצוי בסך 50,000 ₪ בגין הפרת חובה חקוקה; ופיצוי של 25,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות.
• ז. לחייב את האם בשכ"ט והוצאות ההליך לאחר שלא הגישה כתב הגנה במועד ונדרש ממנו להגיש 6 בקשות למתן פס"ד והחלטות.

החלטות והליכים קודמים;

 

נוכח חשיבות הדברים כפי שיפורט בהמשך, אסקור את עיקר ההחלטות וההליכים הצריכים בשאלת המזונות וזמני השהות:

 

החלטות בשאלת המזונות הזמניים;

 

5. בדיון מיום 28.11.16 נקבעו מזונות הקטינות בסך של 600 ₪ לחודש עבור כל קטינה בתוספת מחצית מהוצאות בריאות וחינוך. החלטה זו ניתנה לאור הכנסתם הגבוהה של הצדדים (15,000 ₪ לאב ו – 16,000 ₪ לאם) ובשים לב לזמני השהות שהומלצו.

 

6. ביום 24.09.17 נדונה בשנית שאלת המזונות הזמניים ואלה נקבעו בסך של 3,200 ₪ בחודש עבור שתי הקטינות, וחלוקה שווה של הוצאות חינוך ובריאות. החלטה זו ניתנה בין היתר בשים לב לכך שלא התקיימה עוד חלוקת זמני שהות שווה, והאב לא עבד.

 

7. ביום 20.03.19 נדונה בשלישית שאלת המזונות במסגרת בקשת האב להפחתתם ואלה נקבעו בסך של 2,800 ₪ בחודש עבור שתי הקטינות וחלוקה שווה של הוצאות בריאות וחינוך. החלטה זו ניתנה לאור שינוי נסיבות שחל, כמפורט בהחלטה.

 

8. ביום 14.03.20 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת האב להפחתת דמי מזונות שנקבעו ביום 24.09.17 והופחתו ביום 20.03.19.

 

9. ביום 28.04.20 נדחתה בקשתו הנוספת של האב לעיון חוזר בהחלטת דמי המזונות הזמניים מאחר ולא הוכח כל שינוי נסיבות.

 

10. לסיכום, נכון לכתיבת שורות אלה, דמי המזונות הזמניים בעבור שתי קטינות הינם 2,800 ₪, קרי 1,400 ₪ לכל קטינה בתוספת מחצית מהוצאות החינוך והבריאות.

 

החלטות בשאלת זמני שהות ;

 

11. ביום 29.08.16 ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים שהתגבשו במסגרת דיון בבקשת האב למתן צו הגנה כנגד האם (ה"ט 48753-08-16 ) ובהתאם להן הוסכם שהקטינות ישהו עם האב בימים ב' ד' ובסופ"ש;  בשבוע לאחר מכן בימים ב' ד' ו-ה'. ביתר הימים ישהו הקטינות עם האם. עוד נקבע, שהאם תעשה כל שנדרש על מנת שגם הבת ___ תגיע אל האב ואי הגעתה לבית האב לא תחשב כהפרת הצו. בנוסף, ניתן צו לשירותי הרווחה להגיש תסקיר לעניין זמני השהות והמשמורת המומלצים.

 

12. ביום 28.11.16 ניתן תוקף של החלטה להמלצות העו"ס באשר למשמורת הקטינות ובהתאם לה הונהגה משמורת משותפת זמנית ל- 6 חודשים וזאת במקביל לטיפול משפחתי מידיי נוכח עוצמת המחלוקת בין הצדדים.

 

13. ביום07.17 אושרו בהחלטה המלצות התסקיר מיום 11.7.17 כמו גם הסכמות הצדדים ובהתאם להן הבת ___ תבלה עם האב ביום ב' בין השעות 16:00-20:00 ובכל שבת שניה בחודש בין השעות 10:00-20:00 והבת ____ תבלה עם האב בימי ד' באותן שעות ובכל שבת רביעית באותן השעות.

 

14. נוכח הקונפליקט בין ההורים שהתפתח לכדי עוינות והיעדר קשר בין האב לקטינות, מונתה ביום 4.11.17 אפוטרופוס לדין עבור הקטינות (להלן:"אפוט' לדין").  בדיווח שהגישה ביום 19.11.17 המליצה על חידוש הקשר והליך טיפולי. ביום 23.11.17 נקבע בהסכמה שהקטינות ימשיכו בטיפול, ההורים אף הם יופנו לטיפול, ובין האב לקטינות יתקיימו פגישות במרכז מסחרי. לאחר הסכמה זו התקבלו תסקירים במסגרתם גובשה המלצה לפיה האב והקטינות יופנו לטיפול משפחתי.

 

15. ביום 31.07.18 אושרו המלצות העו"ס לס.ד בדבר קיום מפגשים בפיקוח; עו"ס לס.ד דיווחה אודות העדר יכולת לתאם עם האם מועדים למפגש בין האב לבין הקטינות. ביום 06.09.18 ניתנה החלטתי שם נקבע שהפגישות בין האב לבין הקטינות יתקיימו על-פי המלצת הגורמים המטפלים ובהתאם ליומן העו"ס וזאת נוכח אי שיתוף הפעולה מצד האם. ביום 06.11.18 הוגש תסקיר במסגרתו נקבעו, בין היתר, 8 מפגשים בין האב לבין הקטינות, חלקם בליווי ובפיקוח וחלקם ללא פיקוח.

 

16. ביום 11.12.18 ניתנה החלטה מפורטת במסגרתה נקבעו זמני שהות של האב עם הקטינות בימי ראשון ושלישי מהשעה 17:30 ועד השעה 20:00, ללא פיקוח ושלא בבית האב.

 

17. ביום 22.01.19 הוגש עדכון המטפלת בו התייחסה למפגשים הפרטניים שהתקיימו עם ההורים ולדברים שעלו במסגרתם בסופו ציינה שדרוש שיתוף פעולה של שני ההורים בתהליך חידוש הקשר והוסיפה כי "לאור המצב שנוצר, בית המשפט מתבקש להפעיל את סמכותו ולהורות לאם לקבל את תנאי הטיפול הנקבעים על ידי בחידוש הקשר." האם המשיכה שלא לשתף פעולה, ומשכך ביום 28.05.19 ניתנה החלטה מפורטת בהתאם לה האם חויבה בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 8,500 ₪ בגין אי קיום המפגשים וההליך הטיפולי וזאת על סמך מספר רב של דיווחים שהוגשו לתיק. בנוסף, הופנו הצדדים לתחנה לטיפול משפחתי ב____ לצורך טיפול בחידוש הקשר בין האב לקטינות, בליווי ד"ר ענבל קבינסון.

 

18. ביום 01.07.19 החל הטיפול המשפחתי בתחנה לטיפול משפחתי ב____, ובדיווח מטעם הגב' המטפלת עלה שהאם שיתפה פעולה אולם האב הגיע רק לשני מפגשים שנקבעו בשל נסיעתו לחו"ל. במסגרת הדיווח ציינה המטפלת שעל פי התרשמותה קיימים שני גורמי סיכון שעלולים להקשות על ניהול התהליך הטיפולי; האחד, חוסר רציפות במפגשים והשני, תביעות ההורים והמשך הסכסוך.

 

19. ביום 09.09.19 הוגשה חוות דעת האפוט' לדין במסגרתה דווח בין היתר שמשיחה שערכה עם הגב' המטפלת עולה כי "לא ניתן יהיה להמשיך בתהליך הטיפול לאור חוסר יכולת האב להגיע למפגשים קבועים ורציפים שהינו תנאי חיוני להצלחת תהליך הטיפול. ע"פ הבנת הח"מ הטיפול הופסק ואינו מתקיים". לאור זאת הוסיפה האפוט' לדין  כי "בנסיבות אלה ככל שהאב אינו מסוגל להתחייב להליך טיפול הכולל מפגשים קבועים ורציפים עם המטפלת, שעה שהליך הטיפול של המטפלת גב' ___ עם הצדדים עצמם הינו חיוני והכרחי לטיפול בעניין סרבנות הקשר ו/או טיפול במורכבות היחסים בין הקטינות לאביהן מבוקש מביהמ"ש הנכבד ליתן הוראות בעניין המשך ניהול ההליכים".

 

20. ביום 10.09.19 הוגש דיווח נוסף מהמטפלת במסגרתו הודיעה שהטיפול הופסק בשל היעדרות האב וכי "ברצוני לעדכן את כבוד השו' כי בשל בעיות בריאותיות האב הודיע כי בחודש הקרוב לא יוכל להגיע באופן סדיר לפגישות עם המטפלת. לכן אני נאלצת להחזיר את התיק לביהמ"ש".

 

21. בסמוך למועד זה, ולאור אי שיתוף הפעולה, הופסק ההליך הטיפולי.

 

22. לאחר דיון ההוכחות נעשה ע"י בית המשפט ניסיון נוסף להביא את הצדדים להסכמות בעניינן של הקטינות, ברם, למרבה הצער ביום 26.1.21 הגיש האב הודעתו במסגרתה הטיל דופי באם, הביע חוסר אמון, וביקש לסכם טענותיו. נכון לכתיבת שורות אלה ומהעולה לעיל, בין האב לבין הקטינות אין כל קשר וזאת החל מאוגוסט 2019.

 

 

כעת אדרש להכרעה בתביעות הצדדים המפורטות לעיל, לפי סדרן:

 

תמ"ש 30504-07-16 תביעת האם למשמורת הקטינות וקביעת זמני שהות;

 

עיקר טענות הצדדים:

 

23. לטענות האם – יש לראות באב כמי שוויתר על בנותיו וזאת בהתאם להודעת האפוט' לדין מיום 06.11.19 וחקירתה בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20. לדבריה, עת הודיע האב לאפוט' לדין שאינו מעוניין בקשר עם הבנות, "יצא המרצע מן השק" .

 

24. האם סבורה שיציאותיו המרובות של האב לחו"ל אינן עומדות בקנה אחד עם רצונו לקיום קשר עם הבנות כפי שהוכח בחקירתו. עוד גורסת שכעולה דברי העו"ס, היא שיתפה פעולה עם המלצות הטיפול המשפחתי בעוד האב סיכל את המפגשים בניגוד לטובת הקטינות. לדידה, האב אינו מוכן להמשיך בכל טיפול מכל סוג שהוא בטענות סרק הקשורות ביכולותיו הכלכלית ואף סרב לכל אלטרנטיבה לחידוש הקשר תוך התחמקות באמתלות שונות על מצבו הרפואי שאינו מאפשר לו להתחייב לטיפולים וזמני שהות רציפים מאחר ועליו לשהות בחו"ל לצורך טיפולי שיניים, זאת מבלי שהמציא אישורי מחלה לגורמי הרווחה בהתאם. זאת ועוד, האב מנסה להתנער מכל תשלום לטובת בנותיו ומוליך שולל את ביהמ"ש כי מעוניין בקשר עמן, כאשר הוא מרבה להיעלם מחייהן לעיתים תכופות וארוכות, אינו מחזר אחריהן ואין לו שום עניין בקשר אמתי וכנה איתן.

 

25. האם מטעימה שמיום שעזב האב את ביתם המשותף, חרף ההסכמות שגובשו ביניהם לעניין "משמורת משותפת", נהג להפר הסכמות אלה, ומאז ועד היום הקטינות במשמורתה המלאה תוך שבינן לבין האב קיים נתק ומכאן טובתן במשמורתה. עוד פורסת האם את התנהלות האב מול גורמי הטיפול, עם הקטינות, עמה וביחס להחלטות בית המשפט תוך שהיא מתארת אותו כאדם כוחני תוקפני, בלתי אמין ומניפולטיבי.

 

26. לגרסתה, האב בהתנהלותו ובמעשיו פגע בקשר שלו עם הבנות וגרם להן לנזק בלתי הפיך, ולשם הדוגמא נהג להזמין לה ולקטינה ____ משטרה כמו גם להקליט אותה ואת הבנות; לעניין זה מפנה לחקירת העו"ס בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20, שם אישרה שמדובר בהתנהגות לא ראויה בעלת קשר סיבתי לנתק עם הקטינות.

 

27. האם מכחישה את טענת האב לניכור מצדה וטוענת שכבוד השופט נאמן (המותב הקודם בתיק) לאחר שפגש בקטינות פסק שאין כל ניכור הורי או הסתה מצדה ועל האב לפנות להדרכה הורית. לדבריה, מעולם לא "ישבה על הגדר" ומבחינתה אין כל מניעה שהאב יפגוש בקטינות ויתקיימו זמני שהות. אולם, מאחר ומדובר במתבגרות סבורה שהמפתח לקשר נתון בידי האב שפעולותיו  נעשות כדי להתנער מהקטינות ומזונותיהן. עוד לדבריה האב ניסה להסתיר מביהמ"ש שהוא מנהל חיים כפולים, התחתן בחו"ל ולתמיכה בטענתה הציגה תעודת הנישואין.

 

28. בנסיבות אלה סבורה האם שיש להיעתר לתביעתה ולקבוע את משמורת הקטינות בידיה.

 

29. לטענות האב - האם הפעילה כנגדו אלימות פיזית, נפשית וכלכלית, נהגה לצעוק לצרוח, להעיף חפצים, להכות את הבנות, להאשים אותו במתרחש וגרמה לאווירה לא נעימה בבית. בתקופה זו, הבת ___ עברה התעללות קשה בביה"ס והוציאה את תסכולה על אחותה, תוך שנהגה להכותה. לגרסתו, האם האשימה אותו במריבות בין הקטינות, דבר אשר הכביד על מערכת היחסים בין הצדדים והביא ליציאתו מהבית לפי דרישתה.

 

30. לדבריו, היה שותף מלא בחיי המשפחה לרבות ארגון הבנות מידי בוקר כשהאם שהתה בעבודתה ולאחר פרידת הצדדים שכר דירה במרחק של 100 מטר מביתם המשותף, תוך שהצדדים סיכמו על זמני שהות שוויוניים, ללא חיוב במזונות כך שכל צד יישא בהוצאותיו עם הקטינות ויחזיק בזכויותיו הפנסיוניות. אולם, האם לא עמדה בהסכם, העלימה כספים מחשבונם המשותף בסך של כ- 160,000 ₪ ואת הרכב המשפחתי, וסירבה להעביר את חפצי הקטינות לידיו ובשל כך נאלץ לרכוש עבורן ציוד חדש.

 

31. לגרסתו, עם עזיבתו את הבית, פנתה אליו האם וטענה שאינה מצליחה בגידול הקטינות לבדה ולאחר שברחו מביתה הוא השיב אותן אליה חזרה. חודשיים לאחר מכן, ביולי 2016 הגישה תביעתה למשמורת וזאת בשל חששה שהקטינות ירצו לעזוב את ביתה ולעבור לגור עמו. האב מתאר את התנהלות האם ופעולותיה וטוען שאלה גרמו לפגיעה בקשר שלו עם בנותיו, כאשר זמן קצר לאחר הגשת התביעות החלה לפעול באופן עקבי ושיטתי להסית אותן וכך למשל בהתנהגותה המניפולטיבית לקחה אותן לאטרקציות שונות בזמן שהיו אמורות לבלות עמו. כמו כן האם נתנה לקטינות להבין שאם ילכו עמו יפסידו את האטרקציה ועל כן אפשר להן ללכת כדי לא לעורר את כעסן. כראייה לכך, לאחר פנייתו לעו"ס ביום 16.01.17 זו שלחה מכתב לצדדים המורה לאם להימנע מקיום אלטרנטיבות במקביל לזמני השהות שאמורים להתקיים עמו וקבעה שעל שני ההורים לדווח אחד לשנייה על כל מידע או פעילות חינוכית ובריאותית. 

 

32. האב סבור שמחודש 07/2017 ועד היום הופסקה המשמורת המשותפת וזמני השהות פחתו כתוצאה מניכור הורי מצד האם, אשר עושה כל שביכולתה לביטול ההורות שלו ובכלל זה עירבה את הקטינות בסכסוך ביניהם, קיללה אותו, לעגה לו בנוכחות הבנות ואיחלה לו שיחלה בסרטן דבר אשר הביא לשברון אצל הקטינה ___. האב מפנה תסקיר מיום 11.07.17 שם צויין שהאם לוקחת את הבנות אליה במועד בו אמורות לשהות עמו, הורתה להן לא לענות לשיחותיו, טענה שהוא מסוכן, האשימה אותו במרחק שנוצר, ביצעה שיחות עם הקטינה ___ על פחדיה ממנו ושאינה משתפת פעולה עם גורמי הרווחה. כמו כן הפנה לשורה של תסקירים ( 11.07.17, 15.02.18, 08.08.18, 06.09.18, 06.11.18, 04.11.18, 02.05.19) שם לדידו דווח בין היתר על היעדר שיתוף פעולה של האם, ניסיונותיו לחידוש הקשר עם הקטינות ולעוינות שהפגינה כלפי שירותי הרווחה, היעדר שיתוף פעולה מצדה לרבות שלא ניתן ליצור עמה קשר ולתאם מפגשים. כן הפנה להחלטה מיום 28.5.19 המעידה על עוצמת הפגיעה שלה. לדבריו, לצורך פגיעה והתנכלות לו שכרה האם שירותים משפטיים של 5 עו"ד שונים והשקיעה משאבים רבים; ניתקה את  הניידים של הקטינות ומנעה את הקשר שלהן עם משפחתו המורחבת וכך הביאה אותן לנתק מוחלט עם אחיותיהן למחצה, סבתן, דודתן ובני דודן עד כדי שאף לא הגיעו לנחמו לאחר פטירת אחותו בספ' 2019. מאידך, הוא עשה כל שביכולתו לחידוש הקשר עם הקטינות ובכלל זה, הגיע לטיפולים, הסכים לזמני שהות מצומצמים, שיתף פעולה עם גורמי הרווחה והצעותיהם השונות, המתין והיה סבלני והכל עד שנוכח שהקטינות אינן מעוניינות בקשר עמו, והקשר נותק לחלוטין באוגוסט 2019.

 

33. לדבריו, כשאובחן כחולה במחלה קשה שרר נתק בינו לבין הקטינות ולכן החליט להקדיש את כוחותיו בהחלמתו שכן הקשר עמן מהווה מקור למריבות וכעסים. לגרסתו, ציין לפני העובדות הסוציאליות שאינו יכול להיפגש עם הקטינות משום שמרותק למיטתו עקב ניתוח קשה, אך הן לא קיבלו זאת. בניגוד לטענות גורמי הרווחה, לא ניתק את הקשר עם הקטינות אלא עבר ניתוח קשה בגינו נטל תרופות נרקוטיות במינון גבוה והיה מנוטרל, ובנוסף לכך, הסתיים הטיפול ב____. לעניין נסיעותיו לחו"ל טוען שמעולם לא התבקש להציג אישורים וכך נטען ע"י העו"ס בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20.

 

34. לסיכום טוען האב שרואה את טובת הקטינות ועל כן סבור שאין להכריח אותן להיפגש עמו או לכפות עליהן זמני שהות. לדידו, ניסיונות רבים לחידוש הקשר לא צלחו שעה "כל אנשי ונשות המקצוע שנגעו בסכסוך המורכב בין הצדדים, כשלו בתפקידם" (עמ' 7 לסיכומיו מיום 14.7.21). עוד מציין שעם כל אהבתו לבנות הוא שם גבול לפגיעות שחווה מצדן ומצד האם משך השנים וזאת לאחר שכל פניותיו לאנשי המקצוע והגופים האמונים על טובת הקטינות עלו בתוהו. על כן, אין לו כוונה להמשיך במאבק, דלתו פתוחה לבנותיו לכשיתבגרו ויעמדו על דעתן.

 

דיון והכרעה:

לאחר שנתתי דעתי לתסקירי העו"ס והמלצותיה כמו גם עדותה לפניי, לדיווחי האפוט' לדין ועדותה לפניי, להליכים במרוצת השנים, הבקשות והתגובות להן, ושמעתי את הצדדים בדיונים שהתקיימו לפניי, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל, ומכאן יש לקבוע את משמורת הקטינות בידי האם, ובנסיבות אין מקום לקבוע זמני שהות קבועים. ואנמק;

 

35. בראשית דבריי אציין שלדאבון הלב, האב מבקש להניח למצב כמות שהוא ואינו מעוניין בכל הליך טיפולי לחידוש הקשר עם הקטינות, וכפי שהצהיר בתצהירו: "מאז שאבחנתי כחולה, אין בי את הכוחות לניסניות חוזרים ונשנים לחידוש הקשר, אשר כרוכים במריבות בלתי פוסקות ותסכול. אני מבין בצער רב כי לא אוכל לשהות עם בנותיי כל עוד הן קטינות, אלא אם יכול שינוי משמעותי אצל התובעת. התובעת מונעת זאת ושום גורם לא עושה לכך סוף. לצערי, היום אני משלים עם המצב. עייפתי מלהיאבק." (ראה עמ' 5 לתצהיריו מיום 25.09.20). עמדתו של האב הובאה גם במסגרת סיכומיו כאשר יישם מראות עיניו את המבחנים שנקבעו בפס"ד של כבוד השופט זגורי בתלה"מ 44950-12-18 (ניתן ביום 2.3.2020, פורסם במאגרים), וטען:  "האם ניתן למנף התביעה לביטול מזונות לצרכי טיפול או התערבות נוספת לשיקום הקשר ואם כן, מה מידת שיתוף הפעולה והתרומה של כל אחד מההורים? לא. הנתבע יטען שנעשו אינספור ניסיונות לחידוש הקשר, והתובעת סיכלה אותם, עד כי היום, גם בגלל מצבו הרפואי, אין לו כוחות לניסיונות נוספים, שכל אחד מהם מלווה במאבקים ועימותים." (ראה עמ' 9 לסיכומיו מיום 16.07.21)

 

36. גם בדיווח האפוט' לדין מיום 06.11.19 שנערך לאחר שפגשה באב ביום 31.10.19 וניהלה עמו שיחה למעלה משעתיים  דווח כי "האב שיתף בכאב כי אינו רואה פתרון נכון להיום לנוכח המצב ההולך ומתדרדר כאשר לטענתו האם גורמת לניכור הורי קשה. האב הביע אכזבה מהמערכת, הן המשפטית והן הטיפולית כשלטענתו כל הגורמים המעורבים ייאלצו לתת את הדין על כך בעתיד. לשאלתי מה הינו מבקש: הגיב כי הינו מבקש להניח לבנות. מציין כי בנותיו יכולות להיות עמו בקשר מתי שיחפצו, דלתו פתוחה בפניהן תמיד. סבור כי טובתן הינו כיום להניח להן. לשאלתי האם מוכן להמשיך טיפול, בהתאם ליכולותיו- הגיב כי אינו מעוניין להמשיך את הטיפול הקיים של אחת לשבוע ומצפה לטיפול אינטנסיבי של התערבות יום-יומית."

 

37. עוד דווח מטעם האפוט' לדין שמאחר והטיפול הקיים מסובסד, הוצע לאב לעבור לטיפול פרטי בתדירות גבוהה יותר אך האב הגיב כי "אין בידו את היכולת הכלכלית לממן טיפול מסוג זה". בנוסף דווח כי: "האב מציין כי בכוונתו להמשיך את המאבק כנגד האם". להתרשמותה של האפוט לדין' "לקטינות "רעש סביבתי" רב והיעדר תשתית רגועה המאפשרת קשר מיטיב עם האב. מדובר בהורים טובים, המצויים במאבק אינטנסיבי כאשר הקטינות משלמות מחיר כבד..... האב מנתב את תסכולו וכאבו – המובן כשלעצמו – בהמשך מאבק אשר לא יתרום לקשר עם הקטינות.... למען הסר ספק מומלץ כי האב ישמור על קשר קבוע ורציף עם בנותיו. מצופה מהאם לוודא קיומו של קשר ולעודד את קשר הקטינות עם האב ולגלות גמישות בקיומם של מפגשים".

 

38. מכאן, נוכח החלטת האב שלא להמשיך בתהליכי הטיפול לחידוש הקשר עם הקטינות, ולאור הנתק השורר ביניהם, מתייתר הדיון בסוגיית המשמורת וזמני השהות שכן נהיר שבמקרה זה יש לקבוע את משמורתן בידי האם. יחד עם זאת, לאור מורכבות התיק וההליכים הסבוכים, אתייחס  לטענות האב, תוך שאציין כבר עתה שאת מרביתן מצאתי לדחות. בטרם אעשה כן, אתייחס לשאלת הגדרת המשמורת בידי האם.

 

39. כידוע, השיקול המנחה בקביעת משמורת הנו עקרון טובת הקטין, שכן "עקרון על הוא זה והוא ניצב כעקרון מנחה בודד בסוגיות משמורת ילדים, מבלי שישקלו לצדו באופן עצמאי שיקולים אחרים" (ראו: בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים]). יסודות עקרון טובת הילד נקבעו בהוראות סעיפים 15 ו-17 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962.  עת נדרש בית המשפט לסוגיות הכרוכות במשמורת קטינים, ישקול כל מקרה לנסיבותיו ויכריע ביחס לטובת הילד הספציפי אשר בעניינו הוא דן ולפי טובתו הקונקרטית [ראו בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ"ד נה (1) 453 (1998)].

 

40. השיקולים המנחים את בית המשפט בקביעת המשמורת, רבים הם, ושורטטו בשורה של פסקי דין. שקולים אלה כוללים בין היתר; מסוגלות הורית טובה דומה או שווה של שני ההורים; רמה גבוהה של שיתוף פעולה בין ההורים וטיב התקשורת ביניהם; רצון הילד; מעורבות רבה של שני ההורים בחיי הילדים; קיומו של קשר טוב ותקין בין שני ההורים לבין כל אחד מהילדים; מגורי ההורים בסמיכות זה לזו, ותפיסת הילדים את שני הבתים כבתים מרכזיים בחייהם [ראו למשל: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית ואח' (פורסם במאגרים, 19.7.17) סעיפים 134 ואילך לחוות דעתו של כבוד השופט פוגלמן; ע"מ (חי') 384/06 ו.א. נ' ו.מ (פורסם במאגרים, 27.3.07); תמ"ש (ראשל"צ) 28951/09 א.ג.ג. נ' ת.ג. (פורסם במאגרים, 7.1.10), תמ"ש (טב') 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ג. (פורסם במאגרים, 28.4.11)].

 

41. בפסיקה הובעה לא אחת הדעה שספק אם יש משמעות מעשית להגדרת המשמורת במיוחד כאשר ישנה חלוקת זמני שהות רחבה בין שני ההורים. ניתן ללמוד על העדר המשמעות המעשית להגדרת המשמורת גם מהוראות סעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובעות את חובות וזכויות שני ההורים כלפי ילדם הקטין כאפוטרופוסים משותפים שלו, ומהעובדה שלשון החוק נעדר המונח "משמורת", וכי המונח "הורה משמורן" משמעו בעיקר "ההורה בעל ההחזקה הפיזית", קרי מי שהקטין שוהה עמו מרבית מהזמן, וזאת מבלי לגרוע מאפטרופסותו של ההורה האחר [תמ"ש (ת"א) 11418-07-15 פלוני נ' אלמונית, (פורסם במאגרים,15.8.16); תמ"ש 56808-12-13 האב נ' האם (פורסם במאגרים 27.7.15); תמ"ש 22141-07-11 ח' (קטין) ואח' נ' ח' (פורסם במאגרים, 22.1.16)]. החובה על ההורים לפעול במשותף בכל נושא הקשור לקטינים נובעת מכך ששניהם אפוטרופוסים משותפים על ילדיהם הקטינים וזאת בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע שבכל עניין הנתון לאפוטרופסותם, על שני ההורים לפעול בהסכמה. כפי שנזכר לעיל, המונח משמורן מתאר רק מצב עובדתי: היכן מקום מגוריו העיקרי של הקטין.

 

42. בענייננו, למרבה הצער אין כך פני הדברים, תוך שלא ניתן לקבוע שמתקיימת אחריות הורית משותפת ועל כן קיימת משמעות להגדרת האם כמשמורנית. כמפורט, נכון לכתיבת שורות אלה קיים נתק ארוך בין האב לקטינות שנמשך כ- 3 שנים. הליך חידוש הקשר התנהל למעלה מ- 5 שנים, מהלכן נעשו מאמצים וניסיונות מצד כלל המעורבים בהליך, לרבות עו"ס לס"ד, אפוט' לדין, גורמי הטיפול שמונו והחלטות בית המשפט. חרף האמור לא התקבעו זמני שהות באופן רציף, ולו קשר בסיסי בין האב לקטינות הכולל תקשורת טלפונית או מתועדת. הלכה למעשה, האם היא ההורה הפעיל בחיי הקטינות ואחראית למלא אחר כלל צרכיהן ועליה מוטל מלוא נטל גידולן. היא האחראית לבריאותן, רווחתן, חינוכן, שלומן ולכל הנדרש להן. בסמוך למן המועד בו נפרדו הצדדים, האב אינו ממלא כל תפקיד בחיי הקטינות ואין לו כל קשר עמן, ולו בנקודות ציון חשובות בחייהן. לעניין זה אפנה לדברי האפוט' לדין שהצהירה: " פגשתי את הקטינות לפני מספר ימים. הקטינות דיווחו שאביהם לא פנה אליהן לא בימי הולדת, לא בתקופת הקורונה, לא בתחילת שנת לימודים, מתארות חוסר קשר מוחלט עם האב. " (ראה עדותה בעמוד 44 שורות 17-19).

מכאן, בהתאם למבחנים שנקבעו לעיל, ובעיקרם, מעורבות ההורים לצורך הגדרת "אחריות משותפת", במקרה עסקינן, לצערי, ברור שלא ניתן לקבוע כי זו מתקיימת ומכאן שיש לקבוע את משמורת הקטינות בידי האם.

 

43. כעת אדרש לטענות האב; כמפורט, האב הטיל דופי בהתנהלות כלל הגורמים המעורבים בהליך, תוך שלא מצא לקחת אחריות על התנהלותו הוא. בטרם אדרש לטענותיו, אפרט את הניסיונות שנעשו משך השנים לחידוש הקשר;

• בשנת 2017 השתתפו הצדדים והקטינות בטיפול משפחתי ביחידה הייעוצית ___ ב____ וטיפול רגשי פרטני.
• בשנת 2018 התקיימו סדרת מפגשים בליווי העו"ס לס"ד והאפוט' לדין.
• בתחילת שנת 2019, נקבעו זמני שהות בין הקטינות לאב ללא פיקוח וליווי, אך המפגשים לא התקיימו, לאחר שהצדדים ביטלו את המפגשים מבלי להודיע לגורמי הרווחה תוך שדווח כי האב מרבה לשהות בחו"ל.
• בשנת 2019 הופנו הצדדים והקטינות לטיפול בתחנה לטיפול משפחתי ב____ והליך זה לא צלח. דווח שהאם משתפת פעולה, למעט ביטול מפגש אחד בלבד, ואילו האב הודיע לאחר שני מפגשים בלבד, שהוא "לא יוכל להגיע עוד" נוכח שהייתו בחו"ל. הקטינות שיתפו פעולה ופיתחו אמון במטפלת נוספת.

 

44. כפי שעלה באופן ברור מכלל הדיווחים שהוגשו, המדובר בהורים המאשימים איש את משנהו בנתק בין האב לקטינות, ומתקשים ליטול אחריות אישית על התנהלותם. עוד במסגרת התסקיר הראשון שהוגש ביום 27.11.16 אופיינה המשפחה כמשפחה בקונפליקט גבוה וזוהה דפוס של האשמות הדדיות קשות  של ההורים זו כלפי זה, כשבנותיהם מצויות בתווך (עמ' 8). אכן, בתחילת ההליך, כטענת האב, האם לא שיתפה פעולה עם גורמי הטיפול, כפי שיפורט בהמשך. יחד עם זאת בניגוד לטענותיו לפיהן עשה כל שביכולתו לחידוש הקשר, לאחר בחינה מעמיקה, התרשמותי כהתרשמות גורמי הטיפול, שאין ממש בטענותיו. ובמה דברים אמורים?

 

45. כבר ביום 18.09.16 ניתנה החלטתו של כב' השופט נאמן, לאחר התנגדות האב לבקשת האם להורות על המשך הטיפול הפסיכולוגי של הבת _____ עקב הפגיעה הקשה מניתוק הקשר, במסגרתה חויב בהוצאות בסך 1,500 ₪ בשל הגשת תגובה לא עניינית הנושאת "גיבובי טענות שאינם ממין הבקשה". וכך קבע:

"..מגיבובי הטענות שבתגובה זו עולה כי המשיב מודע לכך שמצבה של הקטינה אינו שפיר כלל וכלל.. אלא שהוא משליך זאת על המבקשת, במקום קודם כל לטפל במשבר שעובר על הקטינה ע"י גורם טיפולי ואח"כ לחפש את האשמים."

 

46. האב מבסס את טענותיו על שורה של תסקירים ומביא ציטוטים בנוגע להיעדר שיתוף פעולה מצד האם בניסיונות לחידוש הקשר ועל העויינות שהפגינה כלפי שירותי הרווחה; אמנם, האם אכן הועמדה על התנהלותה ועל חוסר שיתוף הפעולה מצדה ואף נקנסה בהוצאות בסך 8,500 ₪ בגין כלל הפרותיה את החלטות בית המשפט, כמתואר בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 28.05.19. יחד עם זאת, בסמוך למועד זה האם שינתה מדרכיה והתגייסה להליך הטיפולי לטובת חידוש הקשר וזאת חרף הקושי והקונפליקט הקשה מאוד עם האב, ואף עובר לכך, לפרקים עשתה כן. אפנה בהתאם לתמצית הדיווחים:

• "האם הביעה הסכמה לביצוע אבחון מסוגלות הורית." (ראו: דיווח עו"ס לס"ד, מיום 11.07.17).
• "האם מקיימת את כל הטיפולים". (חוו"ד עו"ס 13.09.17)
• "לגבי האם, מהיחידה הייעוצית נמסר כי היא מגיעה לפגישות. (תסקיר מעדכן עו"ס לס"ד מיום 20.11.17)
• "משיחת טלפון אתמול עם ___ מהיחידה הייעוצית: קודם כל הבנות מגיעות כל שבוע, גם ___, האם עושה ופה אני רוצה להחמיא לאם, מאמץ אדיר להביא את הבנות מידי שבוע ומפסידה שעות עבודה וקיימת כאן בעיה, גם היחידה הייעוצית וגם אנחנו מודעים לזה. הבנות אכן מגויסות לתהליך הטיפולי, יצרו קשר עם המטפלות, __ עם __, __ עם __, הטיפול הוא משמעותי עבור הבנות והוא מחזיק את הבנות". (דברי העו"ס לס"ד בפרוטוקול מיום 23.11.17 עמ' 30 שו' 11-15).
• באותו דיון הצהירה האפו' לדין "האם הציעה לערוך פגישה עם האב, אני מברכת על כך" (עמ' 33 לפרוטוקול שו' 4-5).
• "האם משתפת פעולה בתהליך לראיית הבנות במרכז... האם שיתפה פעולה בשלב הראשון עם התוכנית לחידוש הקשר של הבנות עם האב. דאגה שהבנות יהיו מוכנות ודאגה שתפגושנה את האב פעם נוספת לפני נסיעתו.. ובחודש יולי 2019 דיווח האב כי התקיימו שני מפגשים מצוינים עם בנותיו." (ראו דיווח המומחית קלריס ריטל, מיום 07.08.19)

 

47. האב טוען שהאם פעלה לעירוב אינטנסיבי של הקטינות בסכסוך, ברם מתעלם מהתנהלותו הפסולה בהקלטתן, צילומן, תיעודן כנגד ידיעתן ורצונן, ועירובן בהליכים. חרף בקשות נשנות מצד הגורמים בתיק להפסקת ההקלטות לא חדל מלעשות זאת. להן מספר דוגמאות:

• תביעתו הכספית של האב כנגד האם (תמ"ש 32731-10-17) מבוססת על הקלטת שיחת טלפון עם הקטינה.
• "האב נוהג להקליט את בנותיו ולהשתמש בהקלטות אל מול גורמים שונים" (תסקיר עו"ס לס"ד 11.07.17)
• "אם בימ"ש ירצה לשמוע את מה שהעו"ס לא רצו לשמוע, את הצרחות של הבנות שלי מקבלות מכות." (דברי האב בפרוטוקול הדיון מיום 23.11.17 עמ' 23 שו' 28-29)
• "גם בעלות המקצוע וגם בית המשפט, מסרבות לראות אלימות קשה כנגד הבנות. מסרבות לשמוע הקלטות כשהבנות פונות אלי שהיה צריך לקחת את ההקלטות האלה היועץ המשפטי וללכת למשטרה" .... "הילדה פוחדת לנסוע איתי לאילת כי חס וחלילה החברה שלי תהיה שם. מוקלטת ומושמעת ואף אחד לא רוצה לשמוע." (דברי האב בפרוטוקול הדיון מיום 23.11.17 עמ' 33 שו' 20-27)
• "לטענתה של ___ המפגשים עם אביה היו מורכבים... ____ מציינת כי במפגש אחר, אביה צילם אותה בזמן שהייתה בנייד באופן רגעי לצורך מתן תגובה. אביה צילם אותה וציין בפניה כי עכשיו יש לו הוכחה לכך שהיא בטלפון בזמן הבילוי עמו. ___ ציינה כי מאוד נפגעה וכעסה וחשה כי כל המפגשים והקשר עם אביה מבוימים על מנת להצדיק התנהגותו."   "____ מציינת.. עקב הצילום והשיח על כך ציינה כי המפגש הפך ל"שחור".." (חוות דעת אפוט' לדין מיום 27.06.19).

 

48. גורמי הטיפול נתנו דעתם לעניין ההקלטות, והבהירו פעמים רבות שהמדובר במעשה פסול שמביא לפגיעה בקשר של האב עם הקטינות, וחרף זאת, המשיך בהתנהלותו. אפנה לדיווח העו"ס שם ציינה; "האב נוהג להקליט את בנותיו ולהשתמש בהקלטות אל מול גורמים שונים. האב מתקשה להבין את מצוקתן של הבנות.." (ראו: דיווח עו"ס לס"ד, מיום 11.07.17). בחקירתה נשאלה העו"ס לעניין זה והשיבה:

"ש.    להתרשמותך המקצועית מה התחושה שיצרו אותן הקלטות אצל הבנות שידעו שהן מוקלטות?

ת.      מדובר בהתנהגות לא ראויה, ביקשנו  מהאב להפסיק אותה.

ש.      מנקודת מבטן של בנות מתבגרות, מה סיטואציה כזו עושה לעולמן של הבנות?

ת.      עושה לא דברים לא טובים וקשורה לניתוק הקשר וסירוב הבנות לקשר."

(ראה עמ' 35 שו' 30-34 ועמ' 36 שו' 1).

 

49. כמו כן; בתום דיון הוכחות תיארה האפוט' לדין שהאב פנה אליה כשהמתינה למעלית הביע את מורת רוחו מהעדויות שניתנו והודיע כי "הקליט את כל השיחות שהתקיימו וכן שיחות אשר נערכו עמו הן ע"י הח"מ והן ע"י גב' ____ (עו"ס לס"ד)". האפוט' לדין  הוסיפה שלא ידעה מעולם שהוקלטה ע"י האב במפגשים עם הקטינות ובפגישה עמו שארכה למעלה משעתיים ובהתאם מבקשת מביהמ"ש "ליתן כל הוראה ו/או צו המורה כי חל איסור על האב לעשות שימוש בהקלטות שעניינם הקטינות. יש בכך להוות פגיעה קשה בקטינות עצמן, שימוש בלתי הולם וראוי בח"מ המהוות שלוחתו של ביהמ"ש כלפי הקטינות" ( ראה בקשתה מיום 21.12.20).

 

50. בין יתר טענותיו, מייחס האב לאם ניכור הורי שגרם לסרבנות מצד הקטינות ובשל כך, טוען שאין קשר בינו לבינן. טענות אלה מצאתי לדחות; ראשית דבר, יש לעמוד המונחים "ניכור הורי" ו- "סרבנות" בהם הרבה האב להשתמש בתוארו את הקשר עם הקטינות. אפנה לעניין זה לדברי בית המשפט  בעמ"ש (תל אביב-יפו) 60592-03-15 ק' ל' נ' י' פ', פורסם במאגרים, 8.6.15, היפים לעניינו שם נקבע:

"... עניין לנו, אפוא, בסרבנות קשר. עם זה סרבנות קשר אינה שם נרדף ל"ניכור הורי". סרבנות קשר היא אחד המאפיינים של תופעת ה"ניכור ההורי" (רע"א 3009/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נו (4) 872) ואין די בעצם קיומה וממילא יש לבחון את הרקע לה, האם היא מוצדקת ואם יש לה הסבר כלשהו. מעבר לכך, נכון לבחון אם קיימים מאפיינים נוספים מעבר לסרבנות הקשר שיש בהם כדי להצביע על "ניכור הורי" – ובראש ובראשונה, לטעמי, פעילות מכוונת של המערערת לשלילה או הגבלה של האפוטרופסות הטבעית שיש למשיב על ילדיו. פעילות שכזו, מטרתה אחת, למחוק את דמותו של האב מעולמם של הילדים ולמצב בתודעתם משפחה גרעינית ללא דמות אב בתוכה. קיומה של פעילות כזו, ללא הצדקה, מטה את הכף לקביעה בדבר קיומה של "תסמונת ניכור הורי" ולטעמי בדרגתה החמורה."

 

51. לאחר שעיינתי בכלל הדיווחים והתסקירים ובכלל כתבי בית הדין, התרשמתי שהיעדר הקשר בין האב לבנות אינו נעוץ בניכור הורי מצד האם וכך גם עולה מדיווח האפוטרופוס שפגשה ושוחחה עם הקטינות והתרשמה שעמדתן כלפי האב נובעת מחוויות שליליות שחוו בתקופות עבר. אכן, כטענת האב, התנהלותה של האם בתחילת ההליך, אינה תקינה, וזו בלשון המעטה. לא בכדי ניתנה החלטתי מיום 28.5.19 (המונה 12 עמודים) ובמסגרתה מפורטת התנהלותה. על מנת שלא להאריך עוד, הפירוט העובדתי וההכרעה שם יפה וצריכה לעניין שיקוליי במסגרת פס"ד זה. הן במועד מתן ההחלטה, והן היום, הנני רואה בחומרה רבה את התנהלות האם, אשר היה בה שלא לטובת הקטינות. אפנה לעניין זה לסייפא להחלטה שם קבעתי: "סיכול המפגשים על ידי האם כמו גם העובדה כי אינה פועלת בהתאם להחלטות בית המשפט אגב כך שתוודא כי הבנות תגענה למפגש, אינה מקובלת כלל ועיקר, שעה שכאמור היא מחבלת בקשר בין האב לבין הקטינות, דבר הפוגע בהן באופן ברור, ולהתנהלות זו יש לשים קץ, בפרט נוכח העובדה כי בית המשפט התרה באם מספר רב של פעמים, אולם למרבה הצער בחרה היא שלא לחדול מהתנהלותה הפוגענית כלפי הקטינות."

 

52. עם זאת, בהמשך הדרך השכילה האם לשתף פעולה עם כלל גורמי הטיפול ופעלה בהתאם להחלטות בית המשפט. לא מן הנמנע שהשינוי בהתנהלותה קשור בקנס הגבוה שנפסק לחובתה, יחד עם זאת, וגם באם זו הסיבה ששינתה מדרכה, אין מקום לקבוע שהמדובר בניכור הורי. אמנם, ישנם מקרים בהם הורה משתף פעולה מהפה את החוץ, ברם בהתנהלותו מול הקטין גורם לקונפליקט ואף לניכור, בפרט מקום בו המדובר בהורה הדומיננטי. בעניינו מצאתי שאין כך פני הדברים, תוך שהתנהלות האב כלפי הקטינות הא זו שיצרה אצלן פגיעה עמוקה, תחושת תסכול, אכזבה, חוסר יציבות והבנה קשה מנשוא כי האב ויתר עליהן, ובשל כך הליך חידוש הקשר כשל. בנסיבות אלה גם לא מצאתי לקבוע שהמדובר בסרבנות מצד הקטינות, שכן כפי שיפורט, הקטינות שיתפו פעולה, נענו להחלטות ביהמ"ש והמלצות גורמי הטיפול וזאת בהתחשב בגילן והכל כפי העולה מדיווחים שונים אשר הוגשו במשך השנים מטעם גורמי הטיפול השונים בתיק. אפנה להחלטתו של כבוד השופט נאמן מיום 30.4.17 שם קבע בצורה ברורה בסעיף 7, בזו הלשון: "...אינני סבור כי ____ מוסתת ע"י האם, ____ סיפרה בכנות על תחושותיה ועל הרגשתה הנ"ל, ייתכן כי האב כלל אינו  מודע לאופן התנהגותו, ובוודאי שאינו עושה זאת במכוון,  אך עליו לדעת שזאת תחושתה של ___, ואם הוא לא יתחיל להיות קשוב ל____ ולרצונותיה, ____ תמשיך לסרב לבקר אותו".

עוד קבע השופט נאמן: "סבורני כי על האב לקחת את כל האמור לעיל לתשומת לבו, סבורני כי האב ייטיב לעשות אם יקבל הדרכה הורית, שכן לטעמי החלטתו לבד לשנות את אופן התנהגותו כלפי ____, לא יוכל להיות מיושם הלכה למעשה ללא הדרכה הורית כיצד לעשות זאת." (ראה סעיף 9 להחלטה).

 

53. כמו כן, במסגרת ראיון שנערך עם הקטינות שיתפו בתחושותיהן הקשות ואף ביקשו שדבריהן יועברו לידיעת ההורים ובפרט לאב. באותו היום ובסמוך לראיון שנערך עם הקטינות ניתנה החלטתו של כבוד השופט נאמן (ראה החלטה מיום 30.4.17 ) שם הביא את תוכן הדברים שנאמרו.  נוכח חשיבות הדברים שנאמרו,  אביאם כפי שנכתבו בהחלטה:

• "בעוד ___ (כבת 9.5) טענה כיף לה אצל שני ההורים והיא בהחלט אוהבת להיות אצל אביה, הרי ש____ (כבת 10.5) הודתה שהיא איננה אוהבת להיות אצל אביה, לטענתה האב איננו מוכן להבין אותה ואת תחושותיה, כשהיא אומרת לו מה מפריע לו הוא מבטל אותה ואת דבריה, בין היתר סיפרה ____ על מקרה שבו ביום הורים, מול כל החברים שלה, בא אליה בטענות מדוע היא לא מגיעה אליו והדבר הביך אותה מאוד מול החברים, ציינה שלפעמים מתנהג אליה בתוקפנות, בכל מריבה שלה עם אחותה הוא מאשים אותה.

מקרה אחר: כש___ התקלחה הוא הקליט אותה כשהיא שרה במקלחת ושלח לה את זה והדבר מאוד הביך אותה, כשאמרה לו את זה שהיא נעלבה מכך הוא כלל לא טרח להבין ולהתחבר לתחושותיה.

אדגיש כי ____ אמרה במפורש שהיא אוהבת את אבא, בדיוק כמו את אמא, אך לא נוח לה להיות אצלו כיוון שהוא לא מבין אותה. (להתרשמותנו כנראה שבין היתר האב יוצר אפליה בין ___ לבין ___, ייתכן שהוא לא מתכוון לכך אך ככה ____ חשה)".  (סעיף  4 להחלטה).

• "____ חזרה על כך מספר פעמים שבעבר היא נהגה להגיד לאב דברים שמפריעים לה, והוא ביטל את דבריה בטענה שהדברים לא קרו ואין כל יסוד לתחושותיה.

האב כנראה איננו מצליח להבין כי לפעמים צריך להתחבר לתחושות של ילדיו ולא להתנגח עם התחושות שלהם". (סעיף 4 להחלטה)

• "...____ השיבה כי לפעמים היא מספרת על הדברים לאם והאם משכנעת אותה שבכל אופן תלך לאב אך ____ אומרת לאם שהיא לא רוצה כי לא נוח לה אצל האב.

אדגיש במפורש כי מספר פעמים שאלנו את ____ את אותה שאלה, מזוויות שונות, ובכל הפעמים ____ הדגישה שהאם אומרת לה במפורש ללכת לאב. התרשמנו בכנות דבריה אלו." (סעיף 5 להחלטה).

• "בנוסף סיפרה ____ שאצל אבא משעמם לה, הוא לא עושה איתה כלום, אומנם ___ סיפרה שהאב כן עושה איתה פעילויות כאלה ואחרות, אך מתיאורה של ____ עולה כי  ייתכן והאב עושה פעילויות שמעניינות את ___ אבל לא את ____ והוא אפילו לא מנסה להתעניין מה מעניין את ____." (סעיף 6 להחלטה) .

 

54. בנוסף, מדיווחי גורמי הטיפול בקטינות עולה שאלה שיתפו פעולה ויצרו קשר טוב עם המטפלות, ולא נהגו בסרבנות. להלן חלק מהדיווחים שהוגשו:

• א. "הבנות מגיעות לטיפול ביחידה הייעוצית ב____ וטיפול רגשי פרטני." (ראו: דיווח אפו', מיום 19.11.17).
• ב. "...הבת ____ מגיעה באופן רצוף למפגשים ויצרה קשר טוב עם המטפלת... הבת ____ אינה מגיעה באופן סדיר לטיפול אך יצרה קשר טוב עם המטפלת..." (ראו: דיווח עו"ס לס"ד, מיום 20.11.17).
• ג. "אמרתי ש____ העלתה אופציה שאולי להיפגש עם אבא ביחד עם ____" (ראו: טענת האפו' לדין בפרוטוקול הדיון מיום 23.11.17 עמ' 32 שו' 16).
• ד. "אל הפגישה הגיעה הבת ____, ____ לא הגיעה.. המפגש התקיים באווירה נעימה.. בתאריך אחר האב נפגש עם שתי הבנות... בתאריך נוסף ביקשו הבנות להיפגש עם האב שלא בנוכחות העו"ס.. בתאריך אחר התקיים מפגש עם שתי הבנות. (ראו דיווח עו"ס לס"ד, מיום 26.11.18).
• ה. "..____ טוענת כי ניסתה מספר פעמים להיפגש עם אביה אך זה לא ענה וגם במפגשים בעבר נהג להתעסק עם הטלפון.. ____ טוענת כי ניסתה להיפגש עם אביה בחג חנוכה ופעם אחרת בקניון, אך זה סירב וכי האב מרבה לשהות בחו"ל מעבר למה שמדווח.." (ראו: דיווח האפו' לדין, מיום 03.4.19).
• ו. "להתרשמות הח"מ יש הסכמה מצד שתי הקטינות לקיום מפגשים עם האב. עולה כי המפגשים מורכבים עבור הקטינות שחשות כי מהוות כלי ניגוח לסכסוך בין הצדדים (צילום הקטינות לצורך הוכחה)" (ראו: דיווח האפוטרופוס לדין, מיום 27.6.19).

55. בניגוד לטענותיו, התרשמתי שהאב לא הסכים לזמני שהות מצומצמים מקום בו זו הייתה המלצה ואף ביקש בשלב מסוים להוציא את הבנות מבית אמן; לא שיתף פעולה עם גורמי הרווחה והצעותיהם;  לא הגיע לכל הטיפולים וכשהגיע הביע כעס וחוסר אמון; תקף את גורמי המקצוע לרבות עו"ס לס"ד, אפוט' לדין, הצוות החינוכי בבתי הספר, ראש העיר, המותבים בתיקים ואף את מנכ"ל משרד הרווחה; לא גילה סבלנות כלפי בנותיו וכלפי ההליך הטיפולי; סרבל וניצל את ההליכים לצורך ניהול המאבק באם. וביתר פירוט, נוכח החשיבות הרבה, אביא  מספר דוגמאות מהדיווחים שהוגשו והדיונים שהתקיימו המעידות על התנהלותו ופגיעתו הממשית בהליך חידוש הקשר עם בנותיו:

 

• סרבול ההליכים וניצולם לניהול המאבק באם תוך פגיעה בקטינות ועירובן וגרימת חוסר אונים מצדן;

 

"על כך שהאב מנצל את הבמה לניהול מאבק באישה: כאן אני מגיעה לבקשה שלנו: אני חושבת שנוצר מצב שבו שירותי הרווחה ובית המשפט מהווים במה להורים שבחרו לריב. בחרו בדרך של מריבה, הם יכלו באותה מידה לבחור בדרכים אחרות קטלניות פחות עבור הבנות. הם בחרו בדרך של להרוס את עצמם ואת הבנות.... נוצר מצב שגם בית המשפט ושירותי הרווחה נהפכו לבמה שההורים משתמשים בה, להביא ראיות, להשמיע הקלטות, לתדלק את הסכסוך שהם בחרו לנהל." (עדות עו"ס לס.ד. גב' ____ בפרוטוקול הדיון מיום 23.11.17)

 

"אמרנו לו שוב ושוב שככל והוא יפחית את המאבק עם האם ורמת העוינות תרד, הדברים יהיו פשוטים יותר ועדיין הוא ממשיך להגיש תביעות" (דברי עו"ס לס.ד. גב' בפרוטוקול הדיון 27.02.18)

 

"לקבל תביעות לגבי המשפחה, זה יוצר כעס, אני רק מבקשת ליצור את התשתית לבניית הקשר – היה חשוב לא לעשות את זה בתקופה הזו. מחוץ לאולם שמעתי את חברתי שואלת מדוע הגיש את התביעות, תשובת האב היתה "היא הגישה תביעות למשמורת ואני אגיש תביעות". ... "שהתנהלותו שלו  והן על ידי בא כוחו עוסק בהסלמה ולא של פתרון. אני לא שמעתי מדברי האב כל הסבר מדוע לא נמצא בקשר קבוע ויציב עם הבנות בהתאם להחלטה של כב' בית המשפט שניתן בדיון הקודם. הבנות באמת מעורבות בסכסוך. הטענות שעלו כאן מצד האב ובא כוחו מעידה על חוסר הבנה על ההשלכות של ההליכים הן של הבנות והן של האב."  (אפו' לדין בפרוטוקול הדיון 27.02.18).

 

"לשאלת בית המשפט האם ניתן לומר שהמאבקים של האב באם ליוותה את כל משך תקופת הטיפולי שלי במשפחה, אני משיבה שכן." (דברי עו"ס לס.ד. גב' ____ בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20  עמ' 38 שו' 18-19)

 

• תקיפת גורמי המקצוע ;

"במהלך שיחתנו עם האב התרשמנו כי שרוי במאבק מתמיד נגד האם ונגד הרשויות. מטופל ע"י העוס"יות נוהג לאיים כי יתבע אותן, יתלונן עליהן, יפיץ ברשת את ההתנהלות הלקויה כלפיו. בנוסף התקבל מידע מביה"ס של הבנות כי האב נוהג בתוקפנות כלפי הצוות החינוכי.. בהכתבות וואטסאפ מצאנו דיבור בוטה." (תסקיר עו"ס לס"ד מיום 11.07.17) 

 

בספטמבר 2017 שלח האב מכתב לשר הרווחה, במסגרתו האשים אותו ואת עובדי הרווחה באוזלת יד, וכתב; "רציתי לאחל לך ולעובדי הרווחה שגם אתם ובני ביתכם תסבלו סבל רב השנה כמו שאני ובנותיי סובלים. רציתי לאחל לכם לשנה זו ולעולמי עד שהצער ישרור בבתכם שאובדן וכאב ילוו אתכם ואת בני בתכם לנצח נצחים" . (תסקיר עו"ס לס"ד מיום 20.11.17).

באותו תסקיר ציינה העו"ס כי :"שיחת הטלפון עם האב הייתה רצופה בהאשמות כלפי אוזלת היד של הרווחה והעוסיות. האב הזכיר בשיחה "כי היו משטרים לפני שישים שנה בהם הפרידו בין ילדים והורים", בשלב זה העו"ס סיימה את השיחה."

 

• ריחוק הבנות במעשים שונים; לאחר שביום 12.07.17 הזמין משטרה לבית האם בנוכחות הקטינות בטענה שלקחה את הקטינה בזמן בו אמורות לבלות עמו, פנתה אליו העו"ס וכדבריה "הסברנו כי הזמנת המשטרה מפחידה את הבנות" ברם האב טען "הבנות מפחדות מהאם ולא מהמשטרה" (תסקיר עו"ס לס"ד מיום 11.07.17)

עוד דווח "האב נוהג להקליט את בנותיו ולהשתמש בהקלטות אל מול גורמים שונים."....."למרות שהפירוד בין ההורים קרה לפני שנה בלבד, האב הפגיש אותן עם חברתו, דבר אשר גרם להן להעמקת המצוקה. האב מתקשה להבין את מצוקתן הרגשית של הבנות." "האב מצידו נוקט בדרך של מאבק עז מול האם והרשויות, יחסו לבנות נוקשה,  אינו מבין את המצוקה הרגשית של הבנות". (ראו: דיווח עו"ס לס"ד, מיום 11.07.17). 

 

אפוט' לדין דיווחה ; "מניחה שטענות ב"כ האב הן פרי רצון האב, להכחיש באופן גורף טענות שיוצאות כביכול מפי הקטינות באופן בלתי תלוי – יש בכך בעיה גדולה בתקשורת שכן חוויה של קטין אין בה כשלעצמה להוות ראיה אם דבר כזה או אחר קרה או לא, אלא מדובר בחוויה של קטין שעמה ההורה צריך להתמודד,  ואני מצפה  מהורה שמאוד רוצה להיות בקשר עם הבנות, ואני מניחה שזה מהצב, שיראה את צרכיהן ויבין מה הוא צריך לעשות ולא להכחיש באופן גורף. אני לא התרשמתי מרצון הקטינות שהן רצו ללכת לאב ונאסר עליהן ללכת." (ראה: עדות האפוט' לדין בפרוטוקול הדיון מיום 23.11.17 עמ' 27 שו', 31-33)

האב נהג להיעלם לבנות לתקופות ארוכות "הקטינות ציינו כי האב לא שומר על קשר רציף עמן ולא מתעניין בהן....  רצוי כי האב יהיה בקשר עם הקטינות באופן קבוע ורציף בין אם נמצא בארץ או בחו"ל". (חוו"ד האפו' לדין מיום 03.04.19)

 

• התנגדות האב לאבחון מסוגלות הורית - בוועדת התסקירים הומלץ על אבחון מסוגלות הורית כדי להבין לעומק את המורכבות והדינמיקה המשפחתית, אך האב התנגד לביצוע האבחון.

  

"לגבי אבחון מסוגלות הורית האב התנגד לאבחון, טוען כי אין לו כסף לשלם עבור האבחון, טען כי אין פגם באבהותו ויש לאבחן את האם" (ראו: דיווח עו"ס לס"ד, מיום 11.07.17). 

 

בדיון מיום 12.07.17 כאשר נשאל ב"כ האב  מדוע סירב האב לאבחון, השיב: "הנתבע יחזור על כך שהבדיקה למסוגלות הורית לא תוכל לאשר את ההסתה, את ההמרדה שעוברות הבנות נגד הנתבע ע"י הנתבעת, ואת ההתנהגות שחווה מהנתבעת". "לשאלת בית המשפט איך הנתבע יודע שהבדיקה למסוגלות הורית לא תוכל לאשר את ההסתה ואת טענותיו לגבי התנהגות התובעת, תשובתי היא כי הוא יודע זאת מהשכלה אישית שלו, מקריאה באינטרנט."  (עמ' 8 לפרוטוקול ש' 1-6)

 

• חוסר אמון בהליך הטיפולי וחוסר שיתוף פעולה;

"בחודש אוגוסט קיבלנו מידע מהיחידה הייעוצית כי האב הפסיק להגיע לטיפול. ב30.08.17 הזמנו את האב לשיחה, והאב חידש את הקשר עם היחידה." (תסקיר מעדכן עו"ס לס"ד מיום 20.11.17)

 

"בכל התקופה שאני מלווה את המשפחה, אני רואה את החוסר יכולת של האב לקבל את התהליך הטיפולי, האב אינו מוכן לקבל שלבים, אינו מוכן לקבל קצב מסוים, הוא לא מבין את הצורך לעשות דברים בהדרגה, תוך כדי התחשבות בצרכי הבנות. אני חושבת שללא שיתוף הפעולה של האב עם מתווה מדורג, יהיה מאוד קשה להתקדם. אני רוצה להגיד לאב: גם לא בנו את רומא ביום אחד." (ראה: עדות העו"ס לס"ד בפרוטוקול הדיון מיום 23.11.17 עמ' 36 שו' 14-18).

 

בנוסף האב ביטל פגישה עם הבת ועל כך טענה העו"ס, "לשאלת בית המשפט האם בעצם  להבנתי המקצועית האב היה נותן את האו.קיי להביא את הבת באותו יום לביתו  יכול  להיות שהיה מתחיל תהליך  חיובי, אני משיבה שאני חושבת שכן, אני חושבת שהיה צריך לנסות למרות הקושי, הכעס. הזמן עובד לרעתנו ואיבדנו זמן יקר. ____לא רואה את האבא מפסח שעבר." עמ' 31 שו' 27-30).

"האב הודיע כי בחודש הקרוב לא יוכל להגיע באופן סדיר לפגישות עם המטפלת. הטיפול הופסק והתיק מוחזר לביהמ"ש" (הגב' ____ מטפלת התחנה לטיפול משפחתי, בעדכון מיום 03.09.19)

 

" אני הראשונה שציינתי שבזמנו המפגשים עם האב היו טובים,  ליוויתי אותם על חשבון הזמן שלי. יחד עם זאת, ההתנהלות בשנה האחרונה מאוד בעייתית. דיווחתי שבחודש אפריל האב ניתק כל קשר במשך תקופה מאוד ארוכה. ככל שהאב מעוניין להתנהל בשקיפות ויש לו מצב רפואי שלא מאפשר מפגשים, שיגיש לבית המשפט – מדובר על מצב רפואי במשך שנתיים לפחות שאי אפשר לקיים מפגשים רציפים." (דברי האפוט' לדין  בפרוטוקול הדיון מיום 27.10.19 עמ' 18 שו' 30-34).

 

עו"ס לס.ד. גב' ____, משיבה לב"כ האב בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20 :

"ראינו שהאב לא התקשר לבנות, לא יצר איתן קשר, היו גם טענות מצידו שהבנות עצמן אמורות ליצור איתו קשר כי הוא האב, הוא  חזר על זה "אני האבא"." (עמ' 30 שו' 23-25)

"הוא לא שיתף פעולה באופן מלא עם ההדרכה שלנו. אני לא רוצה להגיד בכלל לא אבל אני רוצה להגיד שלא באופן מלא." (עמ' 30 שו'  27-28)

 

• התנגדות לצמצום זמני שהות והתנגדות למתווה הפגישות ע"פ המלצות גורמי הטיפול;

 "אני רוצה החלטות ואני רוצה לערער על כל ההחלטות. לא יכול להיות שאני האבא שמטפל בבנות שלי ברמה של 100% אהפוך לשעה בשבוע כשאבקר במרכז, זה לא יהיה."  

 

"לשאלת בית המשפט האם אני מוכן שתעשה הפנייה למומחית מטעם בית המשפט לצורך חידוש הקשר שלי עם הבנות אני משיב, שבתנאים שהוצבו מבית המשפט, אני ספק. אני לא מאמין לאף אחד."

 

"לשאלת בית המשפט האם אני מוכן להמלצות התסקיר, אני משיב שאני מוכן לשוויון, אני לא מוכן לאי שוויון."

 

"לשאלת בית המשפט האם אני מוכן להגיע לקניון ביום ראשון בליווי העו"סיות כפי שהומלץ בתסקיר ולפגוש את שתי בנותיי, אני משיב שהצעת העו"סית מפלה את האבא"

"לשאלת האפוטרופא האם אני מוכן להיפגש איתן במרכז קשר, אני משיב שרק אם זה לשני ההורים." (דברי האב בפרוטוקול הדיון 27.02.18 ).

 

 

סוף דבר בתביעת המשמורת:

 

56. מכל המפורט לעיל התרשמתי שבניגוד לטענות האב, התנהלותו היא שהביאה בסופו של יום לנתק המצער ששורר כיום בינו לבין הקטינות. האב לא ידע לייצר נפרדות בין הקונפליקט עם האם לבין הקטינות וטובתן, מיקד את כל כוחותיו בסכסוך המתמשך והתנגחות בכלל גורמי המקצוע ולא שיתף פעולה עמם משך השנים. כמו כן, האב עשה שימוש במצבו הרפואי, ועל אף שהובהר לו שחלה עליו החובה לקיים את המפגשים במועדם וככל ונדרש להיעדר לצורך קבלת טיפול רפואי, האחריות לתאם מועד חלופי מונחת לפתחו, בחר שלא לעשות כן, תוך שנעדר לתקופות ממושכות מבלי להודיע לבנותיו ולגורמי הטיפול, ובכך קטע את הרצף הטיפולי. התנהלותו יצרה בקרב הקטינות  תחושת אכזבה וחוסר אמון שהביאה לחוסר רצון לקשר עמו. בנסיבות אלה ונוכח הנתק ששורר כיום, היעדר כל קשר בין האב לקטינות, כמו גם סירובו להמשיך בהליך הטיפולי, אני מוצאת שיש חשיבות בהגדרת משמורת הקטינות וקובעת אותה בידי האם. 

 

תמ"ש 30406-07-16  תביעת האם לחיוב האב במזונות הקטינות:

 

להלן עיקר טענות הצדדים;

 

 עיקר טענות האם:

57. לגרסת האם בחודש 05/2016 עת עזב האב את הבית, סיכמו על "משמורת משותפת" אולם, האב לא עמד בהתחייבויותיו. לתמיכה מפנה להצהרות העו"ס (בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20 עמ' 28 שו' 4-5) לפיה מיום כניסתה להליך (06/17) ועד לסיום תפקידה (08/19) לא התקיימה משמורת משותפת, דהיינו משמורת הקטינות הייתה תמיד בידיה. בנוסף טוענת שהאב  חרט על דגלו להציב את הקטינות במרכז הסכסוך, התנכר לחובתו לזון אותן לפי רמת החיים לה הורגלו ולא נשא במחצית מהוצאותיהן החריגות. בנסיבות אלה בהן המשמורת בידיה,  נושאת כמעט לבדה בנטל הוצאות הקטינות.

 

58. האם מציינת שברשותה 3 כרטיסי אשראי באמצעותם מבצעת רכישות עבור הקטינות ונושאת בהוצאות כלכלה בסך של 3,000 ₪ בממוצע, והכל בהתאם לדפי הפירוט אותם צירפה, וזאת בניגוד לטענת האב ולפיה צורכי הקטינות נע בין 1500-2000 ₪. לדבריה, בכוונתה לשמור על רמת חיים לה הורגלו הקטינות ולפצותן על הסכסוך המתמשך ולשם כך אף אפשרה יציאתן לחו"ל, דבר שדרש ממנה ליטול הלוואות לצרכי מחייה, לרבות הלוואות מבני משפחתה.

 

59. לגרסתה, מצבו הכלכלי של האב טוב בהרבה מכפי שהציג משך כל ההליך, הן לאור העובדה שלאחר פיטוריו מעבודתו בחברת ____ שם עבד 20 שנה, קיבל כספים רבים עליהם ניתן ללמוד בין היתר מכך שפדה כספים רבים מחברות הביטוח, והן מנסיעותיו המרובות לחו"ל (כ- 10 טיסות בשנה). האם סבורה שהאב מעיד על חסרון כיס ומצייר תמונה של ירידה בשיעור ההכנסות בצל ההליכים המשפטים בחוסר תום לב ואין ליתן אמון להצהרותיו שכן עיון בתדפיסי האשראי שהציג מלמד שנוהג לנפוש בבתי מלון, לאכול במסעדות, לטוס לחו"ל ואף רכש לעצמו ג'יפ יוקרתי. עוד סבורה שהאב מסתיר מידע לגבי הכנסותיו שעה שקצבת הנכות אינה הכנסתו היחידה והוא זכאי לסיוע בדירה בסך 580 ₪ מידי חודש. בנוסף העביר כספים רבים לבנותיו מנישואיו הראשונים על מנת לדאוג לצרכיו האישיים, והכל בזמן שנושא בשכ"ד נמוך ממה שהצהיר עת הוא מתגורר ב____ שם מחירי הדיור זולים יותר ומסתכמים בסך של 2,600 ₪. 

 

60. האם מפנה לפרוטוקול מיום 21.12.20 (עמ' 61-62) שם הצהיר האב שאינו זוכר את כל חשבונות הבנק שמנהל ומה היקף הכספים שפדה אולם לפי הצהרותיו באותו דיון אלה מסתכמים בסך של 899,705 ₪. מכאן, יכול הוא בנקל לשאת בתשלום דמי מזונות ולזון את בנותיו ע"פ דין. עוד טוענת שהאב "שכח" להצהיר לפני בימ"ש את הסכומים המדויקים שפדה, לא נתן הסברים על העברות של אלפי שקלים מחשבון לחשבון ולצד ג', לא הצהיר על חשבונות מט"ח בבעלותו ולא על משיכות מרובות שביצע.

 

61. לדבריה, האב ממאן לפעול כהחלטות ביהמ"ש, אינו משתתף במחצית הוצאות חריגות ובכך מאלץ אותה לפנות לרשות האכיפה והגבייה על מנת לקבל את כספה ע"פ דין וזאת לאחר שנדרשת להליכים הנמשכים זמן רב ומעמיסים עליה.

 

62. עוד סבורה שהתנהלות האב מכוונת ומטרתה להתנער מהקטינות ולהתחמק מתשלום מזונותיהן. בבקשותיו המרובות להפחתת תשלומי המזונות מנסה להתיש אותה ולפגוע בה כלכלית ונפשית וזאת בנוסף לכך שנטש את הקטינות, התנער מכל אחריות כלפיהן והותיר אותן עם צלקת נפשית ופגיעה כלכלית. על כן, גם ככל וטענותיו לעניין הכנסותיו יתקבלו, אין בכך בכדי לפטור אותו מחובתו לזון את הקטינות ויש לתת משקל לפוטנציאל השתכרותו הגבוה שאינו ממומש, הסתרת מידע כלכלי, לנכסיו, לפדיון הכספים ולרמת חייו תוך שיש לקבוע דמי מזונות מותאמים לצורכי הקטינות, לגילן ולרמת החיים אליה הורגלו.

 

עיקר טענות האב:

 

63. האב סבור שהאם עותרת לחיובו במזונות הקטינות חרף העובדה שניכרה אותן כנגדו ולא אפשרה את מימוש הקשר וחידושו לאחר שנותק. מכאן, לדידו, עת בוחן בית המשפט את שאלת המזונות עליו להתייחס לפגיעת האם בקשר, שכן עפ"י הפסיקה המדובר בסרבנות קשר בשל ניכור הורי. לטעמו יש להתרכז בתהליך הניכור שהתרחש ע"י האם ולא בתוצאה של ניתוק הקשר. יישום זה מצדיק ביטול דמי המזונות, תוך שהוא סבור שלא יהיה בכך בכדי להשפיע על חידוש הקשר בעתיד.

 

64. האב סבור שהאם הצהירה על הוצאות מופרזות הנדרשות לקטינות על מנת להגדיל את תשלום המזונות, דבר המלמד על יכולתה הכלכלית הגבוהה לשאת בהן. על כן אין הצדקה לכפות עליו את רמת החיים לה מייחלת מקום בו היא רוכשת לקטינות מותרות כגון מסעדות, בתי מלון ונסיעות לחו"ל 8 פעמים במהלך שנה אחת.

 

65. לטענתו, הקטינות מעל גיל 6 ומשכך על ההורים לזון אותן יחד באופן שווה, בהתאם לזמני השהות, ההכנסות הפנויות וצרכיהן בפועל אותם אומד בסך של 3,000 לכל היותר בעבור שתיהן ולא כפי שטענה האם בסך של 3,350 ₪ כל אחת. לדבריו, יש לפטור אותו מחובת המזונות מאחר והאם משתכרת בעין יפה, הכנסותיה גבוהות משלו באופן משמעותי וכך גם הכנסתה הפנויה.  לגרסתו הכנסתה הממוצעת החודשית של האם הינה 14,723 ₪, ובנוסף, לרשותה כספים נזילים בקרנות השתלמות, כספי פנסיה וקופות גמל, זכויות בקרקע, תכולת דירה ורכב. מכאן, קיים פער הכנסות תהומי בין הצדדים. 

 

66. עוד מציין האב שאובחן כחולה במחלה ממארת במספר מוקדים ובשלושת השנים האחרונות עבר הליכים רפואיים קשים הכרוכים בסבל רב. בשל מצבו הוכר כנכה בשיעור 69% ודרגת אובדן כושר 74% המזכה אותו בקצבת זקנה בסך של 3,550 ₪, שזו הכנסתו היחידה. לדבריו, בשנת 2010 עבר אירוע מוחי קל, סובל מלחץ דם גבוה, בעיות בשמיעה ובמיתרי הקול, סינוסיטיס כרוני וגידולים בסינוסים ועד כה עבר 8 ניתוחים שונים. בשנת 2019 התגלו בגופו גידולים סרטניים ממאירים בריאה, סרטן מח עצם וגידולים חוזרים בסינוסים. מאחר והטיפולים בארץ יקרים מאוד, נדרש לטוס ל____ לקבלת טיפולים, בעבורם משלם כ- 2,000 ₪ בחודש. תשלום זה, לדבריו, גובר על חובתו בתשלום מזונות שכן הוא חולה וקורס תחת הנטל הכלכלי, ומנגד ביכולתה של האם לממן את צרכי הקטינות ומעבר לכך.  

 

67. לדבריו, ביום 13.08.17 פוטר מעבודתו ב____ והיה זכאי לדמי אבטלה עד ליום 31.03.18, כאשר מחודש 4/18 עד חודש 08/19 לא היו לו הכנסות כלל. לכשהבין שיהיה לו קשה למצוא עבודה בגילו, בסוף שנת 2017 פתח חברה בשם ____ בע"מ, בה השקיע את כספי הפיצויים מ____, אולם בטרם השלמת הקמת אתר האינטרנט חש ברע, מצבו הרפואי התדרדר והחברה נותרה ללא מעש, רק על הנייר. לבסוף, ביום 30.04.18 סגר את החברה מחוסר פעילות ואי הפקת רווח. כפועל יוצא, משנת 2018, בעודו בן 55, אינו מוצא מקום עבודה וחלה התדרדרות במצבו הרפואי. כיום, והחל מחודש 04/2020 מקבל קצבת נכות בסך של 3,550 ₪ ומסכום זה משלם את דמי המזונות בסך 2,800 ₪.

 

68. לגרסתו, סיכויו למצוא עבודה קלושים כפי שהוכח בפרוטוקול, ולכן "פדה את כל הכספים אשר היו מיועדים לגיל פרישה, ולא נותר בידו דבר ליום סגריר" (עמ' 1 לסיכומיו). בסיכומיו, מפרט את הכספים שפדה בשל מחסור בעבודה ועקב מצבו הרפואי, כדלקמן:

• ביום 23.10.17 פדה סך של 3,337 ₪ מחברת הראל פנסיה וגמל.
• ביום 25.10.17 פדה סך של 293,119 ₪, מחברת מגדל מקפת .
• ביום 10.07.18 פדה סך של 14,143 ₪ וסך של 132,668 ₪ מחברת מגדל מקפת.
• ביום 10.03.19 פדה סך של 213,331 ₪ וסך של 77,002 ₪ ממגדל מקפת.
• ביום 10.03.19 פדה סך 142 ₪, סך של 292 ₪ וסך של 4,201 ₪ מחברת הראל פנסיה וגמל.
• ביום 21.01.16 פדה סך של 199,000 ₪ מחברת איילון. לטענתו העביר את הכספים לבתו הגדולה במתנה לחתונתה ולתשלום הוצאות האולם והחתונה כולה, בהסכמת התובעת.

 

מכאן, בין חודש 10/17 ועד חודש 4/19 פדה סך כולל של 899,705 ₪ ומתוך כספים אלה העביר סכומים רבים לבתו הגדולה וזאת לצורך הטיפול בו, ניהול הוצאותיו הרפואיות ומחייתו. נכון להיום  נותר בידיו סך של 50,000 ₪ בלבד (ס' 34 בעמוד 8 לסיכומיו).

 

69. לסיכום גורס שאין הצדקה לחייבו במזונות כמו גם אין ביכולתו לשאת בכל תשלום מזונות כזה או אחר ובוודאי שלא בסך של 2,800 ₪. עוד סבור שאין נפקות באם יקבע שהקטינות סרבניות קשר או לא, נוכח המפורט פטור מתשלום מזונות בעבורן. משכך, יש להורות על ביטול דמי המזונות באופן גורף והשבת כלל הכספים ששילם כמזונות זמניים מאחר ויעודם לטיפולים מצילי חיים עבורו.

 

דיון והכרעה;

 

אקדים תוצאה לדרך ואציין שלא מצאתי לקבל את טענת האב ולפיה יש לפטור אותו מתשלום מזונות עבור הקטינות. אנמק;

 

70. ראשית אציין שלא מצאתי לקבוע שהאחריות לנתק בין האב לקטינות נופלת על כתפיהן הצרות כי אם מונחת לפתחו של האב. מכאן, אין כל מקום לשלול את מזונות הקטינות, וזאת נוסף לפגיעה הקשה בהן נוכח היעדר כל קשר עם האב. נזכיר שלא אחת נקבע בפסיקה שהאחריות לחידוש הקשר מונחת לפתחו של ההורה ולא הקטין, ובאין ראיות מוצקות שהאשם באי קיום הקשר נובע באופן בלעדי מסירוב הקטין, אין מקום לשלול את המזונות. אפנה לעניין זה לדבריה של כבוד השופטת שטופמן:

"סבורה אני, כי משמערכת היחסים בין אב לבנו מתדרדרת ועולה על שרטון מוטלת על שכמו של האב חובה רבה יותר לנסות ולאחות את קרעי היחסים מאשר על שכמם של ילדיו. האחריות לקשר עם הילדים מוטלת על ההורים ואינני סבורה כי ראוי להטיל, באין ראיות מוצקות, את האשם לאי קיומו של קשר על הילדים" (ע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע', עמ' 7 [פורסם במאגרים] (28.7.2005)).

 

71. יתרה מכך, אף אם הייתה מתקבלת טענת האב לניכור מצד האם, וזו כזכור נדחתה, אין בכך בכדי לשלול את מזונות הקטינות בשל סרבנות קשר מצדן. ההלכה הפסוקה מורה שאין לשלול מזונותיו של "בן מרדן" אלא בהתקיים נסיבות חריגות ביותר. עוד נפסק שבית המשפט לא ימהר לפטור הורה ממזונות ילד מרדן, שכן הפטור אינו אבסולוטי. לכך אפנה לדברי כבוד השופט שמגר בע"א 199/77 חריר נ' חריר, פ"ד לב (1), 458, 462:

"הפטור של האב אינו החלטי, בכל הנסיבות, כי אפילו הבן או הבת מרדנים אין להביאם לסף רעב ולהשאירם בחוסר כל".  לעניין זה ראו גם דעת המלומדים אבישי גריידי ונסים שלם: "נראה כי מגמת בית המשפט העליון היא צמצום תוצאות הלכת בן מרדן, כך שפטור ממזונות עשוי לעמוד לאב רק במקרים קיצוניים של מרדנות בעלת ביטויים בולטים, גסים ועולבים" (אבישי גריידי ונסים שלם בספרם "מזונות ילדים – הלכה למעשה", עמוד 318).

 

 

 

מכאן, על האב לזון את בנותיו על פי הוראות הדין, ואדרש לשאלת גובה החיוב;

 

72. החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות),תשי"ט- 1959 (להלן:" החוק") קובע את חובת ההורים במזונות הקטינים בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא, כקבוע בסעיף 3א לחוק;

"(א) אביו ואימו של קטין חייבים במזונותיו.

(ב) בלי להתחשב בעובדה בידי מי מוחזק קטין יחולו המזונות על הוריו בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור שהוא".

 

73. היקפו של החיוב הוסדר בהוראת סעיף 6 לחוק, הקובע :

"היקף המזונות, מידתם ודרכי סיפוקם ייקבעו, באין הסכם בין הצדדים, על ידי בית המשפט בשים לב לנסיבות, ופרט למזונות על פי סע' 3 לפי מחסורו של הזכאי ויכולתו של החייב".

 

74. הדין החל בנסיבות העניין, הוא הדין האישי כפי הוראות סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ביישום ההלכה שנקבעה בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית פורסם במאגרים, 19.7.17; (להלן: "בע"מ 919 "). במסגרת בע"מ 919/15 פורש הדין האישי לעניין מזונות ילדים יהודים במשמורת משותפת ונקבע שכל חיוב בגין צרכיהם ייעשה בהתחשב בזמני השהות עם הוריהם, יכולתם הכלכלית של ההורים (מכל מקור שהוא), צרכיהם של הקטינים והבטחת טובתם האישית. עוד נקבע שעל ההורים מוטלת חובה שוויונית לשאת במזונות ילדיהם תוך הבחנה בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי שהות. ההלכה למעשה השוותה את המצב המשפטי וחובת האב במזונות קטינים בגילאי 6-15, וסיפוק צרכי קטינים שגילם למעלה מגיל 15, כך  שכיום, החל מגיל 6, שני ההורים חבים מדין צדקה בסיפוק צרכי הקטינים עד כדי רמת החיים בה הורגלו ערב הפירוד באופן יחסי להכנסותיהם מכל מקור העומד לרשותם [בע"מ 919/15 ועמ"ש 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב (פורסם במאגרים) (20.12.17)]. בנוגע לחבות נשיאת מזונות מ"דין צדקה" נקבע שתהא שוויונית בין שני בני הזוג וכושר השתכרותם של ההורים ויכולתם הכלכלית הינו נתון בעל חשיבות רבה [ ראה (עמ"ש (ת"א) 41769-10-13 פלוני נ' מ.כ.פ (פורסם במאגרים) (27.8.2015); עמ"ש (ת"א) 59072-02-15 ע' מ' נ' ע' ג' (פורסם במאגרים) (3.7.2016)].  עוד נקבע שהחלוקה בין שני ההורים תהא חלוקה שוויונית, להבדיל מחלוקה שווה, כלומר על פי היחס בין הכנסתו הפנויה של כל אחד מהם [(ע"א 210/82 גלבר נ' גלבר, לח (2) 14 (פורסם במאגרים)  (25.3.1984)]. 

 

75. בנוסף, עת נדרש בית המשפט לפסוק מזונות עליו להתחשב גם בפערי הרכוש שבין הצדדים וכפי שנקבע בפסקה 24 לפסק דינו של כב' השופט ע' פוגלמן בבע"מ 919/15: "...יובהר כי "ההכנסה הפנויה" הרלוונטית לצורך קביעת חיובו של הורה במזונות נקבעת תוך הערכת יכולתו הכלכלית הכוללת ב"ראיה רחבה", כך שלא רק משכורת ה"נטו" מובאת בחשבון, אלא סך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, ואף פוטנציאל ההשתכרות". [עיינו בנוסף: בע"ם 3432/09 פלוני נ' פלונית, פסקה יח (23.6.2009) (פורסם במאגרים) ; ע"א 239/85 עמיצור נ' עמיצור פ"ד מ(1) 147, 154-152 (1986); ע"א 130/83 פרייס נ' פרייס, פ"ד לח(1) 721, 727- 725 ]. 

 

76. בצד החיוב השוויוני העקרוני של שני ההורים במזונות ילדיהם, כקבוע בהלכת בע"מ 919/15 נעלם מהשיח המשפטי דבר צרכים הכרחיים ובמקומו נקבע שיש לקבוע צרכים תלויי שהות וצרכים שאינם תלויי שהות. מכאן, בית המשפט נדרש לקבוע את נטל הנשיאה בכל מקרה לגופו כך  שצרכים שאינם תלויי שהות יתחלקו לפי יחס ההכנסות הפנויות. על דרך החזקה ניתן לאמוד את גובה הצרכים תלויי השהות (מזון, צרכי היגיינה והוצאות אחזקת בית שבחלקם הינם תלויי שהות) וכן את גובה הצרכים ההכרחיים של כל הורה אותם יש להפחית מההכנסה נטו לרבות צרכים ייחודיים של כל הורה (רפואיים למשל) כדי להגיע  להכנסה הפנויה האמיתית [(ראו עמ"ש (מחוזי - ת"א) 32172-11-17 ע.ש. נ' נ.ש. (10/1/2019) (פורסם במאגרים)].

 

77. לעניין הבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות נקבע בעמ"ש 12792-10-19 (מחוזי מרכז, פורסם במאגרים)  מפי כבוד השופט שוחט כי  "בהתאם להלכת 919 יש לערוך אבחנה בין צרכים תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון כמה זמן שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות. במילים אחרות: לצורך קביעת שיעור המזונות של רכיבים כמו מזון ומוצרי היגיינה יש לבחון בנוסף ליחס הכנסות של כל אחד מההורים, גם את יחס זמני השהות, היות שעלות רכיבים אלו היא פונקציה של משך השהות שהקטין נמצא בביתו של כל אחד מהוריו. אולם, ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד - המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים".

 

78. בפסק דינו של כבוד השופט שוחט שניתן לאחר בע"מ 919/15, נקבע שעת בית המשפט נדרש לבחינת שיעור מזונות, יידרש לשאלות הבאות [ראה עמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20/12/17) (פורסם במאגרים)]:

• א. הערכת וקביעת צרכי הילדים לפי רמת החיים שהורגלו ערב הפירוד (צרכים תלויי שהות ובכללם מדור והחזקתו, צרכים שאינם תלויי שהות וצרכים חריגים).

 

• ב. יכולתם הכלכלית של ההורים (לא רק הכנסותיהם הפנויות אלא קביעת יכולת כלכלית מכל המקורות העומדים לרשותם לרבות שכר עבודה).

 

• ג. קביעת יחסיות ביכולת הכלכלית של ההורים זה מול זה.

 

• ד. חלוקת משמורת בפועל (שקלול הוצאות תלויות שהות ביחס היכולת הכלכלית של שני ההורים וקביעת גובה החיוב בהתאם).

 

79. בשאלת אופן חישוב המזונות כל ערכאה נוהגת באופן שונה; יש המעדיפים שימוש בנוסחאות מתמטיות שמהן ייגזרו החיובים במזונות [ראו למשל בעמ"ש (מחוזי ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (20/12/17), פורסם במאגרים], ויש הרואים בנוסחה המתמטית בבחינת נקודת מוצא בלבד שאינה בבחינת סוף פסוק וניתן לשנות ממנה לפי שיקול דעת שיפוטי [ראו: עמ"ש (מחוזי-ת"א) 14612-10-16 פ. ב. נ' א. ב. ניתן ביום 17/12/2020 (פורסם במאגרים); עמ"ש (מחוזי – ת"א) 56050-06-17 ש.י. נ' ש.י. 7/10/18 (פורסם במאגרים)]. כן, יש הסבורים שאין מקום לשימוש בנוסחה מתמטית אלא יש להעריך את המזונות בהתאם לשיקול הדעת המסור לערכאה הדיונית [ראו עמ"ש (מחוזי-חיפה) 17309-50-17 ג.ט. נ' א.ק פס' 38 לפסק הדין (15/6/2018); עמ"ש (מחוזי חיפה) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (7/2/2019) ].

 

80. הנוקטים בגישה האחרונה ולפיה יש להותיר שיקול דעת לערכאה הדיונית, ביקשו להזהיר מפני עריכת תחשיבים מתמטיים מדויקים שמתבססים על האחוז המדויק של זמני השהות ועל ההכנסות הפנויות במדויק שכן החיים, מטבעם, אינם מתנהלים על פי תכנון מדויק אותו ניתן לחזות מראש חודשים ושנים קדימה ומתחייבת לעיתים גמישות בזמני השהות, מתוך התחשבות בתכניות ובאילוצים של בני המשפחה. גם יכולתם הכלכלית המדויקת של ההורים מושפעת מגורמים שונים ולא צפויים וכך גם צרכי הקטינים הנתונים להשפעות ושינויים לפי צרכי השעה. לכן נקבע כי נוסחה המשקללת את ההכנסות הפנויות, חלוקת זמני השהות וצרכי הקטינים היא אמנם כלי עבודה שימושי לקביעת סכום המזונות, אך יש להתייחס אליה בערבון מוגבל, בשל חוסר היכולת לחשב במדויק ובמיוחד חוסר היכולת לנבא במדויק את הערכים המוצבים בנוסחה [ראו: השופטת גאולה לוין בעמ"ש (ב"ש) 30516-10-18 ר. נ' ר. (2/6/2019) (פורסם במאגרים): השופטת שבח בעמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ש. נ' ש. (10/1/2019)  (פורסם במאגרים); השופט ג'יוסי בעמ"ש (חי) 20634-04-18 פלוני נ' פלונית (7/2/2019) (פורסם במאגרים) ]. לצד הנוסחה, על בית המשפט להעריך את מכלול הנסיבות, ולקבוע את המזונות גם על סמך התרשמות כללית מהצדדים והערכתו מי מההורים עתיד לשאת בהוצאות שאינן תלויות שהות.

 

בהתאמה, אבחן את יכולותיהם הכלכליות של ההורים ובכלל זה הכנסתם הפנויה, זמני השהות וצרכי הקטינות:

 

השתכרות הצדדים;

 

האם – עובדת ב____  ועיון בנתוני ההכנסות שהוגשו מלמד כדלקמן:

• על פי תלושי השכר שצורפו לחודשים 01-08/2020, ממוצע שכרה בניכוי תשלומי חובה הינו 15,104 ₪ לחודש. האם נמנעה מלצרף תלושי שכר לחודשים 09/20-12/20 ודפי פירוט חשבון הבנק בבעלותה.
• בבעלות האם קרנות השתלמות נזילות בחברת "כלל" בסך כולל של 357,798 ₪ נכון ליום 17.03.21.
• לאם חסכונות בחשבון בנק לאומי הכוללים מניות ואג"ח בשווי של 128,371 ₪.
• לאם אין הכנסה נוספת מכל מקור שהוא.

 

מכל המפורט לעיל, מצאתי לקבוע את ממוצע שכרה של האם המשקף את פוטנציאל השתכרותה  בסך של 15,500  ₪ בחודש. 

 

 

האב – אינו עובד החל משנת 2018 ועיון בנתוני ההכנסות שהוגשו מלמד כדלקמן:

• פוטר מחברת ____ ביום 13.08.17 בהיותו  בן 54.
• לפי אישור שצורף היה זכאי לדמי אבטלה מאת המל"ל בין התאריכים 01.09.17 - 31.03.18, בסכומים שנעו בין 6,611 ₪ לבין 8,147 ₪.
• בהתאם לאישור מעמד לא עובד מאת המל"ל מוכר כחסר הכנסות מיום 01.09.17, וזכאי לגמלת נכות כללית.
• לפי אישור על נכות רפואית מאת המל"ל, בין התאריכים 01.08.19 – 29.02.20 הוכר כנכה בשיעור של 100%; ובין התאריכים 01.03.20 – 31.08.20 הוכר כנכה בשיעור של 50%.
• לפי אישור על תשלומי קצבאות נכות לשנת 2021 מאת המל"ל, בין החודשים 02-06/2021 קיבל קצבת נכות בסך של 3,550 ₪ בחודש לאחר קיזוז ביטוח הבריאות.
• על פי אישור מקופ"ח, הוכר בקוד מחלה קשה בין התאריכים 01.08.19 – 31.01.23.
• בבעלתו קרן השתלמות "במיטב דש גמל ופנסיה בע"מ" שיתרתה בסך 72,474 ₪ נכון ליום 21.12.2019. (ראה: עמוד 28 למסמכים שצרף ביום 31.05.20).
• לזכותו ביטוח חיים "במגדל לביטוח בע"מ" שם נצברו כספים בסך כולל של 704,890 ₪ שעתידים להשתלם כגמלה חודשית ע"ס 4,599 ₪ לחודש החל מגיל 67 (ראה: עמוד 42 למסמכים שצרף מיום 31.05.20).
• ביום 21.1.16 פדה סך של 199,497 ₪ מחברת איילון.
• בין השנים 10/2017 – 04/2019 פדה מקרנות וקופות שבבעלותו סך כולל של 732,547 ₪.
• ביום 23.1.19 זוכה חשבונו בבנק *** בעמלת מט"ח בסך של 40,308 ₪.
• לטענת האם טוענת שהאב זכאי לסיוע בשכר דירה בסך 580 ₪ מידי חודש. טענה זו לא הוכחשה או נסתרה.

 

81. מפירוט חשבונות הבנק שבבעלותו, אותו הגישה האם ביום 07.01.21, עולה שהכספים אותם פדה בגדרי ההליכים ובסמוך להם, מגיעים לסך כולל של 932,044 ₪ (לא כולל עמלת מט"ח בסך של 40,308 ₪). האב טען משך כל ההליך שמצבו הכלכלי בכי רע ברם רק בסיכומיו מיום 16.07.21 הצהיר על פדיון הכספים וזאת לאחר שנחקר על כך במסגרת הדיון מיום 21.12.20 (עמ' 64 לפרוטוקול שו' 10-34), שם הצהיר ואישר את פדיון הכספים. אפנה לעדותו כלשונה;

"ש.     אני רוצה להפנות אותך לחשבון בנק ***, חשבון *** שנפתח ב____. ב 25/10/17 קיבלת ממגדל מקפת 293,119 ₪, נכון? אני מציג בפניך.

     ת.      כן, אוקיי. לא קיבלתי, פדיתי התכוונת.

ש.      ב 10/7/18 קיבלת סכום נוסף ממגדל מקפת של 14,143 ₪, נכון? במרץ סכום  נוסף של 132,638  ₪. מציג בפניך.

     ת.      לא זכור לי.

ש.      אנחנו רואים שמ 10/17 עד 7/18 נכנסו לך 450,000 ₪. לא הצהרת על זה בתצהיר  עדות ראשית שלך וגם לא בכתב ההגנה.

     ת.      אתה מטעה את בית המשפט.

[...]

ש.      למה לא הצהרת על זה?

ת.      הצהרתי בבקשה להקטנת מזונות כל סכום כסף שהיה לי, פיצויים, קופות גמל,  קרנות השתלמות.

ש.      בשנת 2019 קיבלת עוד כ 300,000 ₪ נוספים. פדית.

ת.      פדיתי בגלל ההליך המשפטי שאתה גורר אותי אליו, כדי לממן את אותו בית ב____. כן, פדיתי כספים."

 

82. זאת ועוד; במסגרת חקירתו הוברר שהעביר לבתו הבגירה מנישואיו הראשונים כספים ורבים וטען שעשה כן לצורך ניהול הוצאות מחייתו וטיפוליו; מאידך,  בסיכומיו טען שסך של 199,467 ₪ מהכספים העביר במתנה לבתו כמתנת חתונה ועל יתר הכספים היא שומרת לו  (ראה עמ'  63 לפרוטוקול שו' 18-24). טענות האב לא גובו בכל אסמכתא להוכחתן, ולו באמצעות עדותה של הבת. כמו כן, האב מנהל את כלל ענייניו, לרבות הפיננסיים כפי שהובהר לעיל ולא הוצגה כל סיבה בעטיה לכאורה הפקיד את כספו אצל בתו לצורך ניהול הוצאותיו. מכאן, מצאתי לדחות טענה זו.

 

83. עוד לא מצאתי כל הסבר למשיכת כספים בסכומים כה גבוהים ובפרק זמן קצר, ולעניין זה לא מסר האב כל גרסה מתקבלת וסדורה. כאשר נשאל לעניין ההעברות והמשיכות הרבות שביצע, בסכומים גדולים ושונים נמנע מלספק מידע ברור. אפנה לעדותו כלשונה (ראה עמ' 63 לפרוטוקול שו' 1-17):

 

"ש.         ב 12/4/19 אתה מושך מהחשבון שלך שיק ע"ס 250,000 ₪. למי נתת את השיק  הזה? מציג בפניך.

ת.          אלה כספי פנסיה שלי.

ש.          למי נתת את הכסף הזה?

ת.          הבת שלי שומרת לי על הכסף הזה. אלה כספי פנסיה. (הוגש וסומן ל/7.)"

 [...]

ש.          נכון לומר שהשתמשת בבת שלך ____ ובעלה כאמצעי להברחת כספים מפני ____?

ת.          ממש לא. כל הכספים האלה הם שלי ושלי בלבד.

ש.          ב 23/7/16 שזה בסמוך לפירוד, העברת לנוי 25,000 ₪.

ת.          אנחנו הפרדנו חשבונות ב 1/16 וההחלטה של שנינו היתה שכל אחד נשאר עם  קופות הגמל שלו, עם הקרנות השתלמות ולא יהיו מזונות ותהיה משמורת משותפת.

ש.          יש לי פה עשרות העברות שביצעת לחשבון של בתך ובעלה. ____ זה בעלה?

ת.          כן.

ש.          ב 11/8/18 אתה מעביר, כשאתה טוען להפחתת מזונות 6,000 ₪ לבתך נוי. גם על הכסף הזה אתה רוצה שהיא תשמור לך?

ת.          לא, כנראה שרציתי שהיא תשלם לי משהו.

ש.          העברת לבת שלך נוי עוד 10,000 ₪. הבת שלך ____ בגירה, נכון?

ת.          כן.

ש.          מציג בפניך את העברות. אתה מזהה את החשבון ____ בבנק ***? (הוגש  וסומן ל/8.)

ת.          כן. "     (ראה עמ' 64-65 לפרוטוקול).

[...]

"ש.         בחשבונך בבנק ***, חשבון ____ סניף ____, ביום 12/4/18  אתה מעביר  30,000 ₪ מחשבונך.  למי העברת את הכסף?

ת.          לא יודע, לא זוכר.

ש.          חמישה ימים אחרי זה העברת מהחשבון עוד 16,000 ₪, למי העברת?

ת.          אני לא זוכר. אתה מדבר איתי על לפני 4 שנים.

ש.          ב 22/4 אתה מעביר עוד סכום של 14,000 ₪. למי העברת?

ת.          לא זוכר. נראה מתי תגיע לבנות.

ש.          13/7/18 אתה מעביר עוד סכום מחשבונך 30,000 ₪ וחודש לאחר ב 19/8 עוד  30,000 ₪  מחשבונך. מציג לך. למי העברת?

ת.          לא זוכר למי.

ש.          30/8/18 העברת עוד 30,000 ₪. סה"כ בחודשים יוני עד אוגוסט העברת 75,000  ₪  מחשבונך.

ת.          אולי לרופא שיניים. אני רק מבקש לציין שמדובר בכספים שנפדו ושילמתי  עליהם 35%  מיסוי  מכיוון שהבנקים לא הסכימו לתת לי הלוואה כל עוד אני לא עובד. נאלצתי לשכור דירה, לשלם מזונות."

 

84. מטענות האב, כמו גם מהמסמכים שהוצגו, לא מצאתי לקבוע שמצבו הכלכלי קשה, כפי שטען. עיון בתדפיסי חשבון הבנק של האב (אותם הגישה האם בהודעתה מיום 7.1.21) מלמד שבבעלותו 2 חשבונות פעילים, בהם מופקדים כספים בסכומים גבוהים, מבוצעות משיכות רבות, נרכש ונמכר מט"ח, וכן נעשה שימוש בכרטיסי אשראי בסכומים גבוהים מידי חודש. זאת ועוד; כידוע, לא אחת נקבע בפסיקה שלצורך בחינת יכולתו הכלכלית של הורה בשאלת חבותו במזונות ילדיו, אין להתמקד רק בהכנסתו משכר או מעבודה, ויש להתחשב גם ברכוש שבבעלותו ולבחון את כל מקורות הכנסתו וכישוריו המקצועיים, וכדברי כב' השופט רובינשטיין:

"ראשית, רואה אני לנכון להדגיש את המובן מאליו, כי בעת קביעת גובה המזונות, השיקול המנחה הוא צרכי הילדים...לצד זאת, ישנה התחשבות ביכולת הכלכלית. בעת הערכתה של זו ההסתכלות היא רחבה; היא נגזרת לא רק מן המשכורת – בוודאי לא משורת ה"נטו" במשכורת שלעתים קרובות אינה משקפת תמונה מלאה, ואין צורך להכביר על כך מלים – אלא מסך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חסכונות, ואף פוטנציאל השתכרות...בכגון דא הדגש אינו בשאלה כמה משתכר האב או מהי משכורתו הפנויה, אלא כמה כספים יכול הוא להקצת לצרכיו ילדיו" (בע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים] (23.6.2009)).

 

85. אציין שנוכח מצבו הרפואי של האב ובהתאם למסמכים הרפואיים שהוצגו, כמו גם המסמכים מהמוסד לביטוח לאומי אודות שיעור הנכות שנקבעה, ובשים לב לגילו, מצאתי לקבל את טענתו ולפיה בשלב זה נמנע ממנו מלהשתלב במעגל העבודה.

 

86. מכל האמור, ולאחר ששקלתי בין היתר את מצבו הרפואי של האב, גילו, הכנסותיו מכל מקור ורכושו מכל סוג, מצאתי לקבוע את ממוצע הכנסתו המשקף את פוטנציאל השתכרותו בסך של 9,500 ₪ בחודש.

 

הכנסה פנויה;

87. על פי הסכם שכירות מיום 13.07.19, האם מתגוררת עם הקטינות בדירה שכורה ב____ ומשלמת שכר דירה בסך 4,000 ₪ בחודש. בתצהיר עדותה הראשית אמדה את דמי המדור עבורה ועבור הקטינות בסך כולל של 6,245 ₪, ובכללם: שכירות בסך 4,000 ₪, חשמל בסך 600 ₪, ארנונה בסך 440 ₪, מים בסך 250 ₪, גז בסך 135 ₪, ועד בית בסך 300 ₪, אינטרנט +כבלים בסך 400 ₪, ניידים בסך 65 ₪ ובר מים בסך 55 ₪.

 

88. האב מתגורר בדירה שכורה וטען שנושא בתשלומי מדור ואחזקתו בסך 2,700 ₪. לא צורף הסכם שכירות או כל אסמכתא אחרת לתמיכה בטענות זולת טבלאות מסכמות אותן ערך. כמו כן, האב לא סתר את טענת האם ולפיה זכאי לסיוע בשכר דירה בסך של 580 ₪ לחודש.

 

89. הכנסתה הממוצעת של האם, כמפורט לעיל הינה 15,500 ₪. מסכום זה נושאת בהוצאות מדור בסך 4,000 ₪, וכן בהוצאות אחזקת מדור. לאחר שעיינתי בהוצאות להן טענה, ונתתי דעתי לחלקה בהוצאות אלה, ולחלקן של הקטינות כמפורט בסעיף 98 (בהמשך) מצאתי לקבוע את הכנסתה הפנויה  בסך 12,200 ₪ .

 

90. הכנסתו הממוצעת של האב הינה 9,500 ₪ מסכום זה טוען שנושא בהוצאות מדור בסך 2,700 ₪ וכן בהוצאות אחזקת מדור. כאמור לא צורפו אסמכתאות, ברם אין חולק שהאב נדרש בתשלום הוצאות אלה. מכאן, לאחר שנתתי דעתי להוצאות אחזקת מדור סבירות בכל בית מצאתי לקבוע  את הכנסתו הפנויה בסך 6,800 ₪.

 

זמני שהות;

91. בהתאם למפורט לעיל, בין האב לקטינות שורר נתק בין הקטינות ומכאן, יחס חלוקת זמני השהות הינו 100% לאם.

 

צרכי הקטינות:

 

92. בתצהירה, אמדה האם את צרכי כל אחת מהקטינות בסך של 3,350 ואלה כוללים בין היתר: כלכלה 1,600 ₪, ביגוד 400 ₪, הנעלה 200 ₪ נסיעות 150 ₪  תרבות ופנאי 500 ₪  דמי כיס  300 ₪ טיפוח והיגיינה 200 ₪. עוד טוענת שנדרשת להוצאות חינוך גבוהות לרבות תשלום בעבור החוגים שונים. את טענותיה תומכת בחשבונות השוטפים מחברות התקשורת, חשמל מים וטלפון ובפירוט כרטיסי אשראי; האב טען שהסכומים מופרזים וצרכי הקטינות נאמדים בסכומים הנעים בין 1,500 ל-2,000 ₪. עיינתי בטענות הצדדים בשאלת צרכי הקטינות ומצאתי שטענותיהם  אינן משקפות את צרכי הקטינות בפועל. מחד, האם לא הוכיחה טענתה כי המדובר בקטינות שהורגלו לרמת חיים גבוהה מהרגיל, ומאידך, אין לקבל את טענת האב ולפיה יש לקבוע מזונות מצומצמים.

 

93. כידוע, גם מקום בו לא מוכחים צרכי הקטינים, בית המשפט לענייני משפחה מוסמך לפסוק מזונות ולקבוע את גובה צורכיהם, על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית. (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985)). יפים לעניין זה דברי בית המשפט בעמ"ש 32385-11-18 ג' נ' ג' עמ' 6-7 [פורסם במאגרים] (22.5.19):

"נזכיר כי כעקרון, המזונות הבסיסיים אינם דורשים הוכחה והם מצויים בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. לאחר בחינה סבורני כי הסכום שנפסק  - 1,600 ₪ אינו חורג מהמקובל. ראו למשל עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] עמ' 17 (25.10.2018) שם ציינו כי "המזונות ההכרחיים של קטין ללא צרכים מיוחדים נעים על המנעד שבין 1,300 לבין 1,400 לפחות ולעיתים אף מעבר לכך..." כאשר במסגרת זו לא נכללות הוצאות בריאות או חינוך, הוצאות עבור פעילות פנאי, בילויים לרבות נסיעות וטיולים, בהתאם לרמת החיים לה הורגלו הקטינים במהלך החיים המשותפים והוצאות מדור...למעלה מן הצורך נפנה לפסיקת בתי המשפט המחוזיים מהשנים האחרונות המצדדת בהעלאת הרף שאינו דורש הוכחה לכדי 1,600 – 1,700 ₪. בכגון דא הפנה בית משפט קמא לעמ"ש  (ת"א) 46291-01-16 פלונית נ' פלוני [פורסם במאגרים המקוונים] עמ' 10 (9.10.2017). ראו גם: עמ"ש (ת"א) 32172-11-17 ע.ש (קטינה) נ' נ.ש [פורסם במאגרים המקוונים] עמ' 10-11 (10.1.2019) – עמדת כב' השופטת שבח לפיה הסך של 1,400 ₪ הנוהג מזה שנים קפא על שמריו למרות העלייה ביוקר המחיה והגידול בשכר הממוצע במשק, ועל כן הגיעה העת להעלות את הרף המינימלי שאינו דרוש הוכחה לכדי סך של 1,600 עד 1,700 ₪".

 

94. עוד נקבע שכיום סכום המזונות המינימליים גבוה יותר מהסכום שנקבע בעבר בשל מציאות החיים המתפתחת ויש להוסיף לצרכים ההכרחיים גם צרכים הקשורים באמצעי התקשורת והמחשוב השונים [ראו עמ"ש 46291-01-16 פלונית נ' פלוני (פורסם במאגרים 9.10.17 סעיף 16; עמ"ש 1057/09 ש.ת. ואח' נ' ד.ב. (פורסם במאגרים 17.10.10)].

 

95. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים לא מצאתי שעלה בידי האם להוכיח שבתקופת החיים המשותפים הקטינות נהנו מרמת חיים גבוהה במיוחד, ומכאן שכיום יש לפסוק את הוצאותיהן בסכומים להן טוענת. אכן, הכנסות בני הזוג עת חיו כתא משפחתי היו גבוהות מן הממוצע, יחד עם זאת לא מצאתי שהקטינות הורגלו לצרכים גבוהים מהמקובל. עוד לא הוכיחה האם שלמי מהקטינות נדרשות הוצאות מיוחדות. אמנם, כפי שגם עולה מהדיווחים שהוגשו הקטינות משתתפות בחוגים, ברם הוצאות אלה קשורות בהוצאות נוספות שאינן בגדר צרכים בסיסיים. מכאן, מצאתי לקבוע את צרכי הקטינות בסך של 1,700 ₪ לכל קטינה, כשסכום זה אינו כולל הוצאות מדור ואחזקתו.

 

96. בעניינו, בהיעדר כל קשר בין האב לקטינות אין נפקות בהבחנה בין צרכים תלויי שהות לבין צרכים שאינם תלויי  שהות.

 

הוצאות מדור ואחזקתו:

97. האם נושאת בדמי שכירות בסך של 4,000 ₪ וכן נדרשת להוצאות אחזקת מדור. אציין לעניין זה שאין חולק שהקטינות התגוררו כל חייהן בסביבת החיים בה מתגוררות כיום, ומכאן את הוצאות האם לעניין שכירות מצאתי כסבירות. לאחר שעיינתי בפירוט הוצאות אחזקת המדור להן טוענת האם  (כמפורט בסעיף 47 לתצהירה) ונתתי דעתי לפירוט הנטען וטיב ההוצאות, מצאתי לקבוע את סך הוצאות אחזקת המדור בשיעור של 1,500 ₪ בעבור האם והקטינות.

 

98. מכאן, ובהתאם לפסיקה הרווחת אני קובעת את חלקן של הקטינות בהוצאות המדור בסך של 1,600 ₪ ואת חלקן בהוצאות אחזקת המדור בסך של 600 ₪. סה"כ חלקן של הקטינות בהוצאות המדור ואחזקתו הינו 2,100 ₪.  

 

99. מכל המפורט לעיל מצאתי לקבוע את צורכי הקטינות כולל מדור ואחזקתו בסך של 2,750 ₪ לכל קטינה.

 

סוף דבר בפסיקת המזונות;

 

• כידוע, הנוסחה שנקבעה בהלכת בע"מ 919/15 היא כלי עזר המסייע לביהמ"ש ובנוסף, עליו להפעיל שיקול דעת שיפוטי בכדי להגיע לשיווין מהותי לרווחת הקטין והוריו ולא בהכרח לדבוק בנוסחה מתמטית. במסגרת פסיקת שיעור המזונות, אין בית המשפט מחויב לעמוד בחישוב אריתמטי טכני גרידא, שכן מן הראוי לקחת בחשבון את מכלול נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לצורך קביעת החיוב הראוי בהתאם ליכולת הצדדים, זמני השהות והדין. לעניין זה נפסק מפי כבוד השופט פוגלמן כדלקמן:

"הנוסחה מציעה כלי עזר בלבד, תוך שמודגש כי גם לאחר הצבת הנתונים בה, על בית המשפט להפעיל שיקול דעת פרטני אשר לחיוב גופו בשים לב למכלול נסיבות העניין".

        ...

"אין מדובר בקביעת נוסחות אריתמטיות נוקשות הקושרות בין הכנסות ההורים והיקף המשמורת הפיזית המסורה לכל אחד מהם לבין שיעור המזונות. פסיקת המזונות לעולם לא תסמוך אך על "המספרים היבשים"- אם לעניין נתוני ההשתכרות של ההורים, אם לעניין יחס השהייה אצל כל אחד מהם. בטרם יפסוק באופן סופי את סכום המזונות על בית המשפט להוסיף ולהתבונן היטב על התא המשפחתי שלפניו ועל נסיבותיו הפרטניות, ולהבטיח את חלוקת הנטל ההולמת ביותר בתנאים אלה. הקביעה תהיה נטועה תמיד במכלול נסיבות העניין, כששיקול העל המנחה אותה הוא טובת הילד ורווחתו בבתי שני ההורים".

 

• עוד נקבע כי " על אף השאיפה החשובה ליצירת דרך אחידה ופשוטה לקביעת המזונות, יתכנו מקרים, גם אם חריגים הם, בהם אין בכוחו של חישוב מתמטי מדויק להכיל ולהביא לידי ביטוי את נסיבותיו הייחודיות של המקרה העומד לפתחו של בית המשפט. זאת יש לזכור - החיים אינם מדע מדויק, במיוחד כאשר עסקינן בגידולם ובצרכיהם המשתנים כל העת של קטינים". (ראה עמ"ש 42513-09-14 א. ש. נ' י. ש, פורסם במאגרים).

 

• לאור כל המפורט לעיל, ולאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים ובחנתי את טובת הקטינות ורווחתן, היעדר כל קשר בין האב לקטינות, היתכנות חידוש הקשר בעתיד, הצהרת האב על חוסר רצונו להמשיך בהליכי חידוש קשר, הכנסות הצדדים ופוטנציאל השתכרותם, אני קובעת כדלקמן:
• א. האב ישלם לידי האם את מזונות הקטינות בסך של 3,000 ₪ לחודש (1,500 ₪ בעבור כל קטינה), וזאת עד הגיע כל אחת מהן לגיל 18 או סיום לימודי התיכון, לפי המאוחר מבין השניים.

 

• ב. היה והקטינות ישרתו בצה"ל ו/או בשירות הלאומי, האב ימשיך וישלם את מזונות כל אחת מהן, לידי האם, החל מהמועד הקבוע בסעיף א לעיל ועד לתום תקופת שירות החובה ו/או הלאומי או עד הגיע כל קטינה לגיל 20 המוקדם מבין השניים, כשהסכום יעמוד על שליש מהסכום הנקוב לעיל, בערכו הצמוד כאמור בסעיף  ג להלן.

 

• ג. דמי המזונות ישולמו מידי חודש בחודשו, עד ה-10 לחודש עבור אותו חודש, ישירות לחשבון הבנק של האם כפי שתמסור את פרטיו לאב, כשהסכום הנקוב בסעיף א לעיל יהיה צמוד למדד המחירים לצרכן על בסיס המדד הידוע היום ויעודכן פעם בשנה – במזונות חודש ינואר של כל שנה, ללא הפרשים לתקופות הביניים.

 

• ד. כל קצבה ו/או מענק המשולם ע"י המוסד לביטוח לאומי בגין הקטינות, לרבות קצבת ילדים, מענק ארעי, מענק לימודים וכיו"ב, ישולם לאם בנוסף לדמי המזונות.

 

• ה. כל הודעה ו/או מידע לרבות מסמכים, בכל הקשור לחיובי המזונות, שעל הורה אחד להעביר להורה השני, יועבר באחד מאופני התקשורת הבאים - להלן: "תקשורת מתועדת": תקשורת סלולרית (כגון: WhatsApp) / מייל / דואר רשום, כאשר ההורה השולח איננו מחוייב להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את ההודעה אלא כי שלח לו באחד מאופני התקשורת המפורטים לעיל. כל העברה באופן אחר, תחייב את ההורה השולח להוכיח כי ההורה השני קיבל לידיו את המידע/מסמכים.

 

• ו. החל מהמועד 11.16, יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, הכוללת בין היתר רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/רגשיים, אבחונים לרבות אבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי ליהנות מהחזר זה.

 

• ז. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוונטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.

 

• ח. החל מהמועד 11.16, יישאו הצדדים בחלקים שווים ביניהם בהוצאות החינוך הכוללות בין היתר את דרישת מערכת החינוך ו/או המסגרת החינוכית, אגרות חינוך, שכר לימוד וכל תשלום אחר הנדרש לתשלום ישירות למערכת החינוכית ו/או למסגרת החינוכית לרבות ועד הורים, חוג אחד לכל קטינה שעלותו שלא תעלה על 350 ₪ לחודש לשני ההורים, שיעורי עזר/ הוראה מתקנת (בהעדר הסכמה – ע"פ המלצת הגורם הרלוונטי), תנועת נוער ונסיעה לפולין מטעם המסגרת החינוכית.

 

• ט. ככל ותתקבל בידי האם קצבת הצטיידות מהממוסד לביטוח לאומי, זו תקוזז מהוצאות החינוך השנתיות, וביתרת ההוצאות, ככל ויחולו, יחלקו הצדדים בחלקים שווים.

 

• י. כל הוצאה חריגה אחרת שלא נכללת בסעיפים ו-ח לעיל, יישאו בה שני ההורים בחלקים שווים ובלבד ששני ההורים הסכימו להוצאה זו באופן מתועד (לרבות בתקשורת המתועדת).

 

• יא. הורה אשר יישא במלוא הסכומים בגין ההוצאות המפורטות בסעיפים ו-ז לעיל ("ההורה המשלם") יקבל מהורה השני ("ההורה החייב") את חלקו בהתאם לאמור לעיל, וזאת בתוך 10 ימים מיום שההורה המשלם שלח להורה החייב בתקשורת המתועדת דרישה בצירוף האסמכתא הרלוונטית על התשלום הנדרש, ובתנאי שהמשלוח ייעשה לא יאוחר מחצי שנה לאחר ההוצאה.
• יב. לחילופין רשאי ההורה החייב להודיע להורה המשלם בתקשורת המתועדת בתוך עשרת הימים דלעיל, כי הוא ישלם את חלקו ישירות לגורם נותן השירות.

 

• יג. חיוב המזונות המפורט בכל הסעיפים לעיל, כולל את השתתפותו של האב בגין כלל הוצאות הקטינות ועל כן על האם למלא אחר כלל צרכי הקטינות לרבות – ולא למעט: מזון, כלכלה שוטפת, ביגוד והנעלה, רכישת ציוד למסגרת החינוכית, הוצאות רפואיות שוטפות, וכיו"ב.  

 

• יד. בנסיבות, מצאתי לקבוע את תוקפו של החיוב החל מדמי המזונות ששלומו לידי האם בחודש 03/22.

 

 

תמ"ש 32731-10-17 ותלה"מ 8506-11-17 תביעות האב לפיצויים;

 

עיקר טענות הצדדים:

 

טענות האב:

 

• האב סבור שהאם העלילה עליו, הוציאה דיבתו, קיללה ואיימה עליו תוך שהפיצה דבריה באפליקציות באינטרנט. לגרסתו, עם הגשת תביעת המשמורת החלה האם במסע ההכפשות והשפלות כנגדו וזאת בכוונה לפגוע בקשר שלו עם הקטינות תוך שהיא מונעת מחרדות קשות, תאוות בצע ורגשות נקמה. בתביעותיו ובתצהירו מיום 12.01.20 פירט את האירועים נשוא התביעות עליהם כדלקמן:

 

• אירוע מיום 18.06.16 שיחת הטלפון (תלה"מ 32731-10-17); האב מתאר שהאם התקשרה אליו מהנייד של בתו ובמהלך השיחה קיללה אותו, איימה עליו והשמיצה את הוריו ואותו, אף בנוגע להעדפותיו המיניות וחלקי גופו והטיחה בו: "יא חתיכת הומו אימפוטנט" ו"הומו עם זין קטן", לטענתו השיחה התקיימה בנוכחות הקטינות ואדם נוסף שהיה בסביבה אשר פרטיו אינם ידועים לו. בתום השיחה האם לא ניתקה והוא המשיך להאזין ושמע אותה מציינת בפני האדם הנוסף את צמד המילים "תבע אותי" ו- "שיזמין משטרה".  בשל אותו אירוע הגיש תלונה במשטרה שעניינה איומים וכן פנה בבקשה לקבלת צו הגנה. לתמיכה מצרף תמלול לשיחה שנכתב ונערך על ידו. (להלן: "האירוע הראשון"").

 

• אירוע הכפשה במסגרת אפליקציית ME (תלה"מ 32731-10-17); האב מתאר שבחודש אוקטובר 2017 פנתה אליו ידידה והזהירה אותו שמספר הנייד שלו משויך לכינוי "ההומו עם הזין הקטן" (להלן: "הכינוי") שהופיע עת חייגה אליו. לאחר חקירה קלה באינטרנט, מצא שהאם התקינה את אפליקציית SIMPLY.SEE (להלן: "האפליקציה") במכשיר הנייד שלה ושל הבנות ושינתה בנייד שברשותה את שמו לכינוי. מאותה העת, מספר הטלפון שלו משויך בכל רשת האינטרנט לכינוי משפיל זה. לדבריו, הכינוי מפורסם וחשוף לכל המחייג אליו ובכך יש בכדי לפגוע בתדמיתו ובעתידו, כמו גם המדובר בכינוי מבזה ומשפיל באופן שאין קשה ממנו וכל זאת בכוונה תחילה ובאופן המהווה לשון הרע והוצאת דיבה קשה במיוחד. לאחר הגשת התביעה שינתה האם את שמו לכינוי אחר, "רעב ללחם", את שם אחותו שהלכה לעולמה ל"פתטית גמדה" ואת שם אחותו השנייה ל"נימפומנית זקנה". לדבריו, כל הכינויים הנ"ל מופעים עד היום ברשת האינטרנט והכל מתוך רצון האם לפגוע בו ומשפחתו, להרחיק אותו מבנותיו ולהשמיצו בגסות בפניהן. האב סבור שחרף טענת האם ולפיה מספר הנייד שלו אינו שמור במכשיר הנייד שלה ואינה עושה שימוש באפליקציה, הדבר אינו מעיד שלא פעלה כך בעבר, ובסיכומיה מודה בכך. לדידו, היה על האם להביא לעדות את נציג האפליקציה עמו התכתבה כעד מטעמה ומשלא עשתה כן הדבר לחובתה. 

(להלן: "האירוע השני")

 

• אירוע מיום 18.07.17 ברחוב ביתו (תלה"מ 8506-11-17); האב טוען שהאם הכפישה אותו בפרהסיה, עת עברה עם רכבה ליד ביתו, הבחינה בו במרפסת דירתו, עצרה וצרחה לעברו "יא חתיכת הומו, יזיינו אותך, ירצחו אותך", והכל בזמן שניתן כנגדה צו למניעת הטרדה מאיימת עוד ביום 01.10.17. לטענתו, האירוע ארע בשכונת המגורים המשותפת של הצדדים שהינה שכונה שקטה ולבטח נשמעו דבריה באוזני השכנים היושבים במרפסותיהם כמו גם באוזני מתאמנים ועוברי אורח. עוד טוען האב שדברי האם גרמו לו לחשוש לחייו ולעלבון רב. (להלן: "האירוע השלישי").

 

• במסגרת תצהיר עדותו הראשית, תיאר האב שני אירועים נוספים בגינם עותר לחייב את האם בפיצויים (אירוע מיום 1.10.17 אז לטענתו צעקה עליו בכביש ואירוע מחודש יולי 17 אז פנתה אליו בנוכחות הקטינה והטיחה בו דברים שאינם ראויים). יצוין שאירועים אלה לא נטענו במסגרת כתבי תביעותיו נשוא המחלוקת כמו גם נדונו והוכרעו במסגרת בקשותיו לצווי הגנה, ומכאן לא אדרש להם במסגרת הכרעתי זו.

 

• האב סבור שהאם התנהלה בצורה פוגענית בכוונה תחילה ועל כן לא עומדת לה הגנת תום הלב. כמו כן, הצליחה במטרתה לפגוע בשמו הטוב, בנפשו, ובקשר שלו עם בנותיו, לדמותו עבורן וביחס שלהן כלפיו. בנסיבות אלה, טוען שהאם פעלה בניגוד לסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, לסעיף 2 חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 ובניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, ויש לחייבה בפיצוי המקסימלי בגין פגיעה בשמו הטוב, הפרת חובה חקוקה והפרת הצו למניעת הטרדה מאיימת בסך כולל של 425,000 ₪, בתוספת הוצאות ההליך ושכ"ט.

 

• לטענות האם - האב "תובע טרדן" שנוהג להטריד את ביהמ"ש בתביעות סרק כנגד אנשים שונים (בין היתר כנגד שכנים, מקום עבודתו, אחיותיה וכנגדה) תוך ניצול זכות הגישה לערכאות. לטעמה, האב נהג להגיש לכל אורך ההליך בקשות מרובות בשיטת "גזור הדבק" חרף העובדה שאלה נידונו והוכרעו. מטעימה האם ומציינת שהאב פתח כנגדה לא פחות מ- 5 תיקים במשטרת ישראל שהוכחו כתלונות שווא וזאת לאחר שהבטיח לה שלאחר הגירושין ימרר את חייה ויגרום לה להפסד של כספים רבים.

 

• לעניין האירוע הראשון מכחישה מכל וכל את טענות האב וטוענת שאף לא טרח לצרף תצהיר תמיכה שהאירוע התרחש בנוכחות הקטינות ואנשים נוספים. בנוסף, התמלול שהוגש נערך על ידו באופן עצמאי ובניגוד להוראות הדין ומשכך אין ליתן לו משקל. עוד טוענת, שההקלטה נשוא התמלול עולה לכדי האזנת סתר לכאורה, שכן מדובר בחלק משיחה שנערכה בינה לבין צד ג', כאשר האב  אינו צד לשיחה, וכפי שהודה לפרוטוקול (מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20 עמ' 56 שו' 20-28 ).  זאת ועוד, בניגוד לטענת האב, לא פנה להגשת תלונה במשטרה והדבר מלמד שלא הייתה תשתית להגשתה. לדידה, העובדה שלא הוגש כנגדה כתב אישום מלמדת שלא עברה עבירה פלילית ומכאן שהאב אינו זכאי לפיצויים.

 

עוד מפנה לדיון מיום 29.08.16 שהתקיים בתיק 48753-08-16 בפני כב' השו' לוקץ' אשר בחנה את האירוע הראשון וקבעה לאחר שמיעת הצדדים, שאינה מוצאת לנכון ליתן צו הגנה כפי שנתבקש והרי שכבר אז, אם היה מוכיח האב טענותיו היה ניתן כנגדה צו הגנה. על כן, כיום מושתק מלהעלות טענותיו בשנית.

 

• לעניין האירוע השני טוענת שלא עלה בידי האב להוכיח שזה הכינוי אותו כינתה אותו בזיכרון מכשיר הנייד שלה ודי בכך בכדי להורות על דחיית התביעה. זאת ועוד, לדברי האב נודע לו על הכינוי מידידתו, ברם לא צורף תצהיר מטעמה או כל הוכחה לטענה זו, וככל והאב חשף בפני הידידה את כינויו הרי שהוא ויתר בעצמו על פרטיותו. לטענתה, האב לא זימן עדים להוכחה ותמיכה בטענותיו בביצוע הפרסום לרבות "הידידה", ועצם הימנעותו מלמד על חששו מעדותם ומחשיפתם לחקירה נגדית ומחלישה את הראיות המובאות מטעמו. עוד מוסיפה שהאפליקציה אינה חשופה לאתרי האינטרנט השונים ועל פי בירור מול מפתחי האפליקציה, רשימת השמות וכינויים בספר הטלפונים באפליקציה ME, חסויים ואישיים ואינם חשופים למשתמשים אחרים, ורק מי שמבקש לראות את שמו יכול צפות ברשימת הכינויים. משכך, אין בצפייה באפליקציה בכדי לבצע פרסום כקבוע בחוק לשון הרע, שכן באם כך היו הדברים הרי שחברת ניהול האפליקציה הייתה חשופה לתביעות מידי יום. בנסיבות אלה, האב מטעה את ביהמ"ש כאשר טוען לפרסום, מאחר וידוע לו שהכינוי חסוי לטובת המשתמש ולא מתקיים היסוד הנדרש לעוולת לשון הרע. לראיה לכך מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 27.06.18 (עמ' 5 שו' 10-23 לפרוטוקול) שם חייג האב אליה, במעמד הדיון ושמו לא הופיע; להשלמת התמונה, מפנה לפרוטוקול הדיון מיום 27.06.18 (עמ' 3 שו' 12-14), שם במענה לשאלת ביהמ"ש, באם הכינויים פרטיים לאותו אדם בנייד של, השיב: "כעיקרון הם אמורים להיות פרטיים... מערכת גוגל וכל האפליקציות האלה טוענות שאכן הכל שמור ומוגן".

 

• לעניין האירוע השלישי טוענת שמדובר בטענות שקריות שלא הוכחו ובאם היה בהן ממש, האב היה מגיש תלונה במשטרה ולמצער בקשה לביזיון ביהמ"ש. לגרסתה, האב הזמין משטרה למקום אך זו לא מצאה אמת בדבריו ולא פעלה להגשת כתב אישום, ומכאן, לא זכאי לכל פיצוי. עוד מציינת שפנתה למח"ש בעניין עומס התלונות המוגשות כנגדה ע"י האב, ומאז, חדל מלעשות כן, והתלונות שהוגשו נסגרו מחוסר ראיות ועניין לציבור. האם מוסיפה שהאב מבסס טענותיו על השערות שונות עת טוען ששכניו "עלולים" לשמוע את הדברים שנאמרו, ועל כן לא קיימת ולו ראשית ראייה לביצוע העבירה הנטענת. לדידה, האב עושה כל שביכולתו כדי לפגוע בה כלכלית והתביעה הוגשה כתגובה לתביעות אותן הגישה. עוד סבורה שסעיפי החוק עליהם מתבסס האב בתביעתו אינם חלים ואין בהם כדי לחייבה בתשלום פיצויים שכן צו הרחקה אשר "הוארך" לכאורה  בתיק ה"ט 2020-10-17, כלל לא ניתן כאמור בהחלטה מדיון במעמד הצדדים שהתקיים ביום 29.08.16. זאת ועוד, ככל ובוצע פרסום עומדת לה הגנה מכח סעיפים 15 (4) ו- (10) לחוק שכן הפרסום נעשה בתום לב והמדובר בדעה אישית. מעבר לאמור, מבקשת האם לציין שתצהירו של האב כוזב שכן לכאורה נחתם ביום 09.01.20  בעוד על פי דוח כניסות ויציאות בין הימים 14.12.19 – 11.01.20 שהה בחו"ל.

 

דיון והכרעה:

 

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי עדותם במסגרת הדיון לפניי, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעות להידחות במלואן. ואנמק;

 

• דיני לשון הרע משקפים איזון עדין בין זכויות ואינטרסים כבדי משקל ה"מושכים" לכיוונים מנוגדים, מחד, הזכות לשם טוב ומאידך והזכות לחופש הביטוי (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp נ' אלי עזור, [פורסם במאגרים] פסקה 9 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן (22.7.2015) (להלן - "עניין Conwest Global"); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, [פורסם במאגרים] פסקה 16 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן (8.2.2012); ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, [פורסם במאגרים] פסקה 12 (14.8.2008); רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף, נה (5) 510, 518 (2001)).

 

• הזכות לשם טוב נועדה להגן על הערכתו העצמית וכבודו של האדם, וזו מבוססת על הצורך האנושי בהערכה פנימית, בגאווה אישית ובהכרה חברתית (עניין Conwest Global, פסקה 9 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן; ע"א 10281/03 קורן נ' ארגוב, [פורסם במאגרים] פסקה 10 (12.12.2006); בג"ץ 6126/94 סנש נ' רשות השידור, נג (3) 817, 832 (1999)). הזכות לחופש הביטוי מבטאת את החשיבות במיצוי זכות האדם לאוטונומיה וביטוי עצמי. מידת ההגנה על חופש הביטוי תקבע, בין היתר, בהתאם לסוג הביטוי ומאפייניו ועל פי משקל הזכות אשר מתנגשת בו. ככל שהביטויים חוסים תחת "ליבת" חופש הביטוי כך תורחב מידת ההגנה עליהם (דנ"פ 7383/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל, [פורסם במאגרים] פסקה 28 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (11.7.2011); ע"א 1104/00 אפל נ' חסון, נו (2) 607, 624-623 (2002) (להלן - "עניין אפל"); ע"א 4804/94 חברת סטיישן פילם בע"מ נ' המועצה לביקורת סרטים, נ (5) 661, 686 (1997); עניין Conwest Global, פסקה 10 לפסק דינו של כבוד השופט ע' פוגלמן).

 

• הכללים לעריכת האיזון בין אותם ערכים מנוגדים מופיעים בחוק איסור לשון הרע. יפים לעניין זה דבריו של כבוד השופט א' ריבלין בפסקה 15 לפסק דינו בעניין רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר [פורסם במאגרים] (12.11.2006), שם פסק;

"[...] חוק זה, מעצם טיבו ומחמת שהוא בא לגרוע מחופש הביטוי, יונק מן האיזון החוקתי. לאיזון החוקתי השפעה רבה על פרשנות הוראותיו של חוק איסור לשון הרע. אכן, האיזונים העדינים הגלומים בחוק איסור לשון הרע ובהגנות המנויות בו משפיעים על האיזון החוקתי ומושפעים ממנו" .

 

• חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה- 1965 (להלן - "החוק") נועד להגן על זכותו של אדם ובכלל זה שהערכתו או שמו הטוב בעיני אחרים לא יפגעו על ידי דברים כוזבים הנאמרים או מפורסמים בגנותו על ידי הזולת. על פי הדין הכללי, המוציא מחברו עליו הראיה. לפיכך, על התובע חלה החובה להוכיח שהנתבע ביצע כלפיו עוולה של פרסום לשון הרע. ככל שהנתבע טוען לאחת מההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע - עליו מוטל הנטל להוכיח הגנתו.

 

• סעיף 1 לחוק , מגדיר את המונח "לשון הרע" וקובע כדלקמן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -

(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו;

• בפסק הדין בעניין אפל (עמודים 616-617) התייחסה כבוד השופטת ד' בייניש להגדרת המונח לשון הרע וקבעה:

"ההגדרה בסעיף 1 הנ"ל מורכבת אפוא מארבע חלופות: החלופה הראשונה היא מעין חלופת-סל רחבת היקף. יש בה כדי לתאר את מהותה של לשון הרע כפרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם בעיני אחרים ולפגום בהערכתו בעיני הבריות (ע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן - פרשת הוצאת עתון "הארץ" בע"מ [פורסם בנבו] [1]), בעמ' 293; א' שנהר דיני לשון הרע [13], בעמ' 121". [...] שלוש החלופות הנותרות מהוות מקרים קונקרטיים יותר של לשון הרע. בכל ארבע החלופות אין הכרח להוכיח קיומו של נזק, ועל כך מצביע הביטוי "עלול". ודוק, ההגדרה בסעיף 1 לחוק אינה מתנה קיומה של לשון הרע באי-אמיתות הפרסום. לפיכך עשוי פרסום להיות אמת, ובכל זאת להיחשב לשון הרע (אם כי לא תוטל בגינו אחריות, אם תוכח אחת מן ההגנות הקבועות בחוק)".

 

• סעיף 2 לחוק מגדיר "פרסום" באופן הבא:

"פרסום מהו

2. (א) פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.

(ב) רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות:

(1) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".

 

• סעיף 3 לחוק קובע כי "אין נפקא מינה אם לשון הרע הובעה במישרין ובשלמות, או אם היא והתייחסותה לאדם הטוען שנפגע בה משתמעות מן הפרסום או מנסיבות חיצוניות, או מקצתן מזה ומקצתן מזה". מכאן, לשון הרע עלולה לנבוע מהפרסום מקום שבו היא משתמעת ממנו, או כאשר הפרסום נחזה להיות תמים לכאורה, אולם קיימות נסיבות חיצוניות שמשוות לו מובן פוגעני (אורי שנהר, "דיני לשון הרע" 113 (1997) (להלן - "שנהר"). טיב הפרסום, נבחן בין היתר, בהתייחס אל המרחב, האווירה הכללית ולנסיבות נוספות אשר יש בהן כדי לעצב ולצבוע את הפרסום בגוון כזה או אחר (תמ"ש (כ"ס) 29442/05 ל. א נ' י. י. מ, [פורסם במאגרים] פסקה 10 לפסק הדין (6.9.2009)).

 

• המבחן לבדיקת משמעות הדברים, המהווים לטענת התובע לשון הרע כלפיו הוא מבחן אובייקטיבי. על בית המשפט להיכנס בנעלי "האדם הסביר" ולבחון האם אכן היה נפגע או עלול להיפגע בנסיבות העניין מהפרסום כלפיו (ת"א (ת"א) 1645/97 קריב מערכות בניה תל אביב בע"מ נ' נוריאל אמנון, [פורסם במאגרים] פסקה 10 לפסק הדין (28.7.2004) (להלן - "עניין קריב"); תמ"ש (ת"א) 35326-12-10 א' נ' ת' [פורסם במאגרים] (17.10.2012); תא"מ (ראשל"צ) 1220/09 יפעת עופר נ' משה אביטן [פורסם במאגרים] (10.8.2011). אפנה בהקשר זה לע"א 466/83 אג'מיאן שאהה, ארכיהגמון בכנסיה הארמנית בירושלים נ' הארכיהגמון יגישה דרדריאן, לט (4) 734 (1986) שם נקבע:

"המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסוימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום. גידופים בעלמא לא יחשבו בהכרח לשון הרע, אלא ייבדקו במסגרת מכלול הנסיבות שבהם הם פורסמו".

 

• עוד נקבע שחופש הביטוי מחייב שלא לדקדק בציציותיו של הפרסום הפוגע ועל כן השאלה איננה מה הכוונה שמאחורי הפרסום - אלא מהו "המסר עימו היא מותירה את הצופה" (עניין אפל, בעמ' 617; ע"א 256/57 אפלבוים נ' בן גוריון, [פורסם במאגרים], 1205, 1215 (1960)). לעניין זה קבע כבוד השופט מ' שמגר בעניין ע"א 723/74 הוצאת עתון ״הארץ" בע״מ נ' חברת החשמל לישראל בע״מ, לא (2) 281, 300 (1977) כדלקמן:

"כאשר באים לבחון משמעותן של מילים לצורך בדיקת מהותן מפרשים אותן על-פי המובן אותו מייחס להן הקורא או השומע הסביר ואין מטים אוזן לפרשנויות משפטיות, בדרך בה היו בוחנים מסמך משפטי ומנתחים תכנו. המבחן בדבר קיום לשון הרע לפי סעיף 1 איננו מתמצה בתחושת העלבון הסובייקטיבית של הפרט, עליו נסב הדיבור או הכתב המייחס לו דברים פוגעים, אלא יסודו אובייקטיבי, היינו מה השפעתם או זיקתם של דברי לשון הרע להערכה לה זוכה הפרט - התובע בעיני הבריות".

 

• בפסק הדין בעניין ע"א 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני, מג (2) 333, 339 (1989), ניסח כבוד השופט י' מלץ את המבחן הראוי לבחינת משמעות הפרסום אשר נטען להיות לשון הרע:

"השאלה העיקרית והמרכזית בערעור זה היא מהי המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. ההלכה היא שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים, מאידך. המבחן הקובע הוא מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למלים".

 

• בפסק דינו בעניין Conwest Global, פירט כבוד השופט ע' פוגלמן את ארבעת השלבים אשר על פיהם נדרש לבחון את השאלה האם פרסום פלוני מהווה "לשון הרע" כמשמעותו בחוק איסור לשון הרע:

שלב ראשון, יש לבחון האם לפנינו "פרסום" במובנו של מונח זה בחוק איסור לשון הרע, לפי אמת המידה המקובלת על האדם הסביר.

שלב שני, יש לבחון האם הפרסום או הביטוי מהווה "לשון הרע" ומטיל חבות בגינו, על פי סעיפים 1 ו-2 לחוק איסור לשון הרע.

שלב שלישי, ככל שייקבע כי הפרסום אכן מהווה "לשון הרע", אזי, יש לבחון את תחולתן של ההגנות השונות המנויות בסעיפים ל 15-13 חוק איסור לשון הרע ואת כוחן לשלול את אחריותו של המפרסם בגין הפרסום.

בהעדר הגנות - נדרש לעבור לשלב הרביעי ולבחון את הסעד המתאים בנסיבות העניין. (ראו גם: ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ, נח(3) 558, 568 (2004)).

 

• לעניין עוולת לשון הרע בראי של דיני המשפחה נקבע לא אחת שהמרחב המשפחתי, ייחודי ומהווה פלטפורמה חיצונית ונפרדת מזו המתקיימת במרחב האזרחי. מערכת יחסים משפחתית היא כזו המושתתת על מארג עדין של קשרים, ובכך נבדלת באופייה ובתוכנה מכל מערכת יחסים אחרת. התבטאויות הנאמרות באוזניהם של בני משפחה, עלולות לעיתים, להיות חמורות אלפי מונים מאמרות אותן נאפשר לעצמנו להשמיע באוזניהם של אנשים זרים. אף תחושת העלבון והפגיעה למשמע התבטאויות כאלו או אחרות הנשמעות על ידי בן משפחה, עלולה להיות צורמת ומכאיבה הרבה יותר, מאשר לו נשמעה מפיו של אדם זר. נוכח מהותה של מערכת היחסים המשפחתית המאופיינת בחופש ודרור להשמעת דעות, ביקורת וטענות בשלל דרכים ונוסחים, על בית המשפט להקפיד הקפדה יתירה בעת פסיקת פיצויים, דווקא בתביעות לשון הרע בתוך המשפחה. כדי לשמור על הטוהר ועל שלמות התא המשפחתי, חשוב שלא לעודד בני משפחה להגיש תביעות האחד כלפי משנהו כעניין של מה בכך. אפנה בהקשר זה לפסק הדין בעניין תמ"ש (כ"ס) 29442/05 ל. א נ' י. י. מ, [פורסם במאגרים] פסקה 37 (6.9.2009) שם נקבע: "פסיקת פיצויים על הצד הגבוה תמשיך ותעודד את הצדדים להוסיף ולהגיש תובענות הדדיות בגין עוולת לשון הרע זה כנגד זה, כפי שכבר עשו פעמים רבות. אינני מתעלם מכך שבתי המשפט, לרוב, אינם מקילים עם המפרסם לשון הרע בזדון על מנת לנגח ולהזיק לנפגע (ראה כדוגמה - ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל וערעור שכנגד, פ"ד כז (2) 225, 237 240, וכן ע"א 670/79, 78/80, 82 הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' נ' מזרחי וערעור שכנגד, פ"ד מא (2) 169, 205; ת"א (ת"א) 7165/84 פישמן נ' בר-און, [פורסם בנבו] פ"מ תשמ"ז (ג) 120, 125 126) ואולם בעניין הנדון אין להתעלם כי לשון הרע צמחה לה בתוך המרחב המשפחתי השוצף וקוצף בו אח מנגח את אחיו ואח תובע את אחיו עד כי דומה כי אין לדבר סוף, לטעמי בנדון פסיקת פיצויים נדיבה לא תשרת כל אינטרס ראוי, אלא רק תוסיף ותעודד תביעות נוספות, כאמור".

 

ומן הכלל אל הפרט:

 

התביעה לפניי מבוססת על אמרות אותן לכאורה השמיעה האם כלפי האב בשני אירועים שונים וכן על טענה ולפיה הפיצה כינוי בגנותו ברשתות חברתיות ובאינטרנט. אקדים ואציין שלא מצאתי שהאב הוכיח את קיום האירועים, את שאלת הפרסום ואת זכאותו לקבלת פיצוי, וזאת בשלושת האירועים הנטענים. ואנמק;  

 

• ביחס לאירוע הראשון - קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת קרות האירוע, תוך שהאם מכחישה את גרסת האב. אפנה בעניין זה לעדותה בפרוטוקול הדיון מיום 27.06.18 עמ' 2 שו' 1-8 שם הצהירה:"...חוץ מדיבובי מילים ואמירות כלליות שלא נתמכות בשום הוכחה, "מאיימת עליו.. מדברת עליו" – שיוכיח שדיברתי / איימתי עליו. כתב התביעה הזה צריך להימחק על הסף..."

עוד הצהירה האם בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20, עמ' 25 שו' 12-32:

"ת.         לשאלת בית המשפט...  זה שהוא אומר שהשיחה התקיימה זה לא אומר שהיא התקיימה וכל שיחה שהייתה איתו הייתה לא בנוכחות הבנות, גם אם הייתה בטלפון הייתי לוקחת את הטלפון ויוצאת החוצה."

 

• מאידך, טוען האב שהאם קיללה אותו בפני הבנות וזאת מאחר והשיחה בוצעה מהטלפון של אחת מהן. טענותיו של האב לא גובו בכל ראשית ראייה, וזאת חרף העובדה שתוכן השיחה הייתה בחזקתו, שכן, לדבריו ערך תמלול באופן עצמאי. בנסיבות אלה, ומשלא הוכחה גרסתו, לא מצאתי להעדיף אותה על גרסת האם. בהקשר זה אפנה לעדותו בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20, עמ' 32 שו' 19-26 שם אישר שלא צירף כל הוכחה וכן כי המדובר בתמלול עצמי;

"ש.    תאשר לי שלא צירפת שום הוכחה שהבנות היו נוכחות באירוע.

ת.      זה הטלפון של הבנות, אפשר לשמוע אותן ברקע. אתה רוצה לשמוע?

ש.      אני מפנה אותך לתמלול שצירפת. התמלול למעשה עצמי, לא מסרת את זה לחברה חיצונית שתתמלל את כל התמליל. נכון?

ת.      לפי הנחיה של קצין משטרה התבקשתי להעביר אליו באותו היום תמלול ידני ביחד עם דיסק  וזה מה שעשיתי.

ש.      למעשה התמלול עצמי לגרסתך  לאור הוראת קצין משטרה.

ת.      נכון. "

 

בנוסף לכך, טוען האב שלאחר שהשיחה בינו לבין האם הסתיימה ברם לא נותקה, המשיך להאזין לדבריה, ושמע אותה משוחחת עם אדם נוסף שזהותו אינה ידוע לו. אפנה בהקשר זה לעדותו של בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20, עמ' 32 שו' 17-31:

"ש.    אתה מציין בסעיף 12 לכתב התביעה שלמעשה ____ חשבה שהיא סיימה איתך את השיחה והשאירה את הקו פתוח והמשכת  להאזין לשיחה.

ת.      נכון. מכיר את זה.

ש.      אתה טוען שלמעשה ____ סברה שסיימה את השיחה ובטעות השאירה את הקו פתוח?

ת.      כן.

ש.      שמעת אותה משוחחת עם צד ג'?

ת.      כן.

ש.      מי אותו צד ג'?

ת.      לא יודע.

ש.      משעה שהיא סברה שהיא סיימה את השיחה והטלפן נשאר דולק, במהלך אותה שיחה בינה לבין צד ג' כבר לא היית חלק מאותה שיחה?

ת.      נכון.

ש.      מבין שביצעת האזנת סתר?

ת.      לא. ברגע שהיא התקשרה אלי והיא קיללה אותי ואיימה עלי והשאירה את הקו פתוח, לא עברתי לטעמי שום עבירה של האזנת סתר."

 

• מבלי להידרש לטענות האם לעניין ביצוע האזנת סתר לכאורה ולמשמע עדות האב התקשיתי להבין הכיצד שוכנע שאנשים נוספים שמעו את האמירות הנטענות; כידוע, הנטל להוכחת האמרה הנטענת, כמו גם שאלת הפרסום, רובץ לפתחו של האב, ובנטל זה, לא עמד. לא מצאתי כל חיזוק לגרסתו העובדתית החסרה שאינה נשענת על כל ראייה, אותה לא מצאתי להעדיף על גרסת האם. לכך מתווספת העובדה שאף לא הגיש לתיק ביהמ"ש את ההקלטה המקורית בהתאם להוראות החוק או תמלול כדין, אלא הוגש תמלול שערך באופן עצמאי. לעניין זה מקבלת אני את טענת האם ולפיה עמדו לפניו 3 שנים לעשות זאת, תוך שלא ניתן כל הסבר למחדל. כאשר נשאל האב לעניין זה, השיב באופן לקוני וחסר תימוכין, והצהיר (ראה: בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20, עמ' 32 שו' 6-16):

"ש.    אני חוזר איתך לעניין התמלול. מאז התביעה חלפו שלוש שנים. היה לך מספיק זמן אחרי שלטענתך ביצעת את הוראות הקצין, שלוש שנים לצרף תמליל מלא ושלם ערוך כדין. תאשר לי שלא צירפת תמלול מלא.

ת.      אני הייתי בטוח שבית המשפט ירצה להקשיב להקלטה, היא מאוד נעימה לאוזן.

ש.      תאשר לי שלא צירפת תצהיר של מבצע הקלטה בהתאם לפקודת הראיות.

ת.      לא יודע מה זה פקודת הראיות.

ש.      אתה גם לא הגשת את הדיסק השלם לבית המשפט, נכון?

ת.      אמרו לי שאי אפשר להגיש דיסק. פניתי למזכירות עם הדיסק, הפניתי בצורה מסודרת את כל ההקלטות, אני גם יכול להשמיע לך עכשיו תשמע איך היא מקללת אותי "בן זונה"."

 

• עוד מקובלת עליי טענת האם שאין לתמלול שצורף כל משקל בבחינת הראיות אותן הציג האב; בעת מתן החלטה בדבר קבילותה של ראיה, ובעניינו תמליל, יש להסתמך על העקרונות הכלליים של פקודת הראיות והכללים הראייתיים המקובלים. לא אחת נפסק שניתן להגיש הקלטה כראיה בכפוף לקיומם של שלושה תנאים: תנאי טכני, הבוחן את מהימנות ואמינות סרט ההקלטה; תנאי מהותי, המוודא את קבילות תוכנה של ההקלטה; ותנאי פורמאלי - הבודק אם ההקלטה אינה עומדת בסתירה להוראותיו של חוק האזנת סתר, התשל"ט - 1979 [ ראה לעניין זה (י' קדמי, על הראיות - חלק שני, עמ' 1141). בע"ע (ארצי ) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ - דמיטרי מלי (פורסם במאגרים 09.12.2010) קבע כבוד השופט י. פליטמן, כדלקמן:

".... דרך המלך להגשת הקלטה כראיה היא באמצעות הגשתו של סליל ההקלטה עצמו, או המדיה הדיגיטאלית בה בוצעה ההקלטה, יחד עם תצהיר של מבצע ההקלטה המעיד על זהות המקליט, דרך ביצוע ההקלטה (לרבות סוג המכשיר והאם פעל משך כל זמן השיחה), מועדה, זהות המשתתפים בשיחה שהוקלטה וכיצד נשמרה ההקלטה בזמן שחלף. דרך כלל יש לצרף לכך גם תמליל, אשר ישמש כאמצעי עזר, ויעלה על הכתב את שנאמר בהקלטה. מובן כי התמליל אמור להיות מקצועי ואמין כשלעצמו, ולשקף את כל שנאמר בהקלטה בצורה מדויקת. על מנת שבית הדין יוכל להתרשם מכך יש לצרף לתמליל תצהיר, או אישור אחר, של מי שערך אותו... הערכאה הדיונית היא שתיתן דעתה לכלל השיקולים ותחליט אם יש הצדקה לקבל הקלטה – או תמליל – כראיה גם אם הוגשו שלא במסגרת "דרך המלך" שפורטה לעיל, הכל תוך שמירה על העקרונות הבסיסיים של דיני הראיות בהתאמה לסוג ההליכים המתנהלים בבתי הדין לעבודה, ולשם השגת התכלית של חשיפת האמת ועשיית צדק. במסגרת זו יש לקחת בחשבון, בין היתר, את מידת הרלוונטיות של ההקלטה למחלוקת מושא ההליך. אין להקשות בדרישות פורמאליות כאשר יש קושי אמיתי ומוצדק לעמוד בהן, אלא ככל שאלה נדרשות על מנת לוודא את מהימנות ההקלטה והיותה משקפת באופן אמיתי את שנאמר על ידי המוקלט. עוד יש לזכור כי גם אם הקלטה, או תמליל, התקבלו לתיק בית הדין כראיה – עדיין עומד לבית הדין האזורי שיקול הדעת איזה משקל להעניק להם, בהתחשב בכלל הנסיבות, כאשר מגמתה של הפסיקה בשנים האחרונות היא להעביר את מרכז הכובד לשאלת המשקל ולא לשאלת הקבילות (ע"ע 423/99 מדינת ישראל – ישראל אגוזי, מיום 28.12.05)."

 

• על מנת שתמליל הקלטה יתקבל כראייה בהליך, יש לצרף תצהיר תמלול המהווה בעצם חוות דעת מומחה בהתאם לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971; כמו כן, על המתמלל לפרט את ניסיונו במקצועו, את שם הלקוח שהעביר את ההקלטה, את שם קובץ-הקול שהועבר אליו, אורך ההקלטה, את חוות דעתו המקצועית לפיה ההקלטה לא נערכה, וכן שהדוברים בשיחה זוהו וכל מה שנשמע בהקלטה קיבל ביטוי מלא וברור בתמליל. משלא עמד התובע בתנאים המופרטים לעיל, לא מצאתי ליתן לתמליל שצורף כל משקל בבחינת הראיות שהובאו.

 

• מכל המפורט לעיל מצאתי לקבוע כי ביחס לאירוע הראשון, האב לא הוכיח קיומו ומכאן אין צורך להידרש לשאלת הפרסום.

 

• באשר לאירוע השני– מטענות הצדדים דומה שאין מחלוקת בנוגע לעצם הכינוי אותו כינתה האם את האב תחת שמו בזיכרון מכשיר הנייד שברשותה. האב צירף צילום מסך המעיד שכך כינתה אותו, והאם לא הביאה כל ראייה לסתור גרסתו זו. חיזוק לטענת האב מצאתי גם בעדות האם במסגרת דיון מיום 27.06.18 שם הצהירה  (ראה עמ' 4 שורות  29-30 לפרוטוקול);

"לפני כן הייתי "רעבה ללחם" עד שהגיע כתב התביעה. כתגובה כן, אני אשב בצד? אני חוטפת ארטילריה ואשתוק?"

 

• מכאן, אדרש לשאלת הפרסום; בכתבי טענותיו טוען האב שמספר הנייד שלו משויך ברשת האינטרנט לכינוי המשפיל אותו כינתה האם. לגרסתו, הכינוי מפורסם וחשוף לכל אדם שמקיש את מספר הטלפון שלו. בהמשך, כאשר נחקר, הצהיר האב שהכינוי חשוף כלפי כל אדם רק בעקבות תקלה טכנית, וכפי שהצהיר ( ראה עדותו מיום 06.18 עמ' 3 לפרוטוקול שו' 15-8);

"קרתה כנראה תקלה במערכת האפליקציה מול גוגל וכשמישהו התקשר אלי הוא קיבל את השם האחרון של מי שהשם שלי רשום אצלי, וכך קרה שאנשים שמכירים אותי התקשרו וראו על צג המסך שלהם את השם המבזה שהנתבעת החליטה לכנות אותי. "

כשנשאל על ידי ביהמ"ש מה קורה במידה ואין תקלה מערכתית, ענה:

"לשאלת בית המשפט באופן עקרוני, כאשר לא נערכת תקלה במערכת האפליקציה מול גוגל, אז הכינויים הם פרטיים לאותו אדם בפלאפון שלו, אני משיב שכעיקרון הם אמורים להיות פרטיים אבל זה לא ככה. אסביר: מערכת גוגל וכל האפליקציות האלה טוענות שאכן הכל שמור ומוגן, אך זה לא כך."

 

• לגרסת האם אין ממש בטענות האב וגורסת שזולת בעל המכשיר עליו מותקנת האפליקציה או בעל מספר הקו הנייד, אין לאף אדם אפשרות לראות את הכינוי תחתיו נשמר מספר הטלפון. ביום 17.4.18 פנתה האם לשירות הלקוחות הרשמי של האפליקציה, והתכתבה עמם באמצעות דוא"ל. העתק הפנייה הובאה בתמיכה לטענותיה, ואביא העתקה כפי שצורפה לכתבי הטענות;

******************************************************************************************************************************************************************************************************

• מהמענה שצורף עולה שרק המשתמש באפליקציה ואיש הקשר מושא הכינוי יכולים לצפות באותו כינוי. בנוסף צוין שהאפליקציה מציגה למשתמש את אנשי הקשר המשותפים לו עם כל משתמש אחר וניתן לראות את שמם וכינויים כפי שהם השמורים בספר הטלפונים שבאותו מכשיר בלבד. לסיכום הובהר שרק השם שמופיע בפרופיל המשתמש (כפי שנקבע ע"י המשתמש) מוצג למשתמשים אחרים וגם אם ניתן לראות שלשני משתמשים קיימים אנשי קשר משותפים, כל משתמש לא רואה את שמות אנשי הקשר כפי שמופיעים אצל המשתמש השני, כלומר ניתן לראות אך ורק את מספר אנשי הקשר המשותפים בשמות השמורים אצל הצופה.

 

133. בנוסף, במסגרת הודעה מיום 7.1.21 צירפה האם תשובה נוספת שניתנה ע"י מר איתי נפתלי, סמנכ"ל ומפתח האפליקציה. בתשובתו חזר על הדברים שנאמרו בשנת 2018 וציין כי "אנחנו לא חושפים את רשימת השמות של המשתמשים בשום מצב ולא נעשה זאת בעתיד. לא במנוע חיפוש ולא בשום מקום אחר. הרשימה היא פרטית לעיני המשתמש בלבד. מי שיכול לראות את הרשימת שמות זו אותו משתמש אשר נרשם לאפליקציה עם אקטיבציה של המספר טלפון בלבד!. לא הייתה מעולם תקלה ששמות נחשפו לגורם אחר. " (ראה סעיפים ד-ו לתשובתו).

 

• מההבהרות לעיל עולה שאין ממש בטענות האב, שכן הכינוי לא היה חשוף לאף אדם זולת לו ולאם, כמו גם לא הייתה כל תקלה טכנית שגרמה לזליגת מידע. האב לא הוכיח טענתו לפיה קיימת "מערכת לזיהוי מספרי טלפון", וגם לעניין זה, היה עליו לעמוד בנטלי ההוכחה הקבועים בדין. האב אשר חלק על גרסת האם לא ביקש לזמן את נציגי האפליקציה שנתנו את המענה או כל גורם מוסמך אחר מטעם האפליקציה, ומעדותו עולה שלא חולק על כך שמדובר בתשובה רשמית מטעם שירות הלקוחות, אלא הטיל דופי לעניין טיב המידע אותו הגדיר "כשטויות". כאשר נשאל לעניין זה הצהיר;

"ש.       ____  מצרפת אישור ממנהל האפליקציה שמסביר איך האפליקציה עובדת. היא צורפה כחלק מנספח 2, בו למעשה קובע כי מי שמסוגל לראות את השמות שבו שומר כל מתקשר הוא רק אותו אדם שמבקש לראות ולא אנשים אחרים. ראית את המסמך הזה?

ת.      ראיתי את המסמך.

ש.      בכל זאת לא מצאת לנכון לזמן אותו לעדות?

ת.      אין לי מה להזמין אותו לעדות. אפשר להוכיח שהוא מדבר שטויות. אותה חברה מאוד חוששת מחשיפה של מידע שמצוי אצלה. לדוגמא אמא שלי שמורה אצלי כאמא שלי אבל כשהיא מתקשרת אלי פעם היא "אמא שלי" ופעם "סבתא שלנו". אז כל מה שהוא כתב לא כתב בתצהיר וגם אתה לא הזמנת אותו לעדות והסתמכת על תשובה שמנהל אפליקציה הגיב. לא זימנת אותו לעדות, לא הגשת תצהיר. "

 

• גם טענת האב ולפיה ידידתו נחשפה לכינוי, לא הוכחה, שכן נוסף על האמור בדבר היעדר האפשרות לצפות בנתונים ע"י צד ג', גם היא, לא זומנה ליתן עדות. כאשר נשאל לעניין זה, לא ידע ליתן הסבר מניח את הדעת להימנעותו, והצהיר ( ראה עמוד 33 שו'7-33 לפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20);

"ש.         ....לטענתך יצרה איתך קשר ידידה ושיתפה אותך כי ____  שומרת אותך אצלה באפליקציה

תחת שם מבזה ומעליב.

ת. היא לא אמרה ____. אל תכניס לי מילים לפה.

ש. מפנה לסעיף 16 לכתב התביעה – מה שמה של אותה ידידה?

ת. ____.  

ש. מה שם המשפחה שלה?

ת. לא זוכר.

ש. יודע מי זאת?

ת. כן.

ש. למה לא הגשת תצהיר בשמה?

ת. עשיתי מה שהתבקשתי לעשות.

ש. למה לא הבאת אותה לעדות?

ת. זה מקרה הפחות קשה מנושא של משמורת על הילדים.

ש. .... מדוע לא הבאת את אותה ____  לביהמ"ש?

ת. לא יודע לענות לך. לא חשבתי שצריך.  ברגע שהוכחתי איך זה נראה אצלי בטלפון ואיך שזה נראה בטלפונים של אחיות שלי ומרשתך הודית בזה בדיון הקודם, אז לא חשבתי שיגיע עו"ד שיתכחש לזה. "

 

• מכל המפורט לעיל לא מצאתי שעלה בידי האב להוכיח את דבר הפרסום ומכאן שדין טענותיו ביחס לאירוע זה, להידחות.

 

• באשר לאירוע השלישי – גם לעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים בשאלת התרחשותו; לדברי האב, האירוע התרחש ברחוב בו ממוקם ביתו, עת ישב במרפסת, האם עברה עם רכבה, עצרה, חזרה רברס, הבחינה בו והחלה לצעוק לעברו " יא חתיכת הומו, יזיינו אותך, ירצחו אותך". האב סבור שנוכח קרות האירוע ברחוב, קרי במקום ציבורי ובסביבת ביתו, באם דברים אלה נשמעו באוזניו עת ישב במרפסת, סביר כי נשמעו גם באוזני עוברים ושבים לרבות שכנים המתגוררים בסמיכות. האם, מכחישה את הטענות המיוחסות לה.

138. למשמע טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בכלל המסמכים שהוצגו לעיוני מצאתי שגם במקרה זה לא עמד האב בנטל ההוכחה המונח לפתחו, כך שלא הוכיח את קרות האירוע כמו גם את שאלת הפרסום; האב טען שהאירוע התרחש בסמוך לביתו והשכנים נחשפו לו וחרף זאת נמנע מלהביא עדים לתמוך בטענתו לפיה דברי האם נשמעו באוזניהם, על אף שזהות שכניו, דאז, ידועה לו. כמו כן, האב לא פירט איזה ניסיון נעשה מצדו בכדי לאתר את אותם שכנים שהתגוררו בסמיכות ונחשפו לדברי האם המיוחסים. כאשר נשאל לעניין זה הצהיר (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 21.12.20 עמ' 36 שו' 1-5):

"ש:    תאשר לי שלא הבאת תצהיר של אף שכן ששמע לכאורה צעקות ואיומים של התובעת.

ת.      אתה רוצה שאביא שכן שיגיד ששמע אותה אומרת לי "יא בן זונה ירצחו אותך"?

ש.      לא עדות של אף שכן ואין לך הקלטה של אותו אירוע. נכון?

ת.      אין. אין לי הקלטה מהמרפסת לרחוב."

 

• גם תצהירו של האב לעניין האירוע הנטען, חסר, ולא היה בעדותו בכדי להשלים את העובדות הצריכות. זאת ועוד; כאשר עומת עם גרסתו הנטענת אל מול עדותו שניתנה במשטרת ישראל בשל אותו אירוע, ונמסרה באותו היום, טען טענות סותרות ואף נמנע מלהשיב בצורה עניינית. לעניין זה אפנה לעדותו בפרוטוקול הדיון מיום 21.12.20 עמ' 35-36:

"ש.    במועד הרלוונטי גרת ב____?

ת.      נכון.

ש.      הגברת ב____?

ת.      כן.  מדובר באותה שכונה.

ש.      יש כביש עם נתיב אחד לכל כיוון?

ת.      כן. 

ש.      אתה טוען שבמועד הרלוונטי ____  נסעה בנתיב הנסיעה, ראתה אותך במרפסת, עצרה את הרכב בפראות, נסעה אחרונה, הוציאה את הראש וקיללה אותך?

ת.      נכון. ואיימה. זו האמת.

ש.      כמה קומות הבניין שאתה גר בו?

ת.      5, משהו כזה.

ש.      6 כולל דירת הגג. אני מציג בפניך תמונה בפלאפון, זה הבניין?

ת.      זה בניין, אני לא יודע איזה. רוב הבניינים ב____   נראים בערך אותו הדבר.

ש.      אתה מתאר בסעיף 16 לתצהיר כי כל זאת בנוכחות הבנות ואנשים נוספים שהיו בסביבה.

ת.      זה לא מה שאמרתי. אתה מערבב.

ש.      אני מציג בפניך את התצהיר שהגשת בתיק לשון הרע, מפנה אותך לסעיף 16. תקרא.

ת.      אני  מדבר על שני אירועים שונים. תעשה שיעורי בית.

ש.      זה לא בגין אותו אירוע.

ת.      אז אני על מורפיום?

ש.      במסגרת התביעה שלך אתה כותב שבזמן עצירתה את הרכב היא השמיעה קללות ואיומים כדי להלבין את פניך ברבים.

ת.      לא רק.

[...]

ש.      שאלתי אותך מקודם אם כל מה שכתוב פה הוא אמת בתביעה שלך. תאשר לי שמול הבית שלך בנתיב הנסיעה בו היא נסעה, יש חומת גדר שמפרידה בין סף המדרכה למדרכה.

ת.      נכון.

ש.      בגין אותו אירוע מסרת גרסה במשטרה. זוכר?

ת.      כן.

ש.      זוכר שמסרת עדות תחת אזהרה?

ת.      אזהרה? אני באזהרה?

ש.      אני מציג בפניך את דו"ח העדות שלך במשטרה מיום 18/10/17 שם אתה מציין כי "היום בשעה 16:40... הבחינה בי חזרה רברס, צרחה לעברי "יא חתיכת הומו יזיינו אותך יהרגו אותך...".

ת.      למה זה כואב לך?

[...]

ש.      ...במסגרת העדות במשטרה אתה מציין שהיא נעלמה בין העצים אחרי שאמרה מה שאמרת שאמרה. 

ת.      נכון, זה מה שאמרתי.

ש.      בוא תסביר לי איך יכול להיות שהנתבעת נמצאת בנתיב הנסיעה, נוסעת רברס, עוצרת את הרכב ונעלמת לעצים כאשר יש סף מדרכה שצריך לעבור אותו וחומה?

ת.      אז לא צילמת נכון את הרחוב? תן לי לענות. שאני יושב במרפסת בבית שגרתי בו אני רואה את הרחוב וגם את העצים. ____  חזרה עם הרכב שלה, העץ הסתיר אותי ואותה, היא חזרה רברס.

ש.      תראה לי איפה כתבת בתביעה שהיא נעלמה בין העצים? אני הקראתי לך מהחקירה במשטרה.

ת.      המשיכה בנסיעה. אתה רוצה לשמוע את ההקלטות? אתה רוצה לראות תמונה שהיא מכה את הבנות? "

 

• מכל האמור, התרשמתי שהאב לא הרים את נטל הראייה והוכיח את קיומו של האירוע הנטען. גרסתו הייתה חסרה, הן לעניין תיאור האירוע והן לעניין פרסום הדברים, ומשלא נתמכה בכל ראייה להוכחתה, לא מצאתי להעדיפה על פני עדות האם. מכאן, אני דוחה אם מלוא טענותיו גם לעניין האירוע השלישי.

 

סוף דבר בתביעות הכספיות:

 

• כפי שניתן לראות מהתנהלות הצדדים בצל המשבר שפקד את חיי הנישואין, ולאחר שנוכחתי בהתנהלותם משך כל ההליך, סבורני ששניהם פנו האחד לשני בדרך פוגענית ובשפה שאינה מכבדת. התנהלותם, למרבה הצער, אף לא נחסכה מבנותיהם הקטינות, אשר היו עדות לחילופי הדברים ולקונפליקט. יחד עם זאת, על אף הציפייה מהצדדים שחרף הקונפליקט ימשיכו להתנהל בדרך ארץ, אין בחילופי הדברים בכדי עוולת לשון הרע. לעניין זה אפנה לפסיקה כמפורט בסעיף 122 לעיל לעניין אופן בחינת עוולת לשון הרע בראי דני המשפחה, ונפקותה במקרה לפניי נוכח עצימות הקונפליקט. יפים לעניין זה דבריו של אורי שנהר בספרו דיני לשון הרע, שנהר עמ' 132;

"מצד אחד, קללות וגידופים המופנים כנגד אדם עלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות לא פחות ואולי אף יותר מפרסומי לשון הרע אחרים. מצד שני קללות וגידופים מהווים לצערנו חלק מהחיים החברתיים במדינה, ולפיכך קיים חשש שהכרה שיפוטית גורפת בגידופים כב"לשון הרע" תביא להצפת בתי-המשפט בתביעות שזו עילתן. זאת ועוד: ככל שהשימוש בגידופים שכיח יותר, כך נעשית פגיעתם לקשה פחות, עד כי אמירת גידופים מסוימים בנסיבות מסוימות לא תגרום עוד לפגיעה ממשית. האיזון המתחייב מהשיקולים שתוארו לעיל מצא את ביטויו בפסיקה, אשר הביעה נכונות עקרונית להכיר בגידופים כבלשון הרע וזאת במקרים בהם הכרה זו תהיה מוצדקת לאור נסיבות פרסום הגידופים".

 

מכל המפורט לעיל מצאתי לדחות את כל טענות האב במסגרת תביעותיו כנגד האם.

 

סוף דבר בכלל התביעות :

• אני קובעת את משמורת שתי הקטינות בידי האם. נוכח כל המפורט לעיל והנתק השורר בין האב לקטינות, כמו גם הודעתו ולפיה אינו מעוניין להמשיך בכל הליך טיפולי, ובכלל זה הליכים הדרושים לחידוש הקשר, אינני קובעת זמני שהות. ככל וקיימת הסכמה, ובכפוף לרצון הקטינות, אין כל מניעה שיפגשו באופן עצמאי. כמו כן, לאב שמורה הזכות לפתוח בהליך לחידוש הקשר עם בנותיו.

 

• אני מחייבת את האב בתשלום דמי מזונות עבור הקטינות בסך של 3,000 ₪ מידי חודש ( 1,500 ₪ עבור כל קטינה), ובהתאם לקבוע בסעיף 102 לפס"ד, על תת סעיפיו.

 

• תביעות האב נגד האם, נדחות במלואן.

 

• שקלתי את שאלת ההוצאות בכובד ראש; במסגרת שיקוליי בחנתי בין היתר את עוצמת הקונפליקט בין הצדדים, התנהלותם משך ההליך, ההליכים להם נדרש כל צד, התוצאה אליה הגעתי, העובדה שהאב מיוצג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי בתביעות בעניינן של הקטינות ובייצוג פרטי לעניין תביעותיו הכספיות. לאחר שעשיתי כן, אני מחייבת את האב בהוצאות לטובת האם בסך של 7,500 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

 

• בסיפא לדבריי אציין שכולי תקווה כי עם פס"ד זה המכריע במחלוקות, ישכלו הצדדים להבין שחרף סיום היחסים ביניהם, עודם הורים לשתי קטינות, וכך גם ימשיכו להיות לאחר שאלה יבגרו. בנותיהם זקוקות לשני הוריהן, בכל שלב בחייהן, ומשכך, מצופה שילמדו לנהל תקשורת מכבדת וראויה האחד עם השני כמו גם ימצאו את הדרך לחידוש הקשר בינן לבין האב. 

 

המזכירות תמציא פס"ד לצדדים ותסגור את כלל התיקים הפתוחים.

פס"ד מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה ובכפוף לתיקוני הגהה.

 

ניתן היום,  כ"ט שבט תשפ"ב, 31 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.